במבה ב-12 שקל - למה הציבור משלם ביוקר במזנונים בשדות התעופה?

שיטת מכרזים בעייתית, שנותנת עדיפות לדמי הזיכיון על פני המחיר לצרכן, מאלצת את הזכיינים בשדות התעופה להעלות את המחירים לצרכן ■ בין הנהנים מהשיטה: עובדי רשות שדות התעופה, ששכרם הממוצע זינק ב-50% בתוך כעשור, פי 2.5 מהגידול בשכר הממוצע במשק

ערן אזרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ערן אזרן

המחירים הגבוהים, ולעתים גם המופקעים, שנגבים מציבור הנוסעים בשדות התעופה עבור מוצרי קפה, מזון ושתייה עולים לכותרות מדי כמה חודשים. לאחרונה עלה הנושא שוב לסדר היום לאחר שסגן שר האוצר, מיקי לוי, שהיה בשדה התעופה באילת, נאלץ לשלם במזנון 12 שקל עבור בקבוק קולה קטן - ממש כמו מחירה של שקית במבה גדולה באותו המקום.

סגן השר מיהר לשוחח בנושא עם מנכ"ל רשות שדות התעופה, יעקב גנות. לאחר השיחה הורה גנות על בדיקה מקיפה של מחירי המוצרים הבסיסיים הנמכרים בנקודות המזון, והמעורבים בעניין אמרו כי גנות אף שוקל לפקח על מחירי הקפה, המאפים והשתייה הקלה.

הביקור והתגובה המהירה העלו שוב את השאלה מדוע המחירים בשדות התעופה בישראל כה גבוהים. התשובה קשורה כנראה לשיטת המכרזים הבעייתית של רשות שדות התעופה. הרשות, שנהנית מכוח מונופוליסטי מול הזכיינים, מצליחה להכתיב להם תנאי זיכיון קשים שגוזרים עליהם עלויות גבוהות. העלויות מגולמות בסופו של דבר במחירי המוצרים שנמכרים לציבור הנוסעים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מחזיקים בדירות להשקעה? הרפורמה במיסוי נדל"ן דווקא תפעל לטובתכם

11 עובדות על איקאה - שיפילו לכם את המדף

איך זה עובד? הרשות מפרסמת מכרז שבו היא קוראת להצעות של דמי זיכיון להפעלת חנויות או דוכנים בנמלי התעופה. במכרז ניתן משקל גבוה לדמי הזיכיון ביחס לפרמטרים אחרים, כמו המחיר הסופי ללקוח. כך למשל, במכרז לרשת המבורגרים בנתב"ג מ–2011, ועדת המכרזים קבעה ניקוד נמוך לפרמטרים משתנים כמו מוניטין ואיכות (20% בלבד) וניקוד גבוה (80%) לדמי הזיכיון. כתוצאה מכך, עלו דמי הזיכיון מ–3 מיליון שקל בשנה ל-8.5 מיליון שקל - גידול של כמעט פי שלושה.

בחלק מהמכרזים הרשות קובעת רף מינימום של דמי זיכיון, ולעתים רף המינימום מועלה בתום תקופת הזיכיון. כך למשל קרה במכרז לחנות האלקטרוניקה, שפורסם ב–2012. במכרז זינקו דמי הזיכיון המינימליים שמשולמים לרשות מ-15 מיליון שקל ל-25 מיליון שקל. הגידול המשמעותי (40%) עשוי לחייב את הזוכה במכרז להעלות את מחירי הקצה ללקוח שנמצא בתחתית השרשרת.

לשיטת המכרזים הבעייתית מצטרף לעתים גם המונופול המקומי של הזכיין. הבעיה נפוצה במיוחד בשדות תעופה קטנים, כמו נמל התעופה באילת או בשדה דוב, שבהם מספר הזכיינים מצומצם. במקרים אלה הזכיין מנצל את הבלעדיות שלו במקום ומעלה מחירים מעבר לנדרש. הרשות מצדה גם מתרשלת בפיקוח על הזכיין, כמו שקרה באילת (ראו מסגרת).

ברשות מדגישים כי קיים פיקוח על חלק ממחירי המוצרים בשדות התעופה, בעיקר מוצרים בסיסיים כמו קפה ושתייה. לפי הרשות, המוצרים המפוקחים מתפרסמים במכרזים ובסופו של דבר גם נקבעים בחוזה מול הזכיין. ברשות סירבו להעביר העתקים של המכרזים מאחר שאינם פומביים, אלא "נמסרים רק למי שמשלם סכום ראשוני". בנוסף, הרשות סירבה לפרט מהם המוצרים שעליהם יש פיקוח, אלא ביקשה להמתין עד לסיום הבדיקה המבוצעת כעת.

קפיצה של 50% 
בהכנסות רש"ת

הגידול בדמי הזיכיון שמשלמים הזכיינים לרשות שדות התעופה תרם לעלייה בהכנסותיה במשך השנים. כיום, רוב ההכנסות של הרשות מגיע מהזכיינות והמסחר (60%-50% לפי הערכות), בעוד ששאר ההכנסות הוא מאגרות נוסעים, מטוסים, מטען וחניה. על פי הדו"חות הכספיים של הרשות, בין 2005 ל–2012 עלו הכנסותיה השנתיות ב–50%, מ–1.75 מיליארד שקל ל–2.66 מיליארד שקל.

בדומה לחברות ממשלתיות ולמונופולים נוספים בישראל, במקביל לעלייה בהכנסות גדלו גם הוצאות השכר בצורה משמעותית. לפי נתוני הממונה על השכר באוצר, עלות העסקתו הממוצעת של עובד ברשות שדות התעופה היתה ב–2011 (הנתון הפומבי האחרון) 18,465 שקל; לעומת עלות העסקה ממוצעת של 12,364 שקל עשר שנים קודם לכן, כלומר גידול של כ-50% בעשור.

לשם השוואה, השכר הממוצע במשק גדל באותן שנים בכ–21% (ב–2011 הסתכם השכר הממוצע ב–8,563 שקל, בעוד שב–2001 הוא היה 7,072 שקל). כלומר, הצמיחה בשכר של עובדי רשות שדות התעופה היתה מעל ומעבר, פי 2.5 ליתר דיוק, לעומת הצמיחה בשכר הכללי במשק. יודגש, כי כל הסכמי השכר הם באישור משרד האוצר.

הדו"חות הכספיים של הרשות מגלים שלא רק השכר הממוצע גדל בחדות – אלא גם הוצאות השכר תפחו. בין 2005 (תאריך הדו"ח הפומבי המוקדם ביותר שמפרסמת הרשות) ל–2012 (הדו"ח הפומבי האחרון) זינקו הוצאות השכר ב-46% ל-1.1 מיליארד שקל. זאת, בשעה שמספר העובדים ברשות גדל רק ב–22% (מ–3,072 עובדים ל–3,748 עובדים).

הגידול בהוצאות השכר התבטא, בין היתר, בהסכם השכר שנחתם בין ועד העובדים לבין ההנהלה ב–2011. ההסכם כלל תוספת שנתית של כ–10% לשכר העובדים והמנהלים, וקבע הטבות שונות לעובדים הקבועים, למשל, טיסה אחת ארוכה לחו"ל ללא תשלום מדי שנה. ההסכם היטיב כנראה עם כלל העובדים, אך תרם במיוחד לשכרם של העובדים הוותיקים ברשות, שנהנו מלכתחילה משכר גבוה.

אפשר ללמוד על כך, בין היתר, באמצעות השוואה של נתון השכר החציוני לעומת השכר הממוצע של העובדים ברשות. נתון השכר החציוני ברש"ת, כפי שפירסם הממונה על השכר ב–2011, היה 11,538 שקל. זאת, לעומת שכר ממוצע של כ–18,465 שקל. כלומר, בעלי השכר הגבוה הרוויחו הרבה יותר מהזוטרים והרחיבו את הפער בין שני הנתונים.

יתרה מזאת, מאות מהמנהלים ומבעלי התפקידים המקצועיים ברשות נכללים באופן קבוע בדו"ח שיאני השכר של הממונה על השכר באוצר. בדו"ח השכר האחרון, מ–2011, שלושה מהעובדים התברגו לרשימת 100 שיאני השכר במגזר הציבורי, עם עלות שכר ממוצעת של 85-81 אלף שקל. דו"חות הממונה אף מגלים כי בין 2001 ל–2011 זינקה עלות שכרם של עשרת השיאנים ברשות ב–50%.

"תחרות חופשית בשוק חופשי"

כך, למעשה, מתגלגל לו מחירו של בקבוק הקולה הקטן: הוצאות השכר של עובדי רשות שדות התעופה מטפסות; הרשות נדרשת להגדיל את הכנסותיה למימון ההוצאות; דמי הזיכיון עולים; העלויות מגולמות במחירים ללקוח; חלק מהזכיינים מנצלים את כוחם ומעלים מחירים מעבר לנדרש; וסגן שר האוצר, יחד עם שאר 13 מיליון הנוסעים שעברו בנמלי התעופה ב–2012 בישראל, נאלצים לשלם ביוקר.

מרשות שדות התעופה נמסר בתגובה: "מכרזי הרשות גלויים לתחרות חופשית בשוק חופשי, וההצעות במכרזים ניתנות על ידי גופים כלכליים המשקללים את היתרונות הכלכליים הגלומים בפעילות בנתב"ג. הרשות מחויבת להקצות את נכסיה הציבוריים באופן המיטבי, כשחוק חובת המכרזים מבוסס על שוויון הזדמנויות. בשל הכדאיות הכלכלית ההצעות המוגשות על ידי המתחרים במכרזים גבוהות בעשרות אחוזים מהמינימום הנדרש במכרז. על זכייני בתי הקפה והמסעדות קיים פיקוח הבוחן את המחירים ואינו מאפשר להם לגבות מעבר למחירי החוזה, ובימים אלה בוחנת ועדה, שעליה הורה מנכ"ל הרשות, את מחירי ההסעדה הנהוגים במעברי הגבול ובשדות התעופה.

"בישראל, גדלה תנועת הנוסעים מעל הממוצע העולמי ביותר מ–7%. השנה יעברו רק בנמל התעופה בן גוריון יותר מ–14 מיליון נוסעים. בכלל מתקני רש"ת תגיע תנועת הנוסעים לכ–20 מיליון איש השנה. על אף הגידול המרשים בתנועת הנוסעים לא גדל מספר העובדים ברש"ת (כשיותר ממחצית העובדים הם בתחום הביטחון) אלא שיפרה את תהליכי העבודה תוך שמירה על בטיחות, דיוק מבצעי, הטמעת טכנולוגיות מובילות ושיפור השירות לנוסעים.

"רש"ת היא גוף עסקי ונוהגת בהתאם לחובתה על פי חוק כגוף כלכלי הנושא את עצמו. כתוצאה מהתנהלות תקציבית ועסקית אחראית ונכונה של רשות שדות התעופה מיועדים כיום לפיתוח התעופה בישראל תקציבים של יותר מ–5 מיליארד שקל בפרויקטים רחבי היקף, ללא תמיכת הממשלה - הכל ממקורותיה הפנימיים של רש"ת.

"יתרה מכך, רשות שדות התעופה מסבסדת את הפעילות בשדות התעופה הפנים ארציים - מחניים, שדה דב, הרצליה, חיפה, עובדה ואילת ומממנת תפעול וביטחון ליותר ממיליון לקוחות בשנה. מדובר בשדות תעופה חסרי כדאיות כלכלית, שבהם לא מוטלת אגרת נוסע כמקובל בעולם. אין תקדים בעולם לרשות המסבסדת שדות מפסידים ומממנת הקמת שדות תעופה חדשים ממקורותיה. בשונה מהנהוג בעולם מממנת רש"ת ממקורותיה את ניהול התעבורה האווירית במדינת ישראל, את הביטחון, את ביקורת הגבולות ופונקציות נוספות הממומנות בעולם על ידי המדינה. מדובר במליוני שקלים מדי שנה.

"כמו כן מחויבת רש"ת במס חברות, בתשלומים למינהל מקרקעי ישראל ובתמלוגים למדינה. בארבע השנים האחרונות העברנו למינהל תשלום עבור השימוש בקרקע של יותר מחצי מיליארד שקל. על פי החוק, מדי שנה מועברים למדינה תמלוגים בסך של כ–18 מיליון שקל, נוסף לתשלום מס הכנסה. ב–2012, סך הוצאות המסים של הרשות הסתכמו ביותר מ–150 מיליון שקל".

נוסעת התלוננה על המחירים באילת כבר לפני חצי שנה - אך בניגוד להבטחתה הרשות לא עשתה דבר

לאחר הפרסומים האחרונים בדבר המחירים המופקעים בשדה התעופה באילת ובשאר נמלי התעופה בישראל, ל-TheMarker הגיעה עדות נוספת המלמדת על אוזלת ידה של רשות שדות התעופה (רש"ת) בכל הנוגע לטיפול בבעיה. מתברר כי בעקבות תלונה שנשלחה מנוסעת זועמת, הרשות התחייבה כבר לפני יותר מחצי שנה כי תפקח על המחירים הבעייתיים בשדה התעופה באילת, אך בפועל המחירים המשיכו להיות מופקעים.

יהודית דליות, שעברה בשדה התעופה באילת במארס, החליטה שלא לעבור לסדר היום על המחירים המופקעים שבהם נתקלה. דליות שיגרה תלונה למחלקת פניות הציבור של הרשות: "מרגיז אותי מחירון המזנון בנמל התעופה", כתבה. "המחירים מופקעים ממש. שקית תפוצ'יפס קטנה ב–12 שקל (מעל 3 דולרים) חטיף ב–10 שקלים (כשהסופרמרקט הכי יקר בצפון תל אביב גובה 7 שקלים על אותו מוצר). זה לא הגיוני ולא מוסרי. אנא פקחו על מחירי הזכיין או החליפו אותו. מספיק אנשים עוברים בנמל התעופה בכל יום כדי שיהיה כדאי להפעיל את המזנון גם ללא סחיטת הכספים המיותרת".

בעקבות התלונה, מחלקת פניות הציבור של הרשות שיגרה מכתב תשובה, שבו התחייבה בפני דליות להגביר את הפיקוח במקום. להלן התשובה המלאה: "ככלל, מחירי שתייה, חטיפים וכריכים במזנון הנמצא במקום כמו בתי קולנוע, תיאטראות, נמלי תעופה וכדומה הם שונים, ובדרך כלל גבוהים ממחיריהם של מוצרים אלה או דומיהם בסופרמרקטים ובשווקים. ואולם, גם שם אין הם הפקר, אלא הם מצויים תחת פיקוח והרשאה בהתאם להתקשרויות חוזיות.

"כמובטח, ערכתי בדיקה של הסכום שאותו רשאי הזכיין העובד במזנון באילת – 'נטו אינווסטמנט' – לגבות עבור שני הפריטים המופיעים במייל שלך ואשר לדעתך מחירם מופקע. בדיקתי העלתה כי אכן הזכיין גבה סכום גבוה מהמותר לו עבור התפוצ'יפס. על פי ההסכם, מחיר המוצר לצרכן במזנון באילת הוא 10 שקלים, ולא 12 שקל כפי שמכר לך. לעומת זאת, עבור חטיפים כמו פסק זמן, טעמי, קינדר וכדומה מותר לו לגבות את הסכום שגבה.

"החריגה הזאת דווחה הן למר רון רוזן מנהל התפעול של חברת נטו אינווסטמנט, הן למפעיל המזנון באילת והן להנהלת נמל תעופה אילת, שתגביר את הפיקוח בנושא. כיום מפורסמים המחירים על לוח במזנון ובעתיד יש בכוונת החברה להכניס תצוגה דיגיטלית - מה שיעזור בפיקוח", נכתב.

למרות התחייבות רשות שדות התעופה, שניתנה לפני חצי שנה, המחירים בשדה התעופה באילת ממשיכים להיות חריגים. כפי שפורסם בשבוע שעבר ב-TheMarker, בחנות הממכר בטרמינל לפני העלייה למטוס מציעים בקבוק קולה קטן (מסוג פפסי מקס – 500 מ"ל) ב–12 שקל; שקית במבה אוסם גדולה (80 גרם) ב–12 שקל, פחית שתייה ב–10 שקלים ובקבוק מים מינרלים קטן ב–9 שקלים. אלה הם מחירים הגבוהים במאות אחוזים לעומת אותם מוצרים מחוץ לשדה התעופה.

מהרשות נמסר כי "בימים אלה מתבצעת בדיקה של מחירי המוצרים הבסיסיים הנמכרים בנקודת המזון בשדות התעופה הפנים ארציים ובנמל התעופה בן גוריון".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker