דאבוס 2017

3,000 האנשים ששולטים בכלכלה העולמית יצאו מהלימוזינה ונזכרו ב"אי-שוויון"

על רקע גל הפופוליזם בעולם, כנס דאבוס עוסק בנושאים חברתיים־סביבתיים שמתאימים יותר לכנס שדרות ■ למרות הנזק שגרם טראמפ ל"רוח דאבוס", רבים מהמשתתפים דווקא מאוד מרוצים מהאופטימיות שהכניס לשווקים

איתן אבריאל
דאבוס, שווייץ
דאבוס 2016
דאבוס
איתן אבריאל
דאבוס, שווייץ

כנס דאבוס ה–47 במספרו נפתח שלשום תחת שלג כבד, ועם משקולת עצומה על הגב: הטענה שלפיה לא רק שהמנהלים בכנס מנותקים מההתרסקות של מעמד הביניים - אלא שהם עצמם אחראים, שלא לומר אשמים, בקריסה הזאת.

עם זה אנשי דאבוס כבר לא יכולים להתווכח: אי השוויון במערב עולה במהירות, מעמד הביניים נסוג או עומד במקום, והציבור מביע את תסכולו בהפגנות, בקלפיות ובהקמה של תנועות "פופוליסטיות". אם כנס דאבוס מתיימר להיות מפגש של מנהיגי העולם, ראשי המגזר העסקי והמגזר הציבורי, שעובדים יחד כדי לשפר את המציאות, וגם קובעים איך צריך לעשות את זה - אז קשה שלא לדרוש מהם דין וחשבון. אז איך עושים כנס גם השנה, ונשארים רלוונטיים?

מנהלי דאבוס סיפקו ביומיים הראשונים של הכנס את התשובה שלהם: מורידים את מפלס החשיבות העצמית, ומנסים להתמודד ללא מורא עם הבעיות שעלו על השולחן. התוכנית והדיונים השנה נראים כמו גרסה פרוגרסיבית, ליברלית ו"מכלילה" של כנסים קודמים.

אם בשנים קודמות רוב הדיונים היו על שווקים פיננסיים, בנקאות, ביטוח, אנרגיה וצמיחה כלכלית - הדיונים השנה התמקדו באי־שוויון; בכאב של מעמד הביניים; בהיי־טק, שיכול לשפר או להחריף את הכאב; ובשורה ארוכה של נושאים חברתיים וסביבתיים שמתאימים יותר לכנס שדרות מאשר למפגש של 3,000 שליטי העולם, שהלימוזינה השחורה שלהם ממתינה בחוץ עם מנוע דולק, כי, אתם יודעים, קר פה (15 מעלות צלזיוס מתחת לאפס).

האויב: פופוליזם

את התאמת התכנים, השפה והטון של הכנס למציאות החדשה אפשר למצוא בכל מקום, לרבות בכותרות של הדיונים. אתמול אחר הצהריים, למשל, התקיים דיון תחת הכותרת "איך להגביל את שכר המנהלים". בהסבר המפורט כותבים המארגנים: "תגמול מוגזם למנהלים נמצא תחת מתקפה מצד בעלי מניות ועובדים. אילו מנגנוני שוק ניתן לרתום כדי להגביל את ההגזמות, ועדיין לשמור על הכשרונות?"

במונחים של דאבוס זהו דיון כמעט הזוי, פשוט כי חלק גדול מהמשתתפים הם בדיוק האנשים שלוקחים לעצמם שכר מוגזם של עשרות ומאות מיליוני דולרים בשנה. איזה עניין יש להם בקידום הרעיונות הללו? זהו גם תחום אחד שבו ישראל כבר ביצעה משהו, לפחות בענף הפיננסים. כשמשכתי את תשומת הלב של אחד הבנקאים הישראלים שהגיעו לדאבוס לנושא, התגובה שלו היתה: "שישאלו אותי. אני יכול ללמד אותם".

במישור הגלובלי, אנשי דאבוס מצאו להם תחליפים למנהיגים הקבועים, שרבים מהם לא הגיעו השנה. נשיא סין, שי ג'ינפינג, נהפך כצפוי לכוכב האירוע, כשנשא נאום, שללא ספק הותאם לאוזניים מערביות, בעד הגלובליזציה ושיתוף פעולה בינלאומי - ובכך נכנס לנעליים של נשיא ארה"ב היוצא, ברק אובמה. "יכול להיות שהוא אפילו שכר את שירותיו של כותב הנאומים שלו", אמר לי משתתף אחד.

שי ג'ינפינג , נשיא סין בכנס
שי ג'ינפינג , נשיא סין בכנסצילום: בלומברג

שאר הדוברים ניסו בכל מאודם לשמר את מבנה העולם - לרבות כללי חלוקת הכוח והאמצעים - כפי שהם מכירים אותו. הכוונה היא למודל הכלכלי ה"ליברלי" המוכר, שבו המנהיגים משתדלים להביע סימפתיה ולסייע לחלשים, אבל בלי לוותר על הפריבילגיות שמהן הם עצמם נהנים. כריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע העולמית, זעקה "אמרתי לכם" וטענה שהיא "זיהתה לראשונה" את סכנות אי השוויון "כבר ב-2013", אבל "אף אחד לא הקשיב לה".

לגארד סיפרה שהמחקרים החדשים שכלכלני הקרן מפיקים, קובעים שלא ניתן להשיג צמיחה כלכלית בת קיימא, בלי לחלק את פירות הצמיחה בין החלקים השונים של הציבור באופן שונה. לגארד בחרה לצטט את הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט, שאמר כי "המבחן של הקדמה אינו אם יצרנו יותר עבור מי שכבר יש להם הרבה, אלא אם אנחנו יוצרים מספיק עבור אלה שיש להם מעט מדי" - בחירה שממחישה את שינויי הגישה שמתרחשים בקרן המטבע השמרנית.

ג'ו ביידן, סגן הנשיא של אובמה, שיסיים את כהונתו מחר, עם השבעתו של נשיא ארה"ב החדש, קרא גם הוא לשמור על העקרונות הליברליים - אבל באותה נשימה הטיף ליד קשה כלפי רוסיה. "בעניין רוסיה הוא נשמע כמו רפובליקאי שמרן", אמר לי מנהל שהגיע לדאבוס בפעם הראשונה.

בדיונים השונים רבים קבעו כי "כולנו" צריכים למצוא דרכים כדי לעצור את התחזקות הפופוליזם - המגמה שיצרה תופעות כמו דונלד טראמפ בארה"ב והברקזיט בבריטניה. הרעיונות נעו ממערכות מיסוי חדשות, דרך חינוך, ועד הרחבתן של רשתות ביטחון חברתיות. הקונסנזוס בכנס, הוא שאותו פופוליזם הוא גם הסיכון הכלכלי והפיננסי הגדול של השנים הקרובות, וגם תופעה שהיא גדולה יותר מתחום הכלכלה לבדו.

הכנס בדאבוס
צילום: בלומברג

הכלכלן לארי סאמרס, למשל, אמר שלא רק אי־שוויון מזין את מגמת הפופוליזם, אלא גם "רצון לאיחוד לאומי ולכוח", כמו גם "תחושה של מעמד הביניים, שלפיה הוא כבר אינו שולט בגורלו". סאמרס, שכיהן כשר האוצר בממשל קלינטון והיה מועמד לתפקיד יו"ר הבנק המרכזי, מאיץ בממשלות גם להשקיע בתשתיות ובחינוך - וגם לבטל את הטבות המס המאפשרות לתאגידים ועשירים "לשחק על פי חוקים אחרים". כל הדוברים, כמעט פה אחד, האיצו אחד את השני שלא לעצור את הגלובליזציה של השווקים ואת הקדמה הטכנולוגית, אך לטפל באי־שוויון ובעליית הפופוליזם.

פרדוקס "איש דאבוס"

אלא שעבור רבים מהמנהלים שהגיעו לדאבוס, אולי אפילו חלקם הגדול, הדיונים על אי־שוויון, פופוליזם, שמירה על הסביבה ואתיקה של מכוניות אוטונומיות הם ממש לא הסיפור המרכזי. הם הרי באו כדי להבין לאן נושבת הרוח בכלכלה הגלובלית ובתעשייה שלהם, ועל פי מה שהם שמעו עד עכשיו - הם מרוצים מאוד.

כן, בדיוק כך: ב"הפוך על הפוך", אף שטראמפ גרם נזק ל"רוח דאבוס", בשל תוכניותיו לפעול נגד הגלובליזציה, והתנגדותו לתופעת "איש דאבוס" - רבים מאנשי דאבוס דווקא מאוד מרוצים מהאנרגיה והאופטימיות שהוא הכניס לכלכלה ולשווקים.

בנקאים, חברות ביטוח ומנהלים של חברות פיננסיות, מרוצים מהתקוות לשינוי במדיניות המוניטרית ולהעלאת הריבית, שצפויה להגדיל את רווחיהם. גם חברות אנרגיה וסחורות מרוצות מהנשיא הנכנס. אנשי עסקי התשתיות חוככים ידיים בהמתנה לתוכנית של טראמפ לחידושה של ארה"ב. כולם אוהבים את הזינוק של שווקי המניות, מפני שחלק גדול מחבילות התגמול שלהם צמוד לשער המניה של החברה שהם מנהלים.

הכנס בדאבוס
צילום: בלומברג

זהו הפרדוקס. "איש דאבוס" לא אוהב את הביקורת עליו, לא אוהב את ההתערבות של הממשל האמריקאי בעסקיו, לא אוהב שמדברים נגד גלובליזציה, לא שמח על כך שמאלצים אותו לעסוק באי־שוויון ולא אוהב את הוולגריות והעצמאות של טארמפ. מצד שני, הוא אוהב את הפחתת המסים לתאגידים שטראמפ מבטיח, הוא מאוד מרוצה מהורדת הלחץ בכל הקשור לקשרי הון־שלטון, והוא מסוקרן ממה שיעשו המיליארדרים של גולדמן סאקס שגויסו לייעץ לנשיא בבית הלבן.

כשהוא מביט בחשבון הבנק שלו בשבועות האחרונים, ושומע מסביבו שהגאות על שם טראמפ צפויה להימשך לפחות כשנה־שנתיים, ו"אז נראה" - הוא מחייך מאוזן לאוזן. למרות הכאב של מעמד הביניים שבו עוסקים הדיונים, האווירה בקרב "אנשי דאבוס" מודל 2017, היא יותר אופטימית ממה שראינו ברוב השנים האחרונות, והרבה יותר אופטימית ממה שצפינו בשנים שלאחר משבר 2008.

למעשה, כנס דאבוס היה מאז ומעולם תרגיל מורכב של ריבוע מעגלים והצבת מסיכות ותפאורות, כך שאנשי העסקים והשלטון ימשיכו "להכין את הנקניקים" מבלי שהציבור ומעמד הביניים יבין מה קורה. ראיה לכך היה אפשר למצוא בדיון שהתקיים אתמול תחת הכותרת "איך להחזיר את האמנה החברתית בין עסקים לקהילה". ההצעות של משתתפי הדיון היו צפויות: עסקים צריכים להביא יותר ערך, יותר משמעות ויותר שקיפות לציבור, ומלים אינן מספיקות. בסוף הדיון גם הוצגה למשתתפים "אמנה" ל"הנהגה אחראית".

המאמצים האלה ראויים וחשובים, אבל הם מציפים את ניגוד האינטרסים היסודי בין עסקים לקהילה: עסקים מרוויחים יותר כסף אם הם מנצלים ומטעים את הציבור, אם הם פועלים ללא תחרות, אם הם מקבלים תמיכה מהשלטונות, ואם הם נהנים משיתוף הפעולה של התקשורת. הניסיון לכאורה להתאים בין האינטרסים של התאגידים, לבין אלה של הציבור תמיד יהיה משימה קשה, גם למי שניגש אליה ללא ציניות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ