ועידת TheMarker לכלכלה וחברה ועידת דה מרקר

"המפעלים בנגב צריכים לקלוט בדואים לא רק כעובדי קבלן"

מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה: "עבדתי בחברה עם 1,900 עובדים, שמהם 2 בדואים עם דוקטורט בתחום, ועוד 30 עובדים בדואים מקצועיים, שמועסקים דרך קבלן"

אורה קורן
הפאנל בנושא עתיד הנגב והמגזר הבדואי
הפאנל בנושא עתיד הנגב והמגזר הבדואיצילום: אילן אסייג
אורה קורן

בפאנל בוועידת TheMarker שעסק בעתיד הנגב והמגזר הבדואי, שררה הסכמה כי יש לקדם את האזור לא רק בתחום התעסוקה והחינוך. הוועידה התקיימה באוניברסיטת בן גוריון. 

בפאנל השתתפו אשר גרינבאום, מ"מ מנכ"ל כיל; דניאל בן־עטר, מנכ"ל מפעלי הייצור של אינטל בישראל; פרופ' מיכל קרומר־נבו, המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון; מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה; עו"ד נעמה דהן־כתר, מנכ"לית קרן מיראז' לפיתוח הנגב; וופאא אבו עמאר, מנהלת מחלקת הנוער מועצה מקומית לקייה. את הפאנל הנחתה מירב ארלוזורוב, פרשנית בכירה ועורכת מדור דעות ב–TheMarker.

המשתתפים ציינו כי אין באף משרד ממשלתי תכנון אסטרטגי לנגב, שיקדם תוכניות. השיח הציבורי מתמקד רק בחינוך ותעסוקה — וזו החמצה של ראייה הוליסטית, שהרי שני התחומים קשורים זה בזה.

אבו עמאר התייחסה לחינוך בלקייה, ואמרה כי כ-30% מילדי היישוב לומדים כיום במסגרות חינוך בלתי־פורמלי, שלא היו קיימות לפני ארבע שנים. "אז אחרי בית הספר הנוער הסתובב ברחובות".

על פי הנתונים שהוצגו בפאנל, שיעור הלומדים מתמטיקה ברמה של חמש יחידות בקרב הבדואים בנגב הוא 2% - לעומת 12% בכלל הארץ, ושיעור התלמידים שניגשים לבחינת בגרות באנגלית ברמה של חמש יחידות הוא 4% - כשהממוצע הארצי הוא 38%. לדברי דהן-כתר, "חשוב לנהל את הדיון על עתיד הנגב מתוך הבנה שקורים כאן דברים גדולים, שיש רוחות של שינוי בנגב, של עשייה ייזמית, התחדשות והנהגה עירונית ערכית ומחוייבת. אסור לנו להיתפס לדיון הישן שרואה את הנגב באופן מאוד צר ומוגבל. העתיד של מדינת ישראל טמון בנגב".

בן־עטר הסכים כי המפתח הוא חינוך, אבל הוסיף כי התעסוקה היא אחד המרכיבים החשובים לקידום הנגב. "אנחנו כל יום מסיעים מיקנעם עובדים דרוזים. הם נוסעים לכל כיוון כשעה וחצי — והם מוכנים לעבוד. אני מוכן לבוא לכל כפר בדרום עם הסעות ותוכנית לפיתוח, ולא שכר מינימום, שכר הוגן בשוק".

גרינבאום התייחס אף הוא להיבט התעסוקתי בנגב, ואמר: "המדינה מסייעת להעברה של מפעלים — וזה מבורך. אבל צריך לבחון היטב מדוע המפעל קם באיזור זה. מפעל שקם בדרום כדי שיוכל לשלם לעובדיו 5,000 שקל בחודש במקום 8,000 שקל — צריך לבחון מחדש אם הוא זקוק לסיוע ממשלתי".

אלנבארי הוסיף כי המפעלים בנגב צריכים לקלוט גם עובדים גם בדרג נמוך מדרג הפיתוח — אך לדאוג לכך שלא יהיו עובדי קבלן. "עבדתי בחברה עם 1,900 עובדים, שמהם 2 בדואים עם דוקטורט בתחום, ועוד 30 עובדים בדואים מקצועיים, שמועסקים דרך קבלן. התעשייה צריכה לקלוט את הבדואי כפי שקולטת כל אחד, ולא כעובד קבלן".

המשתתפים הסכימו כי בעיות הן הזדמנויות, ואם רוצים שמצב הנגב ישתפר צריך להשקיע בבדואים, ולהציע להם הזדמנויות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ