טוב לבנקים, רע לנו: למה חייבים להתנגד לעסקת בזק-סיידוף? - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טוב לבנקים, רע לנו: למה חייבים להתנגד לעסקת בזק-סיידוף?

צריך להתנגד לעסקת סיידוף עם הבנקים, או לעסקה עם כל טייקון אחר, ולדאוג לפירוק מסודר ושקוף של פירמידת יורוקום

27תגובות
נתי סיידוף
עופר וקנין

לפני כעשרה ימים, לרגע אחד, נראה היה שרוח חדשה, עם אוויר צח ומרענן, התחילה לנשב במגזר העסקי. הבנקים, בהובלת בנק הפועלים, הגישו לבית המשפט בקשה לפירוק הפירמידה של יורוקום, השולטת בכמה חברות ובהן בזק, ולשם כך חשפו את הציבור לחלק ממערכת היחסים בינם לבין טייקון אחד, שאול אלוביץ'.

זה היה מהלך חדש ומפתיע. לאלוביץ' יש היסטוריה ארוכה עם ה פועלים: הבנק הוא מאז ומתמיד המממן העיקרי של הקבוצה; אלוביץ' היה בעבר שותף עם תד ושרי אריסון בעסקי התקשורת; והפועלים היה שותף לעסקת המימון הענקית — ויש האומרים הבלתי הגיונית, שהצלחתה היתה מותנית בביצוע שורת עסקות בעל עניין — שבה אלוביץ' רכש את השליטה ב בזק.

מסמכים שהוגשו לבית המשפט חשפו שהטייקון אלוביץ' אינו משלם את מלוא חובותיו כבר מ–2015, שהחובות מסתכמים במאות מיליוני שקלים, וגם עוד רמז לרוח החדשה — שאנשי יורוקום מביעים תמיהה על העקשנות של הבנק לגבות את חובותיו ומסרבים להמשיך להתנהל כפי שהיה עד כה וכפי שהבנקים מתנהלים עם טייקונים מאז ומעולם. אנחנו מפצירים בכם לחזור לדרך של הידברות ומגעים, התחננו אנשי יורוקום בתשובותיהם לבנק הפועלים, ולא בדרך של מכתבים ואיומים משפטיים.

ובאמת, אפשר להבין את ההפתעה של אלוביץ' ויורוקום. אמנם זהו היחס שמקבל כל אזרח שמאחר בתשלום המשכנתא, אך לא זו היתה הדרך שהבנקים טיפלו בטייקונים עד כה. להפך, במשך עשרות בשנים הם טופלו בכפפות של משי, לרבות נוחי דנקנר, אליעזר פישמן וכנראה שגם אלוביץ' עצמו. בישראל, טייקון שלא עמד בהתניה פיננסית (קובננט) או לא דייק במועד החזר חובותיו, היה נוהג להיכנס ל"מגעים" עם הבנק, פורס חוב, מגלגל אותו, אולי מבטיח למכור משהו — וזהו. מדוע? כי הוא הרי חבר במועדון של הטייקונים־בנקאים־עורכי דין־רואי חשבון ששולטים במדינה, ואף אחד לא רוצה לריב עם חברים.

שאול אלוביץ'
אייל טואג

מה קרה הפעם? מדוע הפועלים התחיל לפתע להתייחס לאלוביץ', החבר הוותיק, כאל סתם לקוח מן המניין, שאין לו קשרים ומשפחה? היו שטענו שאלוביץ' מעולם לא היה באמת חלק מהגרעין הקשה של מועדון ההון. יש שחיברו בין חולשת בנימין נתניהו, הפטרון של אלוביץ', כפי שנחשף בחקירות בזק ומשרד התקשורת, לבין הנכונות של הפועלים לקחת אותו לבית המשפט. אחרים חיברו את ההחלטה לשיח הציבורי החדש בכל הקשור לטייקונים, ובעיקר לוועדת החקירה הפרלמנטרית שאמורה להתחיל בימים אלה לגבות עדויות ממנכ"לי הבנקים.

בלי קשר לסיבות, המהלך היה מעודד. במקום "לנהל מגעים" מאחורי דלתיים סגורות במשך שנים ארוכות, הבנקים הראו נכונות להתמודד במהירות יחסית עם טייקון שכשל, לטפל בחובותיו ביעילות, ובאותה הזדמנות חשובה לפרק את הפירמידה של יורוקום ולסלק עוד מבנה עסקי רעיל ומיותר מעל כתפי המשק הישראלי.

כך הרי היה צריך להיות תמיד, כי זאת ההחלטה הפיננסית הנכונה עבור הבנק, וכך לא היו נוצרות התופעות של בנקאות למקורבים ופירמידות עסקיות. אם הבנקים היו פועלים בדרך זו כבר לפני שנים רבות מול נוחי ודני דנקנר, פישמן וטייקונים אחרים, חלק גדול מהפרשות, מהתספורות ומהקריסות הדרמטיות של השנים האחרונות היה נמנע.

לרגע, נראה היה שמשהו יסודי סוף־סוף מתחיל להשתנות. בהתייחס להחלטת הבנקים לפנות לבית המשפט בפרשת אלוביץ', לפני כעשרה ימים, כתבתי כאן שאולי השיח הציבורי החדש כבר פשוט אינו מאפשר לבנקים לפעול כפי שפעלו בעבר.

אבל הייתי תמים. הרוח החדשה שנשבה מבנק הפועלים גוועה כמעט מיד, ובתוך פחות מיומיים חזרו הבנקים לנוהל הרגיל: טייקון אחד נפל? נחליף אותו בטייקון אחר. נשמור על הפירמידה. נמחוק לו חובות. נצרף מישהו חדש למועדון.

וכך, 48 שעות לאחר הפנייה לבית משפט, שוב דיברו הבנקים עם טייקונים אחרים, הפעם בעיקר עם ישראלי־אמריקאי בשם נתי סיידוף, על עסקה שבה ירכוש את השליטה ביורוקום תמורת פחות מ–400 מיליון שקל, שתאפשר לו לשלוט במונופול תקשורת בשווי של 15 מיליארד שקל (הירידות האחרונות במניה חתכו את השווי של בזק בכ–30% בשנה וחצי האחרונות). זוהי עסקה שאפשר לתאר כאמא והאבא של כל המינופים.

.

לאחר מכן זלגו לתקשורת ידיעות נוספות, לרבות פניות של "קרנות" המעוניינות גם הן בעסקה הממונפת והמפתה, ואילו סיידוף הציע חלופה מעט משופרת שבה ישלם עדיין את אותו הסכום במזומן, אך ייתן לבנקים חלק מעליית השווי העתידית, אם תהיה — וכך הבנקים יוכלו אולי להימנע מרישום מחיקות בספרים שלהם. כדאי להפנים את המספרים: עם השקעה של פחות מ–3% משווי החברה, סיידוף ייכנס בקרוב למשרדי בזק, יקרא לכל המנהלים ויכריז: "עכשיו אני".

אם אפשר היה לתת לציבור להכריע, הוא היה צריך להתנגד לעסקה הזאת. היא אולי טובה לסיידוף, שזורק ז'יטון ממונף על הרולטה של בזק, מעין אופציה על שווי השוק והתזרים העתידי של החברה. היא אולי טובה למנהלי בנקים, שיוכלו להוריד את הקוץ הזה מסדר היום שלהם ומהשיח הציבורי, ולשוב להתכונן בשקט לעדותם בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית. אבל היא גרועה לציבור.

1. העסקה משמרת פירמידה ממונפת במיוחד

דרך יורוקום, אלוביץ' מחזיק את בזק בפירמידה מיותרת במיוחד, הכוללת בנוסף שתי חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, שאין להן תפקיד מלבד מינוף הפירמידה. טיפול בחוב של אלוביץ' דרך בית המשפט היה מפרק את הפירמידה ומעביר למגזר העסקי מסר ברור: פירמידות הן דינוזאורים מהעבר שסופן להיכחד.

כבר היתה לנו ועדת ריכוזיות שזיהתה את הכשלים והדרכים שבהם טייקונים מעבירים לכיסם כספים וצוברים כוח באמצעות פירמידות, והעבירה חוקים שיועדו לפרק את הפירמידות הקיימות ולמנוע פירמידות עתידיות. אם כבר נוצרה הזדמנות לפרק את פירמידת אלוביץ', ובקשת הפירוק כבר הוגשה לבית המשפט — מדוע לא לסיים את התהליך במקום להעביר ברגע האחרון את הפירמידה בשלמותה לטייקון חדש?

2. הפירמידה יוצרת לבעליה תמריצים שליליים

הנה שאלה במימון: כיצד סיידוף, בעל הבית החדש, ישרת את חובות הקבוצה, אחרי שאפילו אלוביץ' הוותיק והמנוסה לא הצליח בכך? יש החושבים שסיידוף מבצע את העסקה ממניעים של כבוד, כפי שטייקונים רוכשים קבוצות כדורגל או כלי תקשורת, והוא יזרים כספים לפירמידה כדי למנוע את קריסתה פעם נוספת.

זו טענה תמימה. הניסיון מוכיח כי גם מי שרוצה כבוד חושב קודם כל על הכיס שלו, על החזר ההשקעה ועל רווחים, ולכן אין סיבה להאמין שסיידוף אינו אדם כזה. כדי להשביח את השקעתו, גם הוא יעמוד בפני פיתויים לבצע עסקות בעלי עניין או תרגילים פיננסיים אחרים, בדיוק כמו אלוביץ' לפניו, ועסקות בעלי עניין ותרגילים באים כמעט תמיד על חשבון הכיס הציבורי.

3. מי הוא סיידוף?

האם יש לסיידוף כסף? אולי גם הוא ממונף כמו טייקונים אחרים? האם יש לו קשרים פוליטיים? מה הוא חייב ולמי? מיהו בדיוק האיש שישלוט מעתה בבזק? כל אלה הן שאלות שלציבור אין עליהן תשובות. כפי שלמדנו בשנה האחרונה, דרך עשיית העסקים בארה"ב אינה מושחתת פחות — ואולי אף יותר מושחתת — מהדרך הישראלית. שם מקובל באופן יומיומי לקנות פוליטיקאים בתרומות, גם ברמה הארצית וגם במרמה המקומית, כדי לקבל הטבות, הקלות ופתיחת דלות. אין ספק שאם סיידוף הוא איש עסקים רציני, הוא יודע איך עובדים שם.

האם הוא יביא את השיטות האלה לישראל? מה הוא יעשה כשרווחי בזק יתכווצו, וגם הוא לא יוכל לשרת את חובות הפירמידה? האם הוא יביא עוד כסף הבית? האם יעשה עסקות בעל עניין? האם יפעיל פוליטיקאים? את הטייקונים שלנו, לכל הפחות, הכרנו. את הטייקונים החדשים עדיין לא.

4. פיאודלים זרים מחליפים פיאודלים ישראלים

רבים בציבור למדו בעשור האחרון כיצד פעלו הטייקונים, הבנקים והפוליטיקאים המקורבים אליהם, אבל עכשיו נוצר מודל חדש. באי.די.בי החליף הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין את דנקנר, ומיד אימץ את שיטותיו. הוא עובד עם אותם יועצים ואותם רואי חשבון, הוא הכניס את אנשיו ומקורביו האישיים לדירקטוריונים, הוא מחזיק בחברות כמעט ללא הון משלו, ונכנס בכל חריץ בחוקים כדי לחמוק מהכוונה והרוח שלהם.

בחודשים האחרונים, למשל, רקח אלשטיין תרגיל כדי לחמוק מחוק הריכוזיות — הוא מכר לעצמו את דיסקונט השקעות, בהלוואה מלאה שאי.די.בי תעניק לו. עכשיו יקרה אולי אותו הדבר בפירמידה של יורוקום, עם סיידוף במקום אלוביץ'. למעשה, הסיבה היחידה שאלשטיין וסיידוף מצליחים לקנות פירמידות ולשלוט בחברות עם מעט מאוד כסף מהבית היא פרצה בחוק הריכוזיות, המאפשרת לקיים פירמידות בגובה אינסופי כל עוד החברות זרות, ולא ישראליות.

כמו תמיד, הבנקים ימהרו להסביר שאין זה מתפקידם לפעול למען כלכלה בריאה יותר או מוסר עסקים נכון יותר, אלא אך ורק להוציא כמה שיותר כספים מכל קריסה עסקית שעולה על שולחנם. הם יסבירו שלפי הערכתם, התמורה בעסקת מכירה ומחיקה תהיה גבוהה מהכספים שיתקבלו בהליך של פירוק באמצעות בית משפט. זו גם היתממות וגם הטעיה.

ראשית, בהיותם גופים ציבוריים לחלוטין, שהכלכלה תלויה בהם, בהחלט צריך להיות לבנקים תפקיד באימוץ נהלים ושיטות עבודה שפועלים למען כלכלה בריאה וצודקת יותר. שנית, הבנקאים הוכיחו בשנים האחרונות שרווחיות מעולם לא היתה הסעיף הראשון בסדר החשיבות שלהם. אחרת הם לא היו מגלגלים אשראים לטייקונים מקורבים עד קץ הדורות, ומאפשרים להם לצבור חובות של מיליארדים כמו במקרים של פישמן ודנקנר. הם לא היו מעניקים אשראי ללא בדיקה ליושבי ראש, כמו במקרה של דני דנקנר. והם לא היו מעניקים חבילת פרישה של 6 מיליון שקל מכספי הבנק לעובדת שהתלוננה על הטרדה מינית, רק כדי לחלץ את המנכ"ל מתביעה משפטית.

הבנקאים הבכירים — שכיום מקבלים את שכר התקרה של 2.5 מיליון שקל בכל מקרה, ואין להם בונוסים גדולים בתמורה לרווחיות — מתעניינים בעיקר בעצמם, במשפחה ובחברים שלהם. למרות הכוונות הטובות, החורים בחוקי הריכוזיות ובמדיניות בנק ישראל עדיין מאפשרים לטייקונים לשלוט בפירמידות ממונפות ובגרעיני שליטה בבנקים תמורת פירורים מההון.

שרת המשפטים, איילת שקד, ונגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, לא עושות דבר כדי לתקן את המציאות הזאת, והטייקונים והבנקים פועלים לפי האינטרסים שלהם ושל מנהליהם. רק הציבור יכול להרים את קולו, ולהבהיר לכל אלה שהוא מתנגד לעסקת סיידוף או טייקון אחר, ומבקש פירוק מסודר ושקוף של הפירמידה של אלוביץ'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#