מידע פנים בורסאי במקלחת הצבאית

סמי פרץ מקבל טיפ גדול על סיפור ענק דווקא במילואים

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סמי פרץ
סמי פרץ

מאובק ועייף מיום ארוך של אימונים צעדתי כבד רגליים למקלחות השדה בבסיס צאלים. הייתי אז סטודנט צעיר וכתב כלכלי מתחיל. כל מה שרציתי היה לצלול נקי לשק שינה, ולחטוף תנומה של כמה שעות לפני היציאה לחופשה קצרה של 48 שעות. במקלחת פגשתי את ע', אחד החיילים בפלוגה, רואה חשבון במקצועו. מתוך העייפות נולדה שיחה בטלה של שני מילואימניקים שנקרעו מחיי היום יום שלהם לטובת תעסוקה מבצעית בעזה.

רגע אחד: עיתונאי "הארץ" בוחרים לרגל יום העצמאות רגע מהקריירה העיתונאית שלהם

מיד נדרכתי. לעיתונאים אפשר להגיד הכל, חוץ מ"אל תשאל". בשבילו זה דו"ח כספי לאשר, ובשבילי - סקופ עיתונאי. לא כזה שמפיל ממשלות, אבל בהחלט ידיעה שתעניין משקיעים רבים שמחזיקים במניית החברה. ובעיקר: ידיעה שמדלגת מעל מערכת עסקית משומנת, מתוזמנת ומיוחצנת עד זרא, ומספקת לקורא מידע לפני שהוא עובר בצינורות הרשמיים. השאלה אם אני רשאי להשתמש במידע הזה נותרה עמומה. הוא לא ביקש שתתפרסם, אך גם לא התנגד לכך.

העייפות התפוגגה מיד. ברור היה לי שהידיעה תתפוס מקום בולט בעיתון, וכבר חיכיתי מאוד לצאת הביתה, כדי לשלוח את הידיעה. אלא מה. כעבור יומיים הידיעה פורסמה בעיתון. מניית החברה המפסידה בלטה בירידה חדה, בשעה שרוב המניות שהרכיבו את מדד תל אביב 100 עלו.

המידע שקיבלתי במקלחת בצאלים מוגדר בעגה המשפטית "מידע פנים". משמע: מידע שטרם פורסם ברבים ויכול להשפיע על מחיר המניות של החברה בבורסה. השימוש בו למטרות הפקת רווח אסור על פי החוק ומהווה עבירה פלילית.

זה היה לפני שנים רבות ולא הכרתי אז את החוקים על בוריים, אבל לרגע אחד לא עברה בי המחשבה לעשות בו שימוש זולת פרסומו בעיתון. בל נתיפייף. אני לא משוכנע שעיתונאים הם יותר הגונים או אחראיים מבעלי מקצוע אחרים. רבים היו יכולים לנצל את המידע שנפל לידם להפקת רווח אישי. אבל עבורי, חשיפת המידע ברבים לפני כולם היא הרווח האישי הגדול ביותר שיכולתי לראות אז. בסולם הצרכים של העיתונאי הצורך לדעת, לספר, לחשוף ולהשפיע גובר על כל צורך אחר. יהיו שיקראו לזה צורך "לרוץ לספר לחבר'ה", אבל זו טעות. לחבר'ה רצים לספר על עצמנו, על הישגנו. וכאן? אני בכלל לא הסיפור. אני רק המספר. התועלת שלנו היא לדעת ולספר ראשונים. לייצר את הדיון הציבורי, את סדר היום. מי שאין לו את הצורך הזה או שאיבד אותו, מוטב שיבחר במקצוע אחר.

אחרי יומיים חזרתי לפלוגה וקצת חששתי מהמפגש עם ע'. הוא אמנם לא דרש לא לפרסם את הידיעה, אבל דאגתי שמא הוא ייחשף כמקור. כשנפגשנו, הוא היה קצת מתוח, אבל לא בא בטענות. בתוך תוכי הודיתי לו מאוד. לא הפגנתי את הכרת התודה שלי, מחשש שזה יעורר אצלו תהיות לגבי ההדלפה. לכן הודיתי לו בצורה אחרת. סיפרתי לו ששוחחתי עם מקור נוסף שאישר את הידיעה והיא לא היתה מתפרסמת אלמלא הצלבת המידע. חשתי שהוקל לו. העומס הרגשי הכרוך בהדלפה נחלק עם עוד גורם.

שנות עבודה רבות בעיתונות כלכלית הניבו חשיפות וראיונות מרתקים, כותרות מהדהדות, סיפורי שחיתות על אנשים שנכנסו לכלא, וגם סיפורים צרכניים שבמסגרתן החזירו תאגידים לציבור מיליוני שקלים שנגבו שלא כדין. אז מדוע בחרתי ברגע ההוא במקלחת? זה לא סיפור ענק, זה לא באמת היה "רגע מכונן" או "רגע של הארה" לגבי עתידי במקצוע. אולי כי זה היה רגע שמלמד על נפשו של עיתונאי. על סולם הצרכים שלו. על האינטרקציה בין כתב למקור ועל המקומות המוזרים שבהם נולדים סיפורים עיתונאיים. ככה נראית העבודה שלנו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

RUSSIA EV CHARGERS

שוד הנחושת: מה קרה ל-7,000 טונות של המתכת - ולמה זה צריך להדאיג אותנו

אילוסטרציה קולג' סטודנטים

מה היא הדרך להשיג חיים טובים? הנוסחה שמזעזעת את הצעירים

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא