הם נכנסים לחיינו ברעש גדול ומאיימים להישאר פה לנצח - אבל נעלמים

כשהיתי ילדה, נהגתי ללכת לספרייה העירונית רק כדי להחליף ספרים, חלקתי עם האחים שלי את טלפון החוגה היחיד שהיה בבית והצטיידתי בכרטיסיית תלמיד כדי לנסוע באוטובוס ■ את מוסף יום הכיפורים בחרנו להקדיש לנוסטלגיה: למוצרים שהיו ואינם

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כשהיתי ילדה, נהגתי ללכת לספרייה העירונית רק כדי להחליף ספרים, חלקתי עם האחים שלי את טלפון החוגה היחיד שהיה בבית, הצטיידתי בכרטיסיית תלמיד כדי לנסוע באוטובוס וחיכיתי בכל שבוע ליום רביעי ב-20:00, כששידרו בערוץ הראשון (והיחיד) את הסדרה "על אדונים ומשרתים".

כמעט שום דבר מזה לא נותר. הספריות העירוניות נהפכו ברובן למרכזי תרבות, כמעט לכל ילד יש סמארטפון, את הכרטיסיות החליף הרב־קו והסדרות בטלוויזיה איבדו את הבכורה לטובת היוטיוב הזמין והנוח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker