דילמת האסיר של המדינה לקראת 2030 - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דילמת האסיר של המדינה לקראת 2030

הזיכיון לכריית אשלג בים המלח עומד לפקוע בעוד 13 שנה, וכבר עכשיו ברור שהמדינה שבויה בידי כיל בהחלטה אם להאריך את הזיכיון שלה או להעביר אותו לחברה אחרת גם האפשרות של החזרת הזיכיון לידי המדינה בעייתית מאוד אז מה עושים? פונים לתורת המשחקים

24תגובות
מפעלי ים המלח. הניסוח בשטר הזיכיון מ– 1961 מעורפל — ומעניק לכיל זכות סירוב ראשונה
עופר וקנין

ספק אם יש יותר מקומץ אנשים שזוכרים כי עידן התקשורת הסלולרית בישראל התחיל ב-1985 כמיזם פרטי משותף של שתי חברות, תדיראן ומוטורולה. המיזם המשותף מותג תחת השם "חברת פלאפון", שזכתה במכרז מטעם המדינה להקמת התשתית הסלולרית הראשונה בישראל. זאת היתה תשתית אנלוגית, עם טלפוניים ענקיים בתוך מזוודה. רק מנהלים עשירים יכלו להרשות לעצמם אז טלפון סלולרי, כפי שלימדה הפרסומת בכיכובו של חנן גולדבלט, על איש העסקים שמבחין תוך כדי נהיגה בקילוח הנפט המזנק מקידוח, ומורה לברוקר שלו לרכוש מניות של חיפושי נפט.

הנוסטלגיה של רשת הסלולר הראשונה בישראל מטרידה בימים אלה את בכירי משרד האוצר, בגלל הדרך הפחות נוסטלגית שבה היא הסתיימה. אף שמוטורולה ותדיראן זכו במכרז ממשלתי להקמת תשתית הסלולר הארצית, ואף שלפי תנאי המכרז הרשת היתה אמורה לעבור לידי המדינה בחלוף כמה שנים - בפועל לא הצליחו להגיע להסכמה עם מוטורולה על העברת הרשת לידי המדינה, ובמיוחד על המשך ההשקעות של מוטורולה ברשת רגע לפני שזו עומדת לעבור לידי המדינה. בצר לה, נכנסה המדינה באמצעות החברה הממשלתית דאז, בזק, לשותפות עם מוטורולה בפלאפון, ורק בהמשך נרכשו מלוא מניות פלאפון בידי בזק.

בדיעבד, האירוע של כניסת המדינה לשותפות עם מוטורולה בפלאפון כאמצעי להבטיח את המשך ההשקעות ברשת הסלולרית, רגע לפני שמועד הזיכיון פג, היה נבואי. שוב ושוב מתברר שקל מאוד למכור זיכיון לגורם פרטי, ולהתגאות בצ'ק הגדול שנלווה לכך - אבל קשה הרבה יותר להגיע לשלבי הסיום של הזיכיון ולהבטיח כי הנכס המדובר ישוב לידי המדינה בשלום. בכל פעם שהמדינה נדרשה לשלבי סיום זיכיון, היא הסתבכה, באופן כמעט כרוני.

אירוע דומה היה ב-2003, כשהגיעה העת לסיים את הזיכיון בן 70 השנים בחברת בתי הזיקוק, ולהחזיר את הזיכיון על בזן מידי החברה לישראל למדינה. אף שבשטר הזיכיון נכתב כי בזן תחזור לידי המדינה (במקור, לידי הנציב העליון, שכן שטר הזיכיון נכתב בתקופה המנדטורית) בחינם - המדינה נאלצה לשלם מאות מיליוני שקלים לחברה לישראל בעבור השבת הזיכיון לידיה.

לכיל יש יתרון ברור בכל מכרז עתידי

הסתבכות צפויה דומה נמצאת כיום על שולחנו של משרד האוצר, וועדה בראשות הכלכלן הראשי יואל נווה עוסקת בה. כרגע אין במשרד האוצר פתרון מתקבל על הדעת להסתבכות הבלתי־נמנעת - אף שיש עוד 13 שנה כדי למצוא דרך להימנע ממנה.

מאחר שבעוד 13 שנה, ב-2030, יפקע הזיכיון בן 70 השנים של חברת ים המלח לכרות אשלג בים המלח, וכבר עתה ברור שסיום הזיכיון מעמיד אתגר עצום למדינה. סדר הגודל של האתגר הזה יכול להגיע למיליארדי דולרים, שזהו גם סך התביעות של החברה לישראל - הבעלים של כיל, שמחזיקה בזיכיון ים המלח - בעבור השבת הזיכיון לידי המדינה, וכנראה גם שווי הנזק שיכול להיגרם אם סיום הזיכיון לא ינוהל כמו שצריך.

לכאורה, שטר הזיכיון קבע את התנאים לסיום הזיכיון ולהשבת מפעלי ים המלח לידי המדינה. בפועל, הניסוח שנכתב ב–1961 - והותאם לצרכיה של החברה הממשלתית שהחזיקה אז בזיכיון, מפעלי ים המלח - הוא מעורפל וכולל טעות קשה ביותר מבחינת המדינה. השטר מעניק למחזיק הזיכיון זכות סירוב ראשונה על העברת הזיכיון לאחר. המשמעות היא שהמדינה תתקשה מאוד לבצע מכרז להעברת הזיכיון לכריית האשלג בים המלח לכל חברה אחרת שאינה כיל, משום שהמכרז יהיה נכה.

זכות הסירוב הראשונה, משמעה שלכיל יש עדיפות מובנית במכרז על זיכיון חדש: לא רק שיש לה מידע שאין לאף מפעיל אחר, מאחר שהיא מחזיקה במפעלי ים המלח ויודעת לתמחר נכון יותר את שוויים, אלא שיש לה גם הזכות לקבל החלטה בדיעבד, לאחר פרסום תוצאות המכרז. אם קונה חדש יזכה במכרז במחיר אטרקטיבי, כיל תיכנס בנעליו ותיקח את המכרז באותו המחיר. אם קונה חדש יזכה במכרז במחיר לא אטרקטיבי, כיל תשאיר לו את הנכס ואת המחיר ההפסדי שהציע בו. בכל מקרה, המציעים האחרים מבינים שהם נחותים יחסית לכיל, ולכן כנראה לא יהיו מציעים אחרים.

זאת ועוד, הזיכיון בים המלח הוא לכריית האשלג בלבד, ולא לייצור מוצרי ההמשך - שהם חלק גדול מהערך המוסף של ייצור האשלג. אלה נתונים בידי כיל בכל מקרה. המציעים במכרז יצטרכו לשקלל גם את הצורך לקבוע מחירי העברה סבוכים לידי חברות שרובן בבעלות כיל, מה שמגביר עוד יותר את היתרון היחסי של כיל במכרז.

האם הפתרון יהיה הלאמת המפעלים?

בהתחשב בכך שהמדינה צועדת לקראת מכרז בעייתי ונכה, שבו כיל תהיה הזוכה הכמעט ודאית, עומדת האפשרות לוותר על מכרז ולשאת ולתת רק עם כיל על חידוש הזיכיון. אלא שבהיעדר תחרות, המשא ומתן עם כיל ייערך מנקודת נחיתות של המדינה. כלומר, גם אם תבחר לצאת במכרז וגם אם תבחר לוותר עליו - המדינה צפויה למצוא עצמה שבויה בידי כיל.

את דילמת האסיר של המדינה, איזו חלופה תהיה פחות גרועה מבחינתה, אי־אפשר לדחות ל-2030 - כי כמו במקרה של פלאפון ומוטורולה, האיום הגדול ביותר הוא הפסקת ההשקעות של כיל בים המלח כבר היום, לקראת תום מועד הזיכיון בעוד 13 שנה, תוך פגיעה אנושה בתפוקה של מפעלי ים המלח. זו הסיבה שבגללה המדינה עוסקת כבר כיום באינטנסיביות בשאלת סיום הזיכיון ב-2030, בהבינה שאת הבעיה הזאת צריך להסדיר עכשיו.

אחת החלופות שנבחנת היא ויתור על הארכת הזיכיון, והעברת מפעלי ים המלח לידי המדינה. מוצא כזה פותר את בעיית זכות הסירוב הראשונה של כיל, כי הרי אין זיכיון חדש, אבל אינו פותר את הבעיה של הפסקת ההשקעות בים המלח, וגם אינו פותר את הקושי של המדינה להתמודד עם הפעלת הכרייה בים המלח בעצמה.

התשובה לשאלה כיצד יוצאים מהתסבוכת נמצאת כבר בתחום תורת המשחקים. המדינה אכן שכרה את שירותיו של פרופ' מוטי פרי, מומחה לתורת המשחקים, שהתבקש לחפש פתרון שעשוי לאפשר קיום מכרז על המשך הזיכיון. עד שימצא פתרון כזה, אם בכלל הוא קיים, ברור שהמדינה תהיה חייבת לשוב לבחון את נקודת התורפה של כל המכרזים ארוכי הטווח שלה - נקודת סיום ההתקשרות.

הזיכיון הבא לכריית אשלג, אם יהיה כזה, יצטרך להיות שוב לטווח ארוך, ויצטרך להיות צר הרבה יותר מהזיכיון הנוכחי ומדוקדק הרבה יותר בדרישות שלו. שטחו הגיאוגרפי של הזיכיון, למשל, יצטרך להיות מצומצם יותר, הוא יצטרך להתמודד עם סיכונים כמו המשך קציר המלח, הצורך להעביר את המלח שנכרה בקציר לאגן הצפוני של ים המלח, והצורך להטיל על בעל הזיכיון אחריות לנזקים סביבתיים שהכרייה גורמת, וגם להתמודד עם השאלה מה קורה אם מזרימים מים לים המלח כדי למנוע את התייבשותו, וכתוצאה מכך מאזן המלחים משתנה, ואתו נפגעת כריית האשלג.

האי־ודאות שאופפת את סיום הזיכיון בים המלח עצומה, וטוב שהמדינה עוסקת בכך כבר עתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#