רשות השידור לא מעניינת את הציבור - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רשות השידור לא מעניינת את הציבור

הרשות כבר מתה - וכולנו אורחים בהלוויה יקרה מדי

15תגובות

באחרונה הגיעו לכותבת שורות אלה תלונות מעובדים ברשות. סיפורם היה פשוט: במסגרת הרפורמה נעשה חישוב של רכיב השעות הנוספות בעבור כל עובד. החישוב נעשה לפי השעות הנוספות שעליהן דיווח כל עובד בשלוש השנים האחרונות. העובדים טענו כי מי שרימה יותר בשנים אלה זוכה כעת מן ההפקר, ואילו הם, שדיווחו על שעות נוספות צנועות, יוצאים נפסדים.

ובאילו סכומים מדובר? לפי העובדים "הרמאים הגדולים יותר" שדיווחו על כמות מופרכת של שעות עבודה שלא נעשתה, יוכלו לקבל עד 10,000 שקל לחודש בעבור שעות נוספות. ואילו הם, שדיווחו על פחות שעות עבודה - שלא נעשתה בפועל - יקבלו רק 5,000-6,000 שקל לחודש בעבור שעות נוספות. הם לא ציינו כי עובד חדש בתפקיד זהה שיצטרף לאחר הרפורמה (דור ב'), ירוויח 6,000-8,000 שקל כולל הכל, שזה הערך האמיתי של עובדים אלה בשוק.

טענות מקוממות אלה משקפות את הנורמות הנהוגות ברשות, ואת הפער שבין הסטנדרטים שמצפים להם עובדי הרשות, לעומת אלה שהעובד הסביר בשוק העבודה מתמודד עמם. במשך שנים התגבשו ברשות נהלים נפסדים ותרבות ארגונית קלוקלת, כשההתערבות הפוליטית והניהול הלא ענייני היו הקטר שמשך אחריו את הרכבת לתהום. כך, חלק נכבד מהעובדים מרוויחים משכורות ענק - רק בשל השתייכות לוועד או מגזר חזק - ואילו חלק אחר מרוויח פרוטות. גם לאחר הרפורמה לא יהיה שינוי מהותי, למעט הדרישה האלמנטרית שהעובדים אכן יעבדו. מבחינת חובות הרשות כגוף שידור ציבורי הרי שמדובר בפארסה, כשהרשות מוציאה על תוכן מקומי אחוזים בודדים בהשוואה למחויבויותיה.

כשהערוצים המסחריים חורגים מהמחויבויות שלהם, הממומנות מכסף פרטי של בעלי הבית - הם סופגים קיתונות של ביקורת. כשרשות השידור, הממומנת מכספנו, לא מביעה עניין במחויבויות שלה - הדבר לא מטריד אף אחד. הסיבה הפשוטה: הרשות לא מעניינת את הציבור, לטוב ולרע. לכן, רוב הדיונים על רשות השידור מתחילים ונגמרים באגרה.

עם זאת, יש לזכור את קרן האור שהיא תחנות הרדיו של קול ישראל. גם הן סובלות מהתחלואים השונים של הרשות, אך השכילו להישאר גוף תקשורת משמעותי שהציבור ממשיך להאזין לו, ואין להכלילן בשורה אחת עם ערוץ 1.

מה ניתן לעשות עכשיו? תקוות רבות תלויות ברפורמה, שבמהלכה אמורים לפרוש כ-700 מתוך כ-1,900 עובדי הרשות. המקום אמור לעבור שינוי ארגוני וטכנולוגי, וכבר שנים מבטיחים לנו שהנה הרשות נהפכת ל-BBC המקומי. בשבוע שעבר התכנסו בכירים מישראל ומהעולם כדי לדון בחזון הנדרש לשידור הציבורי, זאת בזמן שהכסף להפקות בערוץ 1 נגמר והעובדים מאיימים בהשבתה. נראה שהפער בין פנטזיה למציאות מעולם לא היה גדול יותר.

ניתוח רציונלי יקבע שהרשות כבר מתה, וכולנו אורחים בלוויה ארוכה ויקרה מדי. ההתנהלות הקלוקלת היא חלק כה מהותי מרשות השידור, שככל הנראה רפורמה לא תוכל לשנות זאת. האפשרות של סגירה ופתיחה מחדש נשמעת בלתי אפשרית - אבל ייתכן שזה הסיכוי היחידי לרשות שידור מתפקדת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#