כלכלת זומבים: המדינה מנשימה עשרות אלפי עסקים שלא יחזרו לפעילות

בשיא המשבר ובניגוד לכל היגיון, מתחילת השנה חלה ירידה חדה במספר העסקים שנסגרו ■ הסיבה: חלק מבעלי העסקים שחדלו לפעול אינם מדווחים על כך, כדי לקבל סיוע ולהקטין מעט את החובות ■ רבים מהם צפויים לקרוס ברגע שהחמצן הממשלתי יפסיק לזרום

עדי דברת
עדי דברת-מזריץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חנויות להשכרה ברחוב בן יהודה בתל אביב
חנויות להשכרה בתל אביב, השבוע. לעסקים המצולמים אין קשר לכתבה. "דווקא במציאות עם מגבלות קלות ובינוניות הרבה עסקים מדממים ונופלים"צילום: אייל טואג

כיצד ייתכן שבשיאו של משבר כלכלי — מהקשים שידעה ישראל — כשמדי יום נתלות מודעות "להשכרה" על עוד ועוד בתי עסק ברחובות הערים — מספר העסקים שנסגרים נמצא דווקא בירידה?

לפי נתוני חברת המידע העסקי, CofaceBdi, בין ינואר לספטמבר 2020, נסגרו בפועל 49,125 בתי עסק. לעומת זאת, מנתוני רשות המסים שהגיעו לידי TheMarker, עולה כי רק 14,271 בעלי עסקים דיווחו לרשות המסים על סגירת עסק בתקופה זו. לפי נתוני CofaceBdi, ביולי ואוגוסט גדל בחדות מספר העסקים שהפסיקו לפעול (87% ו–99%, בהתאמה) — אך מספר בקשות הסגירה שהוגשו לרשות המסים באותה תקופה, דווקא ירד בחדות (62% ו–75%, בהתאמה).

עסקים שנהפכו

כיצד מסבירים את הנתונים הסותרים? האם פירוש הדבר הוא שבישראל כיום מתקיימים עשרות אלפי עסקים "מתים־חיים" — שאינם מוכרזים רשמית כמתים רק משום שתעודת הפטירה/סגירה שלהם עדיין לא נחתמה רשמית על ידי הבעלים.

ברשות המסים טרם הספיקו לנתח את הממצאים לעומקם, אך גם שם מסבירים את הירידה במספר הסגירות, ככזו שנובעת ממספר סיבות, ובהן "אי סגירת העסק לצורך המשך קבלת המענקים". אומנם קבלת הקהל במשרדי רשות המסים היתה מצומצמת יותר מבשגרה, אך לא במידה שמונעת הגשת בקשה לפתיחת או סגירת עסק. המשרדים אף עבדו גם בחול המועד ומציעים אפשרות לפנות בבקשה לסגירת תיק גם בערוצים הדיגיטאליים.

כמובן שבעלי העסקים אינם אשמים. הם מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית שנחתה עליהם ביום בהיר. הם ניצבים מול אי־ודאות כלכלית בנוגע לעתידם, בעוד שהמדינה לא העניקה להם פתרונות מספיק טובים. משכך, כמובן שינסו לקבל כל סיוע אפשרי.

תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת ב-CofaceBdi
תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת ב-CofaceBdiצילום: יהודה סובול

ב–cofacebdi טוענים כי קיים גידול של כ–52% במספר העסקים הלא־פעילים במשק וכאלה שלא יחזרו לפעול ביום שאחרי הקורונה. "ברגע שאנחנו מזהים שעסק הפסיק לפעול פיזית, או מעריכים שהוא לא יחזור לפעול, הוא נכנס לחישוב שלנו של עסק סגור. אין צורך שהוא יגיש בקשה רשמית לרשות המסים כדי שנחשיב אותו", מסבירה תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת בחברה. "מדי יום אנחנו רואים עוד ועוד עסקים שסוגרים את הפעילות, בדגש על עסקים מתחומי המסחר כמו בתי קפה, מסעדות ואופנה; עסקים מתחומי השירותים, דוגמת מכוני יופי ומספרות; ועסקים בתחומי התיירות והאירועים", מוסיפה ינאי.

מתחילת המשבר ועד סוף ספטמבר, הועברו כ–36 מיליארד שקל במסגרת תוכנית הסיוע של משרד האוצר, למה שמוגדר "המשכיות עסקית" — לרבות מענק השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים, מענק עידוד תעסוקה, סיוע לענפים מסוימים (כגון ענף התיירות), הנחה בארנונה ודחיית תשלומים. סכום זה כולל גם הלוואות שהוענקו לעסקים בערבות המדינה בסך כ–20 מיליארד שקל, וכן ערבויות לביטוח אשראי בסך כ–1.9 מיליארד שקל ודחיית תשלומים בסך כ–4.6 מיליארד שקל.

"לא הודעתי לכולם"

שיחות שקיימנו עם בעלי עסקים בתחום ההסעדה, העלו כי אכן לא אחת הם סגרו בפועל את העסק, אך קיבלו החלטה שלא לדווח על כך לרשויות. הסיבות שהם הציגו שונות ומגוונות: חלקם לא מעוניינים להתעסק בבירוקרטיה הכרוכה בכך. אחרים מקווים עדיין לנס שישאיר אותם בחיים. לדברי כולם, הדבר לא נובע מרצון לקבל מענקים מהמדינה. אולם בשורה התחתונה, מבחינת המדינה הם עדיין עסק חי שעשוי להיות זכאי למענקים.

ג'ו טיטונוביץ׳, בעלי ה'יודה בר' ביהודה מכבי בתל אביב, יודע שהעסק שלו כבר לא יחזור לפעול, אבל עדיין מחכה לנס. "כבר ביוני, כשהמדינה אישרה לפתוח את הברים, נשארנו סגורים כדי לראות מה קורה בשוק", הוא מספר.

לפי נתוני

"כשרציתי לפתוח, לא הצלחתי לחזור לעניינים בגלל ענייני תשלומים, הזמנת סחורה מספקים, והעובדה שהמודל של בר שכונתי לא מתאים למשלוחים. לא הודעתי 'לכל העולם ואשתו' בצורה ברורה שלא נפתח, והחברה עדיין קיימת באופן רשמי, אבל הבר סגור כבר ממארס ולצערי כרגע אין שום צפי שהוא ייפתח, אלא אם תהיה הפתעה של תמיכה רצינית מהמדינה או משקיע שייכנס לעסק.

"המקום עומד ריק ומוכן להפעלה", מוסיף טיטנוביץ'. "ניהלתי מו"מ עם משקיע פוטנציאלי, אבל בשבוע בו היתה אמורה להיחתם העסקה, המדינה הודיעה על הסגר הנוכחי והוא החליט לעצור את הכל".

בתשובה לשאלה האם העובדה שלא דיווח על סגירה רשמית, קשורה באיזשהו אופן לרצון לקבל מענקים בגין ירידה במחזור מהמדינה, הוא השיב: "אין לזה שום קשר. המענקים של המדינה כל כך מגוחכים, ומה שקיבלתי עד כה בקושי הספיק כדי לשלם את החובות לספקים. אני פשוט מקווה שיקרה נס ונוכל לפתוח".

גם מורן מזרחי, 42, סגרה כבר במאי את הבר שהיא ואביה הפעילו בשוק מחנה יהודה — קזינו דה־פריז — ואין בכוונתה לפתוח אותו בשנית גם כאשר המדינה תאפשר זאת. מבחינתה ומבחינת אביה, העסק שהם הפעילו מזה כעשור, סיים את דרכו בעולם. אביה לקח הלוואות כדי להחזיר את החובות שהצטברו, והיא עובדת בימים אלה כשכירה. מבחינת מדינת ישראל, העסק עדיין חי וקיים; לא הוגשה בקשה רשמית לסגירתו; וחוזה השכירות עדיין בתוקף.

מסעדת בראסרי
בראסרי. "המותג יישאר אבל לא ידוע הפורמט"צילום: מגד גוזני

"עסקי המסעדנות הם עסקים חבוטים עוד מלפני הקורונה", אומרת מזרחי. "במאי — כשאישרו לפתוח את המסעדות — היינו צריכים להמר מה אנחנו עושים — להמשיך להפעיל את העסק, להתגלגל איכשהו ולקוות לטוב, או להחליט שזהו, ולסגור. החלטנו שאם נמשיך, סביר להניח שבעוד מספר חודשים החובות רק יתפחו. אבא שלי בן ה–70 לקח הלוואה — וסגרנו. מהמדינה קיבלנו רק 30 אלף שקל מתוך 90 אלף שקל שהגיעו לנו, כי באופן אבסורדי, המדינה קיזזה לנו מהמענק את התשלום שהיא שילמה לעובדים שלנו שהיו בחל"ת. בדיעבד, אולי היה עדיף להחזיר את העובדים, לקבל את המענק החלקי בגין החזרתם, ואז לסגור — אבל לא רצינו להתעסק עם הקומבינות האלה", היא מספרת.

"כמעט אף אחד לא הודיע על סגירה טוטאלית, וגם אני לא אומרת בריש גלי שקיבלתי החלטה ברורה שהבראסרי לא ייפתח יותר. הוא אומנם לא פתוח מאמצע יולי אבל אנחנו מתלבטים מה נעשה", אומרת רותי ברודו, מבעלי קבוצת r2m, שהכריזה ביולי כי מסעדת הבראסרי בתל אביב תיסגר עד להודעה חדשה — אך לא ממהרת לסגור באופן רשמי. "המותג בראסרי יישאר ויש לנו חוזה שכירות ארוך, אבל אנחנו לא יודעים באיזה פורמט הוא יעבוד. בגלל שיש לנו 15 עסקים הפועלים תחת ח"פ אחד, לא קיבלנו שקל מהמדינה — כי חלקם, כמו הדליקטסן, המשיכו לעבוד".

"יש עסקים שהיו במצב קשה והפסידו כסף בלי קשר לקורונה ורק שיפרו את מצבם", אומר עצמאי שמבקש להישאר בעילום שם. "הם הוציאו את העובדים לחל"ת, קיבלו פטור מתשלום הארנונה, ונותר להם לשלם רק את דמי השכירות — שגם לגביהם לעיתים הגיעו לסיכום עם בעל הנכס על תשלום מופחת. במקביל, הם קיבלו מענקים מהמדינה שאפשרו להם להמשיך להתגלגל — אבל לצערי אחרי הקורונה חלקם יקרסו.

"אם הם היו עסקים מפסידים ולא מצליחים לפני הקורונה, לא הגיוני לחשוב שדווקא כשהולך להיות פה הרבה יותר קשה — הם יצליחו", הוא הוסיף. "במקום להנשים עסקים מתים, המדינה היתה צריכה לתת לאותם עסקים להיסגר, ולהשקיע בהכשרות ודמי מחיה לבעלי עסקים בקריסה".

פגיעה בכלכלה לטווח הארוך: ירידה של 15% במספר העסקים שנפתחים

במקביל לקריסה הצפויה של עסקים קיימים ביום שאחרי הקורונה — לפי נתוני רשות המסים, מאז תחילת השנה (ינואר־ספטמבר) חלה ירידה של כ–10% במספר העסקים שנפתחו — 26,597 עסקים לעומת 29,650 בתקופה המקבילה ב–2019.

גם נתוני חברת המידע העסקי CofaceBdi מראים ירידה של כ–15% במספר פתיחות העסקים לעומת שנה שעברה. בינואר־פברואר השנה — לפני הטלת הסגר הראשון — חלה עלייה של אחוזים בודדים במספר העסקים שנפתחו, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. ואולם החל ממארס חלה ירידה של עשרות אחוזים במספר פתיחות העסקים. השיא היה באפריל — שיא הסגר הראשון — עם ירידה של 63% במספר הפתיחות. במאי, שבמהלכו החלו ענפים שונים לחזור לפעילות, הקיטון בפתיחות התמתן ל–28%.

רותי ברודו, מבעלי קבוצת r2m
רותי ברודו, מבעלי קבוצת r2mצילום: עידית בן עליאל

ביוני־אוגוסט שוב חל גידול במספר העסקים שנפתחו, אך בספטמבר — שבמהלכו החל הסגר הנוכחי — ניכרת ירידה של כ–10% במספר העסקים שנפתחו לעומת התקופה המקבילה ב–2019.

"מדובר במצב יוצא דופן שישפיע לרעה על המשק. בתקופות רגילות מדי שנה יש תוספת נטו של כ–4,000 עסקים פעילים למשק. ב–2019 למשל, נפתחו כמעט 48 אלף עסקים ונסגרו 43 אלף עסקים — כלומר תוספת של כ–5,000 עסקים למשק", אומרת תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת ב–CofaceBdi.

לדבריה, "ב–2018 נפתחו כ–49 אלף עסקים, ונסגרו כ–44.5 אלף — עלייה נטו של 4,500 עסקים. המשמעות של גידול במספר העסקים היא עלייה בהיקף הפעילות העסקית במשק והגדלת התוצר. יותר עסקים זה אומר צמיחה, יותר מקומות עבודה, הגדלת הצריכה הפרטית לנפש ועוד. ברגע שיש נסיגה וירידה במספר העסקים הפעילים נטו, אנחנו עוברים למגמה שלילית של ירידה בהכנסה במשק, במשרות ובתוצר".

ינאי מציינת כי העובדה שיותר בעלי עסקים נאלצו לסגור את עסקיהם, עלולה להביא למיעוט ביזמות בהמשך. "עסקים נסגרים בדרך כלל מכיוון שהם הגיעו לכשל עסקי, וכפועל יוצא הם מתמודדים עם חובות ופצעים פתוחים נוספים. אותו יזם שנכשל יחשוש בסבירות גדולה יותר להקים עסק חדש. ככל שרואים עוד ועוד עסקים נסגרים, כך זה מקטין את המוטיבציה, הרצון והאומץ לפתוח עסקים כאלה בעתיד".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker