דאבוס 2017: מה יקרה לשכר הבכירים?

העולם יהיה בבעיה אם יתבסס על התחזיות האופטימיות של כנס דאבוס, שרובן התבררו בעבר כמוטעות ■ האופטימיות הזאת הובילה את המשתתפים לדבר על בעיות - אך לא להציע פתרונות ■ אם היו שומעים את נאום ההכתרה של נשיא ארה"ב הם היו הרבה יותר מודאגים

איתן אבריאל
דאבוס, שוויץ
שוטר שווייצי מאבטח את כנס דאבוס, בשבוע שעבר
שוטר שווייצי מאבטח את כנס דאבוס, בשבוע שעברצילום: בלומברג
איתן אבריאל
דאבוס, שוויץ

1. הפוך מהתחזיות

את הטור "לקראת דאבוס" שכתבתי כאן בדיוק לפני שבוע פתחתי בהערה על טיב התחזיות שהכנס מייצר מדי שנה: הן כמעט תמיד הפוכות לחלוטין ממה שקורה בפועל — וכולם יודעים את זה. המנהלים, המומחים והכלכלנים בדאבוס לא הצליחו לחזות את המשבר הפיננסי, את הברקזיט, את דונלד טראמפ, את כיוון מחירי הנפט, את שערי הריבית האפסיים ואת עליית שערי המניות. הם תמיד היו אופטימיים מדי או פסימיים מדי. משקיעים המעוניינים לעשות שימוש ב–400 הדיונים ובאלפי הראיונות שהתקיימו בדאבוס כדי להשקיע כסף, צריכים לדעת כי המציאות של העשור האחרון היתה בדיוק הפוכה מ"הקונסנזוס של דאבוס".

אם כך יהיה גם הפעם אז העולם בבעיה: הרוח בדאבוס היתה השנה אופטימית בעוצמה יוצאת דופן. בפאנל של התחזיות הגלובליות, הדיון המסורתי המרכזי בכנס, שבעבר פתח אותו והשנה שובץ דווקא בסגירה, טענו הבכירים (שרי האוצר של גרמניה ובריטניה, הנגיד היפני ויו"ר קרן המטבע) שהתחזיות אולי "שמרניות מדי" והפתעה יכולה להיות קפיצה בצמיחה הגלובלית. משקיעים, ראו הוזהרתם.

2. אופטימיות מקיר לקיר

מניין כל האופטימיות הזאת? הסיבות המרכזיות היו הציפיות להורדת מסים, להפחתת רגולציה, להורדת עלויות ולשחרור "היצר החייתי" של השווקים הקפיטליסטיים. כל אלה, גם אם יתרחשו, הם חדשות טובות עבור מנהלי חברות גדולות, אבל הם לא מבטיחים רווחה גדולה יותר עבור הציבור הרחב. תחזית אפשרית היא שתאגידי הענק ומנהליהם ירוויחו יותר, בעוד שאר אזרחי העולם ייפגעו מהמגמות הנוספות שהודגשו בדאבוס: מלחמות סחר בין גושים ומדינות, עלייה בפרוטקציוניזם הכלכלי וההתגברות של הפופוליזם הפוליטי והאי־שוויון.

3.האי־שוויון במרכז

אם בחמש השנים הקודמות האי־שוויון היה נושא שלא רצו לדבר עליו בדאבוס, והוא נכפה על הכנס על ידי מבקרים חיצוניים והפגנות — הפעם האי־שוויון עלה על השולחן והוצב במרכז האג'נדה. לא היה דיון שלא נשאלה בו שאלה על אי־השוויון. בקרב המשתתפים היתה הסכמה מקיר לקיר בנוגע לסיכון הטמון בפערים החברתיים לצמיחה הגלובלית.

ואולם, לעומת זיהוי הבעיה בלט מאוד היעדרו של פתרון, או אפילו דיון רציני על תרופות אפשריות למחלה. כן, מחלה: גם השנה התייחסו מנהיגי העולם לאי־השוויון כאל באג במכונת הרווחים של המנהלים, ולא כאל רכיב הבנוי בתוך המערכת ודורש תחזוקה ושיפור שוטפים. מכל הבכירים, רק יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, העזה להצהיר על המובן מאליו: אם המנהלים רוצים להוריד את אי־השוויון "עליהם לשלם" — כלומר, נדרשת חלוקה מחדש של כספי מסים. שאר המנהלים נצמדו לטענה המסורתית "אם נייצר מספיק צמיחה, לכולם יהיה יותר".

יו"ר קרן המטבע, כריסטין
לגארד
יו"ר קרן המטבע, כריסטין לגארדצילום: Michel Euler/אי־פי

הכותרת של כנס דאבוס השנה אמנם היתה "מנהיגות אחראית ומגיבה" והדיונים אכן התמקדו במלים הללו, אבל לא הוצגו בהם פתרונות או רפורמות.

4. שכר חברי המועדון

דוגמאות לפער הזה בין דיבורים למעשים היו רבות, למשל בדיון על שכר המנהלים. הכותרת של הדיון נוסחה בדרך כמעט חתרנית במונחים של מנהלי דאבוס, שרובם מרוויחים לכל הפחות מיליוני דולרים בשנה: "איך לעצור את שכר המנהלים המוגזם".

בדיון הבהירו הדוברים ששכר הבכירים כבר מזמן אינו על הכסף עצמו אלא על "למי יש גדול יותר". יש הסברים נוספים לעליית שכר המנהלים, כמו הריכוזיות והתופעה של "המנצח לוקח הכל" שגורמת למועצות מנהלים לשכור את המנהל "הטוב ביותר" ולשלם כל סכום עבורו. מעבר לכך, השכר עולה מכיוון שמועצות המנהלים אינן עצמאיות מספיק מול המנכ"לים — הן יושבות בתוך חדר תהודה סגור שבו נשמע רק הנרטיב של ההנהלה ושל אליטה של אנשים דומים.

הדוברים הסכימו ששכר המנהלים, במהותו, אינו עניין כלכלי אלא סוגיה תרבותית ומוסרית, והשאלה היסודית אינה כמה כסף התאגיד מרוויח אלא למי מחלקים את הרווחים. קל להוכיח את הקשר התרבותי: מנכ"לים בארה"ב מרוויחים בממוצע פי חמישה ממנהלים בשוודיה, שבה רמת החיים לא נמוכה יותר. קל גם להוכיח את הסוגיה המוסרית: מחקרים בכל העולם מבהירים שאין קשר בין הביצועים לבין השכר של מנכ"ל, ממילא העולם התאגידי כיום כה מורכב עד שאף מנכ"ל לא מנהל את החברה לבדו אלא יחד עם קבוצה לא קטנה של מנהלים ומומחים אחרים.

ואולם התחזית בתחום זה עגומה: ההערכות הן שלמרות כל הביקורת הציבורית, שכר מנהלים רק ימשיך לעלות — עד שהציבור יאבד את סבלנותו וידרוש מהפוליטיקאים להטיל רגולציה והגבלות על המנהלים, כפי שעשו אצלנו באמצעות החוק להגבלת שכר הבכירים בחברות הפיננסיות.

5. בנקאות זה אנחנו

בינתיים, מנהלי החברות הפיננסיות שוב היו חבורת המקובלים והמוצלחים בכיתה של דאבוס. הבנקאים ואנשי הפיננסים הסתובבו במסדרונות הכנס עם חיוך גדול על השפתיים, והיו להם סיבות טובות: הריבית העולה תגדיל את הרווחים שלהם, הרגולציה היורדת והחדשנות הטכנולוגית יקטינו את ההוצאות, וההשקעות הממשלתיות יזרימו אליהם לקוחות.

כנראה שטוב להיות בנקאי בימים אלה, למעט בשני מקרים — אם אתה לא מנהל בכיר ייתכן שמערכת מחשב תחליף אותך, ואם אתה עובד בלונדון יתכן שבגלל הברקזיט יסגרו את המחלקה שלך ויעבירו אותה למדינה אחרת.

עולם ללא צורך בבנקים, למשל בזכות טכנולוגיות דיגיטליות כמו הבלוקצ'יין, לא עלה על סדר היום. ייתכן כי לעובדה שהבנקאים הם מהלקוחות ונותני החסות הגדולים ביותר לכנס דאבוס יש קשר לשקט הזה. אין זה גם מקרה שמנכ"ל בנק אוף אמריקה, בריאן מוינהן, היה אחד מיושבי הראש של הכנס. הוא קנה את זה תמורת הרבה מיליוני דולרים.

מנכ"ל בנק אוף אמריקה, בריאן
מוינהן
מנכ"ל בנק אוף אמריקה, בריאן מוינהןצילום: RUBEN SPRICH/רויטרס

6. מהפכה טכנולוגית

דיונים אחרים על טכנולוגיה, לעומת זאת, היו בלי סוף. כנס דאבוס ניסה לנוע סביב התזה של יו"ר הפורום הכלכלי העולמי ובעל הבית, קלאוס שוואב, על "המהפכה התעשייתית הרביעית" — נושא שהוא ניסח, כתב עליו ספר ומנסה לקדם. במסדרונות הכנס היו שלל מייצגים טכנולוגיים של מציאות מדומה, הולוגרמות ומחשבים מדברים כאילו דאבוס נהפך לתערוכת CES בלאס וגאס.

אלא שלמרות הניסיונות לשים את השלכות הטכנולוגיה במרכז — ועל הדרך להאשים את הטכנולוגיה בבעיות החברתיות — דאבוס הוא בסופו של דבר כנס של כלכלה פוליטית. מה שהמנהלים באמת רצו לדעת הוא מי יפחית מסים ומתי, איזו רגולציה יורידו מעל הצוואר שלהם, אילו מדינות יטילו מכסים על המוצרים שלהם, ומהם המחירים שיצטרכו לשלם כדי לקנות שקט תעשייתי מול ועדי עובדים, תנועות פופוליסטיות וקריאות לשוויון חברתי.

7. גלובליזציה לנצח

ואכן, כרגיל, הפוליטיקאים סיפקו את מרב הכותרות. נשיא סין, שי ג'ינפינג, לקח בצורה מרשימה את ההובלה בקרב על גלובליזציה וסחר חופשי, וכולם הצטרפו אליו בהתלהבות. זה לא יכול אחרת: גלובליזציה, סחר חופשי ושיתוף בינלאומי הם המהות של פעילות הפורום הכלכלי העולמי. בלעדיהם אין לארגון קיום. חברי הפורום הם אנשי עסקים גלובליים, לא עובדים שאיבדו את משרתם כי מפעל עבר לסין.

אפילו ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, שצריכה להתמודד עם תוצאות המשאל בעד הברקזיט, פיזזה את ריקוד הגלובליזציה והבטיחה הסכמי סחר חדשים עם כל העולם — גם כשהיה ברור לכולם שהעמדה שלה מאולצת וחסרת הגיון פנימי, מכיוון שהברקזיט היה בדיוק קריאה לצאת מהסדרי שיתוף הפעולה באיחוד האירופי.

8.מה יעשה הג'ינג'י

בסיום כנס דאבוס ניסו המארגנים להוכיח שבעיירה השווייצית לא רק מדברים אלא גם עושים, ולשם כך שלחו לעיתונאים רשימה של החלטות והישגים. אלא שכל הרשימה מורכבת מגופים שניצלו את הבמה התקשורתית כדי לפרסם הודעה לעיתונות שממילא היתה בקנה. לדוגמה, אחד הסעיפים ברשימת ההישגים היה של היזם החברתי גארי ווייט יחד עם השחקן ההוליוודי מאט דימון, על שיתוף פעולה עם יצרנית הבירה סטלה ארטואה בפרויקט בסכום 1.2 מיליון דולר להספקת מים נקיים ל–3.5 מיליון איש — חשוב וראוי ללא ספק, אך לא בדיוק מהפכה גלובלית.

זה לא צריך להפתיע: דאבוס מעולם לא היה מקום שבו מתקבלות החלטות, אך הוא כן מקום שבו עולות שאלות. וכמו אצלנו בישראל סביב פרשת נתניהו־מוזס־אלדסון, השאלה האחת שבאמת העסיקה את כולם היתה: "מה יעשה הג'ינגי". הג'ינג'י, במקרה הזה דונלד טראמפ, הושבע שלשום לנשיא ארה"ב, ואין ספק שאם מסדר אבירי הגלובליזציה של דאבוס היו שומעים את נאום ההכתרה הפופוליסטי והלעומתי שלו כלפי מדינות אחרות לפני תחילת הכנס — הם היו הרבה פחות אופטימיים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ