מבקר המדינה והתקשורת צריכים להכות על חטא

אורי יוגב, המנכ"ל הפורש של רשות החברות הממשלתיות, עמד לבד מול מתקפה פוליטית חריפה כשניסה לקדם את נבחרת הדירקטורים ■ בדיעבד, יש הסכמה גורפת בדבר הצלחת הנבחרת - אבל בזמן אמת, שומרי התקינות הפוליטית במדינת ישראל לא הגנו עליו

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי יוגב. השאיר אחריו נעליים גדולות
אורי יוגב. השאיר אחריו נעליים גדולותצילום: אייל טואג

שיעור הרווח התפעולי של החברות הממשלתיות בישראל זינק מ–3.6% ל–8.1% בין 2013 ל–2016. הרווח הנקי התהפך מהפסד מצטבר של כ–600 מיליון שקל לרווח של כ–2 מיליארד שקל. בחלק מהחברות הושג שיפור ברווח, אף שהתעריפים שלפיהם הן מוכרות את המוצרים הציבוריים שלהן (חשמל, מים, רכבת) ירדו.

הוצאות ההנהלה והכלליות, שעלו במשך שלוש שנים ברציפות, חזרו ב–2006 לרדת, כחלק ממאמצי ההתייעלות הנמשכים של החברות. סך נכסי החברות הממשלתיות גדל באותן שנים מ–178 ל–195 מיליארד שקל, נכסים שמהווים כיום כשליש מהמאזן של ממשלת ישראל. עם 56 אלף עובדים ומכירות ב–67 מיליארד שקל, מהן כ–20 מיליארד שקל ליצוא, החברות הממשלתיות עברו מהפך ניהולי — שחמק מתחת לרדאר.

הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת תקיים היום דיון באחד ההיבטים של פעילות החברות הממשלתיות — המינויים. גם לאחר השיפור הניהולי הניכר שהחברות הממשלתיות עברו, קשה להניח שהן יקטפו את כתר החברות המצטיינות של ישראל — ואחת הסיבות הבולטות לכך היא המינויים בהן.

לקראת הדיון פירסמה התנועה לאיכות השלטון נייר עמדה שבו התייחסה לליקויים השונים במינויים בחברות הממשלתיות, כמו פעילותן של חברות רבות ללא מנכ"ל וללא הרכב מלא של הדירקטוריון; חגיגות הנפוטיזם, שממשיכות על אף החוק שאוסר על מינויי קרובים בחברות ממשלתיות (הידעתם שדווקא רפאל מחזיקה במקום השני בשיעור העובדים שהם קרובי משפחה — 33%?); בסוף מציינת התנועה את נקודת התורפה הקשה ביותר, המינויים הפוליטיים לתפקידי ניהול בחברות הממשלתיות.

ואולם דווקא בנקודה זו התחולל מהפך, שמסביר ככל הנראה את השיפור הניכר בתפקודן של החברות. הכוונה היא להקמת נבחרת הדירקטורים, בברכת שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ובהובלת אורי יוגב, המנכ"ל הפורש של רשות החברות הממשלתיות.

במסגרת המהלך, הוקמה נבחרת של דירקטורים מקצועיים, שנבחרו לאחר שנמצאו בעלי כישורי ניהול מתאימים — ורק מתוכה ניתן למנות דירקטורים לחברות הממשלתיות. כלומר, סמכות המינוי של דירקטורים בחברות הממשלתיות הופקעה מידי הפוליטיקאים, ופינתה את הדרך למינויים מקצועיים.

בנייר העמדה שלה, לא מסתירה התנועה לאיכות השלטון את עמדתה באשר לחשיבות התרומה של נבחרת הדירקטורים לאיכות הניהול של החברות הממשלתיות. "נבחרת הדירקטורים מהווה מנגנון ראוי למינויים מקצועיים", נכתב במסמך, עם הפניה להמלצה הטרייה מדו"ח מבקר המדינה, לעגן את הנבחרת בחקיקה. הדו"ח, שעסק באופן מיוחד במינוי הדירקטורים בחברות הממשלתיות, פורסם לפני שבוע וגם הוא קושר כתרים לנבחרת ולתרומתה העצומה לשיפור הניהול בחברות אלה.

"ראוי לציין כי הקמת המאגר היא מהלך חיובי ונכון, אם כי לא חף מליקויים", נכתב בדו"ח המבקר. "המאגר נועד לתקן את המצב ששרר שנים לפני הקמת הנבחרת, כאשר למועצות המנהלים של חברות ממשלתיות מונו דירקטורים על בסיס שיקולים מפלגתיים. התנהלות כזאת פגעה במהותו של השירות הציבורי, איכותו המקצועית ועקרון השוויון... על הרשות והשרים לפעול לתיקון הליקויים כדי לקדם את מוסד הדירקטוריון ונבחרת הדירקטורים בחברות הממשלתיות שתכליתה בחירת המועמדים הטובים והאיכותיים ביותר, תוך ניתוק משיקולים בלתי־ענייניים ומהקשרים פוליטיים, לרבות אינטרסים פוליטיים־מפלגתיים כפי שנעשה בעבר".

הצליח להרגיז את כל השרים בממשלה

עשרות עמודי דו"ח מבקר המדינה מפרטים שורה של ליקויים בפעילות נבחרת הדירקטורים, אבל אלה בעיקר ליקויים טכניים. למעשה, הליקוי המהותי ביותר שהמבקר מצביע עליו הוא העובדה שעד היום לא עוגנה נבחרת הדירקטורים בחקיקה, כפי שהיתה צריכה להיות. מצד שני, אין בדו"ח מבקר המדינה אף לא מילה אחת על ה"ליקוי" שכולם חיכו לו — ביקורת אישית נגד המנכ"ל הפורש, אורי יוגב, ועל כך שהוא ניהל את נבחרת הדירקטורים מתוך ניגוד עניינים אישי.

השמועות על הממצאים הקשים שמחזיק מבקר המדינה נגד יוגב מתרוצצות כבר שנתיים לפחות. פוליטיקאים בכירים, שיוגב הצליח להפוך לאויבים מרים, ליבו את השמועות הללו בעונג רב. צריך להזכיר שיוגב, בתפקידו כמנכ"ל רשות החברות, הצליח לקומם עליו כמעט את כל השרים: שר הרווחה חיים כץ, שר התחבורה ישראל כ"ץ, שר הביטחון אביגדור ליברמן, וגרוע מכל — שר האוצר משה כחלון, הבוס הישיר של יוגב.

יוגב הרגיז את השרים בתנהלות הכוחנית והבוטה שלו, בכך שסירב "לספור" אותם ולהתחשב באינטרסים שלהם, ובעיקר בחיסול "החצר האחורית של מפעל הג'ובים". במקום שהשרים ימנו את מקורביהם או פעילי מרכז המפלגה לדירקטורים, מאז 2013 הם נאלצים לבחור מועמדים מתוך רשימה סגורה של אנשי מקצוע שהרכיב יוגב.

עם יד הלב, אפשר להבין את כעסם של השרים, שיוגב זילזל בהם ולא נתן להם דריסת רגל כלשהי בהרכב הנבחרת. אפשר גם להבין את טענות השרים, שכמי שנושאים באחריות לתפקוד החברות הממשלתיות, הם צריכים להיות גם בעלי סמכות מסוימת בניהולן.

יוגב, אגב, השיב באמצעות מתן זכות הבחירה מתוך הנבחרת: השרים יכולים למנות דירקטורים לפי רצונם, אבל רק מתוך הנבחרת (ואם יציעו מועמד שיעמוד בתנאי הקבלה המקצועיים לנבחרת). בכלל, יוגב נהג בנבחרת מנהג של בעל בית, מה שהוליד את השמועות שלפיהן הוא דאג למנות אליה את מקורביו שלו.

כדי לנצח את המנגנון, צריך עור של פיל

תחת ענן החשדות של בדיקת מבקר המדינה הפך יוגב למושא לאחת ההתקפות הפוליטיות החריפות שנראו כאן בשנים האחרונות. מכל עבר טרחו השרים להשמיץ את יוגב כמושחת, והבוס הישיר שלו, כחלון, אף נקט צעדים להדחתו.

יוגב עבר זובור של שיחת נזיפה פומבית אצל מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, ועמד מול ניסיון להעביר החלטת ממשלה המשנה את מנגנון ההדחה של בכירים בשירות הציבורי — מתוך מטרה להביא להדחתו שלו. מעטים פקידי הציבור שעברו התקפה ישירה וחריפה כל כך, ממספר רב כל כך של שרים בכירים, בין השאר משום שיוגב עמד מול ההתקפה הזו בודד בזירה. ענן החשדות הרעיל גרם לכך שהתקשורת לא התגייסה להגנתו.

את החשדות הללו יצא מבקר המדינה לבדוק, ובמקביל הוגשו תלונות נגד יוגב גם לפרקליטות. בדיקת מבקר המדינה הסתיימה, כאמור, ללא ביקורת אישית כלפי יוגב. בדיקת הפרקליטות נסגרה גם היא, והממצאים הועברו לטיפול משמעתי של נציבות שירות המדינה. ייתכן שיוגב יימצא אשם בעבירות משמעת ויינזף — אבל אין חשדות פליליים נגדו.

אין ספק שיוגב הוא אדם שנוי במחלוקת, אבל אין מחלוקת הוא תרומתו לשיפור דמותה של ישראל. המאבק שניהל — לבד, נגד כל השרים ועם אפס תמיכה ציבורית — חולל מהפך בניהול החברות הממשלתיות. המהפכה שהוא הוביל הכניסה רווח נקי של 2.6 מיליארד שקל — התוספת לרווח של החברות הממשלתיות בין 2013 ל–2016 — וזה עוד לפני שמדדנו את הערך המוסף של ניקוי האורוות בחברות מושחתות, כמו מעצ לשעבר. גם אם מדובר באדם כוחני עם עור של פיל, כנראה נדרש עור כזה כדי לעמוד מול השרים כולם, ולנצח בכל זאת.

בדיעבד, כיום יש הסכמה בדבר חשיבותה האדירה של נבחרת הדירקטורים. אך בזמן אמת כל שומרי התקינות הפוליטית לא היו שם כדי לסייע ליוגב. לא מבקר המדינה, שבמשך שנתיים התעכב עם פרסום ממצאי הבדיקה שלו ואיפשר לחרושת השמועות להשתולל, לא התנועה לאיכות השלטון, ולא התקשורת. זאת היתה טעות, ואסור שהיא תחזור על עצמה. פקידים אמיצים, שנויים במחלוקת או לא, צריכים לקבל גיבוי ציבורי. אם לא בזמן אמת, אז לפחות בדיעבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום