שומר הסף האחרון של חופש הביטוי הולך הביתה - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שומר הסף האחרון של חופש הביטוי הולך הביתה

בתפקידו הקודם כמשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, היה אבי ליכט אחראי גם על הרגולציה של שוק התקשורת, והפעיל את כל כובד משקלו כדי לחסום ניסיונות לדרוס את התקשורת החופשית בישראל

18תגובות
המשנה ליועמ"ש, עו"ד אבי ליכט
אמיל סלמן

בזה אחר זה התפוצצו בשנה וחצי האחרונות פרשות שבהן חשוד ראש הממשלה בנימין נתניהו בעסקות שוחד, כשהתמורה המרכזית בחלקן היא סיקור תקשורתי אוהד ומלטף. החשדות האלה, והשוואתם עם העובדות בשטח, גרמו ללא מעט אנשים להעלות תמיהה: איך ייתכן שנתניהו פעל כה רבות להשפיע על התקשורת, ובכל זאת התקשורת נותרה עצמאית - וחובטת בו ללא רחמים?

התשובה, לפחות באופן חלקי, כוללת שתי מלים: אבי ליכט. המשנה ליועמ"ש, שהיה אחראי במסגרת תפקידו הקודם על העניינים הכלכליים, הפעיל את כל כובד משקלו כדי לחסום ניסיונות לדרוס את התקשורת החופשית בישראל. בחלק גדול מהמקרים הוא הצליח - עד שמישהו למעלה החליט למנוע ממנו להמשיך ולהתערב בשוק התקשורת.

בתפקידו הקודם כמשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, היה ליכט אחראי גם על הרגולציה של שוק התקשורת. הוא ליווה את ערוץ 10 במשבריו הרבים ומנע את סגירתו, וזאת לאחר שהתברר כי נעשים ניסיונות מצד גורמים פוליטיים לפגוע בערוץ. כך למשל, בסוף 2011 פירסם ליכט חוות דעת שלפיה ניתן לאשר את המשך פעילות ערוץ 10, אף כי הערוץ לא פרע את חובותיו למדינה במועד, ובמתן ההחלטה צעד על חבל משפטי דק מאוד. בהמשך התנגד ליכט להצעות חקיקה של נתניהו לשלוט גם בערוץ 2 באמצעות נטילת סמכויות פיקוח.

אחד המהלכים הדרמטיים של ליכט היה המכתב ששיגר ב-2013 לשרי הממשלה, במטרה לעצור בפועל את הרפורמה הבעייתית ברשות השידור. הרפורמה הקודמת היתה אמורה לצאת לדרך, ולהותיר רשות השידור על כל כשליה. ליכט - גם הפעם על חבל דק, ואפילו יותר - הבהיר כי קיים חשש לניהול בעייתי של כספי ציבור ועצר את קידום הרפורמה. רק בעקבות חוות הדעת שלו הצליח שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן לקדם את המהלך לסגירת רשות השידור ולהקמת התאגיד.

גם במהלך הדיונים על תאגיד השידור נכח ליכט בכנסת. הוא התערב בנוסח החקיקה בסעיפים הקשורים למניעת זיקה פוליטית בין בעלי תפקידים בתאגיד ובמועצת התאגיד לבין שרים. ליכט גם היה חבר בוועדת הריכוזיות, שהחליטה להכיר גם בבעלים של גופי תקשורת כבעלי כוח ריכוזי - ולהטיל עליהם מגבלות. כתוצאה מכך, למשל, מעוניין כיום אחד מבעלי השליטה ברשת, עידן עופר, למכור את אחזקותיו בערוץ - במטרה להימנע ממגבלות המוטלות עליו בתחום התשתיות.

מאחורי הקלעים ובדיונים פנימיים היה ליכט מעורב בחקיקת שורה של חוקים אחרים - בקידומם או בעצירתם. הוא למשל היה זה שהתנגד לחוק ישראל היום שקודם על ידי קבוצת ידיעות אחרונות. בחלק מהמקרים, חברי הכנסת חוקקו חוקים רק כדי לעקוף חוות דעת שלו. כך למשל היה בנוגע לחוות הדעת שלפיה אין לאשר לבעלי HOT פטריק דרהי להעלות ל-HOT את ערוץ i24 news שבבעלותו, בשל בעלויות צולבות. דוגמה נוספת היא החקיקה שנועדה לעקוף את עמדת ליכט שלפיה אין לאשר הקמת תחנת רדיו ללא מכרז - באמצעות פיצול תדרים.

רגע המשבר

רגע המשבר של ליכט חל סביב הניסיונות הפוליטיים למנוע את הקמת תאגיד השידור. ליכט ניסה למנוע את ניסיונות הפגיעה בגוף השידור הציבורי, ואף כתב חוות דעת ב-2016 שאישרה לתאגיד להתחיל לפעול מחוץ לירושלים - כאשר הפעם הוא מלהטט על חבל דקיק במיוחד. "שיבוא הנה! למה הוא לא בא לפה? מה זו חוות הדעת הזאת? בגללו כל הבלגן הזה", התערם בזמנו על ליכט ח"כ דוד ביטן (הליכוד) - באחת הישיבות בעניין.

אלא שנתניהו היה נחוש למנוע את הקמת התאגיד. הוא הפעיל לחץ ב-2017 על היועמ"ש אביחי מנדבליט לקדם חקיקה שתסגור את התאגיד, או לכל הפחות תבטל את חטיבת החדשות שלו. בסופו של דבר, בהסכמת היועמ"ש, קודם החוק לפיצול התאגיד לשני תאגידים. זאת, בעיקר במטרה לחולל אנדרלמוסיה שתשתק את התאגיד. בכל הדיונים בכנסת ליוו את החקיקה שני משנים ליועמ"ש: רז נזרי ומאיר לוין, ובמקביל, אף אחד לא רצה לשמוע את עמדתו של ליכט - שהודר לחלוטין מהדיונים בנושא ולא השתתף בישיבות. מאוחר יותר התברר שליכט צדק, ובג"ץ החליט בצו ביניים להקפיא את הפיצול.

הפיצוץ הגדול אירע בינואר השנה. בכנסת קידמה ועדה מיוחדת את חוק ערוץ 20, שכלל שורה של מחטפים ושינויי חקיקה פתאומיים בשוק הטלוויזיה, שלגביהם לא הספיק הדרג המקצועי לגבש את דעתו. באחד הדיונים המכריעים קיבלה נציגת משרד המשפטים, עו"ד אלידור בליטנר, את רשות הדיבור, והטיחה בנוכחים: "הליך החקיקה אינו תקין. משנים כאן סדרי בראשית בלי לקיים דיון ציבורי מספק". היה זה קולה של בליטנר, אבל ליכט דיבר מגרונה.

עמדתו של ליכט הרגיזה מאוד את שרת המשפטים, ששלחה את נציגה להודיע בוועדה כי "הליך החקיקה תקין ונעשה ביסודיות ראוי היה אם הדברים כלל לא היו נאמרים". החקיקה אושרה, והקרב השקט בין ליכט לדרג הפוליטי הונצח מעל גבי פרוטוקול הכנסת הרשמי.

גם בימים אלה עלות על הפרק הצעות חוק שעשויות לפגוע בשוק התקשורת - כמו הצעתו של ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) לבטל את העצמאות התקציבית של התאגיד. ליכט היה שומר הסף שניסה לשמור על חופש הביטוי, ועמידתו בפרץ חשובה היום יותר מאי פעם. אם הוא הולך, כנראה שאט אט אך בנחישות, הצליח לבסוף מישהו למוטט את כל הסכרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#