חברות הסיעוד חוששות מהפסד של מיליארד שקל ומנסות להפיל את הרפורמה - האם הקשישים יפסידו? - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חברות הסיעוד חוששות מהפסד של מיליארד שקל ומנסות להפיל את הרפורמה - האם הקשישים יפסידו?

לובי עוצמתי הביא לכך ש-56 ח"כים הודיעו על התנגדות לרפורמה בסיעוד, אף שהרפורמה מגדילה את מספר שעות הטיפול בקשישים סיעודיים ב-30% ■ ואולם, כלל לא בטוח שהדבר יזיק לקשישים, כפי שמוכיחים נתונים ומספרים מהעולם - וגם מישראל

16תגובות
מטפלת סיעודית
אלון רון

מדינת ישראל עומדת להגדיל את התקציב שהיא מקדישה לטיפול סיעודי ב–1.8 מיליארד שקל בשנה — תוספת של כ–20% להיקף ההוצאה הממשלתית על סיעוד, שמסתכמת בכ–9 מיליארד שקל כיום. מתוך סכום זה, 400 מיליון שקל יוקדשו להגדלת מספר שעות הסיעוד של מטפלים מטעם הביטוח הלאומי בבית הקשיש. לחולים סיעודיים קשים, שזקוקים להשגחה מתמדת בבית, מספר שעות הסיעוד בבית גדל מ–22 ל–30 שעות שבועיות — זינוק של שליש במספר השעות. מי מהם שמעסיק עובד זר יקבל מעתה מהמדינה 20% יותר מדי חודש להעסקת העובד הזר, כ–5,000 שקל בחודש.

אלא ש–56 חברי כנסת חתמו על התנגדות לחוק הסיעוד הממלכתי, שנכלל במסגרת חוק ההסדרים לתקציב 2019. מה כל כך רע בהצעת הממשלה, שכמעט מחצית מחברי הכנסת מתנגדים לה? התשובה נמצאת בסעיף קטן בתוכנית הסיעוד, סעיף שאפשר להתווכח עד כמה הוא מהותי, אבל לפי עוצמת הלובי שהוא מעורר בכנסת הוא כנראה בעל משקל רב מאוד. זהו הסעיף שבו האוצר מציע כי קשישים שנמצאים ברמת תפקוד גבוהה, כלומר הם סיעודיים קלים בלבד, לא יקבלו יותר סיוע של מטפלת בבית — אלא יקבלו גמלת סיעוד בכסף מדי חודש. 1,000 שקל לחשבון הבנק של הקשיש (ומשפחתו), במקום הזכות ל–9.75 שעות טיפול בבית מדי שבוע. כ–40 אלף קשישים, שנמצאים ברמת הסיעוד הקלה ביותר, הם אלה שאמורים מעתה לקבל שירות בכסף במקום שירות בעין (בעזרה בבית).

"המשמעות היא שהמדינה הסירה אחריות מ–45 אלף קשישים בישראל", תוקף ארנון אלחנני, יו"ר עמותת חברות הסיעוד בלשכת המסחר, את ההצעה. "לא יהיו ביקורי בית, איש לא יסיע את הקשישים למרכזי יום, איש לא יבקר יותר את הקשישים בביתם ויבדוק מה מצבם. מיליון שעות סיעוד, מתוך 2.5 מיליון שעות שניתנות בישראל מדי שנה, יפסיקו להתקיים, רק בגלל שהאוצר החליט להיות ניאו־קפטיליסט ולחסוך על חשבון הקשישים", מוסיף אלחנני.

נאום התוכחה של אלחנני מסביר מדוע 56 ח"כים התייצבו פה אחד נגד רפורמה בסיעוד, שבסופו של דבר מגדילה את ההוצאה הממשלתית על סיעוד ב–20% ואת מספר שעות הסיעוד לקשישים סיעודיים במצב חמור ב–30%. הח"כים נבהלו מההזנחה הפושעת הצפויה של הקשישים בישראל, ולא פחות נבהלו כנראה מהלובי התקיף שמפעילות חברות הסיעוד בכנסת. לא בטוח מהיכן הגיע הנתון שמיליון מתוך 2.5 מיליון שעות סיעוד יפסיקו להתקיים — ההערכה של משרד האוצר היא מעט צנועה יותר. שם מדברים על כך שחברות הסיעוד יאבדו מיליארד שקל, מתוך תקציב שנתי של 6 מיליארד שקל שזורם היום אליהן עבור הטיפול בקשישים בביתם בישראל.

הגמלה שולטת על הוצאות הסיעוד

מטרת האוצר: לחסוך במחירי התיווך

האינטרס הכספי של חברות הסיעוד במלחמתן נגד שינוי הסעיף של הקשישים הקלים הוא ברור לעין, אבל זה לא אומר שהן בהכרח לא צודקות. "מה יעשו הקשישים עם 1,000 שקל בחודש, אם הם צריכים עזרה בבית?" שואל אלחנני. "לא תהיה להם ברירה אלא לשכור מטפלת או מנקה בעצמם, במחיר גבוה בהרבה מהמחיר שבו אני יכול להשיג עבורם מטפלת כזאת, בגלל יתרון הגודל שלי. זה יעלה למשפחות יותר, ויהיה כרוך בטרחה מבחינתן, וזה עוד המקרה הטוב. מאוד יכול להיות שיהיו מקרים רבים שבהם המשפחות יקחו את הכסף לעצמן, ולא ידאגו לצורכי הקשיש".

החשש שמפניו מתריע אלחנני הוא חשש מוכר בעולם הסיעוד. זאת אחת הסיבות לכך שבביטוח הלאומי לא מתייצבים בריש גלי לצד משרד האוצר: בביטוח הלאומי היו מעדיפים שלמשפחות תהיה אפשרות — גמלה של 1,000 שקל או עשר שעות טיפול ישיר בבית, לפי בחירת המשפחה. כלומר להשאיר את החלופה של שירות בעין, ולא לאכוף שירות בכסף בלבד. כל מי שניסה פעם למצוא מנקה פרטית בביתו, יודע עד כמה קשה למצוא מנקות אמינות כאלו, וכמה הרבה הן עולות. אז עכשיו יהיו 40 אלף משפחות שיצטרכו להתרוצץ במציאת מנקה לבית ההורה הקשיש, וגם לנסות ולהשגיח עליה בעצמם?

אלא שמשרד האוצר מתעקש, ויש לו גם סיבות מקצועיות שתומכות בעמדתו. הסיבה העיקרית היא מיליארד השקלים שזורמים כיום לכיסי חברות הסיעוד, ומעתה יזרמו ישירות למשפחות — האוצר חוסך כ–20% מהעלות במעבר משירות בעין לשירות בכסף, אבל מאחר שמספר שעות הטיפול לקשישים סיעודיים גדל מאוד, סך כל ההוצאה על שעות סיעוד גדלה ב–400 מיליון שקל. באוצר לא מסתירים את הרצון לחסוך בתיווך היקר של חברות הסיעוד.

הביטוח הלאומי אמנם מאשר לחברות הסיעוד מרווח רווח של 4% בלבד, אבל יש מקום לספק עד כמה הביטוח הלאומי אכן מצליח להעריך נכון את ההוצאות של החברות לשם חישוב הרווח שלהן. בהקשר הזה, מוזכרים תמיד שיעורי הרווחיות העצומים של חברת הסיעוד הגדולה בענף, חברת דנאל. דנאל היתה עד לפני שנה חברה ציבורית, שדו"חותיה פורסמו לציבור, ומהם עלה כי רווחיה עלו בעשרות אחוזים כמעט מדי שנה, וכי שיעור התשואה על ההון שלה הגיע ל–40% ויותר. המספרים האלה לא מסתדרים עם חברות צנועות, שמסתפקות ברווח של 4% בלבד.

יותר שעות, לנזקקים ביותר

מנקה אפשר להשיג גם בשוק החופשי

הטיעון של האוצר על רווחי יתר של חברות הסיעוד אינו משכנע — התגובה לכך צריכה היתה להיות שיפור הפיקוח של הביטוח הלאומי על תעריפי חברות הסיעוד, ולא ביטול השירות שלהן במידה ומדובר בשירות חיוני לקשיש. אלא שגם על הטענה האחרונה הדעות חלוקות. כך, הקשישים שמקבלים כיום 9.75 שעות סיעוד הם קשישים במצב סיעודי קל מאוד, כאלה שכלל לא ברור שזקוקים לסיוע בבית.

באוצר סבורים כי אם אנחנו עוסקים בשכירת שירותי מנקה בבית, הרי שהקשישים והמשפחות שלהם יוכלו להשיג את השירות הזה בעצמם בשוק החופשי. יתכן גם שחלקם יבחרו להשתמש בכסף בצורה אחרת, מושכלת יותר, כמו להשתמש במרכזי היום העירוניים — הרפורמה כוללת עיבוי התקציב של מרכזי היום, שנחשבים לאחד השירותים התומכים החשובים ביותר בקשיש בקהילה. בנוסף, אחד הסעיפים היקרים ברפורמה המוצעת הוא מתן תקציב לקופות החולים לבקר את הקשישים בביתם (אחיות ורופאים שיערכו ביקורי בית), וזאת כדי שאנשי רפואה יעקבו אחר מצב הקשיש ויעניקו לו שירותים שיקומיים שימנעו התדרדרות במצבו, כך שטענת ההזנחה הפושעת של 40 אלף קשישים במסגרת הרפורמה אינה מחזיקה מים.

ההשוואות הבינלאומיות מלמדות שישראל היא שיאנית בקרב מדינות OECD מבחינת שיעור הקשישים המקבלים סיוע סיעודי מהמדינה — 21 קשישים מתוך 100, לעומת ממוצע של 13 קשישים במדינות המפותחות. הסיבה לכך היא שישראל מעניקה סיוע לקשישים כבר מרמות תלות קלות בלבד, כאלה שכנראה היו יכולים להסתדר בעצמם בלאו הכי. מחיר הנדיבות הזה מגיע על חשבון הקשישים הסיעודים החמורים, שלהם ישראל מעניקה הרבה פחות שעות טיפול מהמקובל במדינות המפותחות. בסך הכל ישראל מוציאה על סיעוד 1.35% מהתוצר, לעומת 1.9% שמוציאות בממוצע מדינות OECD, כשעיקר הפיגור נמצא דווקא ברמות הסיעוד הגבוהות.

המשפחות יודעות מה לעשות עם הכסף

הרפורמה המוצעת מתקנת את העיוות הזה, בכך שהיא מפסיקה להעניק שעות סיעוד לקשישים הקלים, ומגדילה מאוד את שעות הסיעוד לקשישים הקשים, ובכך מפנה את זמנם היקר של עובדי הסיעוד — במקום לנקות את הבית לקשישים קלים, מערכות הסיעוד יוכלו מעתה להתמקד בהגדלת שעות הסיעוד לקשישים הקשים. צריך לציין שישראל היא בפסגת OECD במספר עובדי הסיעוד שלה — 11 עובדי סיעוד על כל 100 קשישים, מקום שלישי בקרב המדינות המפותחות. ואולם מרביתם מתבזבזים על מתן שירותים לקשישים במצב קל, כך שנוצר מחסור בעובדי סיעוד לטפל בקשישים במצב הקשה.

ולבסוף, לצד האוצר עומד גוף מחקר מקצועי, מכון ברוקדייל, שבדק ב–2013 ניסוי שנערך בביטוח הלאומי ובו אפשרו למשפחות לקבל גמלה בכסף במקום שעות סיעוד. הניסוי הצליח חלקית בלבד, מאחר שרק מיעוט המשפחות בחרו בחלופה של גמלה בכסף, אבל התברר שהמיעוט הזה הצליח היטב — המשפחות הסתדרו עם מטפלות שהם שכרו בעצמן, בעבור שכר גבוה יותר, ושביעות הרצון היתה גבוהה.

המסקנה של מכון ברוקדייל — והיא מבוססת גם על מחקרים בעולם — שהחשש שמשפחות לא ידעו להסתדר עם גמלה בכסף הוא חשש שווא. בדרך כלל משפחות מסתדרות, ובוודאי שעבור קשישים סיעודיים במצב קל החשש הוא קל גם כן. ספק אם הוויכוח על החלפת הגמלה בעין לגמלה בכסף, עבור הקשישים הקלים בלבד, צריך לכן להביא לעיכוב הרפורמה בסיעוד. דעתם של 56 הח"כים יכולה לנוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#