משיח יבוא? "מיזוג רשת-ערוץ עשר דווקא טוב לתחרות, התאגיד יתחזק" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משיח יבוא? "מיזוג רשת-ערוץ עשר דווקא טוב לתחרות, התאגיד יתחזק"

השקת הסדרה "משיח", הראשונה שהופקה על ידי סלקום, בולטת מאוד על רקע הצמצום הניכר בהפקות מקור בטלוויזיה המסחרית - ומול הגידול המשמעותי בהפקות שמזמינה ומממנת המדינה. מי מרוויח מזה, על מי זה משפיע והאם זה טוב לצופה הישראלי?

תגובות
אודי כגן בסדרה "משיח"
יובל נטר

אולם האירועים TLV east הסמוך לרחוב יגאל אלון בתל אביב הפך ביום ראשון השבוע להעתק כמעט מדויק של "האורחן של משיח" — חדר האוכל של "משיח", הזמר הכי מוחמץ בעולם. היה שם אפילו את קיר התהילה, שבו הוצגו כל קטעי העיתונות שבהם הופיע אי פעם משיח, כולל עטיפת התקליט הבינלאומי שלו שבאופן מפתיע לא זכה להצלחה רבה.

היתה זו ההשקה של הסדרה "משיח", המבוססת על סדרת הרשת המצליחה שיצר אודי כגן ב–2013. בינתיים נהפך כגן לאחת הדמויות הבולטות בצוות של "ארץ נהדרת", וגם לכוכב הפרסומות של שירותי הטלוויזיה של סלקום. אותה סלקום החליטה לראשונה גם להשקיע לא רק בפרסומות של כגן, אלא גם ביצירה מקורית שלו. חברת הסלולר השקיעה יחד עם קשת בהפקת סדרה קומית בת 12 פרקים סביב דמותו של משיח.

משיח - דלג

האירוע — שכלל גם מופע ממיטב להיטיו של משיח עצמו — היה עשוי להיראות כמו השקה נוספת של סדרת טלוויזיה, אבל הפעם היה לו גם ממד היסטורי. סלקום, שהשיקה את שירותי הטלוויזיה הרב־ערוצית שלה בשלהי 2014, החליטה לראשונה להשקיע כסף ביצירה מקורית ישראלית, ולא רק ברכש תוכן זר כמו סדרות HBO. עד כה, סלקום סיפקה לצופיה תוכן מגוון, אך לא השקיעה ישירות בהפקת תוכן מקומי.

בדומה לה, גם פרטנר משקיעה מעט בתוכן מקורי. החברה מנתבת חלק מכספיה ישירות בתכנים בערוץ הילדים של RGE ובערוץ סטנד־אפ מקומי. ואולם למרות כל ההשקעות האלה, המגמה בשוק התוכן הישראלי הפוכה: השוק הזה, המבוסס על הכנסות מגופים מסחריים, נמצא באיום ממשי בשנים האחרונות וחווה התכווצות אטית אך עקבית. מנגד, יותר ויותר כסף זורם ליצירה הישראלית דווקא מגופים ציבוריים — תאגיד השידור הציבורי כאן, הטלוויזיה החינוכית וגם הפקות ממשלתיות אחרות, כמו סרטוני תדמית למשרדי ממשלה או הפקות לרגל חגיגות ה–70 למדינה.

"זה נכון שיש כיום לא מעט עבודה ליוצרים", אומרת אסנת טרבלסי, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, "אבל בשידור המסחרי כמעט אין השקעה בתוכן דוקומנטרי וביצירה ישראלית. נעשים סרטים דוקומנטריים בודדים. לפעמים הם מפיקים סרטים ופשוט לא משדרים אותם. לעומת זאת, בתאגיד השידור יש כיום עשרות סרטים וסדרות דוקומנטריים בשלבים שונים".

הכסף הפרטי מתכווץ - הציבורי מתרחב

הכסף עובר לשידור הציבורי

כמה מגמות שונות הביאו למצב של התכווצות ההוצאה על תוכן מקומי על ידי הגופים הפרטיים. הגופים המשקיעים בתוכן מקומי נחלקים לשתי קטגוריות: הטלוויזיה הרב־ערוצית (בעיקר HOT ו–yes) והטלוויזיה המסחרית (קשת, רשת וערוץ עשר).

נתחיל בשוק הרב־ערוצי: עד כה HOT ו–yes חויבו להשקיע 8% מהכנסותיהן בתחום הטלוויזיה ביצירה מקורית ישראלית. בפועל, הן משקיעות בדרך כלל מעט יותר מהמחויבות שלהן. ב–2014 השקיעה HOT כ–180 מיליון שקל ביצירה מקורית ישראלית, ואילו yes הזרימה לשוק זה 132 מיליון שקל. באמצעות הסכומים האלה הופקו סדרות כמו "זגורי אימפריה" או "שטיסל", אך סכום זה כולל גם תוכן שאינו מסוגה עילית, כמו תוכניות בידור וריאליטי.

אלא שהתגברות התחרות בשוק הרב־ערוצי שחקה את הכנסות שתי החברות, ובהתאם לכך גם ירדה ההשקעה בתוכן. ב–2017, לפי נתונים שהגיעו לידי Markerweek, ההשקעה של HOT ירדה ל–158 מיליון שקל, ואילו ב–yes היא דווקא עלתה ל–158 מיליון שקל. שתי החברות השקיעו בתוכן מקורי הרבה מעבר לחובה הרגולטורית שלהן: HOT היתה חייבת להשקיע בתוכן מסוג זה רק 147 מיליון שקל, ואילו yes היתה מחויבת להשקיע בו 138 מיליון שקל בלבד. הסיבה לכך ששתי החברות השקיעו יותר מכפי שחויבו היא בעיקר משום שתחזיותיהן לגבי עתיד ההכנסות שלהן היו שגויות. כלומר, ההוצאה הגבוהה היתה אירוע חד־פעמי.

אם ההכנסות של שתי החברות הרב־ערוציות היחידות בישראל במשך כל 2018 יהיו דומות לאלה של הרבעון הראשון של אותה שנה, שבו נרשמה ירידה משמעותית, שוק ההפקה המקומי יאבד הכנסה נוספת — והפעם גם הפער בין חובת ההשקעה שלהן ליישום יהיה קטן יותר. בסך הכל, עד סוף השנה תאבד היצירה הישראלית הכנסות של 30–40 מיליון שקל לעומת 2014.

yes

על אף שיש כוונה עתידית לחייב גם את סלקום ופרטנר בהשקעה בתוכן מקורי ישראלי באמצעות חקיקה, התהליך עוד נראה רחוק ומורכב, ובכל מקרה תוענק להן "הגנת ינוקא" (הקלות בשנת הפעילות הראשונה). בנוסף, גם אם שתי החברות יחויבו להשקיע בתוכן, התמחור הנמוך שלהן גורם לירידה רוחבית בהכנסות שוק הטלוויזיה, ולפיכך גורר ירידה בהשקעה גם בהפקות.

ומה קורה בתחום הטלוויזיה המסחרית? הדרמה של הימים האחרונים היתה ההכרזה של בעלי המניות מטעם רשת וערוץ עשר על מזכר הבנות למיזוג ביניהם. המיזוג הזה עשוי לכווץ עוד יותר את ההשקעה בתוכן מקורי בישראל. כך, ב-2014 השקיעו קשת ורשת (אז בערוץ 2) וערוץ עשר יחד כ–400 מיליון שקל ברכישה של יצירה מקומית (כולל סוגה עילית וסוגה רגילה). סכום זה אינו כולל את ההפקות העצמיות של גופי השידור בהשקעה נוספת של כ–100–200 מיליון שקל, וכן את ההשקעה בשידורי חברות החדשות — 200 מיליון שקל נוספים יחד.

בשנת הפיצול של ערוץ 2, 2017, וכן בתחילת 2018 הזרימו שלושת הגופים סכומים ניכרים לשוק ההפקות, וההשקעה הכוללת עלתה לפי ההערכות לכ–500 מיליון שקל. ואולם אחרי שההפסדים העמיקו, מתחילת השנה נעצרו ההשקעות משמעותית. ערוץ עשר כמעט עצר את כל הפקות החוץ שלו, אבל גם רשת וקשת חתכו וכיווצו הפקות. חוק חדש שאושר בכנסת בחודשים האחרונים מאפשר לערוצים המסחריים להפיק הרבה יותר בתוך הבית ולא לרכוש תכנים משוק היצירה המקומית.

אוהד רומנו

מנגד, הכסף עובר — ובגדול — לשידור הציבורי. עד 2015 הזרימה רשות השידור מיליונים בודדים לשוק היצירה. בעקבות עתירה לבג"ץ החלה הרשות להזרים כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה ליצירה מקומית, אבל חלק גדול מהכסף, כפי שנחשף ב–TheMarker, זרם למקורבים והסוגיה נמצאת כיום בדיונים בפרקליטות לקראת הגשת כתבי אישום. כעת חל שינוי: תאגיד כאן, שהוקם במאי 2017, הוציא כחצי מיליארד שקל להפקות מקור ישראליות. עוד לפני כן כבר זכה לתקציב הקמה מיוחד שכלל גם 68 מיליון שקל לרכישת הפקות.

ב–2017, שנת הפעילות הראשונה של התאגיד, הוא הוציא 221 מיליון שקל להפקות מקומיות, כולל הפקות בערבית. עד כה, ב–2018 נחתמו הסכמי הפקה בסך 90 מיליון שקל והסכמים נוספים בהיקף של 85 מיליון שקל נמצאים כעת בהליכי חתימה.

גם הטלוויזיה החינוכית ממשיכה להזרים לשוק מדי שנה כ–60–70 מיליון שקל בהפקות, אף שבאוגוסט היא צפויה להיסגר ולעבור לתאגיד. עם זאת, היקף ההשקעה בתוכן מקורי לילדים יישאר על כנו ואולי אף יגדל. מעבר לכך, כסף צפוי לזרום גם משורה של הפקות ממשלתיות שונות — מפרסומות וסרטי הסברה, ועד תכנים שהופקו לקראת חגיגות ה–70. במלים אחרות, יותר ויותר יצירה ישראלית הופכת להיות ממשלתית, ולבוא על חשבון היצירה המסחרית.

בשורה התחתונה, היקף ההפקות בשוק הישראלי נמצא במגמת ירידה ועשוי לאבד עשרות מיליוני שקלים נוספים בשנים הקרובות, בעוד ההכנסות של היוצרים מהשידור הציבורי גדלות. עם זאת, פתיחת השוק המקומי לזירה הבינלאומית באמצעות מכירת פורמטים וסדרות למדינות רבות, מתחילה להניב הכנסה משמעותית ליוצרים בישראל.

הסדרה "היהודים באים" של תאגיד השידור
מיכל אפרתי

"השידור הציבורי הציל את המצב"

"הייתי שמחה אם HOT ו–yes לא היו מורידות את היקף ההשקעה שלהן, ומנגד פרטנר וסלקום היו משקיעות יותר", אומרת טרבלסי, "אך זו המציאות. כל השוק בעולם משתנה עם הכניסה של נטפליקס ואמזון. כל התפישה של מימון תוכן השתנתה ותמשיך להשתנות. כניסת השידור הציבורי הצילה את המצב. שנים לא עשו פה, למשל, סדרות היסטוריות, ועכשיו יש סרטים כאלה שמופקים בתאגיד. צריך לוודא שדואגים שהשחקנים החדשים בשוק ישקיעו בהפקות מקור".

אחד המפיקים הבולטים בישראל, אסף גיל (המפיק, בין היתר, את "מאסטר שף", "חתונה ממבט ראשון", ו"בייבי בום"), סבור כי התהליך הנוכחי של העברת תקציבים מהטלוויזיה המסחרית לציבורית מבורך. לדבריו, בעקבות מיזוג עשר־רשת, "התאגיד יהיה אלטרנטיבה אמיתית לערוץ עשר. למעשה, גם כרגע ערוץ עשר לא ממש קיים. זאת האמת. בחצי השנה האחרונה הוא הוריד לאפס את ההפקות, וגם החליט בשנים האחרונות להפסיק להפיק ריאליטי ולהשקיע יותר בדוקו ובדוקו־ריאליטי. עד כה הוא היווה תחרות משמעותית לתאגיד בזירת האיכות. אם המיזוג יאושר, קשת ורשת ייאבקו זו בזו ראש בראש ויצטרכו להשקיע סכומים ניכרים בטלוויזיה מסחרית. זה ייתן קרקע פורייה לתאגיד להתבטא בלי תחרות מצד ערוץ עשר, ויחזק אותו".

זה יהיה מצב טוב יותר לאינטרס של הצופים?

גיל: "אני חושב שזה טוב מאוד. נשמת אפה של הטלוויזיה היא תחרות. בעבר היה פה ערוץ 2 חזק וערוץ 10 חלש. המיזוג עשוי ליצור פה שני ערוצים חזקים שיתחרו זה בזה, ואם כוחו של התאגיד יעלה, זה יהיה מצוין וייצר עוד תחרות. אם היינו חיים בפנטזיה ובאשליות, היינו מקווים לשלושה ערוצים שמשקיעים כספים בהפקות, אבל אנחנו רחוקים מזה".

המשמעות תהיה שחלק גדול כל כך בשוק הטלוויזיה יהיה מכסף ציבורי. זה מצב בריא?

"השורה התחתונה היא הביצועים, הרייטינג. אם נגיע למצב שבו הפריים־טיים ב–21:00 נחלק בין 20% לקשת, 20% לרשת ו–10% לתאגיד — זה יהיה טוב מאוד. זה מה שהציבור רוצה לראות. אני לא מנתח אם שידור ציבורי זה טוב או לא. הנחת היסוד היא שאלה כוחות השוק ואלה תנאי המשחק. הסוגיה החשובה היא הרלוונטיות של הערוצים והתחרות ביניהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#