"מגולני לדאעש": המהפך העצוב של הבדואים בנגב

האם יש סיכוי לשפר את מערכת היחסים עם הבדואים בנגב? ■ אחרי שנים של ניכור והתייחסות של הימין הקיצוני אל הבדואים כאל אויב מבית — המדינה מנסה לשנות כיוון ולשפר את מצבה של החברה הבדואית ■ ההתקדמות אטית, אבל זהו הסיכוי היחיד לעתיד הנגב

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

ב-1996 ילדה אישה בדואית בישראל יותר מעשרה ילדים. היא היתה השיאנית, באופן בולט, של היקפי הילודה בישראל. ב-20 השנים שחלפו עד 2015, לפי נתוני מכון ברוקדייל, הילודה הבדואית צנחה ל-5.5 ילדים לאישה, והתייצבה על המספר הזה. בהשוואה לילודה החרדית — שבעה ילדים לאישה, נתון יציב פחות או יותר מאז שנות ה-80 — הילודה של הנשים הבדואיות צנועה יחסית, ועדיין היקפי הילודה בחברה הבדואית בנגב גבוהים מאוד. נגזר מהם כי האוכלוסייה הבדואית בדרום מכפילה את עצמה בכל 14 שנה. 250 אלף הבדואים שחיים היום, יהיו חצי מיליון בעוד שני עשורים. באותה עת, הבדואים צפויים להיות מחצית מתושבי הנגב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ