יש למה לחכות: כך תוכלו לעבור בנק "בלחיצת כפתור" - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש למה לחכות: כך תוכלו לעבור בנק "בלחיצת כפתור"

בישראל, רק 3% מהלקוחות עוברים בנק - והם יודעים מדוע. מערכת חדשה שהוקמה בבריטניה מאפשרת לעבור בנקים בתוך שבוע, כשכל החיובים מנותבים אוטומטית מהחשבון הישן לחדש ■ בנק ישראל והאוצר רוצים לייבא את הבשורה הזו לישראל

12תגובות
משה כחלון וקרנית פלוג
אמיל סלמן

רק 3% מלקוחות הבנקים בישראל עוברים בנק מדי שנה, שיעור אפסי לכל הדעות. זאת, אף שכמעט 40% מלקוחות הבנקים שקלו את האפשרות לעבור בנק, בעיקר מכיוון שהם מרגישים שהבנק שלהם גובה מהם עמלות וריביות גבוהות מדי בהיותם שבויים בידיו.

ממצאי סקר דעת הקהל הזה, שנערך במשותף על ידי משרד האוצר והפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, מלמדים על פוטנציאל בלתי־ממומש למעבר בין הבנקים בישראל. חוסר המימוש של הפוטנציאל הזה משפיע באופן חד על רמת התחרות בין הבנקים בארץ: דו"ח של OECD קובע כי די באיום למעבר בין בנקים, אפילו אם זה אינו קורה בפועל, כדי להפעיל לחצים תחרותיים בין הבנקים.

מדוע כ–37% מלקוחות הבנקים, שמרגישים כי הבנק שלהם אינו מתחרה עליהם ולכן שקלו לעזוב אותו, בסופו של דבר נשארו בו? התברר כי 65% מלקוחות הבנקים שהתלבטו אם לעבור בנק והתחרטו, וכך גם מרבית לקוחות הבנקים שכלל לא התלבטו אם לעזוב את הבנק שלהם, סבורים כי מעבר בין בנקים הוא מטלה קשה או קשה מאוד.

הלקוחות, אם כן, אינם מנסים לעזוב את הבנק כי הם חושבים שזה מסובך מדי. ואכן, כ–60% ממי ששקלו לעבור בנק והתחרטו ציינו את הקושי בהעברת הזיכויים והחיובים מחשבון הבנק הקודם לחדש כחסם משמעותי ביותר למעבר. זו הביורוקרטיה הכרוכה במעבר בין בנקים שמרתיעה את הלקוחות מלשקול את הצעד.

הציבור אינו שוגה בתפישת החסם הביורוקרטי. מעבר בין בנקים מחייב שורה ארוכה של פעולות ביורוקרטיות, וגם טומן בחובו סיכונים. צריך להעביר את כל הוראות הקבע וכל ההרשאות לחיוב החשבון — חברת החשמל למשל — דבר שמצריך ליצור קשר עם כל מי שאי פעם ניתנה לו הרשאה לחיוב החשבון ולעדכן אותו בדבר חשבון הבנק החדש.

באותה מידה, צריך לעדכן את כל מי שמזכים את החשבון — הביטוח הלאומי למשל; צריך לדאוג לצ'קים דחויים שניתנו ועדיין לא הופקדו (סוגיה שרלוונטית ל–70% משוכרי הדירות בישראל); צריך להעביר את תיק ניירות הערך; וצריך לוודא סגירה של משיכת יתר הנוצרת בחשבון.

תהליך קשה ובעייתי

בנק ישראל אמנם פירסם בשנים האחרונות כמה נהלים שהיו אמורים לפשט את הליך המעבר בין בנקים, ולחייב את הבנק שאליו עוברים ליידע את כל בעלי ההרשאות והוראות הקבע. אלא שהבנק מחויב למסור הודעה אחת בלבד, נניח לחברת החשמל. ומה אם חברת החשמל טעתה ולא עידכנה את השינוי במחשביה?

הניסיון הבריטי מלמד כי גם לאחר הודעה פורמלית על שינוי חשבון, כ–8% מהוראות הקבע ממשיכות להישלח לחשבון הישן. כשל ביורוקרטי כזה גם טומן בחובו סיכונים משמעותיים — מה יעשה הלקוח אם חברת החשמל תנתק לו לפתע את החשמל כי החיובים נשלחו לחשבון שגוי? מה יקרה אם קצבאות הביטוח הלאומי שהלקוח אמור היה לקבל לא הגיעו לידיו?

הבנקים נהנים מן ההפקר

בקיצור, מעבר בין בנקים הוא טרחה עצומה הכרוכה בסיכונים משמעותיים, וקשה להתפלא מכך שרק 3% מהלקוחות מעזים להכנס למהלך הארוך והמסורבל הזה. מי שנהנה מההפקר הם כמובן הבנקים — בהיעדר נכונות של הלקוחות לקחת את הסיכון ולעבור בנק, הלקוחות הופכים שבויים, כלומר כאלה שניתן להשית עליהם ללא היסוס כל עמלה וכל ריבית חובה.

אין צורך להמחיש לציבור הישראלי את המשמעות של לקוחות שבויים — עד 2005 היו הלקוחות הישראלים שבויים בידי חברות הסלולר, ורק רפורמת ניוד המספרים איפשרה את המעבר בין החברות, ובעקבותיה את פתיחת הענף לתחרות פרועה ולצניחת מחירים.

למרות החשד הקבוע נגד הפיקוח על הבנקים כי הוא מסייע לבנקים להמעיט את התחרות ביניהם, בתחום של מעבר בין בנקים הפיקוח אכן ביצע כמה מהלכים מקלים, אך הם לא צלחו. המעבר נשאר מסובך ומסוכן, כך ש–97% מלקוחות הבנקים אינם עוברים בנק. התחוור כי נדרשות פעולות אחרות ומרחיקות לכת כדי לפתור את הפלונטר של היעדר איום תחרותי בשל האי־מעבר בין הבנקים, כמו אלה שננקטו על ידי מדינות אחרות בעולם, בריטניה למשל.

לקוחות שבויים

בריטניה נדרשה בעצמה לשאלת ריכוזיות מערכת הבנקאות שלה, מאחר שארבעה בנקים מחזיקים ב–75% ממערכת הבנקאות הבריטית, ובמשבר 2008 כמה מהם היו על סף קריסה. הלקח של המפקחים הבריטים היה שמערכת ריכוזית, המתבססת על כמה בנקים שהם "גדולים מכדי ליפול", היא יציבה פחות ממערכת מבוזרת, המבוססת על הרבה בנקים קטנים ובינוניים — ולא יציבה יותר, כפי שנהגו לחשוב עד אז. לכן, מאז 2010 שינה הפיקוח הבריטי את טעמו, והוא עושה הכל כדי לעודד הקמה של בנקים קטנים חדשים, ולאפשר מעבר תחרותי קל ככל האפשר בין בנקים.

גם בבריטניה, ב–2010 רק 3% מהלקוחות עברו בנקים, וגם שם נמצא כי הסרבול הביורוקרטי של המעבר הוא אחד החסמים העיקריים. בניסיון להתגבר על הסרבול הזה הגו הבריטים מערכת חדשנית של חשבונות "עקוב אחרי", המנוהלת בידי מערכת הסליקה המרכזית של הבנקים בבריטניה, ואחראית על ניתוב הכספים מחשבונות בנקים ישנים לחדשים.

למעשה, מרגע שלקוח בריטי רוצה לעבור בנק, הוא מודיע לבנק החדש שלו על המעבר — ובתוך שבוע יש לו חשבון חדש. מרגע זה ואילך הלקוח אינו צריך להיות בקשר עם אף גורם, ואינו צריך לחשוש לגבי כשל כלשהו בהסבת הוראות הקבע או הזיכויים שלו. שירות ה"עקוב אחרי" דואג לעשות עבורו את כל העבודה — השירות מנתב את כל הכספים מהחשבון הישן לחשבון החדש.

על הדרך, השירות גם מודיע לכל בעלי הוראת הקבע או ההרשאה לחיוב על שינוי מספר החשבון. אם בעל הוראת הקבע לא עידכן את החשבון החדש במחשבים שלו, הוא ימשיך לקבל על כך התרעות אוטומטיות. בכל מקרה של טעות, העלות אינה מושתת על הלקוח, כי אם על הבנק החדש שלו.

המערכת תצליח כאן יותר מאשר בבריטניה

בתחילה קבעו הבריטים שחשבונות ה"עקוב אחרי" יפעלו במשך 13 חודשים, כי הם הניחו שזהו פרק הזמן המירבי שיידרש לבעלי הוראות הקבע לעדכן את מספר החשבון העדכני במחשב שלהם. הם טעו, והתברר כי יש בעלי הוראות קבע שנדרש להם זמן ממושך יותר. בנוסף, התברר כי מערכת ה"עקוב אחרי" פועלת ביעילות מירבית, עם 99.5% הצלחה, ובעלות נמוכה מאוד. לכן, הבריטים השאירו את המערכת לפעול ללא הגבלת זמן — המערכת פועלת מאז 2013, והניסיון מלמד כי במרבית המקרים, בתוך 18 חודשים מהמעבר אין בה עוד צורך, אבל בכל זאת היא ממשיכה להתקיים.

לאחר ארבע שנים, הלקח הבריטי מצוין מבחינת התפעול של המערכת, שכמעט חפה מטעויות, אבל פחות מוצלח מבחינה תחרותית. מתברר כי שיעור המעבר בין בנקים גדל מאז ב–20% בלבד. ככל הנראה יש חסמים נוספים, בהם — למשל — ההנחה שבנקים אחרים לא יציעו לנו הצעות מחיר טובות יותר.

לחילופין ייתכן שהבנקים החלו להילחם על הלקוחות, ושיכנעו אותם לא לעזוב באמצעות הפחתת מחירים. ייתכן גם שהסרת החסם הביורוקרטי היא תנאי הכרחי לקיומה של תחרות, אבל לא תנאי מספיק. לשם כך צריך לחנך את הלקוחות לשנות את התרבות שלהם. בכל מקרה, בבריטניה מורגשת התעוררות קלה ברמת התחרות, שנראית בין היתר בירידת עלויות העו"ש, ובתנועה חד־משמעית של לקוחות מהבנקים הגדולים אל הבנקים הבינוניים והקטנים.

ההצלחה של המערכת הבריטית עוררה את התיאבון בישראל. ועדה משותפת של האוצר ובנק ישראל המליצה על אימוץ המערכת הבריטית גם בארץ, בדמות מערכת "עקוב אחרי" בתוך המסלקה הבנקאית (חברת מס"ב), שתפעל לפי אותן דרישות שהוצבו בבריטניה. קרי, מעבר בין בנק לבנק בתוך שבוע, כאשר הלקוח אינו צריך לעשות דבר ואינו נושא אף סיכון.

מס"ב תנתב את כל ההפקדות והמשיכות מחשבון הבנק הישן אל החדש, תשלח התרעות לבעלי הוראות הקבע או המפקידים, ותעביר אוטומטית את חיובי כרטיס האשראי. המערכת תכלול גם העברה של יתרה או משיכת יתר בחשבון העו"ש בבנק הישן, וגם העברה של חשבון ניירות הערך. תשלום של צ'קים עתידיים ייעשה גם הוא דרך חשבון מעקב, בניהול בנק ישראל. מה שלא יעבור יהיו כמובן הפיקדונות, תוכניות החיסכון וההלוואות — את אלה הלקוח יצטרך להחליט בעצמו אם להעביר. בכל מקרה, הלקוח לא יינזק אם חיוב כלשהו לא יעבור.

העלות המשוערת של המערכת היא כ–200 מיליון שקל, ש–160 מיליון שקל מהם ייפלו על כתפי הבנקים. הבנקים הגדולים יישאו בנתח גבוה יותר מעלות המערכת מאשר הבנקים הקטנים. ההערכה של בנק ישראל ושל האוצר היא שכאשר המערכת תפעל, יהיה לה אפקט תחרותי גדול מזה שהורגש בבריטניה, בגלל העלויות הגבוהות של ניהול חשבונות העו"ש בישראל. כלומר, התמריץ של לקוחות הבנקים בארץ לעבור בנק כדי להפחית עלויות גבוה מזה של הלקוחות בבריטניה.

הקמתה של מערכת למעבר בין בנקים בלחיצת כפתור הוכנסה לחוק ההסדרים, ואף נשארה בו. ההערכה היא שהמערכת תזכה בקלות באישור הכנסת. זאת, אף שאין צורך ממשי דחוף לאשר אותה כעת, שכן מדובר על הצהרת כוונות ל–30 חודשים קדימה. זהו פרק הזמן שיידרש, לפי הערכות, לאפיין ולבנות את תשתית המחשוב הנדרשת כדי להפעיל את ה"עקוב אחרי". מדובר אפוא במהפכה צרכנית, אבל כזו שתתרחש רק בעוד שלוש שנים מהיום. לפחות יש למה לחכות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#