ישראל מטאטאת 50% מהעובדים מתחת לשטיח - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל מטאטאת 50% מהעובדים מתחת לשטיח

מחצית מבוגרי כל מחזור מסיימים היום עם השכלה אקדמית, אבל מה עם החצי השני? ■ מדינת ישראל שכחה לעזור לחצי החלש, והיא אינה מאפשרת לו לרכוש השכלה ולהשתלב בשוק העבודה המתקדם

25תגובות
עובדים טורקים במתחם גינדי בתל אביב. הפסקת יבוא העובדים
הזרים שיפרה את הפריון בענף הבנייה
אייל טואג

רבות נכתב לגבי נס התעסוקה של המשק הישראלי, אך משמעותו לא הופנמה מספיק. ב–2000–2014 זינק שיעור התעסוקה בישראל, והפך מאחד הנמוכים בקרב המדינות המפותחות לאחד הגבוהים שבהן. אך ישראל מעולם לא שאלה את עצמה על מחצית מהאוכלוסייה שאינה זוכה להשכלה אקדמית ולכודה בענפים עם פריון נמוך.

שיעור התעסוקה בגילי העבודה העיקריים (25–64) מגיע היום ל–77%, והוא גבוה מממוצע OECD. במונחי שעות עבודה, מדובר בזינוק של 35% — גבוה יותר מהגידול במספר שעות העבודה שנרשם במדינות עם קצב צמיחה גבוה כמו טורקיה, צ'ילה או מקסיקו, וכמובן הרבה יותר מהגידול הממוצע בשעות העבודה ב–OECD, שהיה 7% בלבד.

הזינוק בשיעור התעסוקה בישראל הוא מדהים לנוכח העובדה שהוא התרחש בקלות רבה, מבלי שהמשק הישראלי נדרש לשלם את המחיר הצפוי על הצטרפות מספר רב כל כך של עובדים — עלייה בשיעור האבטלה. באורח פלא, שיעורי התעסוקה זינקו בד בבד עם צניחת שיעור האבטלה בישראל לשפל היסטורי. שוק העבודה הישראלי הפגין בכך עוצמה ודינמיות מעוררות השתאות.

אולם התמונה בכל זאת רחוקה מלהיות ורודה. לצד ההישגים המדהימים עומד גם הכישלון הבולט — העובדה שהזינוק בשיעור התעסוקה לא הביא לגידול בפריון לעובד, ולכן לא תרם לצמצום פער התוצר לנפש בין ישראל ובין המדינות המפותחות, וכתוצאה מכך גם לא צומצם פער השכר בין ישראל למדינות אחרות.

הסיבה לכישלון זה היא שרובם הגדול של העובדים שהשתלבו בשוק העבודה ב–15 השנים האחרונות, הצטרפו לענפים בעלי פריון נמוך — ענפי השירותים והמסחר. לפי נייר העמדה "אסטרטגיה לצמיחת המשק", בעריכת צבי אקשטיין ואביחי ליפשיץ ממכון אהרן במרכז הבינתחומי, שהוכן לקראת כנס בשם דומה — 60% מהמועסקים בישראל עובדים בענפי השירותים והמסחר, המתאפיינים ברמת פריון עלובה במיוחד. לא זו בלבד, אלא ששיעור צמיחת הפריון בענפים הללו הוא נמוך במיוחד.

באופן פרדוקסלי, ענפים בעלי פריון גבוה, כמו ענפי היצוא, משפרים את הפריון שלהם בקצב מהיר, ואילו ענפים בעלי פריון נמוך, כמו הסעדה, תחבורה ותעשייה מסורתית, משפרים את הפריון שלהם בקצב אטי. כלומר, מדובר במלכודת של פריון נמוך שגם יישאר נמוך.

היוצא מן הכלל הוא ענף הבנייה, שבמשך שנים התאפיין בפריון נמוך במיוחד ובעשור האחרון שיפר את הפריון שלו, בעקבות הפסקת היבוא של עובדים זרים לענף והמעבר האטי לבנייה מתועשת. הממצא הזה מאיר באור מגוחך במיוחד את החלטתו של שר האוצר, משה כחלון, לשפר את ענף הבנייה באמצעות חידוש היבוא של עובדים סינים אליו.

כמתואר

מלכודת הפריון הנמוך

מלכודת הפריון הנמוך, באורח לא מפתיע, לוכדת בעיקר את החצי החלש של העובדים בישראל. בד בבד עם מהפכת התעסוקה עבר המשק בשני העשורים האחרונים גם מהפכת השכלה, הודות למכללות האקדמיות. בעקבות זאת זינק שיעור בעלי ההשכלה האקדמית בישראל, וכיום כמחצית מבוגרי כל מחזור רוכשים השכלה אקדמית.

בעוד ישראל גאה מאוד במהפכת ההשכלה הגבוהה שלה — שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל הוא מהגבוהים ב–OECD — היא מעולם לא הטריחה את עצמה לחשוב על החצי השני. כלומר, על הנעשה עם 50% מבני כל מחזור שאינם מגיעים לרף הקבלה למוסדות האקדמיים, גם לזה הדרוש כדי להתקבל למכללות.

ככל הנראה, חלק ניכר מבעיית הפריון הנמוך נמצא בקרב מחצית האוכלוסייה שאינה זוכה להשכלה הגבוהה, וכן גם בעיית הכישורים הנמוכים של המבוגרים בישראל — לפי סקר המיומנויות של OECD, רמת המיומנות הממוצעת בישראל נמוכה ב–11% מבמדינות המפותחות.

באופן בוטה, אפשר לומר שישראל טיאטאה את המחצית הזאת של האוכלוסייה אל מתחת לשטיח. הסממן המובהק לכך הוא ההידרדרות המזעזעת של המכללות הטכנולוגיות — מערכת ההשכלה העל־תיכונית, שאמורה היתה לספק מענה לאוכלוסייה זאת.

יש בישראל עשרות מכללות טכנולוגיות. לפי משרד האוצר יש 65–73 מכללות כאלה, אך כנראה אין אפילו הסכמה על המספר המדויק. פורום המכללות הטכנולוגיות טוען כי יש 26 מכללות ועוד 47 סמינרים לנשים חרדיות. מכללות אלה סובלות מתדמית ירודה, מתקציב נמוך, ומביצועים עלובים.

כמתואר

מספר הסטודנטים שלומדים במכללות הוא 26 אלף, מה שגורם לכך שחלק גדול מהמוסדות הם מוסדות זעירים ולא יעילים, עם ממוצע של 450 סטודנטים בלבד, לעומת מינימום מחייב של 2,000 במכללות האקדמיות. התקציב למכללות הוא כ–200 מיליון שקל, וסטודנט במכללות הטכנולוגיות זוכה לכשליש עד 40% מהתקציב שמקבל סטודנט במכללות האקדמיות.

הביצועים של המכללות הטכנולוגיות הם בהתאם: שיעור הבוגרים המסיימים עם תעודה מקצועית הוא 46%–50%, ועד לפני שלוש שנים היה שיעור הבוגרים המסיימים עם דיפלומה 40% בלבד. אף שמדובר במקצועות מבוקשים מאד במשק, לפי סקרי משרד הכלכלה, שיעור הבוגרים המשתלבים בעבודה בתחום שלמדו הוא 43% (פורום המכללות טוען לשיעור השתלבות של 80%). המכללות מיושנות, תוכנית הלימודים לא עודכנה במשך שנים, הקשר בינן ובין התעשייה רופף, והרמה הפדגוגית שלהן נמוכה ביותר.

למעשה, בניתוח של מכון אהרן נטען כי מהפכת המכללות היתה אחד מהמסמרים בארון הקבורה של המכללות הטכנולוגיות, מאחר שכוח אדם איכותי שבעבר היה נרשם ללימודי הנדסאות, נרשם כיום ללימודים אקדמיים במכללות במקום. התוצאה היא ירידה באיכות הפונים למכללות, והפיכתן בפועל ללא רלוונטיות כמוסדות להכשרת כוח אדם איכותי לתעשייה.

ישראל לא יודעת לדאוג לחרט ולהנדסאי

מציאות זאת הולידה שתי עוולות. האחת היא שהתעשייה בישראל, שמשוועת לכוח אדם טכנולוגי מקצועי ואיכותי, לא מצליחה למצוא כזה. 85% מהמעסיקים בתעשייה מדווחים על קושי במציאת עובדים. היעדר כוח אדם מקצועי בתעשייה הוא אחת הסיבות לפריון הנמוך של התעשייה המסורתית בישראל.

העוולה השנייה היא שעובדים חסרי השכלה שיכלו להשתלב במקצועות מכניסים בתעשייה אינם זוכים להזדמנות הזו, מאחר שמדינת ישראל לא טרחה להעניק להם את ההשכלה המתאימה. האם היהודייה יודעת היטב לדאוג לבן הרופא או המהנדס, אבל לבן החרט וההנדסאי היא דואגת הרבה פחות.

העוול הכפול הזה מסומן על ידי מכון אהרן כאחת הסיבות החשובות לפיגור המתמשך בפריון בישראל, וגם לחוסר השוויון בין עובדים בעלי השכלה וחסרי השכלה בישראל.זאת בניגוד למדינות מובילות, גרמניה למשל, שבהן עובדים חסרי השכלה אקדמית רוכשים מקצועות טכניים־הנדסאיים ומשתלבים היטב בשוק העבודה המתקדם.

עליבותן של המכללות הטכנולוגיות בישראל, והנזק הכבד שנגרם מכך לצמיחת הפריון ולאי־שוויון בישראל, הגיעו סוף־סוף אל תשומת הלב של מקבלי ההחלטות. במסגרת חוק ההסדרים האחרון משרד האוצר ניסה ליזום רפורמה שכללה הקטנה דרמטית של מספר המכללות הטכנולוגיות לשש מכללות בלבד, אך גדולות, מושקעות ומפוקחות היטב, בד בבד עם הגדלת התקציב ועריכה מחדש של תוכנית הלימודים המיושנת.

מכון אהרן מציע הצעה מרחיקת לכת אף יותר: הכפפת המכללות הטכנולוגיות למכללות האקדמיות, אף שהן מעניקות תואר הנדסאי ולא תואר אקדמי, במטרה לשפר את הניהול ואת הרמה הפדגוגית בהן, לשפר את תדמית המכללות ולאפשר להנדסאים מוצלחים להמשיך בסופו של דבר לתואר מהנדס.

אלא שכל התוכניות היפות הללו הוקפאו בינתיים, על רקע הדיל הפוליטי שנרקח בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר העבודה והרווחה, חיים כץ, והעברת תחום התעסוקה למשרד הרווחה. כץ התנגד לשינוי המבני המוצע במכללות, ובעיקר למיזוג המכללות ולפיטורי סגל. לכן הוקם עתה צוות עבודה חדש, המשותף לאוצר ולמשרד הרווחה, שיפעל להכין רפורמה חדשה. על רקע עמדותיו של כץ וקרבתו ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, יש מקום לחשש בנוגע לעומק הרפורמה שתתבצע בסופו של דבר במכללות הטכנולוגיות.

פורום המכללות הטכנולוגיות מסר בתגובה כי "כל סוגיית הרפורמה בהשכלה הטכנולוגית היא יוזמה שלנו. פורום המכללות הטכנולוגיות הוא הגורם שפנה לשר כחלון. אנחנו היינו אלה שהדגשנו לשר את חשיבות ההשכלה הטכנולוגית לפריון, לצמיחה ולתעסוקה בישראל.

"מנתונים הנאספים בכלל המכללות עולה כי שיעור של כ–80% מהבוגרים עובדים במקצוע אותו למדו. מ–2014 המכללות הטכנולוגיות שיפרו בשיעור של 25% את היקף המדופלמים (מ–40% ל–50%). זאת עקב הזרמת תקציבים נוספים למערכת שאיפשרו טיפול איכותי יותר בציבור הסטודנטים.

"סטודנטים במסלולי ההנדסאים מהווים כיום כ–11% מסך הסטודנטים המתוקצבים במדינה, והם זוכים רק לשיעור של 1% מהתקציב שמופנה לאקדמיה. פער זה בלתי־נתפש ומביא לחנק של מערכת שלמה, שמכשירה כוח אדם מקצועי וטכנולוגי לכל התעשייה שעדיין נותרה בארץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#