פוליטיקאים מזיקים לניהול הממשלה - עכשיו ההוכחה - חדשות - דה מרקר TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פוליטיקאים מזיקים לניהול הממשלה - עכשיו ההוכחה

בארבע השנים האחרונות הצליח אורי יוגב לחולל מהפכה בניהול החברות הממשלתיות - למרות הפוליטיקאים, ולא בזכותם ■ היוזמה להפיכת המשנים למנכ"לים במשרדי הממשלה למינויים פוליטיים, שהדיון בה בנציבות שירות המדינה נדחה אתמול, היא צעד הרסני בכיוון ההפוך

14תגובות
אורי יוגב
עופר וקנין

נציבות שירות המדינה אמנם הסירה מסדר יומה אתמול את הדיון בהצעה לפיה התפקיד השני בחשיבותו במשרדי הממשלה, המשנה למנכ"ל, ייהפך למינוי פוליטי — אבל התקדים שמנסים ליצור הפוליטיקאים הוא אמצעי כמעט בטוח להרס הניהול הממשלתי. אנחנו יודעים את זה בוודאות כמעט מוחלטת, משום שלנגד עיננו עומדת דוגמה חיה למקרה ההפוך.

זאת דוגמה למה שקורה כאשר מוציאים את הפוליטיזציה מהניהול הממשלתי — אילו פלאות מתחוללים פתאום ברמת הניהול, במקצועיות, וברווחיות. בהינף עט, ישראל יכולה להפוך למדינה אחרת לגמרי, אם רק תעבור מהפכת מקצוענות, שהתנאי המחייב לה הוא הפסקת הפוליטיזציה במגזר הציבורי.

הרווח התפעולי של החברות הממשלתיות ב-2016

מהפכת מקצוענות כזאת התרחשה בארבע השנים האחרונות במגזר ממשלתי חשוב ומוגדר — מגזר החברות הממשלתיות. ב–2013, כאשר אורי יוגב נכנס לתפקידו כמנהל רשות החברות, רוב החברות הממשלתיות התנהלו בצורה מזעזעת. השורה התחתונה שלהן היתה הפסד מצרפי של 600 מיליון שקל. בחלוף ארבע שנים, החברות הממשלתיות רחוקות מלהיות מופת ניהולי, אבל אין מחלוקת על השיפור המשמעותי מאוד בתפקוד שלהן.

השורה התחתונה היא מעבר לרווח של 2 מיליארד שקל ב–2016 (3 מיליארד שקל בניכוי אירועים חד־פעמיים), כשכמעט כל החברות — פרט ליוצאת מן הכלל, מקורות, שהסתבכה בהשקעה כושלת במתקן התפלת המים — כבר רווחיות. יוגב מעריך שאת 2017 יסיימו החברות הממשלתיות עם רווח של יותר מ–3 מיליארד שקל, והוא מרשה לעצמו לנבא זאת בביטחון: כל החברות הממשלתיות עובדות היום לפי תוכנית עסקית מסודרת, כך שקל הרבה יותר להתנבא לגביהן. ב–2013 תוכנית עסקית היתה עניין זר לרבות מהן, אפילו לגדולות ולחשובות שבהן.

שיעור הרווחיות התפעולית של חברות ממשלתיות

מה קרה במהלך ארבע השנים האלה? בראש ובראשונה, יוגב הצליח לריב עם כל העולם — כלומר, עם כל שרי הממשלה לרבות השר הממונה עליו, שר האוצר משה כחלון. במקביל, נפוצו שמועות רבות לגבי יוגב, ולגבי התפקוד שלו כמנהל רשות החברות הממשלתיות, לרבות הדלפות על דו"ח חריף של מבקר המדינה, שצפוי לרמוז על ניגודי עניינים של יוגב עצמו במהלך הניהולי העיקרי שלו — הקמת נבחרת הדירקטורים.

דו"ח חריף כזה עוד לא פורסם, והשמועות הנוכחיות הן שהביקורת האישית של מבקר המדינה כלפי יוגב התמתנה מאוד. בכל מקרה, גם אם האיש עצמו שנוי במחלוקת, אין ולא יכולה להיות מחלוקת לגבי ההישג הניהולי יוצא הדופן שלו: יוגב חולל מהפכה בניהול החברות הממשלתיות — והוא עשה זאת למרות שרי הממשלה, ולא בזכותם.

מפעל הג'ובים הישראלי

את מהפכת הניהול של החברות הממשלתיות ביסס יוגב על עיקרון פשוט אחד: הרחקת הפוליטיקה מניהול החברות הממשלתיות, והחלפת השיקול הפוליטי בשיקול עסקי. לשם כך, יזם יוגב את המהלך שסיבך אותו עם כל השרים, אפילו המתונים שבהם — הקמת נבחרת הדירקטורים. בנבחרת יצר יוגב מלאי של מועמדים לדירקטוריונים של החברות הממשלתיות, שנבחרו אך ורק על סמך שיקולים מקצועיים, כשהשרים מחויבים למנות דירקטורים לחברות הממשלתיות רק מתוך הנבחרת הזו. בפועל, יוגב כבל את ידי השרים, כך שלא יכלו יותר למנות את החברים שלהם ממרכז המפלגה לנהל את חברת החשמל, רכבת ישראל, מקורות או התעשייה האווירית.

הקמת הנבחרת קוממה על יוגב את כל שרי הממשלה, כי הוא חיסל באחת את "החצר האחורית של מפעל הג'ובים הישראלי", כהגדרתו. השרים אהבו להשתעשע עם מינוי דירקטורים כלבבם, גם משום שכך הם מצאו פתרון ללחצים של חברי המרכז ושאר פונקציונרים פוליטיים, וגם משום שכך יכלו להבטיח את המשך השליטה של ועדי העובדים על ההנהלות הכנועות של החברות הממשלתיות. קבלני הקולות הענקיים בתעשייה האווירית או בנמלים הבטיחו בכך את תמיכתם בשר הממנה.

התוצאה של מפעל הג'ובים הישראלי ניכרה היטב לא רק בהפסדים המתמשכים של החברות הממשלתיות, אלא גם בשחיתות הנוראה שפשתה בהם. כך, חברת נתיבי ישראל (מעצ) הפכה למכונת שוחד משומנת, תחת הנהלות מושחתות. כיצד מינו השרים את ההנהלות והדירקטוריונים האלה (במקרה של נתיבי ישראל מדובר היה באביגדור ליברמן ולאחר מכן גם ישראל כ"ץ) אנחנו יכולים רק לתמוה.

לא עוד. נבחרת הדירקטורים חיסלה את מפעל הג'ובים בשני היבטים קריטיים. האחד, מי שמתקבל לנבחרת הדירקטורים הוא רק מי שיש לו את הכישורים המתאימים לנהל חברה עסקית, לעתים אפילו דירקטורים בעלי ניסיון מתאים לנהל חברה עסקית ענקית בסדר גודל של חברה ממשלתית. הרי שליש ממאזן המדינה יושב בחברות הממשלתיות.

ההיבט השני הוא שהדירקטורים אמנם ממונים על ידי השרים, אבל השרים בוחרים את המועמדים המועדפים עליהם מתוך המלאי הקיים בנבחרת. לפיכך, ברור שהזיקה של הדירקטורים לשרים הממנים אותם פחתה מאוד. הם אינם תלויים יותר בשר, ואינם חייבים לו טובה תחת טובה.

במלים אחרות, הדירקטורים בחברות הממשלתיות הפכו להיות בלתי תלויים. מהבחינה הזאת, אגב, המצב בחברות הממשלתיות כיום כנראה טוב מזה שבחברות הציבוריות בישראל, שבהן הדירקטורים נוטים להכפיף את דעתם לזו של בעל השליטה.

התוצאה של שתי השפעות אלה היא מהפך עסקי בניהול הדירקטוריונים הממשלתיים: דירקטורים מנוסים, עם ידע עסקי רלוונטי, שאינם חייבים דבר לאיש, החלו להשליט סדר וארגון בחברות הממשלתיות. זה ניכר בתפקוד של כל החברות הממשלתיות כמעט: ועד העובדים האימתני, ששלט בתעשיה האווירית ובפועל ניהל אותה, הורחק מהניהול; חברת החשמל, שבמשך שנים התנהלה כמונופול דורסני, נחשפה לתחרות של יצרני חשמל פרטיים, ראתה את התעריף ואת מחזור המכירות שלה יורדים, ולמרות זאת ביצועיה החשבונאיים השתפרו; הדואר, שהפך ללעג ולקלס בשל שירות המיושן שלו, עובר מהפכת שירות.

ההפרטה מתמרצת את הדירקטורים להצליח

לא צריך להיסחף כמובן. אף אחת מהחברות הממשלתיות בישראל לא תזכה בתואר החברה המצטיינת של השנה — רובן הן עדיין מונופולים כבדים ושמנים, עם ועדי עובדים מושחתים, נפוטיזים, חוסר יעילות ומינויים פוליטיים — ובכל זאת, בכל החברות הממשלתיות יש מגמה ברורה של שיפור.

מה שמאיץ את תהליך השיפור הוא המהלך הנוסף שיזם יוגב: הפרטות. החברות הממשלתיות מגייסות איגרות חוב בבורסה, ובכך הופכות לחברות ציבוריות, הכפופות לפיקוח ההדוק של רשות ניירות ערך ולמשמעת השוק. החשש מפני חשיפה לתביעות רשלנות ממשטר את כל הדירקטוריונים בעולם, וכלל זה אינו פוסח על הדירקטריונים של החברות הממשלתיות. שם נמצאים היום דירקטורים בלתי תלויים, עם ניסיון עסקי, ועם הכרה שהם חייבים לנהל את החברות לפי קריטריונים עסקיים — ולא, הם יהיו חשופים אישית לתביעות. היש דרך טובה מזו להפיק את המירב מהדירקטורים, ולהבטיח את הפיקוח היעיל שלהם על הנהלת החברה?

אז הנה, במקום שרים שממנים דירקטורים לא ראויים, מסיבות לא ראויות ולמטרות לא ראויות, קיבלנו דירקטורים מקצועיים ובלתי תלויים, שנתונים לפיקוח של רשות ניירות ערך ולמשטר השוק, הרבה יותר מאשר לפיקוח של רשות החברות הממשלתיות. המהפך העסקי שנגזר מכך הוא כמעט בלתי נמנע, והוא מעביר את המסר בשלמותו: הרחיקו את הפוליטקאים מניהול המגזר הממשלתי, הם גורמים נזק נורא.

הדרך היחידה לקדם את ממשלת ישראל היא להעביר את הממשלה מהפכת מקצוענות. בחברות הממשלתיות המהפכה הזו נמצאת בעיצומה — נותר רק להבטיח שהיא תשרוד גם אחרי לכתו של יוגב באמצעות חקיקת חוק חדש המקבע זאת. עכשיו צריך לחולל את אותה מהפכה בממשלה עצמה — ומשנים למנכ"לים כמינוי פוליטי הם בדיוק ההפך המוחלט מכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם