חגיגת המינויים ברשות השידור: "הפכה לכלי משחק בידי הפוליטיקאים" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חגיגת המינויים ברשות השידור: "הפכה לכלי משחק בידי הפוליטיקאים"

מבקר המדינה מצא "כשל יסודי ועמוק בניהול מערך כוח האדם של הרשות" וציין את התערבות ראש הממשלה במינוי היו"ר; רשות השידור: רואים בחומרה את הממצאים

תגובות

רשות השידור מתנהלת באופן קלוקל; הדרג הפוליטי מתערב במינויים ודוחף את מועמדיו; המנהלים הבכירים ברשות משמשים בתפקידם במינויים זמניים בלי הליך מכרזי תקין - מה שהופך אותם לקלים יותר להשפעה; הרשות פועלת ללא תקציב מאושר ובשנים קודמות אף שגתה בחישוב התקציבי שלה ביותר מ-100 מיליון שקל בשנה, ובשורה התחתונה 700-800 מיליון שקל מכספי הציבור נשפכים כל שנה לגוף שמתנהל באופן כושל - כך עולה מהדו"ח של מבקר המדינה בנוגע לרשות השידור.

לא פחות מ-76 עמודים בחר המבקר להקדיש לרשות השידור, ומהם עולה תמונה קשה של תרבות ארגונית קלוקלת, התעלמות מכללי השירות הציבורי והתערבות פוליטית גסה. המבקר כבר שלח מכתב מקדים לפי כמה חודשים שבה הטיל אחריות כבדה על כתפיו של המנכ"ל המכהן מוטי שקלאר, שעתיד לסיים את תפקידו בקרוב.

אמיל סלמן

מינויים פוליטיים

חלק גדול בדו"ח מוקדש לנושא המינויים ברשות השידור, ועולה ממנו כי המינויים נעשים לפי קרבה פוליטית או אישית, עקיפת נהלים, כשהקשר להתאמת האדם לתפקידו נדחק. לפי הדו"ח, כמחצית מהמועמדים לחברי המליאה שהגיש לאישור השר הממונה הקודם יולי אדלשטיין, היו בעלי זיקה אישית או פוליטית. בחמישה מקרים במהלך מינוי שתי מליאות, פנו שרים ממונים לוועדה לבדיקת המינויים וביקשו ממנו לעיין מחדש בהחלטותיה - כלומר ניסו להכניס מקורבים שנפסלו על רקע קרבתם.

לאחר שהיועץ המשפטי דאז מני מזוז ראה את הרשימה למליאה הנוכחית הוא כתב לאדלשטיין כי "אין למנות אדם למליאה אך בשל זיקתו או זיהויו הפוליטי. מינוי כזה עלול לעקר מתוכן את תכלית החוק ולפגוע בתפקוד של רשות השידור כגוף מקצועי א-פוליטי". היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה כתבה למזוז לאחר שראתה את הרשימה כי ברשימה מועמדים רבים שלהם זיקה לפוליטיקאים, "באופן אשר עלול לצבוע את המליאה המוצעת בגוון פוליטי". המבקר כותב בעניין זה כי "התייחסויות אלה הן נורת אזהרה ומחייבות בחינה קפדנית של ההליך. יש לשקול מסירת הודעה מפורטת שתציג את כישוריו המיוחדים של כל מועמד כזה. הודעות אלה ראוי שיהיו גלויות על מנת שייבחנו במישור הציבורי".

מינוי היו"ר - ראש הממשלה התערב

טל כהן

המבקר בחן את הליך מינוי היו"ר הנוכחי אמיר גילת ואת המהלכים שקדמו לו. הוא פותח את דבריו בתיאור עזיבת היו"ר הקודם משה גביש, שלפי הדו"ח התפטר "למרות שברשות שררה הסכמה לגבי תרומתו לרשות ולקידום הרפורמה". גביש טוען שעזב לאחר שאדלשטיין אמר לו מפורשות כי "אנחנו מחפשים מישהו משלנו". הוא חזר ואישר את הדברים בהמשך ואמר כי "הרשות הפכה לכלי משחק ולמקור ליצירת כוח תקשורתי פוליטי". אדלשטיין הכחיש את הדברים. המבקר מציין כי אינו מבקש להכריע בעניין, אבל כי "מקרה זה משקף את הקושי הקיים בזיקה ובמעורבות של הדרג הפוליטי (השר הממונה) בסוגיות מינוי וכהונה של העומדים בראש גוף שידור ציבורי".

לאחר מכן ניסה אדלשטיין למנות לתפקיד את מנכ"ל בזק בעבר, אמנון דיק, שלו ניסיון עסקי עשיר. נתניהו התנגד ואדלשטיין עזב את המשרד בסופו של דבר, כשגם פה מצביע המבקר על הבעייתיות - "במקרה זה מנעו חילוקי דעות בין ראש הממשלה לשר הממונה מינוי יו"ר לרשות. גם עניין זה מעיד על הצורך להקטין את המעורבות של המערכת הפוליטית ברשות".

לאחר עזיבתו של אדלשטיין מונה לתפקיד אמיר גילת, בעבר יועצו של נתניהו, שהיה מועמד לשמש חבר מליאה. המבקר כותב כי משרד ראש הממשלה מסר בעניין המינוי כי "ראש הממשלה חשב שיש למנות לתפקיד יו"ר הרשות אדם בעל ניסיון בניהול תקשורתי בכיר, על כן בחר בגילת. הליך המינוי לרשות השידור הוא מינוי של המערכת הממשלתית שמאושר על ידי הממשלה, כך שחילוקי דעות בין השר הממונה לראש הממשלה, אינם בלתי סבירים".

בדו"ח מועברת ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה בנושא מניעת מינויו של דיק וההתערבות למען גילת. לפי המבקר, "מעורבות של ראש ממשלה במינוי מועמד שהשר הממונה המליץ עליו, ראוי שתהיה רק במקרים חריגים, במיוחד כשמדובר במועמד מקצועי נטול זיקה פוליטית. אם החליט ראש הממשלה כי התערבותו בלתי נמנעת ראוי שיציג את טעמיה מראש. יש לנקוט משנה זהירות בהליך שיש בו זיקה ישירה של גורמים פוליטיים לעבודתו של גוף תקשורת ציבורית".

מנהלי הרשות מונו ללא מכרז

בעיה נוספת שמעלה המבקר היא ההתנהלות הבעייתית מבחינת המינויים בפועל ברשות, כשהמשמעות היא שהמנהלים הבכירים ברשות נמצאים בתפקידם במינוי זמני אך בעצם משמשים בו שנים. המבקר מונה שורה ארוכה של מנהלים בכירים ברשות, ביניהם מנהל הטלוויזיה ומנהלי הרדיו בעברית וערבית, אשר כולם נמצאים זמן רב בתפקידם למרות שמעולם לא עברו הליך מכרזי.

קיימים הבדלים בדרך שבה מצאו את עצמם המנהלים הבכירים נשארים בתפקידיהם למרות שהיו במינוי זמני - בחלק מהמקרים כהונת המנהלים הוארכה שוב ושוב, בחלק מהמקרים נדחו המכרזים הרלוונטיים בשל סיבות שונות, ביניהן גם התערבות פוליטית, והרשות לא טרחה לקדם מכרזים שהיה בהם צורך.

בנוגע לכהונה הארוכה של מנהל הטלוויזיה, למשל, כותב המבקר כי "הנהלת הרשות והיו"ר דאז נמנעו מבחירת מנהל מקצועי למדיום העיקרי ברשות בהליך מכרזי, ותחת זאת מינו במשך למעלה משלוש שנים מנהל זמני. עקב כך לא היה מעמדו של מנהל הטלוויזיה בעברית (בפועל) איתן מול ההנהלה ומול שאר המנהלים הבכירים של הטלוויזיה, והדבר היה עלול להשפיע על האופן שבו קיבל החלטות ניהוליות".

המבקר מפרט דברים דומים גם על מנהלי המדיומים הבכירים האחרים, ובסיכומם כותב כי "מספרם הגדול של המינויים האמורים והתקופה הממושכת שבמהלכה התקבלו ההחלטות לנהוג כך מלמדים על כשל יסודי ועמוק בניהול מערך כוח האדם של הרשות. הגורמים בהנהלת הרשות ובמוסדותיה אשר לא הפסיקו פעילות לקויה זו נושאים באחריות. תפקודם של הנהלת הרשות ומוסדותיה במשך שנים הביא להיווצרות תרבות ארגונית פסולה שסטתה מהמינהל התקין. כל אימת שהנהלת הרשות האריכה את המינויים בפועל, היה אפשר ללמוד מהאופן שבו ניסחה את הדברים שהמינוי הוא לתקופה מוגבלת וקצרה עד לפרסום מכרז. יש לראות בחומרה שעל אף ניסוחים אלה לא נקטה הרשות ברוב המקרים שום צעד לקידום מכרזים". המבקר מנחה את הרשות לפעול בהקדם לאיוש כל המשרות במכרזים.

אין כסף לתוכן

רשות השידור משקיעה סכומים זעומים בתוכן ורחוקה מלעמוד במחוייבויות הנקובות בחוק, זאת למרות שהיא אוחזת בתקציב של 700-800 מיליון שקל, ואמורה להוות את אחד הגופים המשמעותיים מבחינת השקעה בתוכן ועידוד שוק היצירה הישראלי, כך לפי המבקר. חוק רשות השידור קובע כי ההוצאה השנתית של הרשות לרכישת הפקות מקומיות לא תפחת מ-36% מהכנסותיה באותה שנה. ההוצאה השנתית לרכישת תכניות "סוגה עלית", כלומר דרמה ותעודה, לא תפחת מ-10% מהכנסותיה באותה שנה.

לפיכך, ההוצאה השנתית שהיתה צריכה הרשות להוציא בשנים 2007-2010 למימון רכישה של הפקות מקומיות היתה 230-245 מיליון שקל לשנה, ואילו ההוצאה השנתית מסכום זה לרכישת תכניות "סוגה עילית" היתה צריכה להיות 64-68 מיליון שקל לשנה. ואולם מנהלי הרשות השונים פנו לשרים הממונים וביקשו מהם אישור להפחית סכומים אלה, שכן אין ביכולתם לעמוד בהם, וקיבלו את אישור השרים. במקום להוציא 36% מהכנסותיה על רכש מקומי הוציאה הרשות בין 1.7% ל-2.7% בלבד, כלומר 12-14 מיליון שקל במקום 230-245 מיליון שקל. בתחום הסוגה העלית המצב מעט טוב יותר, כאשר במקום הוצאה של 10% מההכנסות שהן 64-68 מיליון שקל בשנה, הוציאה הרשות 1.1%-2.2% בשנים 2007-2010, כלומר 6-12 מיליון שקל.

תקציב הרשות - 800 מי יודע

TheMarker

רשות השידור היא תאגיד, ולפיכך עליה להכין מדי שנה תקציב ולפעול לפיו. בדיקת המבקר העלתה כי ב-2004-2010 פעלה הרשות בלא תקציב מאושר כחוק. הסיבות לכך הן כי בשנים המוקדמות יותר פעלה הרשות ללא ועד מנהל (בעיה בפני עצמה), ב-2007 לא אישרו מוסדות הרשות את התקציב שכן טענו שאינו מאוזן; וב-2008-2009 יצאו ברשות מנקודת מבט אופטימית במיוחד והכינו תקציב המבוסס על הנחה שתהיה רפורמה, שעדיין לא קרתה כידוע. הרשות גם לא הגישה הצעת תקציב ל-2010, גם במקרה זה משום שחשבה שתהיה רפורמה. לדעת המבקר "האחריות לכשל מתמשך זה מוטלת על המוסדות המנהלים שלה ועל השרים הממונים עליה. החובה להכנת תקציב ולאישורו קיימת גם כשמתגבשת רפורמה".

ואולם גם הצעות התקציב שהרשות כן התכוונה לעבוד לפיהן, היו רחוקות ממה שהמתרחש בפועל: "לפי הצעת התקציב ל-2005, היתה אמורה השנה להסתיים באיזון תקציבי. בפועל היה גירעון הרשות באותה שנה כ-137 מיליון שקל. ב-2006-2008 הכינה הרשות הצעת תקציב שבה חרגו ההוצאות מן הכנסות ב-100-150 מיליון שקל לשנה". המבקר מוסיף כי "במועד סיכום דו"ח זה, ינואר 2011, עדיין לא היו בידי הרשות השידור נתונים מלאים על ביצוע התקציב ב-2009".

התנהלות מול אנשי תקשורת ועיתונאים

רשות השידור גייסה אנשי תקשורת ללא ביצוע מכרז, בחלק מהמקרים בניגוד להנחיות הלשכה המשפטית, העסיקה עיתונאים כראות עינה ללא חוזה מתאים או ללא אישור להעסיקם, בחלק מהמקרים החוזה לא התאים לעבודה שבוצעה, אישור לעבודות מחוץ לרשות ניתן באופן שרירותי ובאופן כללי ניהול אנשי התקשורת התבצע שלא לפי כללי המינהל התקין, כך קבע המבקר.

הרשות מגייסת עובדים בתפקידי תקשורת בכירים ללא מכרז, זאת למרות קביעה של היועצת המשפטית מ-2007 שכל עובד יתקבל במכרז. מנכ"ל הרשות מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה בדצמבר 2010 ש"כגוף תקשורת, מבוסס כוח האדם של רשות השידור גם על טאלנטים ייחודיים. אין אפשרות לבחרם במכרז, מאחר שקשה מאוד להגדיר את ייחודו של כל אחד מהם, וכן קשה להשוות בין המגישים השונים. זו היתה התפיסה ברשות מאז ומעולם וזו התפיסה הרווחת בכל ערוצי השידור". יו"ר הרשות דאז מסר תשובה דומה ואמר כי אינו סבור "שניתן לגייס כוכבי תקשורת במכרז. הדבר אינו נעשה בשום גוף תקשורת".

במשרד המבקר מעירים כי "הרשות מחויבת למלא את כל הוראות הדין. אם סברו מנהלי הרשות כי שיטת המכרז אינה מתאימה לגיוס אנשי תקשורת בכירים, הרי שהיה עליהם לפעול על פי הנדרש בתקנות ולהחליט כי סוג משרות זה פטור ממכרז. מאחר שלא עשו כן, הרי שפעולתם זו נעשתה שלא על פי הוראות הדין".

המבקר מפרט מספר מקרים של העסקת עיתונאים - עיתונאי שעבד ברשות במשך 35 שנים, קיבל תנאי פרישה מועדפים במסגרת תוכנית עידוד לפרישה מרצון, ולאחר מכן חזר לעבוד ברשות בחוזה קבלני ולמרות קביעה של סגנית היועצת המשפטית כי הדבר היה אסור. רק לאחר מספר שנים הפסיקה הרשות את העסקתו, לאחר שקיבלה הוראה מהממונה על השכר באוצר. כפי הנראה מדובר במנשה רז.

עיתונאית נוספת עבדה ברשות במשך חמש שנים, עזבה אותה וחזרה לאחר מכן בחוזה קבלני. למרות זאת החוזה שלה כלל רכיבי שכר מובהקים כגון דמי הבראה, ביגוד, קרן השתלמות, ביטוח מנהלים, ימי חופשה ועוד, כלומר כך הועסקה העיתונאית בפועל במשך ארבע שנים ללא מכרז וללא פטור ממכרז. לאחר שנתיים נוספות נחתם עמה חוזה אישי.

דו"ח הביקורת מתייחס גם לעבודה פרטית של עיתונאים - החל מעבודה בכלי תקשורת נוספים ועד "חלטורות" כמנחי אירועים. הנוהל בעניין קובע כי על העובד לקבל אישור לפני שהסכים לקבל על עצמו עבודה נוספת, והיא צריכה להיות מאושרת על ידי סמנכ"לית משאבי אנוש, שתקבל את חוות דעתה של היועצת המשפטית. המבקר כותב כי אנשי תקשורת בכירים עבדו בעבודות פרטיות בלי שבקשתם קיבלה את האישור הנדרש.

כך לדוגמה עיתונאי מרשות השידור ביקש לעבוד בעיתון יומי גדול. בחוות דעת שהעבירה היועצת המשפטית למנכ"ל היא קבעה ש"מדובר בבקשה לעבודה נוספת בתחום עיסוקו של העובד, בשימוש בחומרים שהעובד מקבל עבור רשות השידור בתוקף תפקידו ברשות ואולי אף באותן שעות. דברים אלה יכול שייצרו ניגוד עניינים בין תפקידו של העובד ברשות לבין תפקידו בעבודה הנוספת". לפיכך קבעה כי לא ניתן לאשר הבקשה. המנכ"ל ביקש מהיועצת לבחון שוב את הבקשה, והיא סירבה לשנות את החלטתה. למרות זאת החל העיתונאי בעבודתו בעיתון בטענה שקיבל אישור בעל פה מהמנכ"ל.

כמו כן, הוחלט ברשות לא לאפשר לעיתונאי רשות השידור להופיע בערוצים המסחריים או בתחנות רדיו אזורי, מאחר שמדובר במתחרים ישירים. באחד המקרים לא אושר לעיתונאית להשתתף בתוכנית בערוץ מקביל, והיא עשתה זאת בכל מקרה כשהיא אומרת שיש לה אישור מהמנכ"ל. עיתונאית נוספת שהשתתפה בתוכנית בערוץ 2 כלל לא ביקשה אישור לדברים, ונדרשה למלא בקשה בעניין רק שלושה חודשים לאחר שהחלה להופיע בערוץ אחר, כשהתוכנית שבה השתתפה עומדת לרדת מהאוויר בכל מקרה (כפי הנראה מדובר בדליה מזור שהשתתפה ברוקדים עם כוכבים).

מנכ"ל הרשות מסר למבקר כי הוא סבור ש"השתתפותם של 'כוכבי' רשות השידור בחיי התרבות והתקשורת בארץ תורמים לרשות השידור ומחזקים אותה". עוד ציין המנכ"ל כי "'כוכבי התקשורת' המועסקים בערוצים המסחריים מופיעים בקביעות באמצעי תקשורת שונים לבד מזה המעסיק אותם, אינני רואה סיבה לקפח את 'כוכבי' רשות השידור". המבקר טוען בנוגע לתשובה זו של המנכ"ל כי "התשובה סותרת את החלטת הוועד המנהל מ-1995, את פסיקת בית המשפט מ-2001 ואת הנוהל החדש שנכנס לתוקף בינואר 2009, בעיצומה של תקופת כהונתו כמנכ"ל. אם סבר המנכ"ל שחשיפתם של אנשי תקשורת בכירים בערוצי תקשורת אחרים תועיל לרשות, היה עליו לפעול לעגן זאת בנוהל החדש". בעייתיות נוספת נמצאה בהעסקת נותני שירות מחוץ לרשות, כאשר גם פה מזכיר המבקר מקרים רבים שבהם ההתקשרות נעשתה שלא בהתאם לכללים.

רשות השידור: רואים בחומרה את הממצאים

מרשות השידור נמסר בתגובה: "הוועד המנהל של רשות השידור קיבל את המלצת ועדת הביקורת, לאמץ באופן מלא את דו"ח מבקר המדינה ולפעול לתיקון כל הליקויים. הוועד המנהל בישיבתו הראשונה החל בתהליך ביטול כל המינויים בפועל והחל בישום מלא של מסקנות דו"ח מבקר המדינה. הוועד המנהל רואה בחומרה יתרה את מסקנות המבקר המצביעות על כשלים ניהוליים בכל הדרגים לרבות בדרג המנכ"ל".

TheMarker

מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, מסר כי הוא מברך על דו"ח הביקורת ומודה על הערותיו. "ליקויים רבים עליהם מצביע הדוח תוקנו כבר טרם פרסום הדו"ח", מסר שקלאר, והדגיש כי  הליקויים עליהם מצביע המבקר אין בהם משום הטלת דופי או ניקיון כפיים.

הביקורת עוסקת בתקופה קשה מאד לרשות השידור, שבה לא כיהן ועד מנהל, ובה תקציב הרשות קוצץ ביותר מ-40 אחוזים, תקופה קשה שחייבה פעולות שיבטיחו את המשך השידורים ושמירה על איכותם. בכלל זה, גם התקשרויות שהיו חיוניות להמשך השידורים.

מנכ"ל הרשות, המשלים חמש שנות כהונה, הדגיש כי בתקופת כהונתו התחזק מעמדה של הרשות כגוף שידור ממלכתי-ציבורי, עצמאי ואיכותי, הנותן ביטוי לתרבות הישראלית ומשקף את מגוון הדעות בחברה: "בתקופה זו נחתמו הסכמי הרפורמה וההסכמים האחרים שיובילו את הרשות לדרך חדשה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#