איציק דבש - אתם לא מכירים אותו אבל הוא ויתר על מיליונים כדי לעבוד בשבילנו - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איציק דבש - אתם לא מכירים אותו אבל הוא ויתר על מיליונים כדי לעבוד בשבילנו

איציק דבש ויתר על שכר עתק וקריירה מבטיחה בוול סטריט ונהפך למוסד של איש אחד ■ בלי כל מינוי רשמי או תקן, מתוך החלטה אישית ובלי גרם של ציניות - הוא יזם את פרויקט "עתודות לישראל"

57תגובות
איציק דבש
דודו בכר

שיחת הטלפון שאיציק דבש קיבל באמצע שנות ה–90 לא השתמעה לשתי פנים. על הקו היה אחד המנהלים הבכירים ביותר בבנק ההשקעות הגדול בעולם, גולדמן סאקס. "אתה יודע", אמר לו הבכיר, "שלגולדמן סאקס לא אומרים לא". הוא צדק, כמובן, משרה בגולדמן סאקס, גם כיום ובוודאי לפני שני עשורים, משמעה מסלול בטוח להפיכה לבנקאי השקעות עשיר, עם נכסים של מיליוני דולרים.

במקרה של דבש, שכבר היה אחרי קריירה משגשגת בת עשור בבנק ההשקעות הבינלאומי קרדיט סוויס, ניתן היה לצפות להכנסות של עשרות מיליוני דולרים, אבל דבש אמר "לא", והתעקש לחזור לישראל מארה"ב. "התגעגעתי להורים שלי, וראיתי כבר מספיק מוול סטריט כדי להבין שלא לשם הקריירה הזאת צברתי את הכישורים שלי", הוא אומר.

הוויתור על המשרה היוקרתית בגולדמן סאקס היה רק הראשון מבין ויתורים רבים שדבש, 54, עשה בחייו. למעשה, ב–17 השנים האחרונות דבש כמעט שאינו עובד. הוא מתפרנס ממשרה חלקית בלבד כבנקאי השקעות, מה שמספיק לו כדי להחזיק את משפחתו ושלושת ילדיו. את שאר זמנו דבש מקדיש לקריירה האמיתית שלו, זאת שהפכה אותו למוסד של איש אחד: האיש שיצא לשנות את פני המגזר הציבורי, באמצעות שיפור ההון האנושי.

הציבור הרחב לא שמע על דבש, שהקפיד תמיד להישאר מאחורי הקלעים. גם לראיון הזה הוא הסכים בחוסר חשק גלוי, וכמעט התחרט על כך עשר פעמים במהלכו. "ההצלחה שלי נובעת רק מכך שאני לא לוקח קרדיט לעצמי, אלא נותן למערכת להוביל את המהלכים בעצמה", הוא חוזר ואומר, אף שכולם יודעים כי חלק עצום מהקרדיט צריך להיות משויך לו. "כולם" זה כל מי שעוסק ברפורמות פיננסיות מבניות, וכל מי שעוקב אחר תהליכי הניהול של ממשלת ישראל והמגזר הציבורי. בשני התחומים האלה דבש הוא רוח חיה כבר שני עשורים. הוא קורא, נפגש, דוחף, מלווה, מייעץ, מעיר, מאיר, ובעיקר מתעקש. מתעקש כל הזמן לא להיות ציני, לא לוותר, ולהמשיך להאמין שאפשר לשנות את פניהם של ממשלת ישראל והמגזר הציבורי.

את פירות המאבק ההרואי שלו הציבור בישראל רואה בכל מקום. ראשית, כי דבש תרם תרומה עצומה לקידומן של הרפורמות המבניות הגדולות של העשור האחרון: ועדת בכר, ועדת הריכוזיות וועדת שטרום. בכל אלה דבש פעל כלוביסט בשם עצמו, תוך שהוא משתמש בהבנה העמוקה שלו בשוקי ההון העולמיים כדי להסביר, לשכנע ולגייס את הפוליטיקאים ואת הפקידים בצורך לבצע שינוי.

"אחרי עשור בוול סטריט", הוא אומר, "היה לי ברור כשמש שאסור לתת לבנקים לשלוט בשוק ההון. יותר מכולם אני מבין את החשיבות של שוקי הון בריאים, ואת הסכנה שעלולה לנבוע מחוסר איזון בשווקים. היטלר עלה לשלטון בגלל השלכות המפולת בוול סטריט ב–1929. האמריקנים ניצלו את המפולת ההיא כדי להבריא את השווקים באמצעות החוק, שהגביל את כוחם של הבנקים בשווקים — חוק גלאס סטיגל. אותם לקחים נכונים גם כיום: שווקים לא מאוזנים, שמביאים לכך שיותר מדי אנשים נשארים מאחור, גורמים להשלכות קשות. בשנות ה-30 זה הביא לגלי קומוניזם ופשיזם, כיום זה מביא לגלי פופוליזם".

הפרי העיקרי של מאמציו של דבש הוא זה שהציבור בקושי מודע לו, אבל לאט ובעקביות הוא משנה את פני הממשלה. זהו פרויקט "עתודות לישראל", שבמסגרתו מניח דבש את היסודות למה שהוא מכנה "בניין הכוח של ממשלת ישראל". את הרעיון לכך הוא שאב דווקא מהצבא, שבו שירת כקצין בחיל התותחנים.

מילדות בטריפולי - לקורס מ"כים

דבש מספר שעד גיל 24 הוא כמעט איבד את חייו שלוש פעמים. הפעם הראשונה היתה כשהיה בן 6, והמון זועם צבא על דלת בית המשפחה בטריפולי, רגע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. משפחת דבש היתה אחת המשפחות היהודיות האחרונות שנותרו בטריפולי, משפחת סוחרים אמידה. ההתקפה על הבית אילצה את המשפחה לברוח, בחוסר כל, ולאחר מסע ארוך היא הגיעה לישראל.

הקליטה בישראל, הוא מספר, לא היתה קלה להוריו, וגם לא לילדיהם. הפעם הראשונה שבה דבש הרגיש חלק מהרקמה הישראלית היתה כשהתגייס לצבא. "פתאום התחלתי להצליח", הוא מספר, "סיימתי קורס מ"כים בהצטיינות, ואחר כך קורס קצינים, ולפני שהבנתי מצאתי את עצמי מפקד על 60 אנשים על כביש ביירות-דמשק במלחמת לבנון הראשונה". שם גם היו הפעמים הנוספות שבהן ראה את המוות מול עיניו.

פצעי המלחמה הביאו להבשלת ההחלטה לעזוב את ישראל, ולעבור ללמוד בארה"ב בחוסר כל. "לא היה לי כסף לתואר של ארבע שנים, אז קיבלתי החלטה שאני חייב להצטיין ולסיים את התואר תוך שנתיים - תוך כדי שאני עובד בעבודה שתפרנס אותי". את התואר בכלכלה מאוניברסיטת וורטון היוקרתית שבפנסילבניה הוא סיים בהצטיינות יתרה בתוך שנתיים בלבד - ומשם נחטף למשרות בוול סטריט.

בחלוף עשור, כשבחר להותיר את וול סטריט מאחוריו ולחזור לישראל, הוא גם גילה מחדש כמפקד במילואים את העוצמות הייחודיות של צה"ל. "התקדמתי בצבא, והגעתי להשתלב גם ברמת האוגדה - ונוכחתי שהמבנה של הצבא מתפקד היטב. שאלתי את עצמי למה, והגעתי למסקנה שזה שילוב של ההכשרות של הצבא והמבנה שלו. מה שקיבלנו כחיילים בקורס מ"כים ואח"כ בבה"ד 1 מחזיק את המבנה כולו — שילוב של מיונים מצוינים, ערכים שנוטעים בך, הכשרה מתמדת, מבנה של רשת, וגם התמחות של כל אחת מהיחידות בתוך הרשת.

"ההכשרות והערכים הבסיסיים, שהצבא מטמיע בנו בגיל 18, מחזיקים אחר כך עשרות שנים — עד לרמת מפקדי אוגדות ומפקדי גיס. וזה הרי די נס שזה עובד ככה, כי כולנו זוכרים שהצבא התחיל מקומץ של יחידות עוינות — אצ"ל, פלמ"ח, הגנה — ומטראומת אלטלנה. רק שמתוך הטראומה הזו והמליציות השונות שעבדו אחת נגד השנייה, הצבא הצליח להתאחד וליצור מבנה אחיד, היררכי ושיטתי, שמתפקד עשרות שנים".

כשהוא התבונן על הפער שבין ההצלחה של צה"ל והכישלון המתמשך של ממשלת ישראל והמגזר הציבורי, חזר דבש לרעיון של בה"ד 1. "השקעתי המון מאמץ בשינוי של פני החברה בישראל, הייתי מעורב בפעילות של המון עמותות", הוא מספר, "ולא הותרתי שום חותם. גיליתי שעל כל בעיה שאני פותר עם עמותה מסוימת, צצות מאה בעיות אחרות בלתי פתורות. עד שהבנתי שאין דרך לטפל בבעיות של ישראל מבלי לשנות את מי שמטפלים בהן — המגזר הציבורי.

"הצבא אצלנו עבר את השינוי מקומץ מליציות עוינות לצבא מאוחד. המגזר הציבורי, לעומת זאת, ממשיך להישלט בידי מליציות: ועדי עובדים, פוליטיקאים, ביורוקרטים, פיצול לשבטים, כמו ערבים וחרדים, ועסקני הון־שלטון. כל אלה הם בעלי אינטרסים, והם מקצים את המשאבים הציבוריים בהתאם לאינטרס שלהם. במקום לבנות הון חברתי, הם גורעים ממנו.

"רק תחשבו על טייסת של חיל האוויר שיש בה שישה ועדים שונים, מפקד הטייסת יש לו קביעות לכל החיים, הבחירה לטייסת נעשית על פי מכרז פנימי, אי אפשר לפטר אף אחד, וגם אי אפשר להזיז אנשים מתפקידם או לשלב בתפקיד שלהם טכנולוגיה חדשה. יש למישהו ספק שטייסת כזו לא תצליח לתפקד?", הוא אומר.

.

יותר מאלף בוגרים בשנה בעשרות תוכניות

דבש הגיע למסקנה שבעיית היסוד של ישראל היא שהשירות הציבורי שלה מוטה אינטרסים במקום להיות מוטה אזרח ומוטה עתיד, ולכן הדרך היחידה לשפר את מדינת ישראל היא לשפר את השירות הציבורי שלה — באמצעות הטמעת מערכת הכשרה מתמדת, כדוגמת בה"ד 1.

"יש מיליון עובדי ציבור בישראל, 75 אלף מתוכם הם פקידי ממשלה ישירים", אומר דבש, "אבל הבנתי שמתוכם יש 10,000 נשאי שינוי. הכוונה ל–5,000 מנהלי בתי הספר, 100 מפקדי תחנות המשטרה, כמה עשרות בכירים בבתי החולים, 100 פקידי שומה, 260 מנהלי מחלקות רווחה וחינוך ברשויות המקומיות, וכמובן הסגל הבכיר בממשלה. אלה האנשים שיכולים לחולל שינוי בעבודת השירות הציבורי, המרכזי והמקומי גם יחד, ועבורם אני צריך לבנות מנגנון הכשרה איכותי כמו קורס מ"כים ובה"ד 1".

כך נולד ב–2003 הרעיון של "עתודות לישראל" — מערכת שמכשירה את בניין הכוח של השירות הציבורי, באמצעות הכשרה של הון אנושי מצטיין לעבוד בשירות הציבורי. בתוכנית הראשונה השתתפו 30 סטודנטים, שבמסגרת לימודי התואר שלהם באוניברסיטה העברית — כל אחד והתואר שלו — עברו תוכנית הכשרה ייחודית של מדיניות ציבורית, שבמהלכה צברו ניסיון ונחשפו לזרועות השונות של הממשלה. בין היתר, הסטודנטים נסעו לחו"ל כדי ללמוד כיצד פועלות ממשלות אחרות בעולם. "לקחנו דוגמה מפרויקט תלפיות בצבא", אומר דבש, "כך שהתוכנית כללה מלגה מלאה ודמי קיום, והתמקדה בחשיפה רחבה לפניה של החברה הישראלית ולפני הממשלה. "התוכנית הוציאה מתוכה את המחזור הראשון של מנהלים מומחים, חדורי ידע וערכים לשירות הציבורי". דבש מכנה את התוכנית הזו "יחידת ה–101 של שירות המדינה, התוכנית הבסיסית שתחולל את שינוי התפישה של בניין הכוח כולו".

מה שהתחיל עם 30 בוגרים, נהפך, אחרי לא מעט קשיים ולא מעט התנגדויות בתוך המערכת הציבורית, למערכת הכשרה רבת ממדים הכוללת יותר מ–20 תוכניות הכשרה הפועלות כיום בשירות הציבורי, עם יותר מאלף בוגרים בשנה בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והשלטון המקומי. מטרת התוכניות היא להכשיר עובדים חדשים, חדורי ידע ומוטיבציה, לשירות הציבורי. מדובר על תוכניות של צוערים לשירות המדינה, צוערים למשטרה, צוערים לתשתיות, צוערים לתכנון אורבני, צוערים לשלטון המקומי, מובילים דיגיטליים, עתודות לרפואה, חותם לחינוך, צוערים לחינוך הבלתי פורמלי ועוד.

התוכניות החדשות יותר, המתמקדות בסגל הבכיר, מכשירות מנהלים במערכת הבריאות (ענבר), במערכת הרווחה (רואים רחוק), במערכת החינוך (אדוות), ובשלטון המקומי.

בין היתר כוללות תוכניות ההכשרה, ממש כמו בקורס קצינים, גיוס סלקטיבי של מועמדים, אך מתוך שאיפה לייצוג מלא ככל הניתן של כלל האוכלוסיות בישראל בתוכניות העתודה למיניהן. ההכשרה עצמה כוללת הכרה לעומק של המערכת, פיתוח מיומנויות ניהול והעצמה אישית, ולבסוף — השמה של הבוגרים. אבל בכך לא תם תפקיד ההכשרה, שיש בו עוד שני אלמנטים משמעותיים: מתן ליווי והדרכה ויצירת רשת חברתית של הבוגרים, כדי להבטיח את הצלחתם והשתלבותם במערכות הציבוריות.

מדובר בעשרות תוכניות כאלה, שתפקידו של דבש בהן הוא בלתי פורמלי. הוא יושב בוועדות המייעצות בלבד, ונותן בכוונת מכוון למדינה להוביל את התהליך.

בעקבות ההצלחה המתמדת של עשרות תוכניות ההכשרה השונות, מונה לפני שנה צוות מיוחד מטעם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בשיתוף נציבות שירות המדינה ומשרדי הממשלה השונים, כדי לקבוע את מדיניות ההכשרה הניהולית של השירות הציבורי.

עדות לאטרקטיביות של תוכניות עתודה, כך צוין בדו"ח שערך הצוות, היא מגמת העלייה במספר הפונים אליהן. ב–2015 הגישו כ–5,000 צעירים את מועמדותם לתוכניות העתודה השונות, ומהם התקבלו כ–500 איש, שהתחילו מסלולי הכשרה קבוצתיים אינטנסיביים לקראת כניסתם למגזר הציבורי.

"הרצף מתחיל באתוס משרת הציבור, עובר בערוצי הזנת מצוינות ובתוכניות צוערים, נמשך בתוכניות עתודה המכשירות דרגי ביניים, ומגיע עד תוכניות מנהיגות מערכתית לסגל בכיר במגזר משרתי הציבור", נכתב בדו"ח. בכך אימצה המדינה באופן פורמלי, את רעיון ההכשרה שדבש יזם, הטיף וקידם ב–15 השנים האחרונות.

האם ניתן לומר שיש השפעה אחרי 15 שנה? האם השלטון בישראל השתפר?

"אני לא יודע. זה תהליך שיכול לקחת 25 שנה לפני שנצליח לייצר פה מבנה שלטוני מקצועי וערכי. אבל מה החלופה שלנו? אני מתמקד בכמה אנשים, מקצועיים וערכיים, שאני מצליח להכניס כל שנה לשירות הציבורי. איני יודע להגיד אם הם שינו את הממשל בישראל, אבל אני כן יודע שאני מעדיף שאנשים ערכיים ומקצועיים ינהלו את הממשלה שלי, ולא אנשים אחרים, שמייצגים כוחות שבטיים ומפלגים. זה המיטב שאני יכול לעשות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#