שחיתות במתווה הגז? לא מצד נתניהו - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

שחיתות במתווה הגז? לא מצד נתניהו

בניגוד לרושם שנוצר, אין עדויות תומכות לשחיתות: המתווה גובש על ידי הפקידות המקצועית, והוגש לפוליטיקאים כשהוא מסוכם. נתניהו מיעט להתערב בפרטים, ולא הוא ולא שטייניץ לחצו לשינויים במתווה

113תגובות
הפגנה נגד מתווה הגז ב– 2015 . אין עדויות לשחיתות בהליך אישור המתווה
מוטי מילרוד

דברי הרהב של יאיר נתניהו, שנשמעו בקלטת מהבילוי הלילי עם חבריו בני העשירים, עוררו סערה ציבורית, ובצדק. בקלטת נשמע נתניהו הצעיר משדל את ניר מימון — בנו של המיליארדר קובי מימון שאליו מיוחסת השליטה בפירמידת החברות אקויטל, שמחזיקה בכ–29% ממאגר הגז תמר — להעניק לו 400 שקל, תוך שהוא משתמש בטיעון המחץ "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר, ואתה לא יכול לפרגן לי 400 שקל?". המשפט הטעון עורר מחדש את גל השמועות וההערכות כי מתווה הגז בשחיתות יסודו, כשהפעם נראה שיש אפילו אקדח מעשן: לפי הקלטת, ראש הממשלה השתמש במתווה הגז כדי להעשיר את הבעלים של מאגר תמר, ובראשם מימון.

האם אפוא מתווה הגז מושחת? אין לנו כמובן תשובה בדוקה לשאלה הזאת — רק חקירת משטרה יכולה לחשוף או להפריך שחיתות. אבל ככל שיכולנו להשתמש במעט הכלים העיתונאיים העומדים לרשותנו, הרי שבניגוד לרושם הנוצר, אין סימנים המעידים על שחיתות במתווה הגז.

מימון נהנה מההפקר

עם זאת, עלינו קודם להפריך את הטענה של ראש הממשלה כאילו קובי מימון נפגע ממתווה הגז, מאחר שההישג העיקרי של המתווה היה התמריץ לפיתוחו של המאגר המתחרה — מאגר לווייתן. הטענה הזאת של נתניהו לוקה בחלקיות, ובפועל ניתן לקבוע כי מכל המשקיעים במאגרי הגז, דווקא מימון היה זה שהרוויח מהמתווה יותר מכולם, וזאת מהסיבה הפשוטה, שהוא לא נדרש לוויתור כלשהו בגינו. המשקיעים האחרים, דלק ונובל, נדרשו לוותר על חלקים מאחזקתם בתמר, ולמכור את מאגרי כריש־תנין. לעומת זאת, מימון, שמחזיק רק בתמר ואין לו כל נגיעה ללוויתן, לא נדרש לשלם דבר, והוא הרוויח מכל ההטבות שקיבל תמר במסגרת המתווה.

מדובר על שלוש הטבות עיקריות: הרחבה של זכויות יצוא הגז מתמר — נקבע שתמר יוכל לייצא עוד לפני שלווייתן יתחיל לספק גז; הקלה במיסוי ששינסקי — הוצאות יצוא יוכרו לצורך המס המיוחד; וכן ודאות לגבי מחיר הגז — מאחר שבמתווה נקבע כי ההסכם למכירת הגז לחברת החשמל לא ייפתח עד 2020, וכי לא יוטל פיקוח מחירים.

בדיעבד, אגב, מאגר תמר לא נהנה משתי ההטבות הראשונות, מאחר שאין יצוא גז מתמר — אבל מדובר בשיפוט לאחר מעשה, בעוד שבזמן גיבוש המתווה ב–2015, לא ניתן היה לדעת שזאת תהיה התוצאה. לעומת זאת, ההטבה השלישית, של קיבוע מחיר הגז, היתה ונשארה הטבה ניכרת. מאחר שבתמר חתמו על החוזה עם חברת החשמל בתנאים מונופוליסטיים, כלומר במחיר גבוה יחסית, ההבטחה כי המחיר המונופוליסטי ימשיך להתקיים עוד חמש שנים היתה הטבה משמעותית מאוד.

בקיצור, מימון חגג מההפקר של מתווה הגז. חישוב שערך ערן אזרן אמד את הרווח של מימון ממתווה הגז בכ–400 מיליון דולר (1.4 מיליארד שקל) עד 2055. אמנם לא מדובר ב–20 מיליארד דולר, כפי שהתרברב יאיר נתניהו הנמהר, אבל גם 400 מיליון דולר הם הטבה גדולה במיוחד. לכן, הקביעה של ראש הממשלה שלפיה מימון נפגע ממתווה הגז אינה נכונה.

קובי מימון
מוטי קמחי

נתניהו עסק בעיקר בצד הפוליטי

עם זאת, הרווח הברור של מימון ממתווה הגז אינו מהווה הוכחה לשחיתות במתווה בכלל, או לשחיתות מצדו של ראש הממשלה בפרט. לשם כך צריך לחזור ולחדד מה היו הכוחות שהניעו את מתווה הגז. ככל שניתן לשפוט, מדובר היה בכוחות מקצועיים בלבד.

המתווה נערך ברובו בחודשי הדמדומים של ממשלת המעבר של נתניהו, בין סוף 2014 ועד אמצע 2015, והובילו אותו שורה של פקידי ממשלה בכירים: יוגי'ן קנדל ומוריס דורפמן (משרד ראש הממשלה); אמיר לוי ואודי אדירי (אגף התקציבים); אבי ליכט (משפטים); ודיויד גילה, שהוחלף אחרי התפטרותו באורי שוורץ (רשות ההגבלים). שוחחנו עם חלק גדול מהם ביממה האחרונה כדי לשמוע מהם לגבי מידת המעורבות וההשפעה של נתניהו על מתווה הגז, ושמענו מהם תשובה אחידה באופן גורף: נתניהו הקדיש שעות רבות למתווה, אבל בעיקר למעורבות הפוליטית שנדרשה בקידומו לאחר התפטרותו של גילה ובעקבות הצורך בחקיקה עוקפת לרשות ההגבלים. נתניהו כמעט שלא היה מעורה בפרטים הטכניים של המתווה, וגם לא התעניין בהם.

יתרה מכך, המתווה סוכם וגובש בידי הפקידים האמורים עוד לפני שהוצג לפוליטיקאים נתניהו ולשטייניץ, שהחליף תפקיד משר האוצר לשר האנרגיה עם תחילת כהונת הממשלה ה–34 במאי 2015. באותה פגישה ראשונה שבה הוצג המתווה לנתניהו ולשטייניץ, עקרונותיו כבר נקבעו וסוכמו עם דלק ונובל. כלומר, שני הפוליטיקאים הבכירים קיבלו את המתווה מוכן מידי הפקידות המקצועית. לכן, גם אם נתניהו היה רוצה להשפיע על עקרונות המתווה, הוא לא היה יכול — הוא קיבל מתווה עקרונות מוכן ומסוכם.

עם זאת, החל במאי 2015, נשארה עוד עבודה רבה על סיכום פרטי המתווה. מי שליווה את העבודה הזו באופן פרטני היה שטייניץ. כלומר, שטייניץ היה מעורה בפרטי המתווה; נתניהו לא. האם יכול להיות ששטייניץ היה יד ימינו הנסתרת של נתניהו וכיוון את הפקידים כרצונו? הפנינו את השאלה המביכה הזו לפקידים, שהודו כי הם אינם יכולים לשלול זאת על הסף. רובם הודו שהם הופתעו לגלות כי ראש המטה לביטחון לאומי, אבריאל בר־יוסף, חשוד בשחיתות (לגבי אחד הפרטים השוליים הנוגעים להחלטה על יבוא הגז), כך שבהחלט קיימת האפשרות שכוחות נסתרים פעלו סביב הפקידים מבלי שהם הבחינו בדבר. עם זאת, אף אחד מהפקידים אינו חושד בשטייניץ בשחיתות. הוא נהנה ממוניטין של שר ישר יחסית, ובכל מקרה, גם לגבי שטייניץ הדעה היתה שלא הורגש לחץ מצדו לכוון את הפקידים לכיוון זה או אחר.

הדיון בבג"ץ על מתווה הגז
אוריה תדמור

הפקידים מצדיקים את המתווה גם היום

רוח המפקד של נתניהו היתה באופן מובהק לטובת קידום המתווה, ובהליך מהיר. חלק מהפקידים מדברים על כך שנתניהו, שהוא בעל תפישה קפיטליסטית ומעדיף תמיד את היוזמה החופשית על פני המעורבות הממשלתית, התלהב מהמתווה העסקי, ומכך שאילי הון אמריקאים (חברת נובל) מעורבים בו. חלקם טענו שהם זיהו לחץ כבד על נתניהו מצד ארה"ב לקדם את המתווה, כלומר לא לפגוע בזכויותיה של נובל במאגרי הגז. עדויות על קיומו של לחץ כזה, כולל מכתב שנשלח מביל קלינטון, פורסמו ברבים.

היו פקידים שטענו כי הרוח שנשבה מנתניהו היתה "אל תבלבלו לי את המוח עם הפרטים; תעבירו את זה וזהו". אחרים טענו כי בשלב כלשהו נתניהו נכנס לאמביציה פוליטית־אישית להעביר את המתווה, למרות המהמורות הפוליטיות שצצו בעקבות ההתפטרות של גילה. בכל מקרה, אף פקיד לא זיהה לחץ של נתניהו לשינוי של פרט עסקי מהותי במתווה הגז.

ומה לגבי הפקידים עצמם? כמו במקרה של בר־יוסף, אולי הבעיה צצה ברמת הפקידות בכלל? כאמור, רק חקירת משטרה יכולה לענות על חשדות כאלו, אבל נציין שהיה מדובר במספר רב של פקידים, כולם בעלי מוניטין מצוין. בנוסף, ככל שניתן לשפוט, איש מהם לא קודם לאחר מעשה באופן מעורר חשד. הקידום המשמעותי היחיד היה של אודי אדירי לתפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה, אלא שגם הקידום הזה היה מקרי, לאחר שהמנכ"ל הקודם, שאול מרידור, מונה על ידי כחלון לראש אגף התקציבים. בכל מקרה, קשה לראות במינוי למנכ"ל משרד האנרגיה שוחד מסעיר במיוחד.

לבסוף, חייבים להתייחס לשאלה אם במבחן המעשה מתווה הגז מצטייר כמושחת. הפקידים שסיכמו את המתווה מצדיקים אותו גם היום, ומצביעים על כך שהמתווה הצליח בשלושה מתוך חמשת היעדים שנקבעו לו: מאגר לוויתן נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים, נחתמו הסכמי יצוא גדולים וחשובים עם מדינות ערב (ירדן), ונכנסה תחרות מצד מאגר כריש־תנין, שכבר הפחיתה את המחירים ב–25%. היעד הרביעי, שלא הושג, היה זה של הפחתת המחיר המונופוליסטי שגובה מאגר תמר מחברת החשמל — מאחר שהחוזה עם חברת החשמל לא נפתח וגם לא הוטל פיקוח מחירים. יעד נוסף שהתממש באופן חלקי בלבד הוא זה של כניסת חברות חדשות לתחום חיפושי הגז בישראל — רק חברה זרה אחת נכנסה, בקניית כריש־תנין.

ההחלטה הכפולה, והשנויה מאוד במחלוקת, לא להתערב במחירי הגז לחברת החשמל, נקבעה בידי הפקידים, ונבעה משני עקרונות מרכזיים: הראשון הוא שהמדינה אינה מפרה חוזים חתומים, ולכן החוזה של חברת החשמל נשאר סגור עד 2020. השני הוא שלא מטילים פיקוח מחירים, מכיוון שתחרות עדיפה על פיקוח.

הפקידים מצביעים על המחירים הנמוכים שבהם מאגר כריש־תנין מוכר את הגז שלו כעדות לכך שהתחרות השיגה מחירים נמוכים יותר מכל פיקוח מחירים, ושלו היה מוטל פיקוח, במחיר שעל פי הערכות היה גבוה יותר, הרי שגם כריש־תנין היה נצמד למחיר המפוקח והגבוה. אפשר להתווכח עם ההחלטה הכפולה הזאת, שהיא בהחלט שנויה במחלוקת, אך מדובר בהחלטה שיש לה צידוקים מקצועיים מובהקים.

ולבסוף, כדאי לחזור ולהזכיר שההקלות שהעניק מתווה הגז ליזמי הגז הן משמעותיות, אבל ההכבדה העצומה עליהם של מיסוי ששינסקי משמעותית לא פחות, ויש שיאמרו יותר. מתווה ששינסקי היה המהלך העסקי העיקרי של המדינה להגדלת חלקו של הציבור בגילוי הגז, כשבממוצע על כל דולר רווח ממכירת הגז יחזרו לכיס המדינה 55 סנט (62 סנט בחישוב הכולל תמלוגים ומס חברות). נתניהו, כזכור, חתום על ההכבדה ההיסטורית הזאת.

בכל מקרה, כל מי שחושד בנקיון כפיו של השלטון בישראל — או שמא ביעילות השלטון — חייב קודם כל למקד את תשומת הלב שלו ביישום של מתווה ששינסקי. אם נצליח באמת לגבות את אותם 55 סנט מבלי שחברות הגז יסובבו אותנו בתכנוני מס מתוחכמים — אפשר יהיה להגיד דיינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#