המשקיעה | עצה לרוכשי הדירות בחו"ל: כך תימלטו מ"מאורת הארנב"

ואם כבר נכנסתם לסבך הביורוקרטי הזה, תעשו לעצמכם טובה ותיקחו רואה חשבון

מיכל פלטי
מיכל פלטי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ברלין
צילום: Markus Schreiber / AP
מיכל פלטי
מיכל פלטי

בכל פעם שאני נתקלת במודעה מפתה לרכישת נכס נהדר בעיר מרכזית בחו"ל, מתחשק לי לשלוח את המפרסם לתיבת הדואר שלי. לשם, מדי שבוע או שבועיים מגיע מכתב עב כרס המעדכן אותי על הנעשה בחשבון הבנק שלי בברלין בחודש שעבר. כבעלת דירה בעיר הייתי חייבת לפתוח חשבון בנק שבו הופקד כמובן שכר הדירה, ומשם אחר כבוד יורדים גם מסים.

מאחורי המשפט התמים הזה מסתתר עולם ומלואו, פאזל מורכב למשקיעה המרוחקת מרחק אלפי קילומטרים מדירתה. הנה עוד פרט שעליכם לקחת בחשבון אם אתם שוקלים לרכוש נכס בחו"ל: אתם נכנסים ל"מאורת ארנב" ארוכה ומסתורית כמו עליסה בארץ הפלאות, שאתם לא יודעים איך תצאו ממנה בצד השני. מה שבטוח הוא שתחזרו משם שונים - לא כי אתם חסרי הבנה חלילה, או כי עשיתם משהו לא כראוי - אלא פשוט מפני שאינכם בקיאים מספיק בחוקים, בנהלים, ובהליך המיסוי, השונים כל כך מאלו שבמדינתנו.

>> לכל הטורים של המשקיעה

במקרה שלי, אחרי שמכרתי דירה בברלין, גלגלי הביורוקרטיה החלו לנוע באטיות רבה. ואז הגיע מכתב ובו סכום מבהיל של מסים שהיה עלי לשלם. רגע לאחר שהשבתי את הנשימה פרצה מגיפת הקורונה, והעולם כולו הושבת: הטיסות הופסקו, אנשים לא הגיעו למשרדים, וכולם עברו לזום. ידיד ברלינאי שלי, שהוא עורך דין במקצועו, לא התרגש כשהתקשרתי אליו מבועתת. "רשות המסים הגרמנית שולחת לך הערכה גסה של המסים שאת צריכה לשלם מפני שהיא לא יודעת עלייך מספיק. כדאי שתקחי רואה חשבון שיתחיל להתנהל מולם, ואולי הוא יצליח להפחית את הסכום".

וכך היה. אחרי פגישת זום אחת, ועוד אחת, התחלתי להעביר מסמכים על גבי מסמכים, ועוד ועוד אישורים. בימים האלה רשות המסים הגרמנית עבדה בקושי בגלל הסגרים הארוכים של המגפה, והחודשים חלפו, והסכום לא הופחת.

בשלב מסוים הבנתי שחולפים הימים, ואף שהברלינאית שאני מתנהלת מולה מאוד נחמדה - עדיין אין לי תשובות. בינתיים המשכתי לקבל מכתבים בדואר ובהם פירוטים שונים ובקשות, ואף שאני דוברת גרמנית - לא הבנתי כלום. גם כשקראתי לשכנה שעלתה מגרמניה והיתה מלאת רצון טוב, היא הבינה בקושי את הקווים הכלליים, ולא ידעה להגיד מה רוצים ממני. בערך פעם בשבועיים היתה לי שיחת זום עם רואת החשבון, ובדרך עברנו יחד מגפה, חגים ומועדים, חורפים וקיצים.

צילום: בלומברג

אבל ככה זה כשרוכשים דירה במקום שההתנהלות בו שונה מאוד מכל מה שמוכר לכם. כמעט כל מה שקשור במכירת דירה בברלין שונה ממכירת דירה בישראל: מהליך המכירה, דרך הרישום בטאבו, ועד גביית המסים. קחו לדוגמה את מס שבח - שמסתבר שמה שיכול להפחית ממנו הוא דווקא שכר הדירה ששולם לכם במהלך השנים (או שלא שולם בעקביות, במקרה שלי).

מיסוי תמיד יש, לא משנה מה גובה השבח. וגם אם תמכרו את הדירה אחרי עשור (אז רשות המסים הגרמנית מעניקה פטור מלא משבח) - עדיין תצטרכו לשלם מס למקבילה הישראלית. ויש עוד ועוד חוקים ותתי חוקים שרשות המסים הגרמנית מצטיינת בהם.

לאחר כמעט שנתיים של פגישות זום ארוכות, מכתבים לא מפוענחים, והעברת מסמכים אינסופית – קרה הנס (נכון לעכשיו, אדווח!), וסוגיית תשלום המסים שלי התקדמה שלב. עוד לא נפרדתי סופית מרואת החשבון הסימפטית. אבל עם יציאת העולם מהקורונה נראה שגם אני יוצאת מסבך הביורוקרטיה, ושהדברים מתחילים להסתדר.

אז הנה עוד זווית מעניינת שלא תמיד חושבים עליה: רשות מסים במדינה שאינה מדינתכם היא עניין מאתגר מאוד. לא נראה לי שאחזור על המהלך הזה שוב בקרוב. ואולי דווקא כדאי לי, דווקא עכשיו כשאני מתמצאת יותר? מי יודע...

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש