כתבות שגויות, השמצות ומחטפי כתבים - המאבק גדוש היצרים בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב" מחריף

שבוע וחצי בלבד עבר מאז שיאיר לפיד התפטר באופן מפתיע מ"מעריב" ועבר ל"ידיעות אחרונות", ועד שהגיעה התגובה: ביום שני פורסם כי אודטה שוורץ, בעלת טור העצות הוותיק והפופולרי "אודטה" במוסף "7 ימים" של "ידיעות", תפרסם אותו מעתה ב"סופשבוע" של "מעריב".

נדמה כי העובדה ששוורץ ולפיד פונים לקהל יעד שונה בתכלית אינה משנה לאיש בשני העיתונים הגדולים בארץ. בתחרות היצרית שמתחוללת ביניהם בחודשים האחרונים, המהות וגם הסגנון נהפכו לעניין משני - מה שמוביל אותם הוא הניסיון לפגוע במתחרים.

בדרמה הזאת, שהצדדים ממהרים להכחיש את עצם קיומה ("מלחמה? אין שום מלחמה", אומרים בכירים בשני העיתונים, לפני שהם מפרטים באריכות את כל הטעויות אצל המתחרים), יחסים אישיים ושיקולים עיתונאיים פועלים במשולב עם האינטרסים של המו"לים, ונחשפים בה מעט מהכוחות הפועלים מאחורי הקלעים של עולם העיתונות.

גניבת סמלים

הסיבות למעברו של לפיד ל"ידיעות אחרונות" היו בעיקרן אישיות, אך הן משתלבות בתחרות המתחדשת בין העיתונים. החיזורים אחרי לפיד נמשכו זמן רב, אבל החלטתו להיענות להם התקבלה רק כעת, בעקבות הפרסומים על פרידתו הזמנית מאשתו ואיחודם המחודש, פרשה שסוקרה בהרחבה במדורי הרכילות. לחבריו הסביר לפיד כי המשבר המתוקשר יקשה עליו להמשיך לכתוב את טורו ב"סופשבוע", שהתמקד בתיאור חיי משפחתו. הוא

הכחיש את הפרסומים באינטרנט, שלפיהם שכרו החודשי ב"ידיעות" יהיה 150 אלף שקלים ("הלוואי שזה היה מתקרב לשליש מהסכום הזה", אמר לחברים), והוסיף כי מבחינתו המעבר הוא הזדמנות להתחיל מחדש עם קהל אחר.

לגבי ההשערות כי עזיבתו קשורה לחוסר שביעות רצון מהמתרחש במערכת "מעריב", אמר לפיד השבוע: "אין לי רבע טענה ל'מעריב'. נהגו בי יפה כל השנים ואין לי שום בעיה עם העיתון. מותר לבן אדם אחרי 18 שנה בעיתון אחד להחליט על שינוי. אני רוצה לנסות לאתגר את עצמי מחדש ככותב".

עזיבתו של לפיד היא אבידה ל"מעריב" - טורו משך קוראים (וקוראות) בזכות סגנונו האישי והודות לכוכבותו הטלוויזיונית. עזיבתו מכאיבה במיוחד שכן לפיד הוא בן ממשיך במשפחת "מעריב" - דוד גלעדי, סבו מצד אמו, נמנה עם מייסדי "מעריב"; אביו, יוסף לפיד, עבד בעיתון כ30- שנה; והעורך הראשי, אמנון דנקנר, הוא חבר קרוב של המשפחה כולה.

זמן קצר אחרי התפטרותו של לפיד נפוצה השמועה כי "מעריב" מתכוון לרכוש בתגובה את אחד מסמליו של "ידיעות": אודטה שוורץ, שהטור שלה מתפרסם בקביעות כבר 20 שנה ב"7 ימים" וזוכה לפופולריות רבה. לפני כחודשיים יצאה שוורץ לחופשה מ"ידיעות" לאחר שהחלה להגיש תוכנית בוקר בערוץ 10. זאת, בעקבות התנגדותו של מו"ל "ידיעות", ארנון מוזס, לכך שתופיע במקביל בטלוויזיה. מוזס הוא בעל אחזקות בזכיינית ערוץ 2 רשת, וקשה להניח שהיריבות בין הערוצים אינה משפיעה על מהלכיו ("ידיעות אחרונות" לא מפרסם במוסף היומי שלו כבר יותר מחצי שנה את לוח המשדרים של הערוץ).

בשבועות האחרונים קיבלה שוורץ מסרים שלפיהם כל עוד היא מועסקת בערוץ 10 , חזרתה לכתיבה בעיתון אינה מובטחת. מקורות בעיתון אף טוענים כי כדי למנוע את המעבר שלה ל"מעריב", מוזס היה מוכן להמשיך לשלם את משכורתה מבלי שתכתוב. לטענתם, הוא מאמין שימיו של ערוץ 10 קצרים. עד לפני כשבוע שוורץ עצמה אמרה על "ידיעות": "מטוב לא בורחים". ואולם, זמן קצר לאחר מכן נענתה להצעה של דנקנר לעבור ל"מעריב".

לא מעט בכירים ב"ידיעות" זועמים על התנהלותו של מוזס בפרשת העזיבה של אודטה. לטענתם, המו"ל אינו ער לחזית שנפתחה מכיוון "מעריב" ואינו מצליח, בשל יחסי אנוש לקויים, לשמור על עובדים מוכשרים שהם נכס לעיתון
ב"מעריב", לעומת זאת, ממהרים לפזר רמיזות כי הם מתכננים לפתות עורכים וכתבים נוספים מהעיתון המתחרה, במיוחד כאלה מ"7 ימים" - מוסף שנחשב למבצר מבודד ושמור היטב. אתמול נמסר מ"מעריב" כי אחד מעורכי המוסף, עדי גולד, אכן יעבור לעבוד ב"מעריב" בקרוב. מוזס לא הגיב לשאלות "הארץ".

דנקנר מול ורדי

המאבק הנוכחי בין שני הצהרונים הישראליים פותח פרק חדש בתחרות רבת השנים ביניהם. בניגוד לתקופת פרשת האזנות הסתר, שבה המו"לים ניהלו ביניהם קרבות מעל דפי העיתונים ובבתי המשפט - הפעם חילופי המהלומות מתרחשים בדרג של העיתונאים. את ההשפעות אפשר לראות באופן העבודה שלהם ובמידע שמקבלים הקוראים.

את ראשית המרוץ מסמן מינויו של אמנון דנקנר לעורך "מעריב" לפני כשנה,אבל הצעד המשמעותי הראשון התרחש מעט מאוחר יותר, כאשר דנקנר מינה לתפקיד ראש מערכת החדשות את רון לשם. לשם, בן 27, גויס מ"ידיעות", שבו נחשב לכתב ועורך מוכשר. המעבר שלו היה מפתיע, בעיקר בשל העובדה שהיה בן טיפוחיו של העורך הראשי משה ורדי, ומקורב גם לראש מערכת החדשות רון ירון ולעורכת "7 ימים" רותי יובל. התכונות המיוחסות ללשם על ידי הסובבים אותו מזכירות לא מעט את אלו של הבוס החדש שלו, דנקנר - מוכשר ואינטליגנטי, אבל גם נטול עכבות ומניפולטיווי. הוא הגיע ל"מעריב" חדור להט ואמביציה, על רקע התפקיד הבכיר שקיבל למרות גילו הצעיר.

השינויים שלשם מקדם ב"מעריב" ניכרו במהרה בעמודו הראשון של העיתון. לשם העז בין השאר לחרוג מסדר היום העיתונאי המקדש עניינים פוליטיים וביטחונים ולכלול יותר דיווחים הקשורים לבריאות, חינוך, תרבות וצרכנות. לא מעט עיתונאים ב"מעריב" ומחוצה לו מציינים לחיוב את השינוי הקונצפטואלי הזה. לדברי עיתונאי שעבד בעבר ב"ידיעות", הוא מביא להעדפה של "סדר יום אזרחי על סדר היום הביטחוניסטי" ו"מכניס פלפל למערכת החדשות המנומנמת של 'מעריב'".

בנוסף, לשם נותן דגש לסיפורים בלעדיים של "מעריב" גם אם אין להם חשיבות רבה, ומעודד את העורכים לתת כותרות קצרות ודרמטיות ולא להסס לנפח סיפורים, אפילו אם הדבר אינו מוצדק מבחינה עיתונאית. עיתונאי ב"מעריב" מספר כי לשם ודנקנר מאיצים בכתבים להביא סיפורים בלעדיים "כמה פעמים ביום בשיחות טלפון וגם בפגישות במסדרון". דנקנר דוחה על הסף טענות על לחץ ואומר כי במערכת קיימת אווירה חיובית של חופש ויצירה.

סקופים מפוקפקים

אבל הקו המערכתי הצהוב והסנסציוני יותר של "מעריב", גרם גם לשורת מעידות וטעויות, שעוררו שמחה אצל המתחרים. כך, למשל, התגאה העיתון בתחילת ינואר בסקופ שהביא בן כספית, על כך שאהוד ברק חוזר לחיים הפוליטיים. ואולם, ברק הכחיש את הדבר, ו"ידיעות" פירסם למחרת כי לשכתו מכנה את הידיעה "ברווז עיתונאי". עם זאת, כספית המשיך לעמוד מאחורי הדיווח וטען כי יש לו בסיס עובדתי מוצק.

עיקר המחלוקת בין העיתונים היא למעשה על ההקשר שבו הובאו הדברים. "הערכה על כוונותיו של אדם ראויה אולי לשורה במאמר פובליצסטי", אומר עיתונאי ב"ידיעות אחרונות", "לא לידיעה פוליטית בולטת שאמורה להביא לקוראים עובדות. זה עדיין עיתון, לא 'פשר החלומות'".

במקרה אחר, כשבועיים לפני כן, בישר "מעריב" בעמוד הראשון של גיליון יום שישי על "עלייה של 9% בתפוצת 'מעריב'" ברבע השנה האחרונה - ידיעה שלוותה במאמר תודה אישי מאת דנקנר. אלא שנתוני סקר הצרכנות TGI, המקובל כמדד אובייקטיווי, דיווחו דווקא על מגמה הפוכה - ירידה של 7.5% בחשיפה לעיתון במחצית השנה האחרונה. "מעריב" פנה לאיתן כסיף, מנכ"ל חברת מחקרי סינגל-סורס המבצעת את הסקר, וביקש נתונים המתייחסים לרבעונים. הוא קיבל נתונים המאשרים כי אכן אפשר להבחין במגמה של עלייה בחשיפה לעיתון ברבעון האחרון, אך הובהר כי אי אפשר לפרסם את שיעורם באופן שיהיה מהימן מבחינה סטטיסטית. כסיף אומר כי הוא מאשר את המגמה החיובית, אך אינו יכול להתחייב על שיעורה המדויק.

בחודש שעבר פירסם "מעריב" את הכותרת "מרגלת בתוכנו", שבאופן הניסוח שלה "הרשיעה" את דורית אדרי, תושבת קרית שמונה, שנעצרה בחשד להעברת מסמכים וציוד צבאי לאנשי החיזבאללה. בעמוד 2 היא אף כונתה בכותרת "אמא בשירות החיזבאללה". ב"מעריב" אומרים בתגובה כי המלה "חשד" הופיעה בכותרת הגג וכי כאשר מדובר בהגשת כתבי אישום המבוססים על הודאות של חלק מהמעורבים, כותרת כזאת היא מוצדקת.

ואולם, המעידה החמורה ביותר נרשמה לפני כשלושה שבועות כאשר העיתון יצא בכותרת ראשית שלפיה מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, ממליץ לאזרחים "מיום שבת: לאגור מים ולהכין ניילונים" לקראת מלחמה עם עיראק. למחרת התפרסמה בעיתון הבהרה, שלפיה ירון רק ציין הנחיה כללית, מבלי להתייחס למועד מסוים. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, התפרסמה ידיעה גדולה בנושא, תוך אזכור הטעות של המתחרים. ב"מעריב" אומרים כעת בתגובה כי הכותרת היתה טעות של עורך ותיק.

לכל אלה נוספו פרסומים רבים ומנופחים בתחומי הבריאות והמדע, שנשענו על מחקרים לא מוכרים או על דיווחים חלקיים. כך, למשל, בפברואר פירסמה הכתבת הילה אלרואי דה-בר ידיעה שלפיה לתינוקות מבחנה יש סיכוי גבוה ללקות במחלות, אך ביססה אותה על שורת מחקרים שלא צוין היכן פורסמו; ואילו באמצע נובמבר בישר העיתון כי בבית החולים שיבא בתל השומר משתמשים בזריקה חדשנית המרפאת שבץ באופן מיידי, אך לא ציין כי זהו טיפול ניסיוני ושנוי במחלוקת.

מ"מעריב" נמסר בתגובה: "אנחנו משקיעים מאמץ מרוכז לקדם את נושא הבריאות בסדר היום שלנו. החומרים מתבססים על מחקרים המתפרסמים בכתבי העת הנחשבים ביותר בעולם ועל טובי הרופאים בישראל. הניסיון להעלות שוב את סיפור זריקת השבץ מראשית נובמבר, שבו אכן שגינו כשלא הרחבנו על הסכנות, מראה עד כמה הטעויות שלנו נדירות".

לדברי דנקנר, "אנחנו אכן משתדלים לתת כותרות קצרות וקולעות יותר, להיות יותר חדים וממוקדים ולהביא פרישה רחבה של נושאים. אני לא מוטרד שמגיעות תלונות מצד 'ידיעות אחרונות'. כשאני אוחז בידי את הנתונים של הפילוח של סקר TGI האחרון, אני יודע שאנחנו כנראה עושים משהו נכון".

ובינתיים, ב"ידיעות"

השינויים ב"מעריב" הביאו לתגובה מפתיעה בעוצמתה במערכת החדשות של "ידיעות", והיא החלה להפעיל לחץ גדול על כתביה לספק ידיעות בלעדיות. לחץ זה הגיע לשיא בנובמבר, בזמן הפריימריז בליכוד: כאשר "מעריב" פירסם ידיעה בלעדית על דליפת מידע ממטה הבחירות של נתניהו לזה של שרון, החליט משה ורדי להדיח את הכתב הפוליטי המוערך של "ידיעות" יובל קרני. בעקבות הסערה שעוררה ההחלטה, ורדי חזר בו למחרת והתנצל בפני קרני.

ההיגררות של "ידיעות" לתחרות גרמה ללא מעט טעויות גם מעל דפיו. ב"מעריב" מנדבים דוגמאות רבות, מהן זכורות במיוחד שתי ידיעות של הכתב הצבאי איתן גליקמן. הראשונה, שהתפרסמה בסוף נובמבר, סיפרה על קבוצת חיילי שריון שקיימו יחסי מין עם נערת ליווי נשאית איידס. ב"מעריב" בישרו כבר למחרת כי הבחורה אינה נערת ליווי וגם לא נשאית איידס. מ"ידיעות אחרונות" נמסר כי על פי המידע שהגיע לכתב מגורמים צבאיים ערב הפרסום, היה חשש שהחיילים נדבקו באיידס. רק מאוחר יותר נודע לו כי החיילים עברו שתי בדיקות, ובשנייה הוסר החשש להידבקות.

בידיעה אחרת שפירסם גליקמן בחודש שעבר נכתב כי חיילי גדוד 890 של הצנחנים סובלים ממצוקה כלכלית קשה ופונים לגופים אזרחיים בבקשה לסיוע. למחרת אף פירסם העיתון ידיעת המשך על ההתגייסות של אזרחים רבים למען היחידה. אבל מאחורי הסיפור, התברר בהמשך, עומד רק חייל אחד - נהג המ"פ, שהחליט לאסוף "צ'ופרים" לחבריו באמצעות פנייה לחברות גדולות, ובהן "ידיעות", תוך ציון מצוקתם האישית של כמה חיילים בגדוד. הפעם התפרסמה ההכחשה של מפקד הגדוד גם ב"הארץ" וגם ב"מעריב". מ"ידיעות אחרונות" נמסר כי הם עומדים מאחורי הידיעה כפי שפורסמה, וכי גליקמן שוחח ערב הפרסום עם גורמים רבים בגדוד וגם עם הורי חיילים שאישרו שקיימת מצוקה כלכלית בקרב חלק מהחיילים.

משה ורדי מסר בתגובה: "אי אפשר למצוא אצלנו עיתון שנעשה אחרת בגלל 'מעריב'. אנחנו תמיד מחפשים את הידיעות הכי טובות והסיפורים הכי מעניינים. גדלתי פה וזה מה שאני מנסה להעביר הלאה. במקצוע הזה לא תמיד אפשר לדייק ב100%-, כי לעתים קורות טעויות בגלל לחץ זמן, אך אסור להפוך את הגוזמה לנורמה".

נרתעים מ"מעריב"

במקביל לתחרות הגלויה מעל דפי העיתונים, נמשך המאבק בין "מעריב" ל"ידיעות" על אנשי מקצוע. בחודשים האחרונים פוטרו או הועברו מתפקידם עיתונאים רבים ב"מעריב", חלקם ותיקים ומוערכים מאוד - ובהם ראש מערכת החדשות עמוס רגב, עורך מדור הדעות רוביק רוזנטל, סגנו אבי מלר והכתבים יואב לימור ואלי קמיר. במקומם הגיעו עיתונאים ועורכים צעירים ומנוסים פחות, כמה מהם מהמתחרה הגדול.

המהלך אינו מקרי - לשם סימן לעצמו רשימה של עיתונאים מוכשרים מ"ידיעות", שאותם הוא רואה גם כ"מובילים חברתיים" שיכולים להביא אחריהם אנשים נוספים, והוא פועל עם דנקנר לגיוסם ל"מעריב". למקורביו אמר לשם כי ההרשעות של המו"ל עופר נמרודי בפרשת האזנות הסתר והפרסומים על התערבותו בתוכני העיתון לצורך קידום ענייניו המשפטיים, לא השפיעו באופן ניכר על ציבור הקוראים, אך הן מרתיעות עיתונאים, הרואים בעיתון מקום עבודה לא לגיטימי. הדבר ניכר, למשל, ב"מוסף לשבת" הסובל ממצוקת כותבים בעלי משקל, בהשוואה למוסף הפוליטי עתיר העיתונאים-כוכבים של "ידיעות".

לשם נחוש לשנות את הדימוי הזה, ואולם הדיווחים על מעורבותו של המו"ל עופר נמרודי בעבודה העיתונאית ב"מעריב" נמשכים. עובד לשעבר בעיתון מספר, למשל, כי בחודש הראשון לעבודתו של לשם, נמרודי היה מגיע לדסק החדשות מדי פעם ועובר על העמודים. דנקנר אומר בתגובה כי אין כל יסוד לטענות על מעורבותו של נמרודי.

בנוסף, גם כעת ממשיך "מעריב" לפרסם ידיעות מגמתיות נגד הפרקליטות וראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, שבתפקידו כראש היחב"ל ניצח על החקירה שהובילה לפתיחת משפטו השני של נמרודי. בשיחות שהוא מקיים, דנקנר דווקא מתגאה בגישה זו ומציג אותה כ"קו מערכתי", על אף שברור שהיא משרתת את ענייניו הפרטיים של המו"ל. עורך ב"מעריב" אומר כי הוא מתייחס לידיעות הללו כאל "מודעות", וששיבוצן בעמודי החדשות גורם לו לרצות לעזוב את העיתון.

הנזק המשמעותי האחרון שנגרם למהפך התדמיתי של "מעריב" הגיע מכיוונו של אוריה שביט, לשעבר כתב במוסף "הארץ". דנקנר מינה את שביט, בן 26, לעורך מוסף "סופשבוע", אך פיטר אותו באחרונה אחרי פחות משנה בתפקיד. בראיון ל"העיר" תיאר שביט שורת מקרים שבהם, לדבריו, נמרודי התערב באופן בוטה בכתבות שהתפרסמו בעיתון, כולל כתבת התחקיר השנויה במחלוקת שפירסם יואב יצחק באוקטובר על ארנון מוזס. דנקנר טען בתגובה כי שביט הודח בגלל בעיות בתפקודו ועל רקע זה הוא משמיץ את העיתון. לגבי הכתבה על מוזס אמר דנקנר כי שביט היה זה שערך אותה ואף הביע סיפוק מפרסומה במוסף.