עמית סגל; יבגני זרובינסקי

במערכת הבחירות לנשיאות ב־1968 בארצות הברית, שבה ניצח ריצ'רד ניקסון, ערכו שני חוקרים אמריקאים, מקס מקומבס ודולנד שו, מחקר מסקרן בעיר צ'אפל היל שבצפון קרוליינה. הם שאלו קבוצת תושבים לדעתם בנושאים החשובים במערכת הבחירות. במקביל, הם סקרו את כותרות העיתונים באותה תקופה. הממצאים היו חד משמעיים: נמצא מתאם גבוה בין תפישות הנשאלים לגבי דירוג הנושאים החשובים במערכת הבחירות, לבין הנושאים שבהם עסקה התקשורת.

הממצאים האלה אולי נשמעים לנו כיום מובנים מאליהם, אבל הם שסייעו לחוקרים לגבש אסכולה חדשה בחקר תקשורת ההמונים: קביעת סדר היום. לפי התיאוריה, כוחה האדיר של התקשורת אינו בכך שהיא מצליחה לגרום לצרכניה מה לחשוב, אלא בכך שהיא מצליחה לומר להם על מה לחשוב. התקשורת מייצרת הייררכיה של הנושאים הנמצאים על סדר היום – כלכלה או ביטחון, פוליטיקה או רווחה, חינוך או רכילות. ואילו נושאים שאינם על סדר היום נדחקים מחוץ לתודעה. סדר היום התקשורתי, כך עלה מהמחקר, משפיע גם על סדר היום הפוליטי – ולהפך.

המודל הזה מסביר את עוצמת השינוי בשיח הציבורי בשנים האחרונות, בעיקר עקב התפתחות זירת הטוויטר המקומית. נכון, יש בה הרבה פחות משתמשים מאשר בפייסבוק, אבל נראה שטוויטר תופס אט אט השפעה רחבה יותר על סדר היום הציבורי בישראל. אם בעבר התקשורת היתה קובעת את סדר היום באמצעות עריכת העמוד הראשי של העיתון או סדר האייטמים במהדורת החדשות בערב, כיום יש לזירה המקומית בטוויטר כוח אדיר להשפיע על הנושאים שיעלו לשיח הציבורי.

כוכב הטוויטר הישראלי הוא העיתונאי עמית סגל עם יותר מ־400 אלף עוקבים. הוא משתמש בטוויטר גם כדי להציג פרסומים ראשונים שלו, אבל בעיקר כדי להביא את עמדתו על נושאים שונים ולסנוט בעוקצנות בכל מי שנקלע לחור הכוונת שלו. יחד עמו בחרנו להציג גם דמות נוספת, שמגיעה מעולמות שונים קצת, קומיים יותר, יבגני זרובינסקי. גם הוא כוכב רשת שנון וחינני, שמצליח לכבוש את הרשת בהתייחסויות הומוריסטיות לאירועים שעל סדר היום.

סגל וזרובינסקי הם הסמלים של תופעת רחבה בהרבה: שיח תקשורתי־פוליטי ברשתות החברתיות שלא רק מלווה את התקשורת הממוסדת, אלא גם משפיע עליה ומזין אותה. התקשורת הממוסדת איבדה את הבלעדיות בכל הנוגע ליכולת לקבוע על מה לחשוב. סגל, זרובינסקי וכותבים אחרים מייצרים שעה שעה שיח ציבורי במעגל המצומצם של קבוצת ההתייחסות הפוליטית־תקשורתית, ומשם נושאי השיח זולגים למחוזות נוספים. האם הפעם נדבר על שחיתויות או על ההסכם בדרום? האם על ההסכם השערורייתי עם פולין או על מעללי שרה נתניהו? בטוויטר יחליטו מה חשוב יותר, ובערב תראו את זה בטלוויזיה.

זה אולי טרם הוכח מדעית, אבל סביר להניח שאם מחקר צ'אפל היל היה נערך מחדש כאן בישראל, היה מתברר כי לציוצים בטוויטר יש השפעה משמעותית על סדר היום הציבורי בישראל. אולי יותר מכלי התקשורת עצמם. למען האמת, אולי זה אפילו טוב יותר.