מצא את ההבדלים: מה ראש הממשלה אומר בארגנטינה, ומה הוא עושה בישראל - חדשות - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מצא את ההבדלים: מה ראש הממשלה אומר בארגנטינה, ומה הוא עושה בישראל

נתניהו, שהתרחק כמו מאש מעיסוק בכלכלה בשנים האחרונות, נשא בארגנטינה נאום שבו התפאר בהישגי הכלכלה הישראלית ופרש את משנתו הכלכלית ■ הוא שכח לספר לקהל שומעיו שמפירות ההיי־טק הישראלי נהנים 10% בלבד מהאוכלוסייה, שהמגזר הציבורי חזר להשמין ושהרפורמות תקועות

12תגובות
בנימין נתניהו בארגנטינה, בשבוע שעבר
EITAN ABRAMOVICH/אי־אף־פ?

את ראש הממשלה בנימין נתניהו אפשר לאהוב ואפשר לשנוא, אבל בקרב כלכלנים שוררת הסכמה גורפת למדי על כך שכהונתו כשר האוצר בין פברואר 2003 לאוגוסט 2005, בממשלת ישראל ה–30 בראשות אריאל שרון, היתה מוצלחת למדי. קשה גם לחלוק על העובדה שבהמשך, בכמה מהשנים בהן כיהן כראש ממשלה, נרשמו על שמו של נתניהו שורה של רפורמות כלכלית חשובות ששינו את המדינה, ובהן רפורמת הסלולר ורפורמת הריכוזיות.

לעומת זאת, בשתי הקדנציות האחרונות החליט נתניהו, בכוונת מכוון, להתרחק מהמגרש הכלכלי־חברתי ולהשאיר אותו לאחרים. במארס 2013 הוא השאיר את משרד האוצר ואת המשימות הכלכליות ליאיר לפיד, ובמאי 2015 הוא הפקיד את המשרד בידיו של משה כחלון — שניהם יריבים פוליטיים שלו, שהם גם חברי קואליציה.

מדוע נתניהו עשה זאת? ההערכה היא שנתניהו נותר מצולק מהמחאה החברתית של קיץ 2011 ומהדרישות החברתיות של הציבור. בתגובה, הוא החליט למתג את עצמו כ"מר ביטחון" וכ"שר־על לענייני חוץ" — ולהשאיר את כל ענייני הדיור, יוקר המחיה, המחאות החברתיות, מלחמות התקציב ושאר המאבקים המיוזעים, לשותפיו הקואליציוניים.

הוא ידע כי בעוד שבענייני חוץ וביטחון הציבור יתקשה לבחון ולמדוד את הישגיו, במישור הכלכלי הוא נבחן מדי חודש על פי נתונים כמותיים: מחירי הדיור יורדים או לא; יוקר המחיה יורד או לא; קבוצות אינטרס מקבלות תוספות שכר או לא. וכך, למעט כמה נושאים ספציפיים הקרובים ללבו מסיבה זו או אחרת, ומלבד משברים נקודתיים שאיימו על ממשלתו — נתניהו שכח מעניינים הקשורים לכלכלה וחברה.

Netanyahu in Argentina - דלג

והנה בשבוע שעבר, בעת ביקורו בארגנטינה, החליט נתניהו לחזור לרגע אחד לימיו במשרד האוצר, לספר למארחיו כמה סיפורי גבורה מהכלכלה הישראלית, לפרט את תפישת העולם הכלכלית שלו — ועל הדרך לתת לארגנטינאים כמה טיפים כלכליים שימושיים. הנאום הכלכלי שנשא לא היה מיועד לאזניים ישראליות והיה מתובל בלא מעט סיפורים אישיים (נתניהו הוא הרי מספר סיפורים מוכשר), אבל עבור היושבים בציון הוא מעלה כמה שאלות מענייניות על הפערים בין מה שראש הממשלה אומר — לבין מה שבנימין נתניהו עושה.

"אני מזמין אתכם לצפות בשיעור קצר בכלכלה, שהעברתי במפגש עם אנשי עסקים מישראל וארגנטינה", צייץ נתניהו בטוויטר ביום רביעי בלילה. הנה הנושאים המרכזיים שעלו בנאום נתניהו בדרום אמריקה, והפער ביניהם לבין המדיניות של נתניהו בישראל: "ב–2002–2003 היה לנו משבר גדול. היה לי את ביש מזל להתמנות לשר האוצר — לא תפקיד טוב, לא בכלל ובוודאי לא אז. הכלכלה הצטמקה, היתה לנו אבטלה של 11%–12%, היה לנו בנק גדול על סף התמוטטות". משפט זה מבהיר מה נתניהו חושב על תפקיד שר האוצר: זה לא כיף. כאמור, הוא יישם את התובנה הזו בהמשך, כשהשאיר את הכלכלה לאחרים.

אלה היו שנים קשות לכלכלה הישראלית ונתניהו פירט שתיים מהסיבות לכך: האינתיפאדה השנייה והתפוצצות בועת מניות הטכנולוגיה שהכניסה את ההיי־טק העולמי להאטה. ואיזה בנק עמד להתמוטט? נתניהו לא פירט, לא בזמן אמת ולא בפגישותיו בארגנטינה, אבל גם בתקופה ההיא וגם בימי המשבר של 2008 התרוצצו בישראל שמועות על חששות למצבו הפיננסי של בנק דיסקונט.

1.האיש השמן שוב עולה במשקל

נתניהו הבהיר לקהל שומעיו שהאינתיפאדה השנייה והמיתון בהיי־טק לא היו הסיבות העיקריות למשבר הכלכלי בישראל. הסיבה העיקרית, לטענתו, היו "השמן והרזה" — המגזר הציבורי המנופח והמגזר הפרטי החלש. באמצעות סיפור ארוך על ימיו בטירונות הצנחנים ועל "מרוץ הפילים" שבו נטל חלק (משימה שבה נדרשים החיילים לרוץ כשהם נושאים את חבריהם על גבם), הבהיר נתניהו את עקרונות התפישה הכלכלית שלו: "לשלוט בהוצאה הציבורית או לצמצם אותה, להוריד מסים ולצמצם מכשולים לתחרות. זה מה שאכן עשינו בפועל". בהמשך הוא הודה בפני שומעיו: "זה קל לומר, אבל קשה מאוד לעשות. יש אוליגופולים, יש מונופולים, יש אינטרסים מובנים, יש ביורוקרטיה — יש את כל הסיבות שבעולם לא לעשות את זה".

לזכותו של נתניהו יש לומר כי עד 2015 הוא פעל נגד כמה מהמכשולים הללו, מתוך נכונות להתעמת עם אותם "אינטרסים מובנים". הוא תמך בוועדת בכר, שהוציאה את ניהול הכספים מהבנקים; הוא תמך ברפורמת הסלולר שהורידה את מחירי השירות; הוא הוציא לדרך את ועדת הריכוזיות ופעל לפירוק הפירמידות ולהפרדת עסקים ריאליים מעסקים פיננסיים. בכל המקרים הללו נתניהו נדרש להתמודד עם לחצים מצד הבנקים, חברות הסלולר והטייקונים.

אלא שמאז 2015 נתניהו הפסיק להתמודד עם מכשולים, ובמקרים מסוימים אף נעמד לצד אותם אוליגופולים ומונופולים שאותם ביקר בשבוע שעבר.

שתי דוגמאות לכך הן מונופול הגז ובזק. נתניהו היה גורם מכריע בשימור כוחו של מונופול הגז, והוא אשם מרכזי במחירים הגבוהים של החשמל בישראל. נתניהו מינה עצמו לשר התקשורת, מינה את נאמנו שלמה פילבר למנכ"ל המשרד, והשניים פעלו לשמירת כוחה של בזק (שבשליטת ידידו של נתניהו, שאול אלוביץ') כמונופול בטלפוניה הקווית, עד להרחקתו של פילבר באחרונה ממשרד התקשורת ומינויו של איוב קרא לשר התקשורת, בעקבות חקירת המשטרה בענייניו של אלוביץ'.

במקביל, נתניהו לא סייע לשר האוצר כחלון בניסיונותיו להתמודד עם מונופולים, אוליגופולים או חסמי שוק. קולו לא נשמע בעת שכחלון מתאמץ להכניס עוד תחרות למערכת הבנקאות ולהוריד את מחירי הדיור. נתניהו כה שקט בנושא הדיור — אולי הסוגיה המרכזית שמטרידה את הציבור הישראלי — עד שרבים כבר הגיעו למסקנה שאין לו עניין אמיתי בירידת מחירי הדירות.

למעשה, נתניהו נטש את מודל השמן והרזה שהוא עצמו יצר. לאחר שבכהונתו כשר אוצר הגביל את המגזר הציבורי, כראש ממשלה הוא שוב נתן לשמן לעלות במשקל, להוסיף עובדים ולעלות את שכרם — כולל בגופים ממשלתיים שנהנים הן מקביעות והן משכר גבוה מאוד ביחס למגזר הפרטי.

"זה קשה לביצוע, אלא אם אתה מוצא אצלך את הנחישות הזו", הסביר נתניהו בנאומו בארגנטינה — אבל הוא עצמו איבד את הנחישות והתיאבון לרפורמות כלכליות.

2. הפרות מניבות — החלב יקר

פרות
אייל טואג

לאחר שדיבר על השמן והרזה ועל קבוצות האינטרסים, עבר נתניהו ליהלום של הכלכלה הישראלית: ההיי־טק. ראש הממשלה סיפר לשומעיו כי כפי שמוכיח הניסיון של רוסיה, מדענים וידע אינם מספיקים — וכי מה שישראל וכל מדינה אחרת צריכות הוא שוק חופשי. "זה השינוי היסודי שעשינו בישראל. זיווגנו יכולת טכנולוגית עם שווקים חופשיים יותר". בהמשך השתמש נתניהו בדוגמה שהוא מציג תמיד כשמדברים על טכנולוגיה: תפוקת החלב.

"מי מפיק יותר חלב — פרה צרפתית, פרה הולנדית או פרה אמריקאית?" שאל נתניהו את הקהל, והשיב: "לא. זו הפרה הישראלית". נתניהו כנראה צודק בנתונים, אבל הוא בוחר להתעלם מנקודה מרכזית: למרות העליונות של הפרה הישראלית, מוצרי החלב והגבינות בישראל יקרים בעשרות אחוזים ממוצרים זהים או טובים יותר בצרפת או בהולנד.

שוק חופשי? נתניהו היה יכול לספר שהוא עדיין לא סיים את העבודה, שמחירי המזון ומוצרים רבים עדיין נשלטים על ידי קומץ אוליגופולים, שקיימת מעט מאוד תחרות ביבוא של מותגים — ושיוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם.

3.מדינת היי־טק בתוך ישראל

נתניהו הפליג בשבחי ההיי־טק הישראלי עד לסיום נאומו. הוא הרחיב על תחום טכנולוגיות התחבורה וטען (בחצי חיוך, אולי) כי עסקת ווייז, שנרכשה על ידי גוגל במיליארד דולר, היתה עסקה גרועה — משום שהחברה שווה הרבה יותר. הוא סיפר על עסקת מובילאיי, על לא פחות מ–500 סטארט־אפים ישראלים בתחום התחבורה, ועל כך שתעשיית הסייבר הישראלית נהנית מ–20% מכלל השקעות הסייבר בעולם.

אלא שנתניהו התעלם בדבריו משתי נקודות. הראשונה: סייבר, טכנולוגיית כלי רכב ורפתות ממוחשבות הם אמנם ענפים צומחים וחשובים — אך הענף מספר אחת של הסטארט־אפים הישראליים הוא משחקים והימורים, וגם הימורים על סף ההונאה כמו פורקס ואופציות בינאריות.

הנקודה השנייה שלא עלתה בדברי נתניהו היא מה שאמר פרופ' יוג'ין קנדל, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה וכיום ראש ארגון המחקר סטארט־אפ סנטרל: ההיי־טק הישראלי כולו הוא מדינה בתוך מדינה, ובין השתיים לא קיים קשר כמעט. מדינת ההיי־טק, המעסיקה כ–10% מהעובדים במשק, היא מדינה חופשית, בינלאומית, דוברת אנגלית, נהנית מרגולציה וביורוקרטיה מועטות, פונה לשווקים בחו"ל, המימון שלה מגיע גם הוא מחו"ל והיא נהנית מהטבות מיסוי.

במדינת ישראל, לעומת זאת, הכל הפוך כמעט: 90% הנותרים מהציבור אינם נהנים מההצלחה של מדינת ההיי־טק, וקנדל אף חושש שהם עלולים לפתח בעתיד עוינות כלפיה. מן הראוי היה שנתניהו יספר לארגנטינאים גם את זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם