הפוליטיקאים רבים על קרדיט, וביטוח הסיעוד הממלכתי עוד יעלה לנו ביוקר - חדשות - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפוליטיקאים רבים על קרדיט, וביטוח הסיעוד הממלכתי עוד יעלה לנו ביוקר

השרים ויו"ר ההסתדרות מתקוטטים ביניהם במאבק על קידום ביטוח סיעוד ממלכתי — אך שוכחים לציין שכבר כיום כיסוי הביטוח בישראל הוא מהרחבים ביותר בעולם, ושביטוח סיעוד ממלכתי עשוי לעלות עד 5 מיליארד שקל בשנה יותר מביטוחי הסיעוד של קופות החולים

28תגובות

מלחמת קרדיטים יוצאת דופן מזעזעת בימים אלה את הממשלה: מי יהיה השר או הפוליטיקאי שעל שמו תיחרת היוזמה ההיסטורית של ביטוח סיעוד ממלכתי בישראל?

שר הבריאות, יעקב ליצמן, היה הראשון בחבורה להכניס דרישה לביטוח כזה להסכם הקואלציוני של סיעתו (יהדות התורה), אבל זה לא מבטיח לו את הזכייה בקופה. שר הרווחה, חיים כץ, מנסה לעקוף אותו בסיבוב עם הצעה מקורית ומגובה בניתוח כלכלי — הפיכת ביטוחי הסיעוד של קופות החולים לבסיס לביטוח סיעודי ממלכתי. ואולם מהצד אורב לשניהם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שפתח בקמפיין חוצות תחת הסיסמה "אל תשליכני" ואף מאיים להשבית את המשק — בדרישה כי ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים לא יבוטלו בסוף השנה. בפועל, ניסנקורן רוצה אחד משניים: ביטוח סיעוד ממלכתי או הטבת מס על הפרשות לביטוח סיעוד פרטי — מהלכים שהקרדיט עליהם יינתן לו בכל מקרה.

שר הבריאות, יעקב ליצמן
דוברות משרד הבריא

ומי רואה בעיניים כלות איך המהלך החברתי הבולט של הממשלה הולך להיקרא על שמם של אחרים? שר האוצר, משה כחלון, שעל פי הערכות שוקל גם הוא לקפוץ לקלחת הרותחת. וראש הממשלה? הוא בינתיים נותן לפוליטיקאים האחרים להתלכלך, ושולח את ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, לנסות לעשות קצת סדר.

המאבק הפוליטי היצרי הזה עשוי היה להיות משעשע, לולא הסוגיה של ביטוח סיעוד ממלכתי היתה כבדת משקל. ההחלטה אם לחייב ביטוח ממלכתי כזה כרוכה לא רק בהוצאה לאומית כבדה, אלא גם בסיכון כבד — התחזיות בנוגע להתפתחות מספר מקרי הסיעוד בעתיד קוטביות, החל במי שמעריכים כי מספרם לא ישתנה מהותית (שיפור תוחלת החיים יוצר קשישים בריאים, וירחיק את הגיל שבו קשישים ייקלעו למצב סיעודי), וכלה במי שחוששים מפני עלייה דרמטית גם במספר מקרי הסיעוד ובעיקר בתוחלת החיים שלהם (כבר כיום מחצית ממקבלי קצבת הסיעוד של הביטוח הלאומי חיים יותר מ–4.5 שנים, וחולים שסובלים מדמנציה עשויים לחיות גם עשר שנים עם המחלה). בנק ישראל, שניסה לאמוד את התפתחות את מספר מקרי הסיעוד, הגיע למסקנה כי שיעורם באוכלוסייה, שהיה 2.8% ב–2015, יכול להגיע עד 2045 ל–2.7%–4.4%. הטווח בתחזית הזאת משמעו שההוצאה הלאומית לסיעוד — 1.2% מהתוצר כיום — עשויה לנוע ב–2045 בטווח שבין 1.6% ל–3.2% תוצר — כלומר בין הוצאה דומה לזאת של היום להוצאה גדולה פי שלושה. מדובר בפער תחזיות גדול ובעייתי.

הסיכון בביטוח סיעוד ממלכתי הוא רב, ומחייב שיקול דעת לאומי בעת קבלת ההחלטה. מלחמת קרדיטים היא לא בדיוק האווירה שמעודדת שיקול דעת כזה, ולכן כדאי וראוי שראש הממשלה יתערב בשלב כלשהו, וירגיע את הרוחות. ביטוח סיעוד ממלכתי היא לא החלטה שניתן לקבל לאחר יד, בגלל ששר כלשהו היה להוט להוכיח לבוחריו שהוא פופולרי יותר מאחרים.

שר הרווחה, חיים כץ
אמיל סלמן

4 מיליון מבוטחים דרך קופות החולים

על עצם הצורך בביטוח סיעוד ממלכתי אפשר לחלוק, וזאת לאור הנתונים החריגים של ישראל: ישראל היא שיאנית עולמית בשיעור החדירה של ביטוחי סיעוד פרטיים — 60% מהאוכלוסיה מבוטחת. לשם השוואה, המדינה הבאה אחרינו היא צרפת, ובה רק 15% מהאוכלוסייה מבוטחים.

בניגוד לרושם הראשוני, החדירה העצומה של ביטוחי הסיעוד הפרטיים אינה נובעת מהיותנו מדינה ניאו־ליברלית, שבה המדינה נטשה את אזרחיה לאנחות ולא הותירה להם ברירה אלא לבטח את עצמם באופן פרטי. החדירה העצומה של ביטוחי סיעוד בישראל נובעת דווקא מכך שישראל היא מדינת רווחה משגשגת, ונהנית מאחד ממנגוני הרווחה המתקדמים ביותר בעולם: קופות החולים שלנו הן ספקיות בריאות ממלכתית טובות במיוחד, ונהנות בציבור ממוניטין אמין וטוב. את המוניטין הזה הן רתמו בעשור וחצי האחרונים כדי לשווק לאוכלוסיית המבוטחים את ביטוחי הסיעוד שלהן, והצליחו בכך מעל המשוער. מתוך 5.6 מיליון מבוטחי סיעוד בישראל, 4 מיליון מבוטחים בקופות החולים.

רבים בישראל נהנים מביטוח סיעוד ציבורי

בנק ישראל סופר את 4 מיליון המבוטחים האלה כמבוטחים בביטוח פרטי, אך אפשר בהחלט לחלוק על ההגדרה הזאת. קופות החולים מוכרות את ביטוח הסיעוד שלהן כביטוח קבוצתי אדיר ממדים, שבו הן פועלות בחלק מהמקרים כסוכנות ביטוח (מודל פרטי), ובחלק מהמקרים כמבטחות (ביטוח הדדי, מודל שהוא ציבורי באופיו). כך, קופת חולים כללית על 2 מיליון מבוטחיה היא קבוצת ביטוח הסיעוד הגדולה בעולם, המוכרת את הביטוח שלה כביטוח הדדי — המבוטחים מבטחים את עצמם. חברת הביטוח הראל משמשת כמתפעלת של הביטוח של כללית, אבל רק חלק מזערי מהסיכון (ביטוח השייר — מה עושים במקרה של קריסה מוחלטת של הביטוח ההדדי) נופל על כתפיה. עיקר הסיכון הביטוחי נופל על כתפי הקבוצה עצמה.

המשמעות של הנתונים האלה הוא שבמידה רבה, כבר כיום הביטוח של כללית הוא ביטוח ציבורי ממלכתי — יש בו 2 מיליון מבוטחים, הוא ביטוח של הקבוצה ולא של חברת ביטוח פרטית, והתשלום לחברת הביטוח הוא תשלום מינימלי עבור תפעול בעיקר, ללא שיקולי רווח. ניתן להניח שמחירי הביטוח של כללית ממצים כבר את היתרון לגודל של הקבוצה, וכאמור אין בהם בזבוז כסף כדי לממן רווח עודף לחברת ביטוח פרטית. ככל הנראה, התעריפים שגובה כללית הם התעריפים הציבוריים הנמוכים ביותר שניתן לצפות להם. לכן, מעבר לביטוח סיעוד ממלכתי, שבו המדינה היא המבטחת את 8.8 מיליון תושביה, לא צפוי לחסוך כסף.

במקום פרמיה חודשית התשלום אמנם ייגבה דרך מס בריאות, אבל העלות הכלכלית צפויה להישאר דומה. אין כל יתרון של יעילות במעבר ממבנה ביטוחי הסיעוד של קופות החולים לביטוח סיעוד ממלכתי. בנק ישראל כותב זאת במפורש: "בהיבט של עלות הביטוח, הביטוח הציבורי חוסך עלויות שיווק, הפצה וחיתום ברכישה, המאפיינות את חברות הביטוח המסחריות. בישראל יתרון זה של הביטוח הציבורי פחות משמעותי בגלל המבנה הייחודי של הביטוח הפרטי בישראל, שבחלקו הגדול נרכש בתיווך קופות החולים".

משה כחלון
עופר וקנין

ביטוח סיעוד ממלכתי — רחב, יקר ולא מוגבל

למעשה, ביטוח סיעוד ממלכתי ככל הנראה יעלה יותר מכפי שביטוחי הסיעוד של קופות החולים עולים כיום, והדבר נובע מלא מעט סיבות. ראשית, הביטוח הלאומי הוא מנגנון הרבה פחות יעיל מקופות החולים, ואת אותו השירות הוא כנראה יגיש בתמורה לעלות גבוהה יותר. שנית, כדי לגדר סיכון, ביטוחי הסיעוד של קופות החולים מוגבלים בסכום (5,500 שקל בחודש) ובזמן (חמש שנים). ביטוח סיעוד ממלכתי נוסח זה שמגיש כיום הביטוח הלאומי אינו מוגבל בסכום (התשלום הוא בשעות טיפול) ואינו מוגבל בזמן. שלישית, ביטוח סיעוד ממלכתי יהיה רחב היקף בהרבה מהביטוח של קופות החולים, כי הוא יהיה חייב לכלול ביטוח גם עבור קבוצות מסוכנות שאינן מסוגלות לרכוש ביטוח (קשישים למשל), וגם סבסוד כלשהו עבור אוכלוסיות חלשות. עם זאת, כדאי להזכיר שאת דמי הביטוח הלאומי ומס בריאות משלמת כל האוכלוסייה, והחל מהשקל הראשון — כלומר הפרוגרסיביות של הביטוח הלאומי היא נמוכה יחסית.

בקיצור, ביטוח סיעוד ממלכתי צפוי להיות עסק יקר. בנק ישראל העריך שאם ייקחו את הביטוח המצוין של קופות החולים וירחיבו אותו לכל המדינה תוספת ההוצאה תגיע ל–1.5 מיליארד שקל בשנה; ואם מסתמכים על מנגנוני הביטוח הלאומי — עד 4.8 מיליארד שקל. גורמים אחרים העריכו את ההוצאה ב–3 מיליארד שקל בכל שנה, בתוספת השקעה חד־פעמית של 4 מיליארד שקל בשנה, כדי לאזן את קרנות ההון של ביטוחי קופות החולים.

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן
מוטי מילרוד

זאת הוצאה משמעותית, וזאת בשעה שהכיסוי הסיעודי בישראל רחוק מלהיות רע. ישראל היא המדינה השנייה בקרב המדינות המפותחות מבחינת שיעור הקשישים שזוכים לקבל טיפול סיעודי מהביטוח הלאומי (ראו תרשים). הבעיה היא שגם קשישים במצב טוב יחסית מקבלים סיוע, ולכן האיכות של הסיוע הממוצע היא נמוכה. המסקנה המתבקשת, לפיכך, היא שאם ישראל תמקד את הסיוע שלה רק בקשישים שסובלים ממצב סיעודי קשה — ייתכן שאפילו בתוך התקציב הקיים ניתן יהיה לשפר את הטיפול הסיעודי.

על המסקנה הזאת צריך להוסיף את הפרישה המרשימה של קופות החולים, שמעניקות ביטוח מצוין במחיר כמעט שווה לכל נפש. בנק ישראל מציין שמי שיש לו ביטוח של קופת החולים, קרוב לוודאי שהוא מסודר — לא תהיה לו בעיית מימון של טיפול סיעודי. גם לשכבות החלשות אין בעיה, מכיוון שהמדינה מעניקה להן טיפול (אשפוז סיעודי) מסובסד באופן מלא. לכן, את הבעיה של נגישות לטיפול סיעודי מוצא בנק ישראל בקרב 20% מהקשישים — שאין להם ביטוח של קופת חולים, ושהם חלשים כלכלית אבל בכל זאת לא עניים מרודים. בעיית הנגישות לטיפול סיעודי, כלומר, קיימת בישראל — אבל מצומצמת יחסית.

אז האם צריך ביטוח סיעוד ממלכתי בישראל, וכמה צריך להוציא עליו? זו סוגיה שאין לה תשובה חד־משמעית, ולכן היא אינה יכולה להיפתר באמצעה של מלחמת קרדיטים, או איום השבתה של המשק בידי ההסתדרות. זה דורש דיון מעמיק יותר, באמצעות ועדה מקצועית שתוקם לצורך זה. כל החלטה אחרת תהיה חובבנית, פזיזה ומזיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם