שבויים בידי מוזס: "ידיעות" זקוק לחשבון נפש - חדשות - דה מרקר TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
2000 - התיק המושתק

שבויים בידי מוזס: "ידיעות" זקוק לחשבון נפש

באמצעות רשימות "שחורות" ו"לבנות" אותתו מוזס ועורכיו הבכירים לצמרת הפוליטית והעסקית ולעיתונות, שאסור להתעסק אתם ■ פרשת תיק 2000 צריכה לשלול מהם את הרישיון הציבורי והמוסרי לפעול כעיתון

23תגובות
הון שלטון עיתון תיק 2000 שחור לבן
אוליבייה פיטוסי וניר קידר

תיקי המתנות, הצוללות ובזק, שעמם מתמודד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועשויים להיות השבוע במוקד העניין הציבורי, הם ללא ספק חשובים מאוד.

אלה תיקים שמעלים שאלות קשות לגבי התנהלות ראש הממשלה ומקורביו, ומעלים תהיות על שיקול דעתו. אם העובדות שפורסמו נכונות, הם מציגים התנהגות מושחתת של נתניהו שצריכות לשלול ממנו, ללא קשר לשאלת ההוכחה הפלילית, את הלגיטימיות של היותו ראש ממשלה. רק על המידע הגלוי בתיקים האלה, אם המידע נכון, נתניהו היה צריך להתפטר.

שלושת התיקים האלה, שקיבלו את השמות תיק 1000 (המתנות), תיק 3000 (הצוללות והספינות) והקשר של נתניהו עם בזק ושאול אלוביץ' (תיק 4000), הם לכאורה תיקי שוחד, תן וקח, שכל אזרח מבין. לעומת זאת, מי שחרד לדמוקרטיה ולעתיד המדינה, ורוצה להבין את שורש התרבות המושחתת באליטה הישראלית — חייב להתמקד בתיק הפלילי הנוסף, שהוא החשוב מכולם: תיק 2000, המבוסס על מערכת היחסים בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס.

תיק 2000 נחשף בתמלילי השיחה בין נתניהו למוזס, שבה השניים מנהלים משא ומתן לעסקת תן וקח, אבל בנוסף הם מתכננים גניבת דעת היסטורית של הציבור. תמורת טובין כלכלי — צמצום תפוצתו של "ישראל היום" — מתכננים מוזס ונתניהו יצירה של נרטיב ציבורי חדש: נתניהו כבר לא יהיה מנהיג שקבוצת העיתונות הגדולה במדינה צריכה לבחון את ביצועיו, אלא אדם שהקבוצה תדאג שהוא יישאר ראש ממשלה. ולא רק נתניהו — תמלילי תיק 2000 מספקים לראשונה אקדח מעשן למה שקומץ של אנשים, ובהם העורכים והכתבים של עיתון זה, טוענים כבר שנים: אחד ממוקדי השחיתות הגדולים בישראל הוא מוזס, יחד עם קבוצה קטנה של עיתונאים ועורכים שהוא מפעיל.

הכוח של מוזס החל בתחילת שנות ה–90 ועד לפני שנה כוחו היה שווה (ואולי אף גדול יותר) לזה של שרים וראשי ממשלות בישראל בתקופה זו. מוזס, באמצעות עיתונו שהוכרז כמונופול ב–2005 ובאמצעות האתר ynet, שכרבע מהציבור בישראל נכנס אליו בכל יום, שלט במשך שני העשורים האחרונים בעיצוב תמונת המציאות של רוב הציבור: אם "ידיעות" ו–ynet החליטו להציג אדם כנבל, הוא נהפך לנבל; אם הם רצו להציג אדם כמנהיג לגיטימי פוליטי או עסקי, הוא נתפש ככזה; אם הם רצו לחסל לאדם פוליטי את הקריירה ציבורית, הם פשוט התעלמו ממנו.

הכוח הגדול של מוזס לא נבע רק מהתפוצה של העיתונים והאתרים שלו, אלא גם מהנכונות שלו ושל כעשרה עורכים וכתבים בכירים להשתמש בתפוצה ובכוח הזה כדי להשיג מטרות עסקיות ופוליטיות, למשל, באמצעות כתבות ״חיסול״. כך, באמצעות רשימות "שחורות" (אנשים שצריך לחסל) ו"לבנות" (אנשים שצריך לחזק), אותתו מוזס והעורכיו הבכירים לצמרת הפוליטית, העסקית ולעיתונות, שאסור להתעסק אתם. המסר היה ברור: מי שייצא נגד האינטרסים של "ידיעות" ומקורביו, ייפגע.

נוני מוזס. שלט בשיח הציבורי הרבה לפני נתניהו
ניר קידר

מכאן השיטה רק חיזקה את עצמה. מאחר שהכוח של "ידיעות" היה כה גדול, ברוב המקרים מוזס כלל לא נאלץ להפעיל אותו בדרכים גלויות. הפוליטיקאים, אנשי העסקים והעיתונאים ידעו שאסור להתעסק עם "ידיעות" גם אם לא קיבלו על כך הוראות והנחיות. לעתים "ידיעות" נהג ״לחסל״ או לפגוע במישהו בפרסום בעיתון — וצמרת המשק והפוליטיקה מיד היתה נזכרת בשיטה ובמסר.

באופן דומה, מוזס יצר סוג של מאזן אימה גם מול עיתונאים שלא עבדו ישירות בקבוצה: במשך 30 השנים האחרונות היה "ידיעות" המעסיק הגדול בעיתונות הישראלית, ולכך היו שתי השפעות מהותיות. ראשית, עיתונאים מכל כלי התקשורת התיישרו לעתים קרובות לפי האינטרסים של "ידיעות". העיתון העניק טורים ובמות לכוכבים מחברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10, בין השאר כדי להקטין את התמריצים לעיתונאים עצמאיים לבקר אותו או את האג'נדות שלו.

שנית, האופי המושחת של העיתונות שהציג "ידיעות" הקרין על יתר העיתונים בישראל. תחת עופר נמרודי ונוחי דנקנר אחריו התנהל "מעריב" בצורה מושחתת, כי אלה היו הסטנדרטים. כיום ידוע כי דנקנר רכש את "מעריב" המפסיד רק כדי להשתמש בו ככלי להפעלת לחץ פוליטי ועסקי — מודל שנלמד מ"ידיעות".

חלק מרכזי של העיתונות, אם לא רובה, הפך למכשיר להפעלת כוח עבור בעלי כלי התקשורת והעיתונות, בניגוד לתפקיד הנתפש שהיה לה בעיני הציבור. במקום לספק שירות ציבורי וביקורת על מוקדי הכוח במדינה — בפועל העיתונות הזאת עסקה בקידום אינטרסים פרטיים של בודדים.

את הדברים האלה הציבור לא ידע, וספק אם הפנים זאת עד היום. בעוד על שחיתות וניצול לרעה של כוח בשלטון תמיד היתה ביקורת בעיתונות, על השחיתות בתקשורת ו"בידיעות" בפרט, שהקרינה על כל תחומי החיים — פוליטיקה, כלכלה, עסקים, תרבות וגם ספורט — איש לא היה מוכן לדבר. התקשורת לא ביקרה את עצמה. TheMarker אמנם כתב על השיטות של "ידיעות", אבל רק בעשור האחרון, ולאחר כניסת "ישראל היום" החלו גורמים בתקשורת והפוליטיקה להתבטא בנושא — אך בזהירות.

עד לחשיפת תיק 2000 ותמלילי נתניהו־מוזס, לפני כשנה, הציבור היה באפילה. לרוב האנשים לא היה מושג ש"ידיעות" ו–ynet מנוהלים לכאורה בצורה מושחתת ברמה יומיומית, ושחלק מהידיעות שנכנסות או לא נכנסות לעיתונים ולאתרים של הקבוצה — מושפעות מהאינטרסים של מוזס ומקורביו. בתיק 2000 ובתמלילים השיטה (לכאורה) נחשפה, ובמלוא עוצמתה.

עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון
אילן אסייג

לכאורה, חשיפת תיק 2000 בינואר 2017 הביאה לשינוי בהתנהלות של "ידיעות אחרונות", או היתה צריכה להביא לשינוי, כי בעל הבית נתפס. אבל זו רק מראית עין. עורכי העיתון ו–ynet אמנם סיקרו את הפרשה, אך זה היה כיסוי טכני, ללא כוונה לשנות את דרכם.

מו שזה נראה כרגע, בצמרת קבוצת ידיעות, הכוללת את "ידיעות אחרונות", "כלכליסט" ו–ynet, לא עורכים חשבון נפש. אם היה כזה, העורכים הבכירים והכתבים שלקחו חלק בהתנהלות המושחתת היו מתפטרים, חושפים בציבור את מה שאירע או קובעים כללי עבודה חדשים. העיתונאים והעורכים שהיו באים בעקבותיהם היו תובעים משטר תאגידי ומדיניות מערכתית חדשים בקבוצה, כאלה שמונעים ממוזס להתערב בתכני העיתון. ואולם בכירי העיתון דחו בשנה האחרונה את האפשרות שמוזס יורחק ממנו, או שהעורכים הבכירים יתפטרו.

מדוע? ב"ידיעות" הסבירו שעיתון הוא עסק, שלמוזס קיימות זכויות קניין, ולכן ביכולתו לעשות בעסק שלו כרצונו. אלא שזו בדיוק העמדה שמשקפת את הכשל היסודי בצמרת הקבוצה: התפישה של מהות תפקידו הציבורי של עיתון גדול ומשפיע על כל תחומי החיים ועל הנרטיבים הלאומיים. בקבוצה חושבים שעיתון הוא עסק פרטי, שבעל הבית יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו.

הציבור, כמובן, חושב אחרת. גם אם קיימים חילוקי דעות וגרסאות שונות, מרבית האזרחים חושבים שעיתון הוא כלי בעל סממנים ציבוריים המחויב ליושר, להוגנות, לשקיפות ולאינטרס הציבורי. אם בכירי "ידיעות" סבורים כי מוזס מוגן על ידי חוקי הקניין הפרטי ולכן הוא ומקורביו יכולים להמשיך לנהל אותו כראות עיניהם, המשמעות היא שהם לא רואים את "ידיעות" כעיתון — ולכן ראוי היה לשלול מהם את ההגנות שהחוק מעניק לעיתונים ולעיתונאים. אם "ידיעות" הוא עסק למטרות רווח בלבד וללא מחויבות ציבורית — אזי אין סיבה שיהיו לו זכויות שונות מאלה של כל חברה עסקית אחרת.

בית "ידיעות אחרונות"
אריאל שליט

צריך להדגיש: אין ספק שכ–95% מהעיתונאים של קבוצת ידיעות לא לוקחים חלק באופרציה המושחתת של בכיריו, אינם מודעים לפרטיה וחלקם עיתונאים מעולים. אלא שהם מפוזרים, חלשים וחוששים להתארגן ולהוביל שינוי. הם שבויים בידי מוזס ונאמניו הבכירים לאורך העשור האחרון. פרשת תיק 2000 — לפחות עד שב"ידיעות" יקיימו דין וחשבון ויסיקו ממנה מסקנות — צריכה לשלול ממוזס ומהעורכים הבכירים הכפופים לו את הרישיון הציבורי והמוסרי לפעול כעיתון, כזה שהציבור חושב שהוא עובד עבורו.

סוחרים במציאות

מתוך תמלילי השיחות בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות" כפי שנחשפו בתיק 2000

מוזס: בהנחה שאנחנו מסכמים את הדברים, אתה חייב לשחרר מישהו שידבר עם רון (ירון). את מי שאתה רוצה. אתה חודשים לא נותן את זה.

נתניהו: ניר חפץ יוכל לדבר אתו?

מוזס: לא. ניר רצה לעשות שני דברים, הוא רצה לעבוד אצלך ולהיות עורך "ידיעות". אז אני לא רוצה... ניר מדבר איתו בשוטף אבל הוא לא יסמוך על ניר. העניין הוא שבעשר וחצי בלילה אני לשמחתי הולך לישון. בשוטף יש דברים. הדגשים החשובים שלך, הוא צריך להיות בקשר עם שני אנשים.

נתניהו: זה לא עשר בלילה.

מוזס: הוא צריך לדבר עם שני אנשים, עם רון ועם טיפנברון.

נתניהו: עם ערן ניר לא יכול לדבר? עדיף שלא?

מוזס: יש משקעים, יש עבר, הוא היה עורך "7 ימים" ורצה להיות עורך "ידיעות". הוא מעורבב. ynet זה פחות בעיה, זה במשך היום. זה יותר קל. אם יש דברים דחופים אתה יכול לדבר איתי במשך היום, במהלך היום שיהיה בקשר עם רון... תראה ביבי, אנחנו צריכים לעשות הכל מהר כי אני צריך להזיז את הספינה. אני אומר לרון ביום ראשון.

נתניהו: אבל תסובב את הספינה.

מוזס: אני אומר לרון ביום ראשון שידברו איתו, זו ההתחלה. היו כמה דברים קטנים אחד או שניים שהוא ביקש וזה קרה. ביבי, יש בחירות עוד שלושה וחצי חודשים. יהיו מיליון אלמנטים עליך. ניהלנו את זה ב־2009, אתה שכחת אולי.

נתניהו: לא שכחתי בכלל.

מוזס: נוהל אינטליגנטי, טוב, והיינו לכאורה באותו מצב. כבר היינו בסרט הזה, עשינו את זה. זאת מערכת בחירות רביעית שלנו, לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו.

(מקור: ערוץ 2) 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#