האם בישראל שולט ארגון פשיעה?

הקשר המטריד בין פרשת השחיתות שנחשפה השבוע לבין מופע האימים של שר המשפטים בכנסת

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שר התקשורת דוד אמסלם (מימין), בנימין נתניהו ושר המשפטים אמיר אוחנה
שר התקשורת דוד אמסלם (מימין), בנימין נתניהו ושר המשפטים אמיר אוחנהצילום: אוליבייה פיטוסי

לפני 16 שנה נפל דבר במאבק בפשע המאורגן. כנסת ישראל חוקקה חוק נועז ושנוי במחלוקת שנועד להתמודד עם הקושי הראייתי בטיפול בארגוני פשיעה. החוק נועד להתמודד עם העובדה שארגוני הפשע בעידן המודרני מתוחכמים יותר, גלובליים יותר, כלכליים ומסוכנים יותר - ובה בעת חסינים יותר מהאכיפה הפלילית הקיימת. בין היתר, מכיוון שראשי הארגון עוסקים גם בפעילות לגיטימית ומרוחקים מיישום הוראותיהם בשטח - ומכיוון שחברי הארגון פועלים במידור ולא תמיד מודעים זה לתרומתו של האחר.

המחוקק הישראלי הגדיר ארגון פשיעה כ"חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתוך תבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות מסוג פשע". לפי נוסח החוק, אין זה משנה אם חברי הארגון מכירים זה את זה ואם הרכב הארגון קבוע או משתנה. ככלל, ארגון פשע יכול להיות גם כזה שמבצע פעילות חוקית ופועל למטרות חוקיות.

הפרשנות שניתנה לחוק ברבות השנים הסבירה כי על הקבוצה הזאת להתרכז סביב נושא פלילי אחד שמקשר בין אנשיה, ולהציג פעילות עבריינית היררכית ומקצועית שממומנת באופן שוטף.

לדוגמה, קבוצה מצומצמת שפועלת בישראל כבר כמה שנים תחת דפוס פעולה שיטתי ושגרתי, שנועד לחתור תחת יסודות המשטר ולהטמיע בהם יסודות אוטוקרטיים בשתי דרכים עברייניות: השתלטות על כלי תקשורת באמצעות מתן טובות הנאה אסורות לבעליהן או לרוכשים פוטנציאליים; ובמקביל דיכוי עקבי של מוקדי כוח מרסנים ומאזנים באמצעות מערך של מינויים פוליטיים, שידול אינטנסיבי להפרת אמונים - והפגנת אלימות כלפי אלה שאינם מיישרים קו.

ארגון זה פועל במבנה היררכי ברור, מפעיל חיילים שמתחלפים מעת לעת ושעובדים במנגנון סדור של חלוקת משימות - מי בזירה הפוליטית, מי בזירה המשפטית, מי ברגולציה של ענף התקשורת, מי בדברור ומי בחיסול חשבונות ברשתות החברתיות. כל זאת, במימון גורמים זרים שמעמידים עבור ראש הארגון הון ממקורות לא ידועים שמעבר לים.

אם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עומד מאחורי כתבי החשדות שפירסם בתיקי האלפים - הרי שפיצח לכאורה ארגון פשיעה לכל דבר ועניין. בתיקי 1000, 2000 ו-4000, כפי שהוא ניסח אותם, עובר כחוט השני יעד אחד, שמכתיב דפוס פעולה אחד, כשרק החיילים מתחלפים ואילו פליליות המעשים מוחרפת.

"נקבעה פגישה עם הבוס?" שואל ניר חפץ בהקלטת שיחותיו; "מנחם הורוביץ מקובל על הבוס, והבוס הציע לו גם דברים אחרים", מעדכן שלמה פילבר, ועוד כהנה וכהנה.

אברהם קוגמן, מאכער העל בענף התשתיות, בעת הארכת מעצרו השבוע
אברהם קוגמן, הקבלן שחשוד במתן שוחד לראשי הערים, בעת הארכת מעצרו השבועצילום: מגד גוזני

גם היום, שנה לאחר הצגת כתבי החשדות, ממשיך הארגון הזה לעבוד באותה שיטה מאורגנת ומקצועית, תוך שהוא מציג חלוקת עבודה הרמונית שכוללת בנשימה אחת ניסיונות לחקיקה פרסונלית - ומצד שני זלזול מופגן בחוק; איוש מוקדי אכיפה באומרי הן - ומצד שני ערעור האמון הציבורי בהם; וגם הקפדה על הרחקת ראש הארגון מהסחי הפלילי לשם שמירה על חזית עסקית/פוליטית לגיטימית - בעוד שגורמים לא קשורים לכאורה עמלים ברקע לטובת מרי אזרחי והדחת עדי מדינה.

איך משלמים לחיילים?

יקשה הקורא התמים על האנלוגיה התיאורטית בין הפשיעה המאורגנת לבין עבריינות צווארון לבן ושחיתות שלטונית, וישאל כיצד יכול ארגון פשיעה מעין פוליטי לשלם לחייליו, ובייחוד לקבלני קולות. כאן נכנסת לתמונה פרשת השחיתות שנחשפה השבוע ושכונתה בטעות "פרשת השחיתות בשלטון המקומי". זאת, אף שליבתה נוצקה בשלטון המרכזי.

לפני ארבע שנים, כשהתפוצצה פרשת נתיבי ישראל, נעצרו תשעה חשודים בעלי קשר זה או אחר למערכת הפוליטית. חמישה מהם נשאו בזיקה לישראל ביתנו. ארבעה זוהו עם הליכוד. בפרשה הנוכחית, במה שמסתמן כפרק ב' של פרשת נתיבי ישראל, מזוהים עם הליכוד לפחות שבעה מהעצורים.

השנים חולפות, הפרשות מתפוצצות - אבל השיטה שמשלבת כסף ציבורי עצום (15-10 מיליארד שקל מדי שנה) עם מינויים פוליטיים, רגולציה רופפת, שרים שעוצמים עין וקבלני קולות - ממשיכה לעבוד. "הרבה פוליטיקאים לא ישנו בשקט אתמול בלילה", אמר השבוע מקור בענף התשתיות. זאת, לאחר שנודע על מעצרו של אברהם קוגמן, מאכער העל בענף התשתיות.

כבר לפני שבע שנים תועדה מעל דפים אלה השיטה. מאכערים, כולם אורחים קבועים במסדרונות הממשלה, חלקם גם בלשכות השרים והמנכ"לים - פונים אל מנהלי פרויקטים שמתמודדים במכרזי מעצ (נתיבי ישראל), למשל.

למה דווקא מנהלי פרויקטים? מכיוון שאלה נהנים מכישרון נדיר: באבחת עט הם מסוגלים לקחת 10 מיליון שקל מהכיס של כל אחד מקוראי המאמר הזה - ולהעביר אותם לכיסו של קבלן פרטי, בלי שאיש יערער על כך או ישאל שאלות.

אישור על שטח עבודה שלא פונה בזמן? קבל חתימה ולך תזדכה ב-200 אלף שקל. העתקת תשתיות שלא בוצעה במלואה? מיליון שקל. ריבוד הכביש כלל יותר בורות מהצפוי? 5 מיליון שקל. כמות האספלט שנשפך היתה כפולה מכפי שנדרש בכתב הכמויות? קבל 20 מיליון שקל.

את האישורים האלה מנפיק מהנדס פרטי בשטח, על פי מיטב ידיעתו, ואלה נכתבים על נייר, כי אין עדיין הזנת אישורים למערכת ממוחשבת. והראיות, ככל שמישהו יחפש אותן, קבורות מתחת לכביש.

לפיכך, המאכערים פונים אל מנהלי פרויקטים ומציעים להם זכייה במכרזים בתמורה לאישור עתידי של חריגות פיקטיביות בפרויקט. סעיפים קטנים שמתחברים יחדיו לכסף גדול. בדרך כלל, בין כמה מיליונים לעשרות מיליוני שקלים - תלוי בגודל הפרויקט.

החריגות האלה מובאות בפני ועדת חריגים שמפעילה החברה הממשלתית, ושנשענת על חברת בקרה פרטית חיצונית. ברצותה מאשרת זו את החריגה, ברצותה פוסלת - והוועדה נוטה להסכים כך או כך.

לכשהחריגה מאושרת, הקבלן מקבל את הכסף העודף מקופת החברה הממשלתית, ומפריש למאכער את חלקו הנכבד. בכסף הזה רץ המאכער ומשלם לכל החוליות בתהליך: החל בוועדת המכרזים שתפרה את המכרז עבור מנהל הפרויקט המסוים, דרך חברת הבקרה החיצונית וחברי ועדת החריגים. בסוף, מפריש המאכער מעשר (ואף יותר) לטובת מי שהתיר לו להסתובב במשרדים. אם תרצו, הפטרון שערב לו בטריטוריה המסוימת.

זו הסיבה שמי שנעצרו השבוע בפרשת השחיתות (בלי לייחס לחשודים דבר), היו לא רק המאכער קוגמן, כי אם שלושה מנהלי פרויקטים, שני קבלנים וכן בעלי חברת הבקרה שמייעצת לוועדת החריגים במעצ, רכבת ישראל והרכבת הקלה בגוש דן.

ניר חפץ בבית משפט השלום בהרצליה, ב-2015
"נקבעה פגישה עם הבוס?" שואל ניר חפץ בהקלטת שיחותיוצילום: מוטי מילרוד

למען יראו וייראו

השיטה הזאת עובדת מצוין משתי סיבות. ראשית, היא לא דורשת הלבנת הון מסיבית - ואף דואגת לכבס את הכסף במסגרת התהליך. שנית, לאף אחד הכסף הזה לא חסר. כלומר, הוא אמנם נגרע מתקציב המדינה ולכן משרד הבריאות צריך לאיים במות חולים כדי לגרד עוד 40 מיליון שקל לטובת היערכות לחורף - אבל אף אחד לא מקשר בין הכסף שחסר בתקציב הבריאות לבין מאות מיליוני השקלים שנגנבים בשוטף בפרויקטי התשתיות.

מה הם 100 מיליון שקל שנגנבים מדי שנה מתוך תקציב פיתוח שנתי של 10 מיליארד שקל? אחוז בודד? למי אכפת מ-1% חריגה כשגוזרים את הסרט במחלף החדש?

מי שאכפת לו ומי ששם לב הם העובדים הישרים במערכת. אבל אלה קראו בעיתון מה עושה ראש הממשלה לגורמי אכיפה שעומדים בדרכו; אלה ראו את אנשי המטה של ראש הממשלה מטרידים עד מדינה שהעז לשתף פעולה עם המשטרה; ואלה צפו שלשום בשר המשפטים משפיל עד מדינה אחר, מעל דוכן הכנסת, תוך שהוא מצפצף על החוק.

דור של ישראלים חונך בעשר השנים האחרונות דרך אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות כאילו גדל בשכונת פשע נטולת סממנים של מדינה. הוא למד לפקפק ברשויות החוק, לפקפק בחוק ולהתנכר לסוכניו. מעמד חברתי, כך הוסבר לו, ירכוש רק אם יסכור את פיו, יסיט מבטו הצדה כשצריך וייזהר מתיוג כ"שטינקר". בתמורה, ימצא משלח יד בזכות מאכערים.

ומה לגבי יתר הרשויות וכלבי השמירה? הפרקליטים וחוקרי המשטרה הוחלשו תקציבית ומקצועית, מתקשים לפצח פרשות כלכליות מורכבות וממילא סומנו כרגע כמטרות לציד אדם. ואילו כלי התקשורת התגייסו השבוע להעמיק בסוגיות הרות גורל כמו הלכות חיפוש בסלולרי של חשודים, והתמודדות נחקרים עדיני נפש עם תרגילי חקירה במשטרה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום