נתניהו הפסיק לתקוף את התקשורת (והוא יודע למה)

בשבועות האחרונים חלה התפתחות דרמטית בהתנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסבב הבחירות האחרון, לעומת שני אלה שקדמו לו, וגם זה של 2015: במערכת הבחירות השלישית לנתניהו לא היה כמעט דברים רעים להגיד על התקשורת הישראלית

נתי טוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמית סגל
עמית סגלצילום: תומר אפלבאום

האזרח הישראלי המצוי חש עייפות מהמערכת הפוליטית ומתקשה לעקוב אחר שלל סבבי הבחירות והאירועים סביבם. זו אולי הסיבה לכך שהוחמצה בשבועות האחרונים התפתחות דרמטית בהתנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסבב האחרון, לעומת שני אלה שקדמו לו, וגם זה של 2015: במערכת הבחירות השלישית לנתניהו לא היה כמעט דברים רעים להגיד על התקשורת הישראלית. החזית הזאת נזנחה לחלוטין.

הנה תזכורות קטנות ממערכות הבחירות הקודמות: ב-2015 נתניהו התחיל לתקוף חזיתית את התקשורת, בעיקר את קבוצת ידיעות אחרונות והמו"ל נוני מוזס (אף שבדיעבד התברר שהשניים קיימו שיח פלילי לכאורה באותה תקופה). בשיא הקמפיין הפיץ נתניהו סרטון שבו כינה את אתר ynet - "ליינט" (במובן של שקרן).

>> כך נתניהו מנתץ את החוק, התקשורת ומוסדות הדמוקרטיה

0:00
-- : --

לפני הבחירות באפריל 2019 נתניהו התחיל במתקפה אגרסיבית כלפי התקשורת, שהציגה יום אחרי יום חשיפות מהחקירות והעדויות נגדו בתיקיו הפליליים. את אותה מערכת הבחירות פתח נתניהו עם שילוט החוצות "הם לא יחליטו", יחד עם תמונותיהם של רביב דרוקר, גיא פלג, בן כספית ואמנון אברמוביץ'. בהמשך החריף נתניהו את הטון, כינה שוב ושוב את כלי התקשורת פייק ניוז - וכדי ליצור משקל נגד הוא גם השיק את "הליכוד TV" כדי לנפנף שוב ושוב במסר שלפיו התקשורת משקרת. בסיבוב השני של 2019 היחס לתקשורת הלך והחריף, ונתניהו התחיל לאמץ את השיח של בנו יאיר כלפי התקשורת, כולל העלאה בדף הפייסבוק של נתניהו את הכינוי "דמבו" לפלג. הוא גם קרא לחרם על קשת וחדשות 12, ואמר שזהו "ערוץ תעמולה שמפיק סדרה אנטישמית", בהתייחסו לסדרה "הנערים".

בסיבוב השלישי - דממה. נתניהו והתקשורת הלכו יד ביד. למעט כמה הבלחות נקודתיות, למשל, טענתו ביום הבחירות כי "התקשורת מנסה להרדים אתכם", נתניהו כמעט לא תקף את התקשורת. להפך, הוא עשה בה שימוש כדי להעלות לסדר היום את הנושאים שהוא מעוניין לקדם. הוא יודע היטב מדוע כדאי היה לו להפסיק לתקוף את התקשורת. הוא הגיע למסה קריטית של השפעה עליה, מבחוץ ומבפנים. התקשורת, במידה מסוימת, עבדה לטובתו. גם אם הוא לא שלט בה לחלוטין, הוא השתמש בה כדי להטמיע את המסגרות המחשבתיות שהוא חפץ בהן. גם במקרים שבהם התקשורת עשתה את מלאכתה כראוי והציגה חשיפות לגיטמיות על מתחרי נתניהו, הפוליטיקאי המיומן השכיל לעשות בהן שימוש לצורכי הקמפיין שלו.

בנימין נתניהו לאחר פרסום המדגמים
בנימין נתניהו לאחר פרסום המדגמיםצילום: תומר אפלבאום

האופן שבו התקשורת נכנעה לתכתיבי נתניהו באה לידי ביטוי בנתוני יפעת מחקרי מדיה. לפי הנתונים, האירועים שזכו לסיקור הנרחב ביותר במדיה במערכת הבחירות האחרונה היו תיקי נתניהו והחסינות שביקש לעצמו - 4,700 אייטמים במדיה. למקום השני הגיעה פרשת חברת הממד החמישי, שבה בני גנץ כיהן כיו"ר, עם 3,570 אייטמים. זאת, אף שגנץ כלל לא חשוד בפרשה ואף שתיקי נתניהו חמורים הרבה יותר.

שאר הסיפורים שהובילו במדיה במערכת הבחירות שירתו כמעט לחלוטין את נתניהו: במקום השני מדורגת ההסלמה בעזה, אבל הסיקור העניק לנתניהו מקום נרחב להצהרותיו ולפעולות שנקט - ולא לביקורת נגדו על עצם הכישלון הביטחוני המתמשך; במקום השלישי סוקר החיסול של הגנרל האיראני קסאם סולימאני, שאמנם לא קשור לנתניהו אבל זה האחרון השתמש בזה לצורכיו; ובמקום החמישי חזרתה הביתה של נעמה יששכר במטוסו של נתניהו.

נתניהו הצליח הפעם לייצר מנגנון רב־ערוצי להפצת מסרים המותאמים לצורכיו בכל מקום - בטלוויזיה, ברדיו, בפייסבוק, בסמסים, באפליקציית אלקטור. כיום יש לנתניהו יותר ויותר נציגים שמהדהדים, במידת דיוק כזו או אחרת, את מסריו או מאמצים את הנרטיב שהוא מנסה ליצור.

הסיבות שבגינן התקשורת נהפכה לכלי עזר אפקטיבי יותר עבור נתניהו נחלקות לשלוש, ובכל אחד מהמקרים מידת הדיוק והצייתנות למסרי הקמפיין היתה שונה.

קמפיין הליכוד נגד התקשורת
קמפיין הליכוד נגד התקשורתצילום: תומר אפלבאום

הקטגוריה הראשונה היא התועמלנים - דמויות או מערכות שלמות שמצהירות באופן רשמי על תמיכתן המוצהרות בנתניהו בכל סוגיה. בקטגוריה זו אפשר לכלול דמויות בולטות שזוכות לחשיפה נרחבת ברשתות החברתיות, כמו שמעון ריקלין ואראל סג"ל וכלי תקשורת ממוסדים כמו עיתון "ישראל היום" וערוץ 20.

בבחירות האחרונות, שני כלי התקשורת האלה היו פעילים באופן אינטנסיבי הרבה יותר בהפצת מסרי נתניהו, בעיקר אלה הנוגעים להכפשת אויביו, בני גנץ וגם היועמ"ש אביחי מנדלבליט ואחרים. גם גלי צה"ל, למשל, נכבשה על ידי העסקן הפוליטי לשעבר יעקב ברדוגו, שמהדהד את מסרי נתניהו בצורה מדויקת. השילוב של מעוזים שנכבשו לחלוטין על ידי נתניהו בתקשורת הממוסדת, לצד היכולת להפיץ את התכנים האלה ברשתות החברתיות, בקבוצות וואטסאפ ובמקומות נוספים, סייעה לנתניהו להדהד את מסריו בצורה אפקטיבית לכל עבר.

הקטגוריה המורכבת יותר, שבה נתניהו עדיין לוקח כמעט את כל הקופה, היא "המאזנים". אחרי שנים שבהן התקשו אכן חטאה ולא הציגה את הרבגוניות של החברה הישראלית, נעשה תיקון מבורך ומשתלבים בעמדות מפתח בתקשורת יותר ויותר דמויות מהצד השני של המתרס - בעיקר הדתי לאומי. (תיקון דומה לשאר חלקי הפריפריה החברתית עדיין לא נעשה). ואולם כחלק מההתלכדות של כמעט כל מחנה הימין סביב נתניהו, גם מגמות הגיוון או האיזון בתקשורת יצרו עיוות שמסייע לנתניהו, האיש ולא הדרך, לזכות ליחס נורמטיבי - למרות כתב האישום נגדו.

חלק מעיתונאי הימין, הבולט והמשפיע בהם הוא עמית סגל, פועלים מתוך סולם ערכים שבראשו הצגת עמדות הימין ונתניהו, ומנגד יחס סלחני יותר לפרשות השחיתות. הרצון להיות הגון ומאוזן ולהתגונן מפני הביקורת ברשתות החברתיות גורם לכך שמערכות התקשורת עצמן מאמצות את השיח ה"שוויוני" בין שני הצדדים, תוך מתן לגיטימציה חבויה לשחיתות. מאמרים בחלק מהעיתונים מזלזלים בחומרת מעשי נתניהו, או מוכנים להתגמש ולאפשר לראש ממשלה עם כתבי אישום להמשיך בתפקידיו בלא כלום.

יעקב ברדוגו (מימין) עם אפי נווה בוועידת המשפט 2018
יעקב ברדוגו (מימין) עם אפי נווה בוועידת המשפט 2018צילום: תומר אפלבאום

בשם האיזון הקדוש מערכות שלמות בתקשורת מנמיכות כמעט לחלוטין את הביקורת על מהלכיו. הביטוי המשמעותי ביותר לכך היה בהצגת תוכנית המאה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. חלקים בתקשורת הישראלית אימצו מיד את הבשורות החגיגיות כביכול על סיפוח וריבונות והציגו זאת כ"עמדות הנכונות", ומנגד לא שאלו טרחו למסגר את האירועים סביב סימני השאלה - האם אכן יש אמת עובדתית מאחורי דברי נתניהו והאם לגיטימי להציג תוכנית מדינית בשלב מכריע כזה על ידי דמות שעתידה הפוליטי מעורער, לאור כתבי האישום נגדה?

הקטגוריה השלישית והמסוכנת ביותר היא "האינטרסנטים", והיא נובעת ממבנה הבעלות והאינטרסים הזרים של בעלי המניות בגופי התקשורת. ערוצי הטלוויזיה בישראל נשלטים על ידי בעלי הון מרובי אינטרסים בישראל - דודי ורטהיים ויצחק תשובה בקשת 12, לן בלווטניק ואודי אנג'ל בחדשות 13, ומשפחת אדלסון ב"ישראל היום".

ערוצי הטלוויזיה אמנם הציגו בשנים האחרונות עמדה לעומתית ברורה לנתניהו, אבל עמעום הביקורת נגדו והדהוד מסריו ומתן במה נרחבת יותר ויותר לתועמלנים מטעמו הם אינטרס ברור של בעלי ההון ששולטים בגופים אלה ומעוניינים ביחסים תקינים עם התקשורת. ההשפעות ההרסניות של בעלי גופי התקשורת ניכרות במיוחד באופן שבו "ידיעות אחרונות" מסקר את נתניהו בחודשים האחרונים. מוזס עומד לדין יחד עם נתניהו והשניים קשרו את גורלם זה בזה. אם נתניהו יינצל - גם מוזס עשוי להימלט מהדין.

במקביל, "ידיעות אחרונות" העניק לנתניהו גיבוי משמעותי בבחירות האחרונות וצימצם יחסית את הסיקור של סיפורים שעלולים להזיק לו. השיטה נחשפה בימים האחרונים כאשר העיתון הכתיר, בלי סיבה, את נתניהו כמנצח הגדול על בסיס נתוני המדגם, ושילב טורים רבים על ההישג ומשמעותו הציבורית. בנוסף, פורסם טור של אחד מכתבי העיתון שלפיו הניצחון המדומה מחייב מתן חיסיון מלא לנתניהו מפני העמדה לדין. חיסיון כזה עשוי לבטל את המשפט נגד נתניהו. יותר מזה מוזס לא צריך.

תגובות