הם נכנסים לחיינו ברעש גדול ומאיימים להישאר פה לנצח - אבל נעלמים - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הם נכנסים לחיינו ברעש גדול ומאיימים להישאר פה לנצח - אבל נעלמים

כשהיתי ילדה, נהגתי ללכת לספרייה העירונית רק כדי להחליף ספרים, חלקתי עם האחים שלי את טלפון החוגה היחיד שהיה בבית והצטיידתי בכרטיסיית תלמיד כדי לנסוע באוטובוס ■ את מוסף יום הכיפורים בחרנו להקדיש לנוסטלגיה: למוצרים שהיו ואינם

16תגובות
טכנאי טלוויזיה
פריץ כהן / לע"מ

כשהיתי ילדה, נהגתי ללכת לספרייה העירונית רק כדי להחליף ספרים, חלקתי עם האחים שלי את טלפון החוגה היחיד שהיה בבית, הצטיידתי בכרטיסיית תלמיד כדי לנסוע באוטובוס וחיכיתי בכל שבוע ליום רביעי ב-20:00, כששידרו בערוץ הראשון (והיחיד) את הסדרה "על אדונים ומשרתים". כמעט שום דבר מזה לא נותר. הספריות העירוניות נהפכו ברובן למרכזי תרבות, כמעט לכל ילד יש סמארטפון, את הכרטיסיות החליף הרב־קו והסדרות בטלוויזיה איבדו את הבכורה לטובת היוטיוב הזמין והנוח. ככה זה. מוצרים ושירותים שבעבר היו חלק בלתי נפרד מחיינו, נעלמים כמעט בלי שנשים לב ומפנים את מקומם לחדשים, שייעלמו גם הם - במעגל התחדשות שאין לו סוף. את...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#