אצבעות שחורות 18.8.6

אצבעות שחורות 18.8.6

ולווט אנדרגראונד
ולווט אנדרגראונד

"7 ימים"
אבות שלושת החטופים מדברים. אני אוהבת את העובדה שהצער והדאגה לא נשארים באגף האמהות (אני מתכוונת מבחינת העיתונות כמובן, ולא במישור האישי), אבל ההגשה צריכה היתה להיות אחרת: שרשור שלושת הטקסטים ברצף בנוסח הזה לא מספיק מכובד ואלגנטית. מן הראוי היה להקדיש לכל אחד מהם עמוד משלו. גם השער, שלוש תמונות שלהם, חתוכות בטור, כחיילים בשורה, לא מספיק אפקטיבי לשער של מוסף דגל.

העמלצת
נעדרת. שלחתי גששים בדווים לתור אחריה.

"7 לילות"
יאיר גרבוז מתראיין בלי שום סיבה נראית לעין, כלומר אין לו שום דבר לשווק, למעט התערוכה של בוגרי המדרשה לאמנות שבראשה הוא עומד, שנערכה בראשית החודש, זותומרת, שום דבר לשווק. גרבוז מקונן על היעדרו של חינוך והתפיידותה של התרבות. נביא זעם מכיוון אחר למי שמחפש הפוגה מהרשימה האינסופית של כל מחדלי החודש האחרון שמובאים בסופשבוע בטונות, ולא תגידו דברים חדשים, אלא טחינה מחודשת של כל החומרים.

ארקדי דוכין מדבר על אבהותו כמרפא לדיכאון, וכמובן שמוזכרת כאן זעקת "אמא חולה ואבא חסר אונים". לא מזמן התראיינה עופרה מזרחי, עורכת את ל"ליידי גלובס" וסיפרה על כתבה ב"קליפ" (מוסף הקולנוע והמוזיקה של חדשות) שהייתה פועל יוצא של המשפט הזה, ושיש בלבה חרטה על הצגת הדברים דאז. ומי היה הכתב? רע"ש בתחילת דרכו. כשלעצמי אני דווקא זוכרת את הכתבה ההיא לטובה. מעניין אם יש מישהו פה שזוכר.

גילוי נאות: הייתי סגניתה של ע"מ ב"קליפ".
ולא לשכוח את הכותרת בשער: "אבא'לה". ראשית, אם כבר, הגרש צריך להיות אחרי ה-ל'. אבל זה שטויות לעומת הכותרת הנדושה, שחשבנו שכבר התפוגגה אחרי מתקפת אמאל'ה, לא?

"פרומו"
"ימים קפואים" הוא סרט הביכורים של דני לרנר (8) ומומלץ היה לרויטל קפלן לצפות בו בקפידה, למען לא תשובש העלילה.

"מוסף הארץ"
אם ב"7 ימים" מתראיינים האבות, כאם מתראיינת מיקי גולדווסר, אמו של אודי. מה כבר אפשר להגיד. סיפור קשה המסופר היטב. סליחה. שום סיפור. החיים.
ב"מצב משפחתי" התארח זוג החי בפריז. וכך כתוב שם: באנטישמיות מעולם לא נתקל. "לא יודעים שאנחנו יהודים".

G
השינוי הדרמטי (לפחות מבחינתי) בינתיים בחסות העורך החדש – קיצוץ מדורו של שיזף רפאלי לעמוד אחד. אני מצטערת על כך מאוד. בין היתר הוא מציע היום צלילה עמוקה יותר למנועי החיפוש. הנה דוגמא. ועוד אחת, של יאהו. והטרנדים של גוגל. ועוד מרגל אחד.

דבר העורך
רפי גינת בשער של ידיעות, מייצר את תיאוריית הקומבינה: אולמרט ופרץ אשמים. למה? אולמרט, כי הציע לפרץ את תפקיד שהב"ט בהנחה שיגיד לא, תודה, לא מתאים לי, ואז יוכל אולמרט לפצות אותו בדרך אחרת, ואת פרץ הוא מאשים בכך שאמר כן לתפקיד שלא מתאים לו. כלומר, שניהם למעשה חשודים בפולניות מהולה בגאווה, לא? בכל מקרה זו תיאוריה מוזרה מאוד ומטרידה, אם כך באמת מתקבלות החלטות.

אמנון דנקנר, בשער "מוסף שבת" אומר דברים מוזרים לא פחות: "…שגיבורי התרבות הישראלים יהיו יותר לוחמי צה"ל ופחות אנשי 'כוכב נולד'". ובכן, ראשית אין לי שום דבר טוב לומר על "כוכב נולד", כך שאי אפשר לחשוד בי בהטיית לב תרבותית שכזו, אבל מצד שני, לוחמים לא צריכים להיות גיבורי תרבות בשום פנים ואופן. אין שום דבר תרבותי בלחימה. יש בה, בלחימה, במקרה הטוב, כורח מציאות, מצב של אין ברירה וסכנת נפשות, אבל גיבורי תרבות? על מה ולמה?
הדבר הנורא השני הוא, שדנקנר קורא ל"חברה שבה מצ'ואיזם לא תהיה מילה גסה". על פי ההגדרה המילונית מאצ'ו זה "גברי, גברתן, מבליט את גבריותו". אבל זו הגדרה מכובסת. הרי למאצ'ו אין שום קונוטציה חיובית. מאצ'ו הוא הגבריות במירעה, גסות הרוח, השפלת נשים, למעשה בני אדם בכלל, היעדר תרבות ועידון ונימוס ולפרקים גם אפילו היעדר אנושיות. אז למה שמאצ'ואיזם לא תהיה מילה גסה? מי בכלל מעוניין במפגני מאצ'ואיזם בסביבה שלו? האם מאצ'ואיזם זה ללכת עם הראש בקיר בלי לחשוב פעמיים, להתאבד בכוונה תחילה על פעולות בלתי אפשריות? מה זה מאצ'ואיזם?

תומר בוהדנה

מתראיין למוספי האקטואליה של ידיעות ומעריב, קשה להבדיל בין הכתבות למעט הכותרת: מעריב: "אני לא גיבור" וידיעות "סה לה v". נחשו מה אני מעדיפה. ובכלל, יש לי השערה נוספת למהות סימן ה-v שעשה.

חיים רמון
למה פנתה המתלוננת השנייה למעריב ולא למשטרה? הרי ממילא תצטרך להגיע למשטרה עכשיו, אז מה הרעיון? יפה מצד העיתון שחסך למשטרה בדיקת פוליגרף וערך לו אותה בעצמו. האם בכך קורסת התיאוריה של אמנון אברמוביץ' שלא מדובר במתחילן סדרתי?
(עוד שעשוע בנושא ב-VTV)
מעריב מציע בכותרת שתי דעות: של בן-דרור ימיני הטוען שרודפים את רמון, ואת זו של בילי מוסקונה-לרמן המרוצה מהמוטרדת וממזוז. מה חסר? לוגו מעל הכותרות של דבריהם, לצורכי בעד ונגד. אני משערת שכל מי שאוחז בדעה בנושא יתחזק בעקבות דברייו של אחד מהשניים הללו.

קרדיטים
איתי כ"ץ כבר חתום על G, אבל שמו של אמיר זיו עוד לא מתנוסס על "סופשבוע". הציפייה הדרוכה לקראת העיצוב החדש והעיתון האמיתי התפוגגה.

קובי אלכסנדר
כולם טוענים שקובי אלכסנדר חמק מרשויות החוק האמריקאיות, אבל אני, אמונה על מורשת עמי החרדתי תוהה: אולי קרה לו משהו? נחטף? נרצח? נשלח להשתכשך בבטון? לא יודעת. "7 ימים" ו"גלובס" הקדישו לו פרופילים. ל-G יש יתרון בצד הוויזואלי וגם צילומים של ק"א עם המשפחה שלו. ועוד הבדל - בעוד G משתמש במונח המקורי, Backdating, ב"7" מתרגמים ל"תיארוך לאחור". מה שכן, "7" הולך על תיאור פרטני ומדוקדק של קורותיו הכלכליים של אלכסנדר, בעוד G מציע מילון ומדריך מקוצר. הכל לפי קווי המתאר המשוערים של הקוראים הממוצעים, אני מניחה.

מקור ראשון
מקור ראשון מפתיע בכותרת: "בניגוד לטענות: תקציב הביטחון לא קוצץ". פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר אמצר שבסיס התקציב אמנם קוצץ, אבל משהב"ט זוכה בתוספות רבות. אז למה היו כשלים באספקה? בגלל בעיות לוגיסטיות. עכשיו צריך להחליט אם זה יותר טוב, פחות רע או הרבה יותר גרוע.
גלובס מציע הסבר דומה.

הופתעתי מכתבת הצלמים ב"דיוקן", בה הצלם הוותיק מיכה בר-עם מסביר שמה שעשה צלם רויטרס בתמונת העשן לא היה נורא. הוא קורא לזה "עיבוד קל".
נכון שהאתר בהרצה (כבר די הרבה זמן) אבל הסקר על הליטני קצת לא מעודכן, לא?

דליה רביקוביץ'
למה "בובה ממוכנת" נבחר כשיר האהוב של דליה רביקוביץ'? כנראה כי זה השיר שרובנו זוכרים מאחר שלמדנו אותו בתיכון, ולא מהסיבה המצוינת במשנה.
"מוסף הארץ" מביא פריטים חדשנים מעזבונה תוך שבכתבה מצוין בפירוש שלא התאבדה.
אורלי קסטל-בלום, חברתה הטובה בשלוש שנותיה האחרונות, כך על פי עדותה, כותבת בעמודי הספרות של מעריב דברים לזכרה, ובין היתר מזכירה שתי כתבות ב"7 ימים" (ולא שבעה, ככתוב), כתבות צעקניות, אחת מעין "'ניסינו להגיד לכם שהיא תתאבד', והשנייה איזה נוסח מלא וחסר צנזורות של ראיון עם רביקוביץ ובו דברים אישיים שאמרה ר' לכתבת, שבהיותה בחיים הושמטו מהעיתון לבקשתה". צריך לומר שאת "7" ערך אז ניר בכר, היום עורך "מוסף הארץ". אז אולי הכתבה הנוכחית היא סוג של כפרה?

ביקורת התקשורת
גם יאיר לפיד וגם אביב לביא ("מקור ראשון") וגם נחום ברנע טוענים שהתקשורת התחרפנה לגמריי בזמן המלחמה, ואיבדה עצמה לדעת בין שלל הפרשנויות והוראות פתיחה באש וחדל אש. אבל זה ברור, הרי הלך הרוח הכללי פה היה בלבול ובלגאן חסרי תקדים, וצלחת הספגטי אינה רק דימוי למבנה החיזבאללה, אלא גם לרחש-בחש שהיו פה בין הכל לכל, והעיתונאים עצמם לא הצליחו לחלץ עצמם מתוך המבוכה.

דן חלוץ
כצפוי, וממש הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי, נותן חלוץ את הראיון לידיעות, העיתון שלא חשף. אין הרבה חדשות, כצפוי, רק גרסה מפורטת יותר של מתי התקשר ומה אמר ולמי וכו'. כמו שכבר כתבתי, אני מסרבת להתרגש מאקט המכירה.מה שיפה זה שבכתבה של סימה קדמון נכתב: "ביום רביעי הופיע אולמרט בפני פורום של אנשי משק וכלכלה ואמר שהוא נותן גיבוי מלא לרמטכ"ל, ושיש לו אמון מלא ביושרה שלו".הבה נדפדפה לענת טל-שיר וצדוק יחזקאלי ב-ע' 13, ומה שם? "כשנקלע חלוץ לורטיגו בפרשת תיק המניות האישי, נדם קולו של אולמרט, הפרטנר שלו למערכה".

הנאציזם בפתח
ברנע ממשיך את הקו של ידיעות, שכתב על המכירה לדומון שאוברג, ומכנה את השותף "שותף רדוף עבר".
וגם מתי גולן ממשיך.
(אגב אאודי, לא אודי)

תרגיל בלוגיקה
"תובעת גט: בעלי ניהל רומן בעיר האוהלים" (מעריב 10)
פסקה ראשונה: "תושבת יישוב קטן ליד מעלות….ניהלה במקום רומן בוער עם תושב נהריה שעבר לשם עם אשתו ושלושת ילדיו".
ופה התחלתי להתבלבל, מה, התושבת ביקשה גט? אז מי זאת ההיא מהכותרת?
מה צריך היה להיות?
"תושב נהריה ניהל" בלה בלה בלה.
אבל למה הידיעה מנוסחת כך? האם סתם רשלנות, מהירות וכו', או שיש פה בעצם אג'נדה נסתרת, שאותה תושבת היא היא האישה הפתיינית שגררה את הנהרייני לעברי פי פחת? נא הסבירו.

בקרת איכות
* כידוע מספרים מתהפכים בהמרות בין התוכנות, וזה כנראה מה שקרה במדור של יאיר לפיד, שהזכיר בשורה הראשונה שבפסקה השנייה "נהרגו 21 לוחמי צנחנים בכפר גלעדי". צ"ל כמובן 12.
* הראיון עם ד"ר רענן גיסין ב-Themarker : שישראל, לא הישראל (שאלה אחרונה)
סיפורי ר' נחמן מברסלב, לא הבעש"ט.
* דו"ח מעריב – בשער העיתון; דוח מעריב, בלוגו מוסף שבת.

ברכילות
* למה קוראים לנסלי ברדה נסלי? כי אמא שלה כמעט מתה לאחר הלידה, ואביה נשבע שאם תתאושש יקרא לילדה נסלי. אז הנס קרה והוא קרא. לאמא שלום. ועכשיו אמאבא קוראים לה "נס" או "נסיכה" כשם חיבה (רייטינג).
* ענת גורן ורביב דרוקר הרים (ציפורה).
* איך קורא דרוקר לשלח? עופריקו. בשידור.
* על הצילום משמאל אחראי ברק פכטר.

עלות המלחמה תהיה 5-7 מיליארד שקלים? או 23 מיליארד? שמישהו ? יסביר?

פר-סו-מות
* ראיתם את מודעת התמיכה בדן חלוץ? גם רני רהב שם.
* לא מפחידה, פרסומת השמפואים של דאב, בה עשרות בלונדיניות מרימות אל על את הפאות הבלונדיניות שלהן?
* למה מודעת 200 הקולים של טיים אאוט מנוסחת בלשון זכר?

לחם עבודה

מה עם עורך ל-Nrg? בעצם האתר מתנהל גם כך, אז בשביל מה.
שג"ש נפרדו מהעורכת שלהם, ע', כלומר ענבל בן דרור, שעברה ל"7 ימים".

VTV
* ד"ר סעיב עריקאת, המו"מר של הפלשתינאים מתראיין אצל קירשנדון. גם בתחילת דבריו וגם בסופם לונדון קורא לו מיסטר ערפאת. בפעם השנייה, כלומר בסוף, קירש לא מתאפק וצוהל לאידו. * אח"כ הם מראיינים ברוב התלהבות את גרבוז (ע' לעיל) ולונדון אומר "קבלו מניפסט מחופש לראיון". אכן מודעות עצמית.
גרבוז: "המקף ניצח את הכל, מחברים חוסר ידע אחד עם חוסר ידע שני ומקבלים דיסציפלינה חדשה".
שמעתי מקף, מיד זקפתי אוזניי, אבל גם בלי המקף אני נהנית להקשיב לו, אפילו כשהוא מקריין את פינתו ב"תיק תקשורת" מהטלפרומפטר.
* עופריקו, אחרי שחיים רמון אמר ש-2-3 שניות של נשיקה לכאורה לא יכולות להיחשב לאירוע בעל כוונה פלילית: "צריך להגיד לח"ר שיש אנשים שאצלם 2-3 שניות זה יחסי מין מלאים".* "אחת לעשר קונספירציות היא נכונה" (עמנואל רוזן)
* "לא חשבתי לעצמי שאנשים חיים בויוה פלטינה" (ריקי ארובוס, שכ' גבעת טרומפלדור, נהריה, מסכמת את החיים במאהל כפר שמריהו במלחמה, "אולפן שישי", 2)
* מה עם שני עיתונאי רשת פוקס החטופים? לאיש לא אכפת?

לפני פיזור

החזאית אמרה אתמול שהחום הזה הוא בגלל האפיק הפרסי הרדוד. זה מסביר הכל.

את דניאל תוכלו למצוא עכשיו אצל אביגיל בכלר. עבר דירה.

vlvtunderground@gmail.com

כתבות מומלצות

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן