הנדל, עזוב את התקשורת בשקט

ההחלטה של שר התקשורת כי הוא יקבע באילו תכנים יעסקו הפקות המקור שאליהן התחייבו גופי התקשורת, היא לא פחות ממסוכנת, ומכשירה את הקרקע להמשך השחיתות השלטונית ושליטה של פוליטיקאים בגופי התקשורת

נתי טוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שר התקשורת, יועז הנדלצילום: אמיל סלמן
נתי טוקר

שר התקשורת, יועז הנדל, הגיע לזירה הציבורית עם כוונה מוצהרת ברורה לייצר פוליטיקה נקייה. בנאום הכניסה שלו לתפקיד הוא הצהיר שאת כל הפגישות עם השחקנים בשוק הוא יקיים אך ורק במשרד התקשורת באופן שקוף.

כשמוטחות בו שוב ושוב האשמות - בעיקר מצד ימין - על קשר פסול עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, אצלו הועסק במשך שנים כעיתונאי בקבוצת ידיעות, הוא ממהר להצהיר כי לא הכיר את מוזס והוא לא עובד עבורו.

הנדל אכן מנסה לתקן את המעוות אחרי האירועים המתוארים בתיקים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבהם מוצגים הניסיונות הפסולים להשפיע על התקשורת באמצעות כוח שלטוני. ואולם החלטה אחת אתמול של הנדל, שאותה הוא דאג להפיץ בהודעה חגיגית לעיתונות, מעידה כי גם השר החדש לא הצליח להבין מהי הקרקע הפורייה שעליה צמחו מעשי השחיתות של נתניהו. הנדל מתנגד לשחיתות -  אבל במקום לעקור את אותה מהשורש, הוא מייצר לה המשכיות בדרכו שלו.

במשך שנים שוכבים במשרד התקשורת כ-35 מיליון שקל ששילמו גופי השידור בשל מחויבויות רגולטוריות, וכעת אמורים לחזור אליהם. הייעוד של הכספים האלה בחוק ברור מאוד - הכסף אמור לשמש להפקות חדשות מסוגה עילית, כלומר הפקות שיעמדו בסיווג הנוכחי של גופי הפיקוח ככאלה שהם בעלי ערך ציבורי. 

אבל הנדל לא הסתפק בזה. הוא הודיע אתמול כי החליט (לפני שימוע, אבל זו סוגיה אחרת) כי הכסף לא רק יילך לסוגה עילית, אלא הנדל עצמו יקבע אילו ערכים בדיוק יקדמו כספי ההפקות: "תכנים בעלי זיקה להוויה הישראלית, כגון ממלכתיות, התיישבות, קליטת עלייה, גיוון החברה הישראלית, ציונות, שילוב מיעוטים בחברה הישראלית, יהדות התפוצות, היסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל".

ההחלטה של השר לכאורה מנוגדת לרוח החוק, שאינו מעניק סמכות לשר לקבוע להיכן יופנו כספי ההפקות. עם זאת, לפי לשכתו של הנדל, משרד המשפטים אישר לשר להתערב ולקבוע תקנות מעין אלה.

אבל גם אם הנדל קיבל היתר חוקי להתערבות הזו, מדוע הוא סבור שיש הצדקה ששר יתערב בתוכן ויקבע לגופי שידורים מסחריים באיזה סוג תוכן להשקיע? 

מאז ומתמיד היה ברור שיש צורך בחיץ ברור בין הדרג הפוליטי לבין גופי השידור. זוהי הסיבה שהוקמו לפני כ-30 שנה מועצות ציבוריות - הרשות השנייה, מועצת הכבלים, מועצת התאגיד - שאמורות ליצור חיץ בין הדרג הפוליטי לתוכן. הנדל מדלג בקלילות על החסמים המיותרים האלה מבחינתו, ומנסה לקבוע באיזה תוכן ישקיעו ערוצי השידור. זה אותו הנדל שהתראיין באחרונה והצהיר כי בכוונתו להסיר את הרגולציה לחלוטין מעל השידור המסחרי.

לפתע, כשזה נוגע לערכים שהנדל עצמו חפץ לקדם - התאווה לשליטה בתקשורת גורמת גם לפוליטיקאי ישר דרך לשכוח את התורה הכלכלית שבה הוא מאמין, ולבצע צעד שמבטא התערבות גסה בשוק התקשורת.

הערכים שהנדל מעוניין לקדם הם לגיטמיים, ואין כל חשד לשחיתות במהלך זה. גם הניסיון של הנדל לזכות לאהדה ציבורית בעקבות החלטה מעין זו הוא לגיטימי. אבל התפישה העקרונית של הנדל היא זו שמסוכנת.

הגישה שלפיה הכוח השלטוני מעניק גם סמכות להתערב ישירות בתוכן של גופי שידור מסחריים היא זו שחוללה אסון בזירה הציבורית במשך שנים רבות. כיום הנדל מעוניין לקדם ערכים "ממלכתיים", מחר פוליטיקאי יהיה מעוניין לקדם תכנים אחרים שנוחים לו יותר - למשל תחקיר איך מעריכים אותו בעולם או מדוע היועץ המשפטי לממשלה הוא מושחת.

הדרג הפוליטי צריך להדיר את רגליו מעיסוק בקרביים של גופי השידור. לא מדובר רק בגישה כלכלית שנועדה לאפשר תחרות חופשית בתקשורת ללא התערבות ממשלתית, אלא זו גם מסקנה פונקציונלית לאור הניסיונות החוזרים ונשנים של פוליטיקאים (מכל המפלגות) לערבב ולשלוט בגופי השידור.

הנדל צריך להודיע עכשיו שהוא מעביר את הכספים ואינו מתערב כלל בשימוש שייעשה בהם, אחרת הוא מכשיר את הקרקע להמשך השחיתות ושליטת הפוליטיקאים בגופי התקשורת. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker