שערוריית הפנסיה הצבאית: גמלאי צה"ל קיבלו מיליארדי שקלים שלא מגיעים להם - חדשות - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלעדי

שערוריית הפנסיה הצבאית: גמלאי צה"ל קיבלו מיליארדי שקלים שלא מגיעים להם

צה"ל משלם מ–2006 תוספת שכר בגין "היעדר ביטחון תעסוקתי" לאנשי הקבע, שאותם אפשר לפטר בכל עת ■ ואולם תוספת זו משולמת גם לגמלאי צה"ל, שביציבותם התעסוקתית כבר אי־אפשר לפגוע ■ כעת גם השוטרים והסוהרים דורשים לקבל תוספת זהה

269תגובות
הרמטכ"ל, גדי איזנקוט (מימין), ושר הביטחון, אביגדור ליברמן
אריאל חרמוני / משר

חשיפת TheMarker: גמלאי צה"ל מקבלים זה כעשור תוספת לגמלה שלהם, המשולמת להם ללא הצדקה. התוספות לא יועדה להיות משולמת לגמלאים, אלא לאנשי קבע בשירות פעיל בלבד.
ֿ
תוספת זו משולמת מאז 2006 לאנשי הקבע של צה"ל, ומוגדרת כתשלום בגין "היעדר ביטחון תעסוקתי". מתן התוספת גם לפנסיה של גמלאי צה"ל גבה מחיר יקרעלות עודפת של מאות מיליוני שקלים לשנה, ששילמה המדינה לאנשים שכבר לא היו חלק ממערך הקבע, ובסך הכל מיליארדים רבים של שקלים בעשר השנים האחרונות.

באחרונה נקלעה הממשלה לתסבוכת בעקבות דרישתם של השוטרים והסוהרים לקבל תוספת שכר דומה — בטענה כי הובטח להם ששכרם יוצמד לזה של אנשי הצבא. על רקע דרישה זו התברר כי התוספת מ–2006 משולמת גם לגמלאי צה"ל — אף שמטרתה של התוספת אינה רלוונטית לגמלאים, שכבר אינם מועסקים על ידי הצבא, ולכן לא ניתן לפגוע ביציבות התעסוקתית שלהם.

את התוספת מקבלים עשרות אלפי גמלאים, שבמועד שבו ניתנה לראשונה כבר לא היו חלק ממערך הקבע, וחלקם כבר התחיל קריירה שנייה מחוץ לצבא. מקור ממשלתי לשעבר טוען כי צה"ל שילם לגמלאיו את התוספת בטעות, וכי לא היתה כוונה במשרד האוצר שהתוספת תחול גם על גמלאים.

תוספת של 1.3%–7.3% לפנסיה

חברי המועדון הסגור של הפנסיה התקציבית
ההתחייבויות לפנסיה תקציבית ב 2016- , במיליארדי שקלים

העלות המוטלת על המדינה בגין התוספת לשכר ולפנסיה של אנשי הקבע עלולה לגדול אף יותר, משום שבשנים האחרונות מנהלים המשרתים במשטרה ובשירות בתי הסוהר מאבק לקבל תוספת זהה. הם מסתמכים על החלטת ממשלת מסוף שנות ה–70 הקובעת כי שכרם של השוטרים והסוהרים יוצמד לזה של אנשי הקבע, כך שהשוטרים והסוהרים ייהנו מכל תוספת שכר שיקבלו אנשי הקבע.

בכתב ההגנה שהגישה המדינה בתביעה של כמה גמלאי המשטרה שדרשו לקבל את התוספת, טענה המדינה כי יש הבדל בין שתי האוכלוסיות שאינו מחייב את תשלום התוספת. לטענתה, את אנשי הקבע ניתן לפטר בכל שלב, ואילו את השוטרים והסוהרים לא. לכן, סירבה המדינה עד כה לשלם לשוטרים והסוהרים את תוספת השכר.

החלטת המדינה לשלם תוספת שכר בגין היעדר ביטחון תעסוקתי נבעה מדרישה של אנשי הקבע אחרי מלחמת לבנון השנייה, שטענו כי הצבא מפעיל מעת לעת תוכניות קיצוץ ששולחות הביתה מאות ואף אלפי אנשי קבע — באופן חד־צדדי בהתאם לצורכי הצבא, ללא הסכמתם. על רקע זה נחתמו ב–2006 ההסכמים שמפצים את אנשי הקבע המובהק (מעל גיל 28) בתוספת בגין היעדר ביטחון תעסוקתי. התוספת נקבעה בצורה מדורגת, כך שבעלי דרגות נמוכות יותר (סרן ורב סרן) קיבלו תוספת של 7.3% לשכר, ואילו אלופי משנה ותתי־אלופים קיבלו תוספת של 1.35%.

שיעורי התוספת האלה חלו גם על הגמלאים של צה"ל בהתאם לדרגתם. עובדה זו גרמה לכך שהעלות השוטפת של הפנסיות וההתחייבויות הפנסיוניות של הצבא כלפי גמלאיו זינקו.

הצבא צועד על גמלתו: ההוצאה על הפנסיות בצה"ל מטפסת

הנימוק המוזר לא שיכנע את בית הדין

ההחלטה להעניק את התוספת גם לגמלאים עוררה את השאלה אם אכן מדובר בתוספת עבור היעדר ביטחון תעסוקתי או שמא היה זה שם קוד יצירתי לתוספת שכר כללית. הסוגיה הגיעה גם לדיון המשפטי בתביעת השוטרים והסוהרים. אלה טענו כי העובדה שהתוספת הוענקה גם לגמלאים מוכיחה שאין קשר בין הגדרתה כתוספת בגין היעדר ביטחון תעסוקתי לבין מטרתה האמיתית — כלומר, זוהי תוספת שכר סטנדרטית, ולכן יש להחילה גם על שוטרים, סוהרים, וגמלאי המשטרה ושב"ס.

בתשובת המדינה לבית הדין לעבודה, שדן בתביעה, טענה המדינה כי "התוספת משולמת לגמלאים מכיוון שהיעדר הביטחון התעסוקתי התקיים בהם בעודם משרתים פעילים". הנימוק המוזר הזה לא שיכנע את בית הדין, שפסק ביוני האחרון כי השוטרים והסוהרים היו צריכים לקבל את אותה תוספת שכר.

המדינה הכניסה את עצמה לתסבוכת כפולה: מצד אחד היא משלמת לגמלאי הצבא תוספת עבור היעדר ביטחון תעסוקתי כשהם בפנסיה, ומצד שני היא הצביעה על כך שאותה תוספת שכר אינה משרתת את ייעודה המקורי — מכיוון שהיא משולמת לגמלאים.

עלות התסבוכת הזאת אדירה, ומגיעה למיליארדי שקלים רבים. בתשובה לבית הדין טען נציג המדינה כי העלות השוטפת של מתן תוספת שכר זהה לאנשי המשטרה ושב"ס, (פעילים וגמלאים) היא כ–600 מיליון שקל בשנה, ונקב בעלות חד־פעמית נוספת של יותר מ–4 מיליארד שקל כתשלום רטרואקטיבי בעבור 2006–2017, שבהן קיבלו אנשי הקבע וגמלאיו את התוספת, בשעה שאנשי המשטרה ושב"ס לא קיבלו אותה. במשרד האוצר מעריכים את העלות בסכומים גבוהים אף יותר. מקורות במשרד טוענים כי הם מגיעים לכ–7 מיליארד שקל רטרואקטיבית ועוד כ–800 מיליון שקל בשנה.

ייתכן שהתסבוכת היתה נמנעת אילו צה"ל היה משלם את תוספת השכר לאנשי הקבע הפעילים בלבד, ולא לגמלאים — כפי שהיתה כוונתו של משרד האוצר. תשלום התוספת גם לגמלאי צה"ל מעלה אם השאלה אם היתה זו טעות תמימה או טעות מכוונת.

עלויות השכר והפנסיה בצה"ל התנפחו

משרה הביטחון מסר בתגובה: "תוספת היעדר קביעות ניתנת למשרתי הקבע עקב ייחודיות שירותם. יודגש כי עד 2012, על פי חוק שירות הקבע, הקצבאות של גמלאי צה"ל היו צמודות לשכר של משרתי הקבע הפעילים בדומה להצמדה שהיתה קיימת בשירות המדינה. כל תוספת שניתנה לפעילים שולמה לגמלאים בהתאם לחוק. מערכת הביטחון ומשרד האוצר יזמו שינוי חקיקה שבו שונתה שיטת ההצמדה של משרתי הקבע, כך שכל תוספת חדשה שחלה על משרתי הקבע אינה חלה על קצבאות גמלאי צה"ל, הצמודות למדד המחירים לצרכן".

לפי תגובת משרד הביטחון, ברור שלא היה היגיון בהצמדת הקצבאות לגמלאים אל השכר של אנשי הקבע. ההצמדה הזאת, כמו גם ההצמדה של שכר השוטרים והסוהרים לזו של אנשי הקבע, מקורן בהסדרים שהיו נהוגים משנות ה–70–80 ונבעו משחיקת השכר עקב האינפלציה ומרצון של עובדים לוודא ששכרם לא יישחק באמצעות הצמדתו לשכרם של מגזרי עובדים חזקים שיודעים לדאוג לעצמם.

אם נסתמך על הנתונים שמסר משרד האוצר לבית הדין ביחס למספר המועסקים והגמלאים במשטרה ושב"ס, הרי שהעלות של אותה תוספת שכר בצה"ל היתה גבוהה אף יותר מהעלות של תוספת שכר (אילו ניתנה) למשטרה ולשב"ס — כלומר, גבוהה מ–4 מיליארד שקל רטרואקטיבית ו–600 מיליון שקל בכל שנה. התוספת לגמלאי צה"ל עלתה למשלם המסים הישראלי מיליארדי שקלים בעשור האחרון, והיא ממשיכה לעלות לו מדי שנה סכומים שמתקרבים למיליארד שקל.

זהו אחד ההסברים להתנפחות עלויות השכר והפנסיה של צה"ל בעשור האחרון. ב–2007 ההוצאה על פנסיה היתה 4.1 מיליארד שקל, לפי נתוני ביצוע התקציב של משרד האוצר. עד 2016 היא זינקה ל–7.5 מיליארד שקל. בשנים האלה הגיע מספר אנשי הקבע לשיא של כ–45 אלף איש (ב–2013), אך מאז — בעקבות ביקורות ציבורית והמלצות של ועדת לוקר, שבחנה את עלויות כוח האדם בצה"ל — ירד מספרם של אנשי הקבע לכ–39 אלף.

סיבה נוספת לניפוח העלויות הפנסיוניות של צה"ל היא מנגנון המכונה "הגדלת הרמטכ"ל", שאיפשר להגדיל את הגמלה של אנשי קבע בשיעור של עד 19% בעת פרישתם מהצבא, לפי החלטת אגף כוח האדם בצה"ל. כלי ניהולי זה גרם להתנפחות ההתחייבויות הפנסיונית של המדינה לאנשי הקבע ב–3 מיליארד שקל ולהגדלת ההוצאה השוטפת על פנסיה בכ–200 מיליון שקל בשנה. הרמטכ"ל גדי איזנקוט קבע באחרונה כי הגדלת הרמטכ"ל המקסימלית למי שיפרוש מעתה ואילך מצה"ל תהיה 10%.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "תוספת השכר שניתנה למשרתי קבע וגמלאי צה״ל ב-2007-2006 הינה בהתאם להסכמים שנחתמו בין צה״ל למשרד האוצר, בהתאם לחוק. התוספת ניתנה מתוך הכרה בייחודיות תנאי העסקה של משרתי הקבע והיעדר הקביעות הייחודי לעומת המגזר הציבורי. בהתאם לחוק, עד 2012 כלל התוספות המשולמות למשרת קבע פעיל חלו בהתאמה על גמלאי בדרגתו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם