לידיעת אוהבי סיכון (וגם שונאיו): תזמון שוק הוא אפשרי

לפי הוראות רשות ניירות ערך, בעת הצגת תשואות היסטוריות על ידי בעל רישיון או מי מטעמו קיימת חובה להציג הבהרה כי אין בתשואות העבר להעיד על היכולת להשיג תשואות דומות בעתיד. ההבהרה נועדה כמובן להגן על החוסך ולהזכיר לו בין היתר ששוק ההון עצמו הוא עולם האי-ודאות.

אבל האם זאת האמת? האם התשואות ההיסטוריות אכן לא מעידות על התשואות העתידיות? זה המובן מאליו, ובמיוחד ככל שמדובר על טווח השקעה קצר. אך ככל שטווח ההשקעה מתארך, באורח פלא, לתשואות העתידיות דווקא יש סבירות גבוהה מאוד לחזור על תשואות העבר, והן אף מחקות בעיתוי שונה את הירידות והעליות בדרך לשם.

מצד שני, הבהרה חשובה מאוד שלא נדרשת כיום היא דווקא מהבנקים עבור כספים שנמצאים אצלם בעו"ש: השארת הכסף שם תוביל לאורך זמן לאיבוד ערכו, הן נומינלית, בשל עמלות נלוות, והן ריאליות בשל מרכז יעד אינפלציה של 2% של בנק ישראל, וזה בלי להזכיר בכלל את הסיכון של הבנק שהופך את התשואה השלילית העתידית ללא מובטחת.

• "אנחנו נמצאים בתקופה דרמטית — ויש תחומים שמרוויחים בגדול מהמצב"
• שאלת התחתית: האם הבהלה בשוק הגיעה לרמות מפחידות מספיק?
• מחירי הדירות יכולים לנצח גם את העלאת הריבית. זה כבר קרה בעבר

אם נחזור לעולם ההשקעות, רוב הזמן הרווחים גבוהים מכפי שהיה אפשר לצפות ביחס לתשואות היסטוריות - וכולם שמחים. אך בשלב מסוים מגיעים החלקים הפחות נעימים, של המסכים אדומים, וכל מה שהחוסכים רוצים לעשות ברגע הזה הוא לברוח, וזה אפילו לא באשמתם. כך האבולוציה מיינה אותנו כדי לשרוד בסוואנות.

גם מלווה פיננסי מקצועי - כשהוא חווה פחד, לחץ ואחריות לכספי הלקוח - עדיין צריך למצוא את הקול הפנימי שמזכיר לו ש"אי אפשר לתזמן את השוק". מכירת תיק השקעות בשלב שבו המשבר כבר חמור היא פעולה שלמעשה תקבע את ההפסד ותבטיח שהתשואה ההיסטורית לא תחזור על עצמה בעתיד.

אבל באמת אי-אפשר לתזמן את השוק? למען האמת, בעולם ההשקעות תזמון שוק לא רק שאיננו איסור חמור, הוא למעשה מקובל מאד אצל סוחרי יום מקצועיים, מנהלי תיקים ומשקיעים במשרה מלאה שמבצעים בכל רגע שיקולים של תזמוני שוק כדי להחליט על עיתוי הרכישה או המכירה האופטימליים. הבעיה שכדי לבצע תיזמון צריך לדעת איך. ובירידות חדות המלוות באינדיקציות לפאניקה - ירידות בהיקף של "שוק דובי" מעל ל-20% ומדד פחד "VIX" מעל 35 נק' - תיזמון אפקטיבי הוא דווקא הגדלת החשיפה לנכסי סיכון.

בתקופות כאלה קיימת לרוב בהלה בשוק, הציבור נותן הוראות מכירה המוניות (בעיקר אגב מקרנות נאמנות, כלי השקעה שאין בינו לבין הלקוח סוכן פיננסי) - מה שמכניס לשוק הרבה ניירות ערך מתחת למחיר ההוגן שלהם ומאפשר לחוסך שנכנס בתקופות כאלה להשיג לאורך זמן תשואות גבוהות מהתשואות ההיסטוריות ארוכות הטווח של המסלולים.

בואו נשים בצד את הקושי הפסיכולוגי להכניס כסף לשוק במהלך ירידות, שלרוב מלוות כמובן גם בדרמה כלכלית, ונתמקד בבעיה השנייה. כדי לתזמן את השוק ולהיכנס להשקעה בזמנים של ירידות צריך להגיע לנקודה הזאת עם מזומן. על פניו אסטרטגיית תיזמון טובה היא לשבת בסבלנות על מזומן או שווה מזומן עד לרגע המתאים שבו יש פאניקה בשוק ואז לצאת למסע קניות.

אלא שמחקרים שונים מצאו שגם אם החוסך יצליח לתזמן בכל שנה מחדש את השפל של שוק המניות באותה שנה וימתין עד אליו עם המזומן החדש שהתכוון להפנות לחיסכון, לאורך זמן ישיג תשואה נמוכה יותר מזאת של המסלול (בשל איבוד העליות שקדמו למשברים). אבל אם חוסך כבר הגיע למצב שכספו היה במזומן (ולפי נתוני בנק ישראל יש לא מעט כאלה) אזי ירידות בהיקפים המשמעותיים שאנו רואים לאחרונה, בעיקר בארה"ב, הם מסוג אלה שהיו היסטורית נקודה טובה לתזמון כניסה לשוק.

העניין הוא שרוב האנשים שישבו על מזומן תקופה ארוכה הם לרוב שונאי סיכון, והסיכוי שיצליחו להיכנס לשוק דווקא בירידות הוא הקטן ביותר. בסופו של דבר הרי לכל עסקת מכירה חייב להיות גם צד רוכש, ואלה היו בשיא הירידות האחרונות מה שמכונה "כסף חכם".

ההבחנה בין סוגים שונים של כסף נעשית דרך בחינת התנהגות השוק בשני שלבים שונים, בפתיחת המסחר ובסיומו. בעוד בשלב הפתיחה מועברות הוראות ישירות של הציבור, שפועל בעיקר משיקולי חמדנות ופחד, בשלב הסגירה מועברות הוראות של מנהלי הכספים.

ביוני מדד הכסף החכם של בלומברג הראה שכסף חכם החל להיכנס אל שוק המניות נגד מגמת הירידות שלו, וכך היה מי שנהנה מהתהפכות המגמה שהגיעה לקראת סוף החודש. מנהלי הכספים הם אלה שאנו למעשה משלמים להם את דמי הניהול והם מבצעים עבורנו את אותם תזמונים.

לסיכום, השקעת הכסף היא הדרך להבטיח לאורך זמן את ערכו וליהנות מפירותיו. עלות הניהול, ובמיוחד של מסלולים כליים ומפוזרים, כוללת מהלכים טקטיים של תזמון שוק לטובת ניצול הזדמנויות ואין מצופה מהחוסך לבצע אותם בעצמו, כשאלה לרוב מונעים מרגשות ושגויים.