"מאות מסעדות, בתי מלון וחברות ניקיון יקרסו – שופטי בג"ץ מנותקים"

פסק דין של העליון קבע באחרונה כי מעסיקים צריכים לשלם היטל בסך 20% משכר העובדים שהם מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן - גם עבור השנים האחרונות ■ החשש: עסקים קטנים ובינוניים לא יוכלו לעמוד בנטל הכלכלי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מבקש מקלט סודני עובד במטבח של מלון רויאל ביץ' באילת, ב–2011. למצולם אין קשר לכתבהצילום: אוליבייה פיטוסי

בית המשפט העליון הוציא לפני שבועיים פסק דין עקרוני, שמשפיע בצורה רוחבית על עסקים רבים במשק. הרכב של שלושה שופטים, שדן בעשרה ערעורים שאוחדו, קבע פה אחד כי על מעסיקים לשלם היטל של 20% גם על מבקשי מקלט בעלי רישיון שהייה זמני — כפי שהם נדרשים במקרה של "עובדים זרים" (מכוח חוק הבראת הכלכלה). עוד נקבע כי חובת התשלום תכלול עד שש שנים לאחור.

תשלום זה מתווסף להפרשה בגובה 16% ממשכורת העובד, שהמעסיקים מחויבים להעביר לקרן פיקדון. המשמעות היא הכבדת העלויות על מעסיקים בענפים שחלקם ממילא מתקשים, ונאלצים להישען במידה רבה על כוח עבודה של יוצאי אריתריאה וסודן. בענף המסעדנות סוערות הרוחות סביב המשמעויות הכלכליות של הפסיקה. נראה כי החזקים ישרדו — ואילו החלשים והקטנים יותר כבר שוקלים את צעדיהם.

מסעדן אמר אתמול ל–TheMarker: "אני שוקל ברצינות פשיטת רגל או שינוי של מבנה הבעלות — אולי לסגור את העסק ולפתוח מחדש בשם אחר. אני מסתכל סביבי ורואה עסקים שפועלים בשחור ומשלמים למבקשי המקלט בתלוש השכר 5,000 שקל ועוד 3,000 שקל בשחור. ודווקא הם שעוברים על החוק ישרדו, כי ההיטל שלהם יהיה נמוך — ואילו אני, שפעלתי עד היום כמו שצריך, עלול לסגור את העסק".

רואה החשבון יניב גוזלן, שמשמש רואה החשבון עבור עסקים רבים בענפים המעסיקים מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן, סבור כי המצב של מסעדן זה אינו יוצא דופן. לדבריו, כבר בחודשים הקרובים נראה מאות מקרים של פשיטות רגל בגין השתת ההיטל, לעומת שנים קודמות. היטלים אלה, אמר גוזלן אתמול ל–TheMarker, אינם נדרשים מבחינת תכנון התעסוקה במשק, נהפוך הוא — הם פוגעים בענפים שחסרים בהם עובדים וגורמים לעסקים לסגור את דלתותיהם.

לדברי שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות, "בית המשפט קבע שכולם יצטרכו לשלם כעת את ההיטל הזה רטרואקטיבית — ואנו מתכוונים להגיש בקשה לדיון נוסף לבית המשפט העליון". הוא הוסיף כי "אצלנו מדובר בעסקים קטנים שכלל לא ידעו שהם צריכים לשלם את ההיטל הזה, והדבר הזה עכשיו נופל עליהם כרעם ביום בהיר. אלה אינן חברות בורסאיות שיכולות לעשות תספורות, בעלי המסעדות אינם יכולים לקבל בכזאת קלות הלוואות מהבנק, והם צריכים עכשיו להשיג את הסכומים האלה, שמתייחסים למשהו שקרה בחמש השנים האחרונות שהם לא תמחרו. הם לא לקחו את ההיטל כחלק מהתחשיב ולא תימחרו את המנות שמכרו בידיעה שעליהם לשלם גם את המס הזה".

ברמן אומר כי מדובר בהיטל שיעלה לכלל ענף המסעדנים כ–250 מיליון שקל בשנה, ועסק בסדר גודל קטן־בינוני עלול לקרוס בעקבותיו. "הם לא יוכלו לשלם את ההיטל הזה, ומאות עסקים פשוט יקרסו. אם שכר הברוטו החודשי הממוצע של עובד מבקש מקלט הוא 8,000 שקל, אנו בעצם מדברים על כ–19 אלף שקל בשנה שמעסיקים יצטרכו לשלם כהיטל מס עבור עובד אחד בלבד. מסעדה קטנה מעסיקה בערך חמישה עובדים מבקשי מקלט, מסעדה בינונית 20 עובדים ורשת מסעדות יכולה גם להגיע לכ–100 עובדים — והיא תצטרך לשלם כ–10 מיליון שקל על חמש השנים האחרונות. ובל נשכח שיש גם ריבית והצמדות. אנו מדברים כאן על כסף גדול".

איתי יוגב, מבעלי מסעדת סזארצילום: דודו בכר

"לא נשקפת פגיעה של ממש לעובדים"

סוגיית השתת ההיטל בגובה 20% על העסקת מבקשי המקלט הגיע לדיון בעליון בשל המעמד ה"האנדרדוגי" של הפליטים יוצאי סודן ואריתריאה, שמצד אחד אינם שוהים בישראל עם היתר עבודה; ומצד שני זוכים להגנה קולקטיבית, שבאה לידי ביטוי באי־הרחקתם לארצות מוצאם ובהתחייבות שנתנה המדינה לא לפעול נגד העסקתם.

ההיטל שאותו נדרשו המעסיקים לשלם הוא תוספת מס המשולמת על ידי מי שמעסיק עובד זר ושאין לנכותה משכרו של העובד. גובהו של ההיטל עומד כיום על 20% מסך הכנסתו של העובד, אם כי במרבית התביעות שנדונו, שעוסקות בשנות המס 2008–2013, הוטל תשלום בגובה 10%–15% משכרם של העובדים.

בפסק הדין, שהיה אחד מפסקי הדין האחרונים שאותם כתב המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין, שפרש ביוני — ציין השופט כי מדובר בעובדים שמועסקים לרוב בעבודות שאינן מבוקשות על ידי עובדים ישראלים ובענפים, כמו חקלאות, שבהם לרוב יזכו את המעסיקים בפטור מההיטל. "על כן, דומני כי אין נשקפת לעובדים פגיעה של ממש כתוצאה מההיטל", כתב. לגבי המעסיקים, הוא ציין כי מדובר בפגיעה הולמת שמשרתת את תכלית החוק. "נזכור כי בסופו של יום עסקינן בחברות עסקיות, החפצות לשמר את תנאי ההעסקה הנוכחיים שמוצעים על ידיהן בתחומים כגון ניקיון, מסעדנות ומלונאות, שאינם 'קורצים' תמיד לעובדים ישראלים, בלשון המעטה", הסביר.

לטענת גוזלן, פסיקתו של בית המשפט משקפת חוסר היכרות עם המצב בשטח, והתעלמות ביודעין מהתנהלותה הכושלת של המדינה במשך עשור, וזאת על גבם של המעסיקים. "הפסיקה תביא לקריסתם של עסקים רבים: מסעדות, חברות ניקיון, חברות סיעוד ובתי מלון, שהם המעסיקים העיקריים של אוכלוסיית הפליטים", הוא אומר.

הוא מוסיף כי ניכר בפסק הדין שהשופטים מודעים לשרשרת הכשלים והטענות כנגד המדינה, ובכל זאת "הם ברחו מעמידה מול המדינה, שהובילה במחדליה ובשיהוי של שנים למצב מעומעם, וקבעו בפסק דינם כי קופת המדינה תתעשר בדיעבד על גב המעסיקים, תוך הבאתם של עסקים רבים לקריסה ולפשיטת רגל". הוא מציין גם כי אותו הרכב שופטים בעליון פירסם יום למחרת פסק דין נוסף, שבו התבקש להורות למדינה (אשר התנגדה) לכלול את עלות ההיטל במחירי השירותים שהיא מקבלת."מן הראוי לעשות בדק בית יסודי ולתקן את המעוות, תוך נקיטה באחת או יותר משתי האפשרויות הבאות: להקפיד על קיומה של ההוראה ולהימנע מהתקשרות עם חברות קבלן המעסיקות עובדים זרים, או לתקן את ההוראה באופן שישקף את המצב בשטח לאשורו, ובכלל זה הסדרת האפשרות להעסקת עובדים זרים בתחומים אלה", נכתב בפסק הדין הזה. כלומר, העליון קרא לביצוע בדק בית על ידי המדינה בקשר להעסקת עובדים זרים ואף סיכם: "זכויות הצדדים וטענותיהם לאחר הבדיקה — שמורות".

לאור העובדה שהמדינה העסיקה עשרות אלפי פליטים בעבודות סיעוד וניקיון במשך 10 שנים, גוזלן צופה גל תביעות עצום נגד המדינה מצד אותן חברות. הוא מסכם כי ככל שרשויות המס יפעלו מעמדה קשוחה, יעמדו על גביית מלוא ההיטל — כך יעלו נזקי הגבייה כתוצאה מקריסת העסקים, העלייה באבטלה, תשלומי הביטוח הלאומי ואובדן גבייה ממסים עתידיים.

"המעסיק יצטרך לשלם תוספת של 36%"

רו"ח יניב גוזלןצילום: ללא קרדיט

השופט אורי שהם, שהצטרף לעמדתו של רובינשטיין, ציין כי הנקודה העיקרית שמטרידה אותו היא החשש שההיטל יוביל בסופו של דבר לפגיעה באותם עובדים, משום שהוא יגולגל בסופו של דבר כולו או חלקו על העובד, עד כדי פגיעה בזכותו לקיום בסיסי בכבוד; וגם משום שהתוצאה תהיה דחיקה של יוצאי אריתריאה וסודן משוק העבודה בישראל. "מבחינתו של מי שמעסיק עובדים זרים יוצאי אריתריאה וסודן, המשמעות היא כי עליו להוציא מכיסו תוספת של 36% לעלות שכרו של עובד (20% היטל ו–16% לפיקדון), דבר המייקר משמעותית את עלות השכר", כתב.

שהם התייחס לטענה כי רשות המסים נמנעה במשך שנים לגבות את ההיטל, שהיה בתחילה נמוך יותר עד שהתייצב על 20%. המעסיקים טענו כי הדבר מגבש טענה של הסתמכות מצדם, ולכן אין לאפשר גבייה רטרואקטיבית. הוא קבע כדעתו של רובינשטיין כי אין לקבל טענה זו, שכן אין מדובר במדיניות ברורה של אי־אכיפה, אלא לכל היותר שיהוי בגביית ההיטל.

עם זאת, הוא ציין, אף שאין מקום לקבל את הדרישה לפטור את המערערים מחובות העבר, "אני סבור, כמו חברי, כי יש מקום להתחשבות רבה 'בגדרי הגינות' בהטלת קנסות וריביות על המעסיקים, תוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו. אשר על כן, אני מצטרף לדברי חברי שלפיהם מתבקש כי דרג בכיר ארצי ברשות המסים ייתן דעתו וינחה כדי שהגבייה תהיה צודקת".

השופט חנן מלצר, שהצטרף לדעת עמיתיו, הוסיף כי ייתכן שבעתיד יהיה מקום לקבוע כי במצבים מסוימים, כשפקיד השומה משית היטל בדיעבד בשלב מאוחר, ועוד בתוספת קנסות וריביות, יהיה בכך משום חוסר תום לב מצדו.

"אין חלופה להעסקת מבקשי המקלט"

בעלים של רשת מסעדות, שכ–5% מכוח האדם שלה הם מבקשי המקלט, אמר: "אני מכבד את הפסיקה, אך היא מוכיחה שהשופטים מנותקים ולא מבינים עד כמה חמור המחסור שלנו בכוח אדם. הם שופטים, הם לא חיים ומרגישים את המשק. אולי הם מבינים בטבלאות אקסלים, אך הם לא העסיקו עובדים אף פעם". לדבריו, פסיקת בית המשפט העליון אמורה לעלות לו מיליוני שקלים, שהוא עדיין לא יודע מהיכן יביא. "הדחקתי את העניין הזה. אני מניח שתהיה עליית מחירים כי לא נצליח לספוג את זה, אך עדיין איני יכול לומר בוודאות. זה הזוי, מצד אחד המדינה לא שמרה על הגבול ואמרה לנו להעסיק אותם, ומצד שני היא אומרת לנו כעת 'תשלמו עליהם היטל מס כאילו שהם עובדים זרים', ועוד רטרואקטיבית. אני מעדיף לשלם לעובדים ישראלים ולא להם, אך אין לי ברירה אלא להעסיק אותם. אין ישראלים שרוצים לעבוד בעבודות האלה, איזו אמא רוצה שהילד שלה ישטוף כלים או ינקה אסלות?".

אבי דור, מנכ"ל רשת פרימהצילום: שלומי יוסף

לדבריו, ההעסקה של מבקשי המקלט מאפשרת את הקיום של ענף המסעדנות. "בכל מסעדה יש בין שלושה לשבעה עובדים כאלה, שמאפשרים את הקיום והעסקה של עוד 40 עובדים אחרים — מלצרים, אחראי משמרות, טבחים ושליחים, והם הילדים של כולנו, שרק חושבים מה לעשות בחיים ובינתיים עובדים אצלי. אנו למעשה מכשירים את האנשים האלה, שאין להם שום מושג במסעדנות. אנו מניעים את הכלכלה של כל העובדים הלא מיומנים, ולצדם עוד כמה אריתראים. תנו לי חלופה לעובדים ואם אוותר עליה, הטילו עלי קנס. רק לא ככה".

עבור מסעדת סזאר, הפועלת ברחובות 11 שנה, מדובר במכה אנושה, שהשפעתה עדיין אינה ברורה. מאז שנפתחה ב–2006 ועד 2012 המסעדה הציגה מאזן שלילי, כך שרק בשנים האחרונות התחילו בעלי המסעדה לרוות קצת נחת — והנה מגיעה התפנית הכספית לה לא ציפו — כ–250 אלף שקל היטל מס שלא שולם (לפני ריביות והצמדה) עבור שנות המס 2012–2014. "אם היו אומרים לי לפני חמש שנים שהיום אני אצטרך להביא את הכסף הזה — הייתי סוגר כבר אז, או שהייתי מעלה את המחירים", אומר איתי יוגב, מבעלי המסעדה. "מאיפה אביא כאלה סכומים? הסכומים שמבוקשים רטרואקטיבית מסכנים את המשך קיום העסק. כל מה שחישבנו ותמחרנו כל השנים האחרונות היה טעות", הוא מוסיף.

במסעדת סזאר עובדים שבעה מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. לדברי יוגב, הוא והשותף שלו הפסיקו לשלם עבורם את ההיטל ב–2011 על פי הנחיה של איגוד המסעדות: "נאמר לנו שהם אינם מהגרי עבודה אלא מבקשי מקלט, וכי עד שלא תתברר הסוגיה הזאת בבית המשפט, לא לשלם את ההיטל. חיכינו לפסק הדין ולא שמרנו כסף בצד. מילא שהיינו משלמים עליהם היטל והם היו מוגדרים כ'עובדים זרים', אך הם לא. ניחא הייתי משלם את ההיטל ולעובד היה אישור עבודה לשנה, והוא לא היה מפחד שיעצרו אותו. אולם בצורה כזאת אתה למעשה מקבל שתי סטירות — פעם אחת מתייחסים למבקש המקלט כאל פושע ועושים הכל כדי לגרש אותו, ומצד שני מכניסים יד לכיס של המעסיק ושל מבקש המקלט שנחשב לפתע 'עובד' עבור ההיטל והפיקדון".

לדבריו, לא תהיה לו ברירה אלא לגלגל את עלות ההיטל אל הלקוחות. "אני צריך לשאת עכשיו בעלויות שכר של עוד 25 אלף שקל בחודש מאותם לקוחות. אין לי ברירה, אתמחר מעכשיו את המנות מחדש. אעלה את המחירים, אין כאן בכלל שאלה".

בענף המסעדנות ובענף המלונאות מבקשים כל העת להדגיש שעלות העסקה של עובד מבקש מקלט גבוהה יותר מזו של ישראלים, שגם ככה, לדברי המרואיינים שעמם דיברנו, אינם מעוניינים בעבודה. "אנו משלמים עבורם ביטוח רפואי פרטי, קרן פנסיה פרטית, קרן פיצויים פרטית. הכל פרטי כי אין חברת ביטוח שמוכנה לקחת את זה על עצמה. הם יקרים יותר מהישראלים. הייתי שמח להעסיק ישראלים, אך איננו מצליחים להביא עובדים ישראלים לשטוף כלים לנקות את האסלות, לא משנה כמה אשלם", אומר יוגב.

"בסוף העלויות מגולגלות אל הלקוח"

גם בענף המלונאות עדיין לא החליטו מה לעשות עם היוודע פסק הדין. בין המערערים לבית המשפט העליון על הפסיקה היו מלונות הרודס ואורכידאה באילת ורשת מלונות ישרוטל. התאחדות המלונות עורכת בימים אלה דיונים עם עורכי הדין מטעמה כדי להחליט אם בדומה לאיגוד המסעדות, גם עליה לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לדיון נוסף.

עבור רשתות בתי המלון מדובר בפסיקה שתעלה עשרות מיליוני שקלים לכל רשת, תלוי בגודלה. בדומה למסעדנים, גם בתי המלון לא שילמו עד היום את ההיטל הזה כי להגדרתם, הוא היה מוטל בספק. "לא חשבנו על זה בכלל עד לפני שנה", אומר אבי דור, מנכ"ל רשת מלונות פרימה, שמעסיקה כ–50 מבקשי מקלט ב–15 בתי המלון שהיא מפעילה ברחבי ישראל. הוא מבהיר כי "אין בית מלון ששילם את ההיטל הזה, כי הערכנו שהוא אינו קשור למבקשי המקלט. רק בשנה האחרונה התחילו לדבר על זה, ואז הפרשנו בספרים שלנו סכום מסוים כדי שתהיה לנו את היכולת לשלם את המס הזה, ועדיין זה תפס אותנו בהפתעה".

ענף המלונאות, בדומה לענף המסעדנות, מתקשה להשיג עובדים ישראלים שיהיו מוכנים לנקות ולעבוד כשוטפי כלים במטבח. "לצערי הרב, יש מקצועות מסוימים שגם עידוד הממשלה לאוכלוסיות, כמו בני מיעוטים, חרדים או משוחררים מהצבא, אינו עוזר. איננו מצליחים למצוא עובדי ניקיון, והאפשרות הכמעט יחידה שלנו היא עובדים זרים. העובדים הזרים היחידים שאנו יכולים להעסיק הם ירדנים, שמגיעים בבוקר ועוזבים בערב, וזה רק באילת. בשאר המדינה יש לנו בעיה, במיוחד בים המלח", אומר דור, ומוסיף: "אני יודע שיש כמה בתי המלון שאינם פותחים להזמנות את כל הקומות כי הם אינם יכולים לעמוד בזה, ולכן מעדיפים לסגור חדרים. זה אבסורד שדבר כזה קורה, במיוחד כשאנו בתקופה תיירותית טובה".

בתי המלון בישראל מתריעים כבר שנים מעל כל במה אפשרית כי הסיבה למחירי הנופש הגבוהים בישראל יחסית למדינות אחרות, היא הרגולציה שעמה הם נאלצים להתמודד, שמשתקפת בתשלום בגין אבטחה, כשרות, מסי ארנונה גבוהים וכיוצא בזה. כעת מצטרף לרשימת העלויות הקבועות גם ההיטל הזה.

"במקום שהרגולציה במדינה שלנו תפחת, היא רק עולה, וזה למרות מאמצי שר התיירות. זה חוק כלים שלובים, והעלויות בסוף מגולגלות אל הלקוח. איני יודע אם הפסיקה הזו לבדה תגרום לעלייה במחירי הנופש — אך התכוונו להביא לייעול ברגולציה כדי שנוכל בכל זאת להוריד את מחירי הנופש. זאת היתה מטרה אסטרטגית שלנו — להראות לציבור שאנו מסוגלים לעשות את זה, אך הנה שוב הופתענו מרגולציה נוספת שעוצרת אותנו", מדגיש דור, שאינו יכול להעריך עדיין כמה מיליוני שקלים תעלה לרשת שלו פסיקת בית המשפט העליון תעלה לרשת שלו. הוא מסכם: "תיירות היא סוג של מטוטלת. ברגע שאנו מתחילים לצאת מהשנים הקשות, אנו מקבלים סטירה מכיוון אחר. העלויות של ההיטל הזה יגיעו על חשבון דברים אחרים שרצינו לעשות ברשת, כמו שיפוצים. זה משהו שהלקוח היה יכול ליהנות ממנו, אך הכסף הזה הרי חייב לבוא מאיפשהו".

מנכ"ל של רשת מלונות אחרת מודה כי בשנים האחרונות לא דאג לשלם או להפריש כסף לטובת ההיטל. "ההתייחסות למבקשי המקלט כאל עובדים זרים אינה מוסכמת עלינו, כמו גם הפסיקה הזאת. אנו עורכים כעת דיונים על מה אנו מתכוננים לעשות. מדובר בעשרות מיליוני שקלים שאנו כרשת, עם לא מעט בתי מלון, נצטרך לשלם". לדבריו, "לרשת מלונות בעלת שלושה־ארבעה בתי מלון יהיה קשה הרבה יותר. לנו לפחות יש מאיפה להביא את הכסף. איך רשת קטנה שאין לה עוגנים בכלל תוכל להתקיים? איני צופה שההחלטה הזו באמת תצא לפועל — מדובר בסכומים מטורפים, במיוחד לבתי מלון באזורים כמו אילת, טבריה וים המלח — שם מדובר בעשרות עובדים לכל רשת".

"כרוניקה ידועה מראש של פסק דין"

פסק הדין עסק גם בשאלה של נקודות הזיכוי שיש להקנות לאותם פליטים. בהקשר זה, רשות המסים הסכימה להקנות נקודות זיכוי לעובדים זרים מכוח כללי מס ההכנסה הרלוונטיים (שלפיהם מדובר בתושבי חוץ ולא בתושבי ישראל). עם זאת, הסכמה זאת, המותנית בכמה תנאים מצטברים, רלוונטית רק לגבי שנות המס שטרם התיישנו, וגם זאת רק עד תחילת 2015, שכן לאחר מכן בוצע צמצום משמעותי בזכאות לנקודות זיכוי אצל עובדים זרים ואלה מוקנות, ככלל, רק לעובדים בתחום הסיעוד.

עו"ד (רו"ח) אלכסנדר שפירא, שייצג את אחת החברות שבית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה, וקבע שעובדיה הזרים זכאים לנקודות זיכוי — והמדינה עירערה על כך לעליון (ערעור שהתייתר לאור הסכמת רשות המסים) — מציין ביחס לכלל פסק הדין כי בית המשפט העליון חשש, כך נראה, מההשלכות מרחיקות הלכת, לא רק מתחום המיסוי, שגלומות בקביעה שאותם יוצאי אריתריאה וסודאן ייחשבו לתושבי ישראל לצורכי מס כדי שההיטל לא יחול. "זאת היתה כרוניקה ידועה מראש של פסק דין, אם כי עדיין פסק הדין הפתיע במובן מסוים לאור הגישה האוהדת שהופגנה בדיון שהיה במארס בעניין", הוא אומר. לדבריו, חברות שלא ביצעו הפרשות ראויות ביחס להיטל עלולות להימצא כעת במצב בעייתי ואף בחדלות פירעון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker