לקנות בתחילת החודש ולשלם בסופו: מי רוצה לקחת לנו את האשראי חינם? - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לקנות בתחילת החודש ולשלם בסופו: מי רוצה לקחת לנו את האשראי חינם?

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה המשתמשים בכרטיסי אשראי מקבלים חינם את ימי האשראי מרגע הקנייה ועד מועד החיוב החודשי ■ הבעיה: האשראי חינם ניתן על חשבון בתי העסק ומייקר את המוצרים

26תגובות
תשלום בכרטיס אשראי
בלומברג

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, ואחד היצרתיים שבהם הוא זה של האשראי חינם שכל עם ישראל מקבל בכרטיסי האשראי שלו. הישראלים קונים כיום ב–1 בחודש ומשלמים ב–30 בחודש — כשהם מקבלים חודש של אשראי חינם באופן אוטומטי. מכיוון שהקניות מתפרשות על פני החודש, בממוצע מדובר על 17 ימי אשראי חינם.

מבחינתם של הלקוחות המבוססים, כאלה שיש להם עודף בחשבון הבנק, 17 ימי האשראי חינם אינם הכרחיים. מבחינתם של אלה שהחשבון שלהם נמצא באוברדרפט ולכן מועד החיוב הוא קריטי עבורם, 17 ימי האשראי חינם הם בבחינת חמצן פיננסי. אין תמה שעם ישראל התרגל לשירות החינמי הזה, ואוהב אותו מאוד.

עכשיו מגיעה רשות ההגבלים העסקיים ומאיימת להפסיק את האשראי חינם הזה. מה יש לרשות ההגבלים נגד השירות הצרכני האהוד?

התשובה נעוצה בהבחנה מי משלם עבור 17 ימי האשראי האוטומטיים. בניגוד גמור לרושם הציבורי — זה לא הבנק וגם לא חברת כרטיסי האשראי. שני אלה מחייבים את חשבון הלקוח ב–30 בחודש, ומעבירים באותו יום את הכסף לבית העסק. זהו בית העסק, שמכר מוצר ב–1 בחודש ומקבל את התמורה בגינו רק ב–30 בחודש, שמעמיד את האשראי. הוא זה הסופג את העלויות של המתנה ממוצעת של 17 יום עד שהכסף יגיע לידיו.

זהו פטנט ישראלי ייחודי. בשום מקום אחר בעולם לא מקובל שבתי העסק מממנים אשראי לציבור הרחב. בדרך כלל אלה הן חברות כרטיסי האשראי או הבנקים שמעמידים את האשראי הצרכני הזה — בית העסק שמוכר ב–1 בחודש מקבל את התמורה ב–2 בחודש, ואילו הבנק הוא זה שסופג את 28 הימים שנותרו עד לחיוב חשבון הלקוח ב–30 בחודש. זאת, מכיוון שבכל בעולם שוק כרטיסי האשראי פועל על בסיס של סליקה יומית — הכסף עובר מחברת כרטיסי האשראי אל בית העסק בו ביום. רק בישראל עולם כרטיסי האשראי עובד על בסיס של סליקה חודשית, כלומר הכסף עובר רק פעם אחת בחודש — ואת ההמתנה עד לסליקה החודשית סופג בית העסק על חשבונו.

אם מדובר ברמי לוי שצריך לממן 17 ימי אשראי חינם ללקוחות שלו, אף אחד לא מתרגש. הוא יכול לשאת בכך, ובעלות לא גבוהה מדי. אבל אם מדובר בעסק קטן, המכולת השכונתית או חנות הנעליים הקטנה, המימון של 17 ימי אשראי הוא קריטי עבורו. לא רק, אלא שזה מאוד לא יעיל שעסקים קטנים יממנו את האשראי הזה — עלות האשראי של עסק קטן ל–17 יום היא לאין שיעור יותר גבוהה מעלות האשראי של הבנקים או של חברות כרטיסי האשראי.

אז מדוע להטיל עלויות מימון גבוהות על עסקים קטנים, ולפטור את העסקים החזקים ביותר במשק — הבנקים — מעלויות מימון נמוכות בהרבה? יתכבדו הבנקים, שההתמחות שלהם היא מימון אשראי, ויממנו הם את האשראי הזה. יתכבדו חברות כרטיסי האשראי, וייצקו תוכן אמיתי למלה "אשראי" הכלולה בשם שלהן, מכיוון שנכון להיום חברות כרטיסי האשראי לא מממנות כמעט אשראי ורוכבות על המכולת שעושה זאת במקומן.

יו"ר רשות ההגבלים, מיכל הלפרין
אייל טואג

ליישר קו עם העולם

את האבסורד הזה באה רשות ההגבלים עתה לחסל. היא מציעה שישראל תיישר קו עם העולם, ותעבור לסליקה יומית. בית העסק יקבל את התמורה שלו כמעט מיד. מה יקרה, אם כך, ל–17 ימי האשראי חינם שעם ישראל התרגל לקבל? על השאלה הזו ניטשת מלחמת עולם בין חברות כרטיסי האשראי ובנק ישראל מצד אחד, לבין רשות ההגבלים מצד אחר.

בנק ישראל וחברות כרטיסי האשראי טוענים כי רשות ההגבלים מחסלת בכך את האשראי חינם. להערכתם, חברות כרטיסי האשראי, שעומדות להיפרד מהבנקים ולכן להיות חברות הרבה פחות חזקות מהיום, יתקשו לממן את האשראי חינם הזה לעם ישראל. התוצאה תהיה הפסקת המוסד האהוב, שבעקבותיה עם ישראל יצטרך להתחיל לשלם ריבית גבוהה עבור דחיית החיוב בכרטיס האשראי שלו.

מעבר לכך, אם חברות כרטיסי האשראי יסכימו להמשיך להעמיד 17 ימי אשראי חינם למחזיקי הכרטיסים שלהן, לא יישארו להן מקורות מימון כדי להתחרות בבנקים על אשראי צרכני רגיל — והרי כל המטרה של ועדת שטרום בהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים היתה לעודד תחרות על האשראי הצרכני. בקיצור, הפניית המקורות למימון 17 ימי האשראי חינם האוטומטיים תבוא על חשבון יכולת התחרות של חברות כרטיסי האשראי באשראי הצרכני, ובכך שכרנו יצא בהפסדנו.

הטענה הזו, שהמעבר לסליקה יומית עלולה לחסל את הפטנט הישראלי של 17 ימי אשראי חינם אוטומטייים בכרטיסי האשראי, הילכה אימים על רבים וטובים. ועדת שטרום, למשל, גנזה את המלצתה לעבור לסליקה יומית בשל החשש הזה. גם משרד האוצר מתנגד לעמדת רשות ההגבלים, בשם אותו חשש.

אם האשראי חינם בכרטיסי אשראי אכן ייעלם, ומעתה עם ישראל יצטרך להתחיל לשלם על ימי האשראי בכרטיסי האשראי שלו, מי שצפויים להיפגע מכך הם דווקא הלקוחות החלשים, אלה השקועים באוברדרפט כרוני. לקוחות חזקים, בעלי עודף בחשבון הבנק, יוותרו על האשראי ויעברו לכרטיס אשראי של תשלום מיידי — כרטיס דביט, שבו החשבון של הלקוח מחויב עם הקנייה, ובפועל הוא תחליף למזומן.

לקוחות חלשים, שיש להם אוברדרפט ולכן חשוב להם לדחות את מועד חיוב החשבון — גם בגלל עלות האשראי וגם בגלל החשש שכרטיס האשראי ייחסם בשל משיכת יתר — יצטרכו לקנות את ימי האשראי עד סוף החודש באמצעות הלוואה צרכנית. הלוואה כזו היא יקרה מאוד, וכך עלויות האשראי הצרכני בישראל יגדלו. זאת, בניגוד למטרתה של ועדת שטרום להביא להתפתחות תחרות באשראי הצרכני ולקיטון של עלויות האשראי הצרכני.

איום סרק

רשות ההגבלים סבורה כי זהו איום סרק. להערכתה, המעבר לסליקה יומית לא יביא לביטול 17 ימי האשראי חינם, אלא רק לנדידת העלות שלהם מבתי העסק אל הבנקים וחברות כרטיסי האשראי. הניתוח של רשות ההגבלים לגבי תמונת התחרות העתידית בשוק כרטיסי האשראי שונה מהתקוות של ועדת שטרום.

רשות ההגבלים מניחה שהבנקים ימשיכו להיות השחקנים הדומיננטיים בשוק כרטיסי האשראי, ולמרות ההפרדה של חברות כרטיסי האשראי מהם — הם ימשיכו להנפיק כ–85% מכרטיסי האשראי, וחברות כרטיסי האשראי המופרדות יסתפקו בנתח שוק של 15% בלבד מהכרטיסים.

מכיוון שהבנקים יקבעו את הטון, ומאחר שהבנקים ירצו להכות את חברות כרטיסי האשראי המופרדות שוק על ירך, הם יפתו את הלקוחות להמשיך לקבל את כרטיסי האשראי שלהם — ולא את כרטיסי האשראי העצמאיים של חברות כרטיסי האשראי המופרדות — בכך שימשיכו להציע חיוב של החשבון אחת לחודש.

17 ימי האשראי חינם שעם ישראל התרגל לאהוב ימשיכו להתקיים, מכיוון שהבנקים יציעו אותם. רק שעכשיו בית העסק יקבל את הכסף שלו יום אחרי ביצוע הקנייה, ואילו הבנק יחייב את חשבון הלקוח שלו רק בסוף החודש, כשאת הפער הממוצע של 17 יום יספוג הבנק על חשבונו. כלומר, האשראי חינם יישאר, אבל הבנקים החזקים יממנו אותו — ולא בתי העסק החלשים.חברות כרטיסי האשראי, במסגרת התחרות שלהן בבנקים, ייאלצו ליישר קו ויציעו גם הן אותו שירות בכרטיסים העצמאיים שלהן — 17 ימי אשראי חינם, על חשבונן ולא על חשבון בית העסק. לחברות כרטיסי האשראי יהיה לא קל להציע זאת, מכיוון שהן חלשות בהרבה מהבנקים, אבל לא תהיה להן ברירה. המשימה הקשה של תחרות מול הבנקים תחייב אותן להתחרות גם על ימי האשראי חינם.

ברשות ההגבלים מציינים עוד כי במקרה כזה הציבור ירוויח שלוש פעמים: הוא ימשיך לקבל את 17 ימי האשראי חינם שלו, אבל מעתה הבנקים החזקים ולא בתי העסק החלשים יממנו זאת; התייקרות המוצרים, שהיתה הדרך של העסקים לפצות את עצמם על ימי האשראי חינם שהם העניקו ללקוחות, תיפסק; וגם המעבר לסליקה יומית, המקובלת בעולם, יקל על כניסתם של שחקנים חדשים לתחרות בסליקה של כרטיסי אשראי. בקיצור, מדובר במהלך שישרת את רווחת הצרכן בכל החזיתות.

הבנקים לא פראיירים

אלא שהניתוח הזה של רשות ההגבלים מעלה כמה בעיות. המטרידה שבהן, הטענה ש–17 ימי האשראי חינם לא ייעלמו אלא רק יעברו להיות ממומנים על ידי הבנקים, אינה ודאית. בחברות כרטיסי האשראי מציינים שהבנקים אינם פראיירים, וכי כשיבינו שההצעה מחלישה מאוד את חברות כרטיסי האשראי ולכן הבנקים הולכים לשלוט בשוק, לא תהיה להם סיבה להתחרות על הציבור ולהציע לו אשראי חינם. תחת זו, הבנקים ישכנעו את הציבור לעבור לכרטיס דביט, שבו חשבון הלקוח מחויב באופן מיידי. בקיצור, חברות כרטיסי האשראי משוכנעות שההצעה תביא לחיסול 17 ימי האשראי חינם, ותוך כדי כך גם להחלשתן, כך שהבנקים ייצאו מנצחים מהמהלך — ולא הציבור. ועדת שטרום, כאמור, הסכימה עם החשש הזה.

הבעיה הקשה הנוספת היא התגובה הצפויה של בנק ישראל, שרוצה לראות את חברות כרטיסי האשראי מתחזקות אל מול הבנקים, ולכן זועם על ההצעה לעבור לסליקה יומית. בנק ישראל מאיים לפצות את חברות כרטיסי האשראי על הפגיעה הצפויה בהן באמצעות ייקור העמלה הצולבת — העמלה שחברות כרטיסי האשראי גובות מבתי העסק — וזאת בשל הגידול בעלויות שלהן, שעל בסיסן נקבעה העמלה הצולבת.

התוצאה במקרה כזה עלולה להיות אבסורדית — במקום להוריד עלויות לבתי העסק בישראל ולהגדיל את התחרות לטובת הצרכן באמצעות מעבר לסליקה יומית, אנחנו מגדילים את העלויות של בתי העסק באמצעות ייקור העמלה הצולבת. טוב לא יכול לצאת מזה, ולכן מהלך כזה של בנק ישראל יטרפד את הכוונות הטובות של רשות ההגבלים.

מה עושים? בוחנים מהלך ביניים של פשרה: בפער שבין סליקה חודשית לסליקה יומית, אפשר להתפשר בינתיים על סליקה דו־שבועית או שבועית, ולראות איך זה משפיע על שוק כרטיסי האשראי בישראל. משם כבר יהיה קל יותר להחליט אם ממשיכים כל הדרך לסליקה יומית, או נסוגים מהמהלך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#