אל תחפשו צדק: כאן באים להרוויח הרבה כסף - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מיוחד: הזדמנות לשנות

אל תחפשו צדק: כאן באים להרוויח הרבה כסף

בבורסה הציבור תמיד קובע את מחיר הנכסים, באמצעות תשובתו לשאלה אם כדאי "לקנות" או "למכור" אותם ■ בשוק ההון אף אחד לא חושב במונחים של תועלת ציבורית, אלא רק במונחים של תשואה ורווחים

7תגובות
לקוחות מחוץ לבנק במנהטן שפשט רגל ב– 1929 . בועות פיננסיות מתנפחות בשל "התלהבות בלתי רציונלית"
© Bettmann/CORBIS

כמעט כל סיפור על חוכמת ההמונים מתחיל ב–1906, עם המדען הבריטי סר פרנסיס גלטון, בפסטיבל כפרי שבו ציבור של 800 איש התבקש לנחש את משקלו של שור שנשחט במקום. גלטון שם לב שכאשר חישב את הממוצע של ניחושי הקהל, התקבלה תוצאה הקרובה ב–1% למשקלו האמיתי של השור, כ–600 ק"ג — מדויק יותר מכל ניחוש בודד.

זו היתה תגלית משמעותית בענף המדעים הקוגניטיביים: החלטות של קבוצה גדולה של אנשים — וגם בעלי חיים — יוצרות לעתים התפלגות שנקודת האמצע בה עשויה לספק תוצאה או אומדן טוב יותר מזו של "מומחה".

הזדמנות לשנות - פרויקט מיוחד >> נלחמים בשביל כולנו: האנשים שמנסים לשנות את המציאות בישראל || כלכלה אלטרנטיבית: מה אפשר ללמוד מהחרדים | נתי טוקר || "אם אדלסון ירצה לתת לנו 60 מיליון דולר - הוא יקבל מכתב תודה - וזהו" | נתי טוקר  || בית הקלפים? זה קטן לעומת מה שקורה פה | צבי זרחיה  || הקווים האדומים של האנשים הירוקים | מירב מורן || המדריך להוזלת יוקר המחיה | איילה צורף || "קטמון זו מחאה חברתית שהצליחה, אבל הסיכון הוא בלתי נתפש" | עמרי זרחוביץ' || רוצים לספר לעולם על עצמכם? זו הדרך | בועז כהן

מאז, השימוש בחוכמת המונים רק הלך והתרחב. גוגל, למשל, ביססה את הצלחת מנוע החיפוש שלה על נוסחה שקובעת כי ככל שאתר או עמוד אינטרנט פופולרי יותר, כך סביר להניח שהפנייה אליו היא התוצאה שציבור המשתמשים מבקש. בענפים רבים, ודאי שיווק ופרסום, משתמשים בכלים למדידת חוכמת המונים — למעשה סקרים — כדי לענות על שאלות מכל התחומים. אבל המערכת האולטימטיבית של חוכמת המונים היא הבורסה, שכולה מבוססת על העיקרון שדעתם העצמאית של מיליוני משתמשים תביא את הנכסים הנסחרים בה ל"מחיר" הנכון שלהם.

אקטיביזם בורסאי

המחיר בבורסה משמש זה עשרות שנים ככלי המרכזי להערכה הרשמית של ערכי נכסים במסמכים כמו דו"חות כספיים והערכות שווי. על בסיס אותו עיקרון התפתחו עשרות מערכות דמויות־בורסה להערכת תוצאות של אירועים עתידיים — הרי הבורסה מעריכה את זרם הרווחים העתידיים שיפיק כל נייר ערך — כמו הצלחה של סרטי קולנוע, מועמדים בבחירות פוליטיות או קבוצות ספורט.

במובנים רבים, המנגנון של הבורסה שונה מרוב המערכות האחרות שאנו מכירים — שבהן בודדים, בדרך כלל אנשים חזקים או בעלי תפקיד ציבורי רשמי — מכתיבים את המציאות. במוסף הזה יש דוגמאות למקרים שבהם ציבור לקח את היוזמה לידיו, כמו בנק חברתי, קבוצות ספורט, פרויקטים בנדל"ן או מימון כלי תקשורת אלטרנטיביים. אלה סיפורים מעניינים, כי בדרך כלל אותן פעילויות מוכתבות על ידי בעלי הון או בעלי תפקיד במנגנון הממשלתי, ולא על ידי ההמון.

לעומת זאת, בבורסה הציבור תמיד קובע את מחיר הנכסים באמצעות התשובה שלו לשאלה אם כדאי "לקנות" או "למכור" את כל הנכסים, כל הזמן. לכן, זו דרך המלך של מנגנון השוק כדי להביע מחאה: אם משקיעים חושבים שחברה מנוהלת באופן גרוע, או שטייקון מנצל את כוחו כדי לשדוד את הציבור — הם יכולים פשוט למכור את המניות או איגרות החוב של אותו תאגיד, להעניש את עושה העוולות ולגרום לו לתקן את דרכיו אם רק ירצה לזכות מחדש באמונם.

אם חלק מציבור המשקיעים מרגיש שמנגנון השוק אינו עובד טוב מספיק, הוא יכול לפנות לדרך נוספת, אגרסיבית יותר, ולהפוך עצמו ל"אקטיביסט". משקיעים אקטיביסטים לא רק פועלים בבורסה בקנייה ומכירה, אלא גם משווקים ומפרסמים את תפישת עולמם במטרה לשכנע משקיעים נוספים לפעול כמותם. מקרה קלאסי הוא משקיע שחושב שאם ההנהלה בחברה נסחרת מסוימת גרועה, עליו לקנות את המניה, שאולי נמכרת בשל כך במחיר נמוך, ולפעול בזירה הציבורית כדי להחליף את ההנהלה הכושלת. הנחת המשקיע האקטיביסט היא שאם ההנהלה או בעל השליטה הרשלן יוחלפו, מחיר המניה יעלה — והוא ירוויח.

דוגמאות כאלה יש אינספור בשווקים, וגם בבורסה שלנו. כשנודע מעבר לכל ספק כי נוחי דנקנר מנהל את קבוצת אי.די.בי מתוך מניעים אישיים שאינם תואמים את טובת הציבור, החליטה הקרן האמריקאית יורק, ששלטה אז בבית ההשקעות פסגות, לרכוש אג"ח של אי.די.בי ובמקביל לפעול למען החלפת השליטה בחברה. ביורק פנו לבית המשפט בטענה שהחברה חדלת פירעון, הפעילו מערך של יחסי ציבור, ולאחר שהתברר שדנקנר אכן בדרך החוצה ובקרוב יגיעו משקיעים חדשים בעלי כיסים עמוקים — האג"ח של החברה עלו בחדות. יורק הרוויחה מכך מאות מיליוני שקלים.

למעשה, פעולה של אקטיביזם פיננסי נוצרת בכל עת שחברה נקלעת לקשיים והאג"ח שלה צונחות. מחזיקי אג"ח מתארגנים יחד, מפעילים לחץ ציבורי ומשפטי על בעלי השליטה כדי שיזרימו הון חדש לחברה, ומאיימים לקחת את השליטה לידיהם אם לא ייעשה כך, כפי שהחוק מאפשר להם במקרים שבהם החברה אינה יכולה לשרת את החוב. בשנים האחרונות היו אפילו מקרים שבהם ציבור הפעיל לחץ פיננסי גם כאשר לא היה לו אינטרס ישיר במקרה: גם במקרה של דנקנר וגם בזה של אליעזר פישמן, ציבור רחב התנגד להסדרי החוב שהבנקים ביקשו לסכם עמם — והלחץ גרם לביטולם.

הבלוף

אלא שגם מנגנון קביעת המחיר על ידי חוכמת ההמון וגם הפעילויות האקטיביסטיות של ציבור מסוים בשוק ההון — כולם סוג של בלוף. חוכמת ההמונים לא בדיוק עובדת, הם לא באמת פועלים למען הציבור, ובעיקר — הם לא באמת מייצרים ערך חברתי חיובי עבור הקהילה. למה? ראשית, ההיסטוריה מוכיחה: חוכמת ההמונים יוצרת לעתים קרובות מאוד — קרובות מדי — מצבי שוק שגויים, רעים, שלעתים מסתיימים בנזק כלכלי למיליוני בני אדם.

בועות פיננסיות, למשל, מתנפחות בשל חוכמת המונים שגויה או "התלהבות בלתי רציונלית" — מונח שהוטבע על ידי נגיד הבנק המרכזי האמריקאי לשעבר אלן גרינספן — והן מסתיימות במשבר כלכלי קשה. בועת המניות של 1929 היתה סיבה מרכזית למשבר הגדול שהחל באותה שנה, נמשך עשור וחצי והיה בין הגורמים למלחמת העולם השנייה. פיצוץ בועת האינטרנט הכניסה את עולם הטכנולוגיה של תחילת שנות ה–2000 לקיפאון. בועת מחירי הדיור ומחירי האשראי של 2007 הכניסה שנה לאחר מכן את העולם למשבר פיננסי, שלא הסתיים עד היום — הוא הסיבה לריביות האפסיות ברוב העולם המערב.

כיום רבים חושבים שמחירי חלק מהמניות, למשל מניות הטכנולוגיה, קרובות לבועה שתתפוצץ במוקדם או במאוחר. בבנק ישראל חוששים בימים אלה שפיצוץ בבועת הדיור המקומית יגרום למשבר בנקאי־פיננסי קשה, ובעקבותיו למשבר כלכלי ולפיטורי המונים.

שנית, גם התארגנויות אקטיביסטיות של ציבורי משקיעים לא בהכרח יוצרות ערך חברתי חיובי. בחלק מהמקרים הם בהחלט מסייעות להתמודד עם מנהלים שתאוות הבצע מונעת מהם להתחשב באינטרס הציבורי, אך גם המניע של הפעילים הוא רווח אישי — ולכן התוצאה עשויה להיות דווקא נזק חברתי.

יש אקטיביסטים, למשל, שבוחרים להמר נגד מניות, להיכנס לפוזיציית "שורט", ואז להכפיש את החברה במטרה לגרום לירידות במניותיה ולרווח עבורם. זו פעולה שדומה לסחיטה באיומים, היא מונעת בעצמה על ידי תאוות בצע, ועשויה לגרום לנזק ציבורי בדיוק כפי שהיא עשויה לגרום לתועלת.

כן, בשוק ההון אף אחד לא חושב במונחים של תועלת ציבורית, אלא רק במונחים של תשואה ורווחים עבור עצמו ועבור הלקוחות שלו. אף שמופעל על מנהלי השקעות לחץ להימנע מהשקעה בחברות שמייצרות מוצרים מזיקים, לצמצם השקעה בחברות שפועלות נגד האינטרס הציבורי, או להביע מחאה נגד תופעות פסולות בחברות נסחרות — התשובה הקבועה שלהם היא ש"אין זה מתפקידם", ושהמנדט היחידי שניתן להם הוא "למקסם תשואה".

אבל למה חוכמת ההמונים לא עובדת? מדוע הציבור העצום הפעיל בבורסה אינו מצליח להכתיב לשוק את האינטרס הכולל שלו? התשובה היא שחוכמת ההמונים עובדת רק בתנאים מיוחדים, ורק כשכולם מתרחשים יחד. כדי שהיא תעבוד היטב, חוכמת ההמונים צריכה לפעול בסביבה שבה כל שחקן הוא עצמאי בדעתו, כשיש מגוון של עמדות ודעות, כשלרבים יש מידע והבנה בסוגיה שעל הפרק, וכשיש מנגנון יעיל לאיסוף ושקלול העמדות האלה.

זה בדרך כלל לא קורה. אנשים לא תמיד יודעים או מבינים בסוגיה, ולעתים מונעים ופועלים מתוך רגש ולא בעקבות מידע ענייני. לעתים הם גם מושפעים מנרטיב אחד שגורף את המוחות של רבים — כמו במקרים של שיווק ומיתוג של גורמים חזקים, רשתות חברתיות שהן תיבות תהודה של עצמן ולחצים חברתיים.

אם חוכמת ההמונים לא תמיד עובדת כאשר לשחקנים אין אינטרסים ואג'נדות, היא ודאי תהיה יעילה עוד פחות בבורסות פיננסיות, שם לכל שחקן יש אג'נדה ברורה: להרוויח הרבה כסף, ובדרך כלל על חשבון השחקנים האחרים במשחק. זה נכון: מול האלטרנטיבות האחרות, חוכמת ההמונים היא עדיין המנגנון הטוב ביותר לקבוע את ערכו של נכס, והתארגנויות ציבוריות אקטיביסטיות בשווקים משפיעות לעתים על המחירים — אבל אל תחפשו בבורסה צדק חברתי או פעילות למען הקהילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#