אפילו יאיר נתניהו לא מפריע לכלה מאיסטנבול - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אפילו יאיר נתניהו לא מפריע לכלה מאיסטנבול

הסדרות הטורקיות משודרות היום בכ-150 מדינות בעולם והצליחו לחדור גם לשווקים תחרותיים קשים ■ מול ההצלחה הטורקית הכבירה, יכולה תעשיית הסדרות המצריות רק לקונן על מצבה הקודר

תגובות
רג'פ טייפ ארדואן
Burhan Ozbilici/אי־פי

חילופי המהלומות בין נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, לבין יאיר נתניהו לא מפריעים לסדרת הטלוויזיה "הכלה מאיסטנבול" להכות שורשים בארץ הקודש. כוכבי הסדרה שביקרו בישראל וזכו לחיבוקים ונשיקות, ואף להצעות נישואים, אינם מתרשמים מהיחסים הצוננים בין שתי המדינות ומהעלבונות והגידופים ההדדיים שמתעופפים בין נתניהו האב והבן לארדואן. בסך הכל, הם מאושרים בחלק ההולך וגדל בחשבונות הבנק שלהם.

כמוהם גם כל תעשיית הסדרות הטורקיות, שעל פי ראש לשכת הקישור של נשיאות טורקיה, הכניסו בשנה שעברה יותר מ–350 מיליון דולר והם מתכננים להגדיל את ההכנסות ליותר ממיליארד דולר עד 2023. זו אינה שאיפה בלתי מציאותית, נוכח הקפיצה המטאורית שעשתה התעשייה הטורקית הזאת מאז 2008, שבה סך ההכנסות מסדרות הגיע ל–10 מיליון דולר סך הכל.

הסדרות הטורקיות משודרות היום בכ–150 מדינות בעולם והצליחו לחדור גם לשווקים תחרותיים קשים, כמו הודו ומדינות אמריקה הלטינית, שיוצרות בעצמן מאות סדרות. את הזינוק המשמעותי ביותר עשו הסדרות הטורקיות בשוק הערבי, מאז שהחלו לדובב אותן לערבית או להוסיף להן כתוביות בערבית. הסערה בה נכבשו מדינות ערב ביצירות הטורקיות אף הצליחה לחולל שערוריות לא מעטות, כשבעלים התגרשו מנשותיהן בגלל שחשדו בהן שהן מאוהבת בסתר בגיבורי הסדרות.

אבל כמו ישראל, שאינה מפרידה בין פוליטיקה לבידור, ברשת הטלוויזיה הערבית MBC החליטו במארס שעבר להפסיק באחת את הקרנת הסדרות האלה בשל מדיניותה של טורקיה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלהן. טורקיה, שותפתה של איראן ובת בריתה של קטאר, שעמן מנהלות מדינות המפרץ ומצרים מאבק מדיני וכלכלי, ושבעצמה נחשבת למדינה עוינת במצרים ובסעודיה, "לא תוכל עוד ליהנות משידורי תעמולה בחינם", הסבירו מקורות ב–MBC.

"מדוע עלינו להפיץ אצלנו את תדמיתה הנאה של טורקיה ואת נופיה המקסימים דרך הקרנת הסדרות שלה?", השיבו דוברי נציגי החברה שהתבקשו להסביר את ההחלטה. זו לא היתה החלטה זולה. על פי ההערכות בתעשייה, ספגה הרשת הפסדים בסך 50 מיליון דולר בשל אבדן פרסומות, ירידה במספר הצופים וקניית תוכן חלופי.

סדרה הכלה מאיסטנבול
באדיבות ערוץ ויוה

לא ידוע בכמה התכווץ שיעור הצפייה ברשת בעקבות ההחלטה הזאת אבל מהתגובות ברשתות החברתיות ניכרת האכזבה העמוקה של הצופים, שהתאהבו בסדרות המדובבות לערבית שהציגו בפני הציבור הערבי סגנון חיים שונה המגיע ממדינה מוסלמית. יצרני התוכן הטורקיים מצדם מיהרו להעביר חלק מן התכנים באמצעות יוטיוב ובכך לשמור לפחות על חלק מן הצופים הערבים.

מול ההצלחה הטורקית הכבירה, יכולה תעשיית הסדרות המצריות רק לקונן על מצבה הקודר. בעוד כחודש וחצי יחול חודש הרמדאן, שבו עיקר הבילוי לאחר שבירת הצום הוא צפייה בסדרות טלוויזיה. לקראת החודש הקדוש, מתחילות חברות ההפקה להכין שנה קודם לכן סדרות בנות 30 פרקים שיוקרנו בכל ערב מערבי החודש ובחג עיד אל־פיטר שמסיים אותו. זוהי עונת הקטיף של הרווחים הגדולים שמזינים את המפיקים, התסריטאים והשחקנים במשך שנה שלמה.

אבל השנה מתברר, ייעלם כמעט לגמרי ז'אנר הסיטקום שהיה עד לפני שנים הפופולרי ביותר. מבקרי קולנוע מצריים מייחסים את הסיבה לכך לרמה הירודה של התכנים ולכך שלקהל נמאס כבר מהעתקת הפורמטים האמריקאים, והוא מעדיף דרמות שמטפלות באופן רציני יותר בסוגיות החיים. אלא שכאן טמון הקושי הכלכלי שמאיים על התעשייה כולה. הפקת סיטקום היא עסק זול יחסית בשל מספר השחקנים הקטן והתפאורה הבסיסית. לעומת זאת, הפקת דרמה דורשת העסקת צוות שחקנים גדול, הוצאות עתק על תפאורה ותלבושות.

הצלחתן של סדרות אלה טמונה בעיקר בשמות גדולים שמושכים אליהם קהל צופים. ואולם, השחקנים הנודעים אינם עובדים בחינם. על פי דיווחים בתקשורת הבידור המצרית יש שחקנים שמקבלים שכר של כ–45 מיליון לירות מצריות (כ–2.5 מיליון דולר) לסדרה שלמה. זהו סכום פעוט במונחים הוליוודיים אבל הון עצום במציאות השכר המצרית.

בעלי חברות הפקה מתלוננים על כך ששכר של שחקן ראשי מפורסם מגיע לעתים לכמחצית מכלל הוצאות ההפקה. היתר צריך להתחלק בין הוצאות התפעול לשכר שחקני המשנה שזוכים רק לפירורים מהשלל. על המפיקים במצרים הוטלה בשנה שעברה גזרה חדשה, לפיה נאסר על רשתות הטלוויזיה הממשלתיות לרכוש סדרות במחיר שעולה על 70 מיליון לירות מצריות, איסור שפירושו ניהול משא ומתן מחודש וקשוח עם השחקנים כדי להפחית בהוצאות או ביטול תוכניות ההפקה.

ענף הקולנוע אינו במיטבו, ומקומות העבודה שהוא יכול להציע מצומצמים יותר מבענף הטלוויזיה. קרן אור מהבהבת נפתחה השנה מכיוון סעודיה, שיורש העצר שלה מבקש לפתח את תעשיית הקולנוע בה. הממלכה, שנעדרת תשתית מקצועית בתחום, הפיחה תקווה רבה בקרב שחקנים ותסריטאים מצריים שכבר החלו לחלום על שכר של מיליונים. אלא שבינתיים, חלום הקולנוע הסעודי אינו מתרומם, ונראה שאמני מצרים ייאלצו להמשיך לנהוג במוניות או למלצר בין הופעה להופעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#