איפה דלת הקסמים כשצריכים אותה? "סוגרים את החינוכית בגלל קומבינה מסריחה"

חברי הכנסת הבטיחו ולא קיימו, ההסתדרות איכזבה, העובדים זועמים ומיואשים, ובתאגיד לא ערוכים לקליטת הערוץ החדש, אף שהם משוכנעים שיקימו "ערוץ מצוין". אחרי 52 שנות פעילות תיסגר בחודש הבא הטלוויזיה החינוכית, כשענן גדול מרחף מעל שידוריה ועובדיה

כוכב החינוכית קישקשתא
כוכב החינוכית קישקשתאצילום: אורן גולן
נתי טוקר
נתי טוקר
נתי טוקר
נתי טוקר

מ"פרפר נחמד" ועד "זהו זה", מ"קישקשתא" ועד "ערב חדש" — קשה להפריז במידת השפעתה של הטלוויזיה החינוכית על התודעה הלאומית מאז שנות ה–60. החינוכית יצרה בשדה התרבות הישראלית נכסי צאן ברזל שדורות של ילדים גדלו לאורם. אבל בעוד שלושה שבועות, אחרי 52 שנה, הארגון ייסגר — ובמקומו ייפתח ערוץ חדש, "כאן חינוכית", תחת תאגיד השידור הציבורי.

קביעת המוות הסופית אירעה בצורה אגבית ואולי אפילו מזלזלת, בשעת לילה מאוחרת ביום רביעי בשבוע שעבר, ביום האחרון של מושב הכנסת. אחרי שורה של לחצים ומאבק ציבורי — שיש להודות, לא זכה לחשיפה נרחבת בתקשורת — ניגשו חברי הכנסת להצביע על תיקון לחוק שהציע למנוע את סגירת החינוכית ושילובה בכאן. ההצעה נדחתה בשקט מוחלט, בלי שום דיון במליאה. כעת כבר אין דרך חזרה. 180 העובדים שנותרו בחינוכית מחשבים את דרכם מחדש, וכולם מקווים שהערוץ שיקום בתאגיד לא יהיה שידור חוזר של כשלי העבר.

ההשפלה | העובדים אובדי עצות

יש דמיון רב בין הסגירה הטראומטית של רשות השידור ב–2017 לבין זו של החינוכית כעת: בשני המקרים העובדים הם אלה שסופגים את האש. אין מדובר דווקא במכה כלכלית. לעובדי החינוכית מוצעת תוכנית פרישה דומה לזו של רשות השידור, והעובדים שיסרבו לה ימשיכו להיות מועסקים על ידי המדינה במודל שקרוי לפי העובדים עצמם "אבטלה בשכר". במלים אחרות, הם לא יעבדו בשום מקום אבל ימשיכו לקבל שכר מהמדינה — עד שתימצא להם תעסוקה בקרב עובדי המדינה או עד שיפרשו.

אבל מה שמטריד יותר את העובדים זו לא המכה הכלכלית, אלא בעיקר הפגיעה המקצועית. עובדי החינוכית הפעילו בעשרות שנים ערוץ שזכה בתקופות רבות לא רק לפופולריות אדירה, אלא גם להערכה ציבורית רבה בשל איכות התכנים. בשנים האחרונות, אחרי הידרדרות של שנים, זכו עובדי החינוכית לעדנה עם הכרה מחודשת בפעילותם והפקות רעננות שהעלו על המסך ועלייה בשיעורי הצפייה, בין השאר מהכללתה בפלטפורמת עידן פלוס. כעת, דווקא כשהם פורחים, שולחים אותם הביתה. "אף אחד לא בא לדבר אתנו, אף אף אחד לא הסביר לנו למה סוגרים", הם טוענים.

בביקור שערכנו באולפני החינוכית בתל אביב לפני כשבועיים — עוד לפני ההחלטה הסופית בכנסת — נתקלנו בקבוצות עובדים כעוסים ופגועים, שחלקם אף הפגינו זאת בהתבטאויות קשות וחריפות. "הגעתי לפה כילדה קטנה ואני מכירה רק את החינוכית. זה המקום היחיד שעבדתי בו", אומרת ליאורה רדיאט, העובדת בחינוכית כבר 38 שנה בתחום ההפקות. "סוגרים אותנו בגלל קומבינה פוליטית. זה הכל פוליטיקה מסריחה. יש פה מדיניות חברתית־כלכלית מעוותת. לא רואים את האנשים פה".

"סוגרים אותנו בגלל קומבינה פוליטית. זה הכל פוליטיקה מסריחה. יש פה מדיניות חברתית־כלכלית מעוותת. לא רואים את האנשים פה"

ליאורה רדיאט, עובדת בחינוכית כבר 38 שנה

צילום: ארכיון החינוכית

רוני מנחם, מפיקה שעובדת בחינוכית יותר מ–20 שנה, אומרת כי היא לא מבינה איך אפשר לסגור מפעל כזה — ובעיקר כיצד ניתן יהיה להקים בתאגיד ערוץ ילדים באותה רמת איכות. "כל הזמן כותבים שהתאגיד הולך להפעיל ערוץ ילדים, אבל זה אבסורד", היא אומרת. "יש לנו פה דנ"א שנוצר במשך שנים שאין לאף אחד אחר. גם את תוכניות הרכש שאנחנו קונים, אנחנו לא רוכשים סתם, אלא בוחנים בקפידה. אם התוכנית לא איכותית מספיק — מורידים אותה מהאוויר. זה לא יהיה בתאגיד. לא יהיו להם את הערכים האלה. זה נגמר".

העובדים מפנים חלק גדול מהטענות כלפי התקשורת, ובעיקר כלפי TheMarker, שתמך ביישום רפורמת לנדס גם בטלוויזיה החינוכית — סגירה והקמה מחדש בתאגיד השידור. "אתם הייתם שופר למסרים נגד החינוכית. שופר רע — שהביא לסגירה של המפעל הזה", אומרת מנחם.

עובד נוסף הצטרף לביקורת: "לא עשיתם שיעורי בית. לא בדקתם לעומק. היינו בעבר כמעט 500 עובדים, וירדנו ל–185. קיבלנו גם פרס על התייעלות. אתם לא נותנים לנו צ'אנס. כתבתם הרבה דברים לא מדויקים".

כשמתחיל דיון על השכר הממוצע של החינוכית, העובדים הביעו זעם על הנתונים שפורסמו בתקשורת, שלפיהן השכר הממוצע הוא 16 אלף שקל בחודש. "זה שקר, אנשים פה לא מגיעים לסכום הזה", הם טוענים. עובדת ותיקה שולפת מיד תלוש שכר. "זה של חברה שעובדת אתי. היא פה 25 שנה. אחרי כל התוספות היא מקבלת 8,500 שקל ברוטו".

למעגל העובדים שעמם שוחחנו הצטרף איתי סופרין, מפיק "ערב חדש", עם נתונים מדהימים. "אני עובד פה כמפיק 12 שנה. יש לי שני תארים אקדמיים וניסיון קודם. אני עובד פה יותר מ–200 שעות בחודש, לפעמים מ–7:00 עד 23:00. אבל במשכורת שלי אני מקבל הבטחת הכנסה", הוא אומר. "במקרה של סגירה חלילה, אין לי פנסיה — רק שכר מינימום הקובע לפיצויים: 35 שקל בשעה. ההצדקה היחידה לעבוד פה עם שכר כזה היא שאני משרת ציבור. אין לי עניין לנצל את הקופה. המקום הזה חף מאינטרס פוליטי. זו שמורת טבע. למה לסגור אותו?"

ערב חדשצילום: ארכיון החינוכית

בשנים האחרונות התבלטה החינוכית בעיקר בזכות הפעילות הדיגיטלית שלה. ערוץ היוטיוב, שבו עלו כל התכנים, כולל תכנים נוסטלגיים, ובעיקר דף הפייסבוק שהצליח להגיע ל–177 אלף אוהדים. אחד העובדים של מחלקת הדיגיטל בחינוכית הוא שוקי ברקן. הוא עצמו אינו עובד מדינה, אלא עובד חיצוני בחינוכית שכבר קיבל מכתב פיטורים. "החינוכית זו תופעת טבע. כעובד קבלן מבחוץ, אני מסתכל על אנשים שהם עובדי מדינה ויכול להגיד לך בבירור שאין עובדי מדינה כאלה. הם נותנים את הנשמה", הוא אומר.

חיים זיסוביץ', מגיש "תיק תקשורת" לשעבר בחינוכית, נכח בשיחות עם העובדים והתייצב לימינם בכל הקשור לאופן שבו התקשורת סיקרה את מאבקם. "התקשורת גרמה עוול נורא ובלתי מוצדק", אומר זיסוביץ'. "היא שיתפה פעולה ועמדה מנגד. החינוכית לא היתה צריכה לעלות בכלל על שולחן הדיונים. לא היה צריך לסגור את המפעל הזה".

בזמן השיחה שלנו עם העובדים מגיעה לפתע שרון דולב, עורכת בחינוכית זה 25 שנה, כשבידה קלסר עב קרס. "אני לא יודעת למה אני עוד עובדת עכשיו", היא אומרת, תוך שהיא מצביעה על הקלסר. "יש פה את התסריטים של תוכניות הרכש שלנו — 'החפרנים', 'בית העץ' ו'האוצר שלנו'. אני עובדת היום הרבה יותר קשה מלפני שלוש שנים. את כל החומר הזה אנחנו נצטרך להעביר לתאגיד. בשביל מי אני עושה את כל העבודה הזאת?"

הרפורמה | סגירה־פתיחה, שוב

אי־אפשר להתעמת עם תחושות של עובדים שמאבדים את מקור פרנסתם, אבל אין כנראה ברירה אלא להודות שהרפורמה לכשעצמה היתה כנראה חיונית. החינוכית היתה זקוקה לשינוי משמעותי שיצעיד אותה קדימה ויאפשר לה לפעול בהתאם לגמישות הנחוצה בשוק התקשורת העכשווי — תוך שימוש ביעילות בכסף הציבורי.

הטלוויזיה החינוכית התחילה את שידוריה ב–1966, תחת השם הטלוויזיה הלימודית. התוכנית הראשונה היתה תוכנית חשבון בהנחיית המורה שלומית דקל. הקמתה מומנה על ידי קרן משפחת רוטשילד, שתרמה לה גם את מתחם החינוכית בצפון תל אביב (שיועבר כעת לרשות המדינה). כעבור שנה הועברה הפעילות לידי משרד החינוך, והחינוכית ליחידת סמך במשרד.

בתחילת הדרך שודרו במסגרת זו רק תוכניות לימודיות, אבל ב–1980 הוחלט להכניס גם משדרי אקטואליה. ב–1982, ביומה השני של מלחמת שלום הגליל, עלתה לאוויר תוכנית חדשותית שכללה ד"שים מחיילים. לימים השתנה שם התוכנית ל"ערב חדש". בשנות ה–80 הוכנסו לטלוויזיה הלימודית גם תכנים רכים ובידוריים לילדים ולמבוגרים, ושמה הוחלף ל"הטלוויזיה החינוכית".

הפגנה נגד סגירת החינוכיתצילום: עובדי החינוכית

בדומה לרשות השידור, גם החינוכית סבלה מתחלואים דומים. הפוליטיקאים לטשו אליה עיניים ורצו לשלוט בתוכן, היו בה ועדים חזקים ומיליטנטיים, התפוקה ירדה והלכה, החינוכית איבדה רלוונטיות ועם כניסתם של ערוצי הילדים החדשים בכבלים ובלוויין ירדו שיעורי הצפייה. התוצאה היתה שהערך החינוכי לא הצדיק עוד את העלויות הגבוהות — 110 מיליון שקל בשנה.

בשני העשורים האחרונים ניסו הממשלות לצמצם את פעילות הטלוויזיה החינוכית ואפילו לסגור אותה לחלוטין — אך גם דו"חות חריפים של מבקרי המדינה לא סללו את הדרך לביצוע שינויים. ב–1998 החליטה הממשלה שהחינוכית תפסיק להפיק תכנים בעצמה ורק תרכוש תוכן מהפקות חוץ, אך הדבר לא קרה. ב–2001 קמה ועדה שהמליצה על סגירת החינוכית, אך לאחר מאבק הוחלט להקים ועדה נוספת, שהחליטה להמיר את הסגירה בצמצום כוח האדם ומעבר לרכישת תכנים חיצוניים. בשנות ה–2000 הועלו הצעות להטמיע את החינוכית במנגנון רשות השידור או לסגור אותה, אך מלבד הצמצום בכוח האדם, הצעות אלה לא מומשו.

עובדי החינוכית שיסרבו לתוכנית הפרישה ימשיכו להיות מועסקים על ידי המדינה במודל "אבטלה בשכר". במלים אחרות, הם לא יעבדו בשום מקום אבל ימשיכו לקבל שכר מהממשלה - עד שתימצא להם תעסוקה בקרב עובדי המדינה או עד שיפרשו

חברי הכנסת מרב מיכאלי ויוסי יונה בכנס להצלת הטלויזיה החינוכיתצילום: אוליבייה פיטוסי

בתחילת שנות ה–2000 הועסקו בחינוכית 400 עובדים ותקציבה היה 140 מיליון שקל בשנה. בעקבות תוכניות התייעלות, התקציב כיום הוא 110 מיליון שקל בשנה, ומועסקים בה 180 עובדים, וגם בחינוכית עצמה מודים כי יש בה חלקים נרחבים של חוסר יעילות ואבטלה סמויה. בשנים האחרונות מקצה משרד החינוך לפעילותה כ–50 מיליון שקל נוספים עבור הפקות חוץ. חצי מתקציב הבסיס של החינוכית מוזרם להוצאות שכר.

מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, שמונה ב–2011 למנכ"ל החינוכית, הוביל מהלך לפרישה מרצון של עובדים וגייס כספים נוספים ממשרד החינוך להפקות חיצוניות. כחלק מכך עלו התוכניות "החפרנים", "שוסטר ושוסטר" ו"שרגא ביש גדא", שנהפכו לפופולריות ונצפות במיוחד. כך נוצר מצב שבו דווקא בשנים האחרונות החינוכית זכתה שוב להערכה, ובעיקר לגידול בשיעורי הצפייה בטלוויזיה ובדיגיטל.

אלדד קובלנץצילום: איה אפרים

אלא שהעובדים בחינוכית זועמים על קובלנץ, שלדבריהם לא פעל למענם ולא ניסה למנוע את הסגירה. בזמן הביקור בחינוכית, אחת העובדות הצליחה לאתר מקומת ההנהלה את תלוש המשכורת העדכני של קובלנץ. "היד שלי רועדת. הנה, תן את זה לחבר שלך. ב–2018 הוא עדיין מושך משכורת מהחינוכית", אמרה כשדמעות בעיניה. "שנתיים הוא משך משכורת מהמקום הזה וישב בתאגיד (קובלנץ שימש בשני התפקידים במקביל במשך כשנתיים, נ"ט). הוא שיקר לנו בפנים. היתה חינוכית לפניו ותהיה אחריו. עשרה אנשים בתאגיד לא יכולים לעשות חינוכית".

בתאגיד מסרו כי "כידוע לכל, ובאישור נציבות המדינה והאוצר, קובלנץ כיהן במשך כשנתיים בשני תפקידים במקביל וקיבל משכורת מהחינוכית בלבד, גם בהיותו מנכ"ל כאן".

הוועדה האחרונה שדנה בנושא הטלוויזיה החינוכית היתה בראשות המפיק רם לנדס — אותה ועדה שהקים ב–2013 שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, ושהמליצה על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי החדש במנגנון יעיל ומצומצם.

המחדל | אין הסכם, אין הסתדרות

העובדים שעמם שוחחנו לא רק סובלים מתחושת השפלה מקצועית. הם שרויים במצב בלתי אפשרי של חוסר ודאות. בימים אלה הם צריכים לקבל החלטות קריטיות לגבי עתידם המקצועי בלי שמונחות לפניהם החלופות השונות. עד אתמול לא נחתם הסכם סופי הנוגע לפרישת העובדים או למסלולי תעסוקה אחרים שלהם.

בחודשים האחרונים הפוליטיקאים נטעו בעובדים את התקווה שהחינוכית כלל לא תיסגר. שר החינוך נפתלי בנט (הבית היהודי) נפגש עם העובדים באחת ההפגנות שקיימו והבטיח להם שיתמוך בכל הצבעה בעד המשך פעילות החינוכית — אך בפועל לא עשה זאת. גם שר התקשורת איוב קרא (הליכוד) אמר בתחילת השנה מעל בימת הכנסת כי יפעל למען עובדי החינוכית, אך דבר לא קרה. התקווה שנטעו בהם היתה בין הגורמים לכך שהעובדים לא נערכו כראוי לקראת הסגירה.

על פניו, כ–180 העובדים כיום בחינוכית הם עובדי מדינה, ואי אפשר לפטרם. אבל אף אחד מהם לא מעוניין להישאר ללא תעסוקה, גם אם משכורת חלקית תמשיך להגיע כל חודש לחשבון הבנק שלהם — על חשבון המדינה. בשלב זה הכוונה של משרד האוצר היא שרוב העובדים יפרשו. כ–75% מהעובדים בחינוכית הם בני יותר מ–50, ובאוצר מעוניינים שהעובדים המבוגרים יותר יפרשו. המשרד מציע להם תוכנית פרישה, בדומה לזו שהוצעה לעובדי רשות השידור — כלומר, תוספות לדמי הפרישה במסלולים שונים, פיצויים חד־פעמיים או פנסיית גישור, בסכום ממוצע של 700 אלף שקל לעובד.

התוכנית "מי בא לקישקשתא" בטלוויזיה החינוכיתצילום: אורן גולן

במקביל, כעשרה עובדים אמורים להשתלב בשירות המדינה במשרות שהולמות את כישוריהם, אך ספק אם ימצאו באוצר משרות שמתאימות לעובדים, כמו מפיקים או צלמים באזור תל אביב.

בנוסף, בשבוע שעבר, עם אישור החוק, התקבלה הסתייגות שהוביל ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) — שבעבר תמך בסגירת התאגיד או לכל הפחות דרש לקצץ את תקציבו. לפי ההסתייגות של זוהר, התאגיד יחויב להציע לכ–40 עובדים נוספים מהחינוכית לעבוד בכאן. תמורת זאת נקבע בחוק תוספת תקציב של 12 מיליון שקל בשנה לתאגיד. באוצר התנגדו לשילוב סעיף זה בחוק, ודרשו כי יהיה בהסכמה.

לילך גבאי־שזר, העובדת בחינוכית כבר 23 שנה ומשמשת זה שלוש שנים יו"ר ועד הטכנאים, אחד מארבעה ועדים בחינוכית, לא תהיה זכאית למסלול הפרישה, מאחר שהיא בת פחות מ–50. במפגש שקיימנו עם העובדים הודתה גבאי־שזר כי מעבר לדאגה לה עצמה, היא מתקשה למלא את התפקיד בוועד העובדים. "אני חוזרת מפגישות עם ההסתדרות והאוצר ופשוט אין לי מה להגיד לעובדים", היא אומרת בייאוש. "היינו שאננים. אמרנו לעצמנו שהתאגיד בכלל לא יקום ולא יסגרו את החינוכית".

הבעיה המרכזית היא חוסר היכולת של העובדים להכריע לאור התמונה החלקית הנפרשת לנגד עיניהם. למשל, האם ההצטרפות לתוכנית הפרישה מוגבלת בזמן? ואם לא, האם עובד יוכל לנסות את מזלו בתאגיד השידור אך לחזור בו ולפרוש, או שהוא יאבד את זכויותיו?

"לוקחים עובדים לתוך האי־ודאות ואומרים להם תנשמו אוויר, הכל בסדר. אבל לא, כלום לא בסדר. איפה הייתם כל הזמן?" היא שואלת. "ישבנו עם אנשים במשרד האוצר, הם הגישו לנו הצעה לתוכנית פרישה — ומעבר לזה כלום. הסתדרות אומרת לנו, 'מה הבעיה, אף אחד לא הולך הביתה'. אבל למה אתם מביאים רק הסכם פרישה, ולא מתווה חלופי גם לניוד העובדים בשירות המדינה? למה אני צריכה לחזור לעובדים ולהגיד להם שאחרי הסגירה ימשיכו לבוא לחינוכית, לשבת פה רגל על רגל ולקבל שכר? הרי הם יתייאשו ויעזבו. זה לא הוגן. אין לנו למי לפנות. להערכתי, יהיו 100 עובדים שאחרי הסגירה פשוט יגיעו לעבוד פה ויקבלו שכר באבטלה".

גבאי־שזר אומרת כי גם ההצעה למעבר לשירות המדינה לא ריאלית. "אני אחת שיודעת לעשות טלוויזיה, מה אעשה בשירות המדינה? אני לא מוכנה לחוות השפלה מקצועית כזאת. להפוך לפקידת צילום? אני כן מוכנה לעבור לתאגיד ולקחת את הסיכון, אבל זה מאפס לי את כל הזכויות. אני צריכה להחליט על עתידי כשרק דבר אחד ברור לי, וכל השאר תעלומה. ברמה הכי אנושית, זה הגיוני?"

העובדים מפנים חלק ניכר מזעמם להסתדרות, שלטענתם לא התייחסה אליהם כראוי. "ההסתדרות עוזרת גם לוועדים החזקים, איפה שיש כסף. אותנו זרקו", אומרים העובדים. לדברי גבאי־שזר, היא ביקשה מההסתדרות להתערב כדי שיוצעו לעובדים הכשרה בשביל לבצע הסבה מקצועית. "הדבר האקטיבי היחיד שעשתה פה ההסתדרות, ועל זה אני מכבדת אותה, זה שהביאה למצב שאין פה פיטורים", אומרת גבאי־שזר. "מצד שני, ב–15 באוגוסט אנחנו אמורים להפסיק לשדר ונכון לעכשיו אין מתווה לעובדים. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ישב מולי, רגל על רגל, ואמר שביום שיסגרו פה לא יהיה עובד אחד בלי מתווה. זה היה בנובמבר 2017. זה קרה? לא קרה. אני לא מבינה את המו"מ הזחלני הזה. אתם רוצים שנבוא עם מזרנים ונשכב פה ולא נעשה כלום? זה הייאוש הכי נורא שיכול להיות".

מהסתדרות עובדי המדינה נמסר בתגובה: "תוכנית הפרישה לעובדי רשות השידור, שהיא מתוכניות הפרישה הטובות ביותר בשירות הציבורי, פורסמה לעובדי החינוכית והיא תוכנית פרישה מרצון. אם עובד ירצה לממש את התוכנית, הוא יוכל לעשות זאת בחודש הקרוב. במקביל, יש התחייבות של המדינה ש–40 מעובדי החינוכית ייקלטו בתאגיד. יתר העובדים יהיו זכאים להעסקה חלופית בשירות המדינה. יו״ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, ומחזיק התיק דורון קרני, נמצאים בקשר רציף עם עובדי החינוכית וההנהלה, וימשיכו ללוות את העובדים".

מתוך התוכנית "שכונת חיים"צילום: ארכיון החינוכית

הבוסית | הקרב האבוד

בחודשים האחרונים עובדי החינוכית היו שאננים גם בגלל הדמות החדשה והמסקרנת שנכנסה לפני תשעה חודשים ללשכת מנכ"ל החינוכית — ד"ר אורנה שמחון, המשמשת במקביל כמנהלת מחוז צפון במשרד החינוך. היא קיבלה לידיה באופן זמני את ניהול החינוכית, לאחר שקובלנץ נאלץ לפרוש.

"אני לא אדם של מלחמות. קיבלתי את הטלוויזיה החינוכית תחת חקיקה שהובילה אותה לסגירה. אחרי שלמדתי את המערכת הבנתי שהאזרחים עלולים להפסיד מהמהלך הזה, והחלטתי לנסות לשכנע בהידברות — כי אני עובדת מדינה. את היוזמות לחק קיקה העלו הוועדים, לא אנחנו"

אורנה שמחון

אורנה שמחוןצילום: חורחה נובומינסקי

ואולם במקום להתמקד רק בהליך הסגירה ובהסכמי הפרישה, שמחון בחרה לפעול גם בכיוון הפוך: לנסות לשנות את החקיקה ולהותיר את החינוכית חיה ובועטת. היא הכינה תוכנית התייעלות דרמטית, הידפקה על דלתותיהם של שרים ופקידים והציגה להם חלופה לסגירה. בין לבין, היא עוררה עליה גם את זעמם של כמה בכירים במשרדי הממשלה, כשמימנה קמפיין תשדירים בגלי צה"ל בכ–80 אלף שקל, שבהם נאמר בין השאר, "לא סוגרים את החינוכית".

"זה לא נכון לומר שבאתי למלחמה", אומרת שמחון. "אני לא אדם של מלחמות. קיבלתי את הטלוויזיה החינוכית תחת חקיקה שהובילה אותה לסגירה. אחרי שלמדתי את המערכת הבנתי שהאזרחים עלולים להפסיד מהמהלך הזה, והחלטתי לנסות לשכנע בהידברות — כי אני עובדת מדינה. את היוזמות לחקיקה העלו הוועדים, לא אנחנו".

מה הסברת לשרים ולפקידים שעמם נפגשת?

שמחון: "ניסיתי לשכנע שזה הפסד גדול לסגור, ושצריך להשאיר את החינוכית כיחידת סמך של המשרד. בעיני זה לא נכון להעביר את החינוכית לתאגיד. אני מבינה את ההיגיון בחקיקה, אבל עם הזמן הזיקה למשרד החינוך תיחלש וזה יהיה הפסד למשרד — ואני מדברת במשקפיים של אשת חינוך".

מצד שני, העובדים תלו תקוות והאמינו שזה אפשרי. אולי נטעו בהם תקוות שווא?

"במהלך העבודה שלי הסברתי לעובדים שיש שתי אלטרנטיבות, והבהרתי להם שהאסטרטגיה שלי היא מצד אחד לשכנע את הממשלה לתקן את החוק, אבל מנגד הבהרתי להם שהסיכויים קלושים. במקביל, עסקתי בכל ההיערכות לסגירת הטלוויזיה".

ניב רסקין בתיק תקשורתצילום: שני צדיקריו

בשורה התחתונה העובדים כיום בחוסר ודאות, אין שום הסכם.

"נכון, הם אכן בחוסר ודאות. ניהלתי שיח עם ההסתדרות ועם הוועדים. זה לא היה קל להביא את כולם לשולחן אחד. כרגע אנחנו עוסקים בתיקונים לאור דרישות העובדים, שהן דרישות צודקות".

הפרויקט הנוכחי של שמחון הוא גם לבצע את הסגירה בפועל — להעביר את כל הציוד של החינוכית לידי משרדי ממשלה או גורמים אחרים. אבל הליך מורכב לא פחות הוא להעביר את כל חומרי הארכיון של החינוכית לידי תאגיד השידור. זהו הליך מורכב לא רק מבחינה טכנולוגית, אלא גם מאחר שעובדי החינוכית מסרבים להעביר את הארכיון כל עוד אין הסכם עמם.

"יש לנו פרק זמן קצר מאוד. אנחנו נעביר את כל החומרים ביום המעבר — ב–15 באוגוסט. אנחנו עושים את כל ההכנות לכך. זה סיפור מורכב", אומרת שמחון. "העובדים טוענים, ובצדק מבחינתם, שכל עוד לא סיימו את ההסדר עמם לא מפרקים ציוד ולא מעבירים את הארכיון. אני מאוד רוצה שהמערכות יעברו כמו שצריך ואני אעביר את הדגלים בצורה הכי אחראית".

בימים האחרונים התפתח מאבק נוסף מול העובדים. במקום תוכני החינוכית, העובדים העלו שקופית נגד הממשלה שעוצבה כמודעת אבל על סגירת החינוכית. בהוראת שמחון, העובדים הסירו את השקופית. "איפה שצריך קווים אדומים אני מציבה אותם, כמו במקרה השקופית. אבל אני מבינה את רצון העובדים להביע מחאה", אומרת שמחון.

בדיעבד, את מתחרטת שנכנסת לזה?

"אני אדם פרגמטי וידעתי לאן נכנסתי. עשיתי את המאמץ מסיבה ערכית וחינוכית, ומתוך אמונה שצריך לתקן. גם העובדים שיתפו פעולה, ואפילו הסכימו לוותר על מקום העבודה. הם קיבלו את תוכניות ההתייעלות שלי, שכללה קיצוץ משמעותי בעובדים. אבל זה היה מעל כוחותי. הממשלה קיבלה החלטה, ולא נותרה לי ברירה אלא לשתף פעולה".

ח"כ דב חניןצילום: אוליבייה פיטוסי

התקווה | ערוץ רזה, יעיל ודיגיטלי

המעבר של החינוכית לתאגיד מלווה בחששות לא מעטים. מצד אחד, האיש שהצליח להצעיד את החינוכית קדימה בשנים האחרונות היה קובלנץ, מנכ"ל התאגיד, וזו סיבה להאמין שגם כעת מצפה לערוץ עתיד אופטימי. תקציב התפעול של החינוכית ירד בחדות — במקום 185 עובדים יוקדשו לחינוכית רק 10–12 עובדים בכאן, ומנגד תקציב ההפקות רק יגדל ועשוי להגיע גם לכ–90 מיליון שקל בשנה. בכלים האלה, אומרים בתאגיד, אפשר לעשות ערוץ ילדים לתפארת.

אבל למהלך יש גם חששות כבדים. ראשית, בשל חוסר הבהירות, בתאגיד כלל לא התחילו לגייס עובדים לערוץ החינוכית. בשלב זה עדיין לא גובש אפילו מכרז לתפקיד מנהל ערוץ הילדים ולא גויסו עובדים נוספים. לפי תיקון החוק, התאגיד אמור גם לגייס 40 עובדים מהמצבת הנוכחית של החינוכית, אך גם הליך זה כלל לא החל.

לא רק זאת, התאגיד עומד כיום בפני שורה של אתגרים מרכזיים — מעבר למאמץ השוטף לשפר את התכנים ואת נתוני הצפייה. בכאן עמלים על אירוח האירוויזיון ועל מעבר לירושלים, ומנסים כל העת להדוף ניסיונות להשפעה פוליטית. מעבר לכך, לא בטוח שבארגון גדול כמו התאגיד, עם שורה של פעילויות המשפיעות על השיח הציבורי, תוקדש מספיק תשומת לב ניהולית לנישת הילדים. גם כך לתאגיד יש קשיים רבים, וכבר כמה חודשים כלל אין בו סמנכ"ל טלוויזיה.

בכאן ממהרים להרגיע, ואומרים כי בשלב הראשון שידורי החינוכית יתבססו על חומרי ארכיון, ובהמשך יגובש צוות ניהולי שיוביל את הערוץ בהתאם לאופן שבו הוא פעל עד כה. כך או כך, עדיין לא ברור אם התאגיד אכן יצליח להפעיל את החינוכית בצורה מיטבית, או שמא, כפי שאמרה ליאורה ריבלין בסדרה המיתולוגית של החינוכית "קרובים קרובים": "הדבר האופטימי היחיד שמחכה לנו זה אופטלגין".

בתאגיד מסרו בתגובה כי "המחוקק קבע שהחינוכית תיסגר, ובימים אלה, על פי חוק, התאגיד נערך לקליטת עובדים מוכשרים מהחינוכית לקראת עלייה לאוויר עם ערוץ כאן חינוכית, הכולל את תכני החינוכית המצוינים".

בלי סודותצילום: ארכיון החינוכית

החינוכית לא לבד: "ערוץ הכנסת החדש צריך לקלוט 100 מעובדי הערוץ הישן"

ערוץ הכנסת, שהופעל על ידי חברת החדשות במשך 14 שנה, סיים השבוע את שידוריו. בשבוע הבא יעלה בהדרגה ערוץ הכנסת החדש שיופעל על ידי קבוצת RGE , בעלת השליטה בערוץ עשר, שזכתה במכרז להפעלת הערוץ לאחר סאגה משפטית ארוכה.

הערוץ החדש ינוהל על ידי ערן טיפנברון, לשעבר עורך אתר ynet, סימן השאלה הגדול נוגע לעתידם של 103 העובדים של ערוץ הכנסת הנוכחי, שמקור פרנסתם נגדע. שורה של ח"כים, בהובלת ח"כ מירב בן ארי (כולנו), מנסים לשכנע את מפעילי הערוץ הנוכחי לגייס את העובדים.

בן ארי שיגרה מכתב לטיפנברון, ובו כתבה: "אין בכוונתנו להתערב בשיקוליך המקצועיים בעניין קבלת הצוות לעבודה בערוץ החדש, אך נשמח לשמש מליצי יושר על אותם אנשים נפלאים שעובדים בערוץ, חלקם עובדים שנים רבות, חלקם הורים לילדים, מפרנסים משפחות ובשבועות האחרונים רובם אינם יודעים מה צופן להם עתידם המקצועי". בערוץ הכנסת החדש אומרים בתגובה כי הם מקיימים מגעים עם עובדים רבים, ובכוונתם לגייס עובדים משורות ערוץ הכנסת הקיים על פי הצרכים.

באירוע פרידה שלשום במשרדי ערוץ הכנסת אמר ד"ר אורי פז, מנכ"ל הערוץ: "הבית הנפלא הזה היה סטארט־אפ טלוויזיוני נדיר וייחודי. הצלחנו לאורך השנים, במאמץ אדיר ובלתי מתפשר, לשמור על עצמאותו המלאה. נשארנו עיתונאים נטולי אג'נדה, וזה לא מובן מאליו, בעיקר במקום הזה".

עו"ד תמי רוה, יו"ר חברת החדשות, אמרה: "חברת החדשות עשתה כל שביכולתה כדי לשמור על איכות השידורים של ערוץ הכנסת למען הדמוקרטיה הישראלית". אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות, הוסיף: "אנחנו נעביר את המקל למפעיל הבא בצורה מסודרת ומכובדת, כיאה לנו ולדרכנו וכיאה לאכסנייה — כנסת ישראל".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"