כל הסיבות לכישלון הצפוי של מכרז עידן פלוס - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כל הסיבות לכישלון הצפוי של מכרז עידן פלוס

משרד האוצר קיווה שמפעיל פרטי יצליח להפיח חיים במערך שידורי החינם עידן פלוס, אך עד כה רק סלקום התעניינה במכרז שייסגר בעוד חודשיים הדרישות לתוכן, העלות הגבוהה והטכנולוגיה המיושנת מקשים על המכרז וגם: מי צריך ממיר כשהשידור עובר באינטרנט?

17תגובות
מנכ"ל סלקום, ניר שטרן בהשקת הטלוויזיה הרב-ערוצית של החברה
עופר וקנין

אלה היו דיונים יצריים, שעלו לא פעם לטונים גבוהים. שעות על גבי שעות דנה ועדת הכלכלה בשלהי 2016 בסוגיה שהכניסה את ענף הטלוויזיה לכוננות: אם ואיך יופרט מערך השידורים עידן פלוס. נכחו שם בכירי החברות HOT ו–yes, מפיקי על ונציגי היוצרים. כל צד הפעיל לחצים, גייס עורכי דין, טען לאפליה — וכמובן איים בקריסה.

בעבר, הצליחו השחקנים בשוק למנוע הפרטה של המערך. הפלטפורמות הקיימות, HOT ו–yes, התנגדו לכניסת מתחרה חדש, גם הרשות השנייה שמפעילה את המערך נאבקה — וכך גם ארגוני היוצרים שחששו מפגיעה בהם, מאחר שהכנסותיהם מבוססת על ההכנסות מ–HOT ו–yes. אבל בחוק ההסדרים היתה ידו של אגף התקציבים באוצר על העליונה, והמחוקק החליט להפריט את עידן פלוס.

שנה וחצי אחרי, במארס 2018 יצא המכרז לדרך. משרד האוצר גייס יועצים ופירסם מכרז מקיף לשוק, בהצעה לרכוש את מערך השידורים. שר התקשורת, איוב קרא, לקח בעלות על המהלך ואף פירסם הודעת חגיגית על שיפור השירות לצרכן לאחר המכרז.

אלא שכעת, עולה ספק גדול אם המהלך יקרום עור וגידים. בשיחות שערך TheMarker עם גורמים בשוק נשמעות הערכות שהמדינה תיאלץ לשלוט במערך השידורים בעל כורחה, בשל אי הכדאיות בהפעלת המערך על ידי גורם פרטי. הערכות שונות מדברות על חשיפה להפסד שנתי של 10 מיליון שקל לגוף שיפעיל את המערך.

באזורים רבים לא קולטים את עידן פלוס

מערך עידן פלוס החליף ב–2009 את מערך ההפצה האנלוגי של שידור הטלוויזיה, והוא כולל ערוצים מרכזיים כמו כאן (11), קשת (12), רשת (13) ועשר (14). השירות היה אמור להעניק לכלל הציבור מעין חבילת בסיס חינמית כאלטרנטיבה לפלטפורמות בתשלום. המדינה השקיעה במערך 60 מיליון שקל, ולאחר מכן עוד 60 מיליון שקל נוספים בהרחבתו.

בשנים הראשונות התשתית היתה גרועה ולא היתה נגישה לרוב האזרחים. בשנים האחרונות המערך השתפר, אך עדיין יש אזורים נרחבים, בעיקר בפריפריה, שלא ניתן לקלוט בהם את השידורים. אין הערכות מדויקות כמה משתמשי עידן פלוס יש בישראל, והטווח הוא 200–400 אלף משתמשים.

המערך כולל כיום 13 ערוצים: תשעה המשדרים בטכנולוגיית SD: כאן 11, קשת 12, רשת 13, עשר 14, ערוץ הכנסת, החינוכית, ערוץ 33, ערוץ 20 וערוץ המוסיקה 24. כאן 11 משדר גם ערוץ בטכנולוגיית HD. בנוסף, משודרות 14 תחנות רדיו על גבי המערך.

המוטיבציה של משרדי הממשלה, בהובלת האוצר, להפריט את המערך נובעת בין השאר מהתפישה שהמדינה כבר לא צריכה הפעיל בעצמה מערך שידורים. מלבד זאת, במשרדי הממשלה משוכנעים כי למפעיל פרטי שירכוש את המערך תהיה כדאיות להרחיב משמעותית את טווח הקליטה של עידן פלוס, ובכך לסייע בעיקר לתושבי הפריפריה.

משרדי הממשלה גם רצו להפוך את עידן פלוס לפלטפורמה תחרותית יותר ל–HOT ו–yes, מתוך תקווה שהמפעיל יעלה על גבי המערך ערוצים חדשים — בתשלום או עם פרסומות — שיאפשרו לו להפוך את עידן פלוס לפלטפורמה תחרותית הרבה יותר.

הערוצים כיום בעידן פלוס

עד כה החברה היחידה שמתעניינת במכרז והגישה שאלות הבהרה היא סלקום, שלוטשת עיניים לרכישת עידן פלוס. אבל גם בסלקום טבלאות האקסל מצביעות על חוסר כדאיות מובהק להשקעה בעידן פלוס. הנה הסיבות העיקריות לכישלון הצפוי של המכרז.

1. הטכנולוגיה: מהמאה הקודמת

התשתית של עידן פלוס, שמבוססת על אנטנות הפרוסות בכל רחבי ישראל, מיושנת. עידן פלוס היה אמור לפעול לתקופת מעבר, עד שטכנולגיית האינטרנט תאפשר שידור מלא של טלוויזיה. אף אחד לא רוצה להשקיע בטכנולוגיה של האתמול.

מה בכל זאת גורם להתעניינות של סלקום? המחיר. סלקום, פרטנר וכל מי שמשדר על גבי האינטרנט נאלץ לשלם סכומים גבוהים כחלק מהסכמי הגיגות — תשלום על תשתיות אינטרנט לבזק ו–HOT. שידור בו־זמנית של ערוץ ברודקאסט למאות אלפי בתי אב עולה ביוקר. ההערכה היא שסלקום ופרטנר משלמות יחד כ–350 מיליון שקל לבזק בשנה רק במסגרת הסכם הגיגות.

תשתית עידן פלוס מאפשרת שידור בו זמנית לקהל רב במחיר נמוך. לצד זאת, יש לסלקום אלטרנטיבות. חברות הטלוויזיה על גבי האינטרנט מקוות שמשרד התקשורת יתערב בהסכמי ההגיגות ויוריד את המחיר. במגרש אחר, סלקום ופרטנר מקדמות את פרישת הסיבים שבבעלותן באופן שיחסוך להן את הצורך לרכב על תשתית בזק או HOT.

אפשרות נוספת שעומדת בפתח, אולי כבר ב–2019, היא שיטת שידור הקרויה מולטיקאסט. במלים פשוטות, בניגוד לשיטת שידור שבה מועבר כל תוכן בקו נפרד ממפעיל הטלוויזיה לכל צופה, במולטיקאסט השידור מועבר ממקור אחד לקבוצת צופים בו־זמנית. כאשר בזק תאמץ את המולטיקאסט עלויות הגיגות של מפעילי הטלוויזיה על גבי האינטרנט צפויות לצנוח. ואם זה יקרה, בשביל מה צריך את עידן פלוס?

2. העלויות: חוסר ודאות

הפעלת עידן פלוס היא לא סיפור זול. המדינה כבר השקיעה כ–120 מיליון שקל רק בהקמת המערך, אבל מעבר לזה הרשות השנייה משלמת כל שנה כ–35 מיליון שקל עבור תפעול שני מערכי השידור של עידן פלוס.

עלויות התפעול שולמו במשך כל השנים על ידי הערוצים עצמם. ב–2016, לאחר לחץ פוליטי ורצון לצ'פר מעט את הערוצים, הוחלט להעניק להם הטבות כלכליות. הערוצים המסחריים נהנו ממימון ציבורי של חצי מעלויות התפעול — ובסך הכל כ–6.5 מיליון שקל בשנה. גם הערוצים הייעודיים נהנים ממימון מלא עד יולי 2018.

אלא שהמדינה לא מתכוונת להאריך את השתתפותה במימון המערך. כלומר, המפעיל החדש ייאלץ להשית את עלויות התפעול וההפצה על הערוצים עצמם, או על הערוצים הייעודיים. מצב כזה עלול להכניס את מפעיל המערך לבעיה בהסכמים מסחריים מול הערוצים המסחריים — שאמנם חייבים לפי החוק להיות על המערך, אבל ינסו לעשות הכל כדי לא לשלם את הסכום הנוסף.

רפי דלויה

שוק הטלוויזיה המסחרית נמצא בתקופה קשה לאחר פיצול ערוץ 2. בשוק מדברים על מיזוג בין שני ערוצים או קריסה של אחד משלושת הערוצים המסחריים — קשת, רשת ועשר. סגירה של ערוץ אחד תפגע בהכנסות העתידיות של המערך. וכמובן, אם אף ערוץ ייעודי לא יעלה על המערך (כיום, רק ערוץ 20 בחר לעלות), לא יהיו הכנסות נוספות ממקור זה.

3. ההוצאות: השקעה בתשתיות ובתוכן

בתנאי המכרז יש דרישה להשקעות נוספות. הזוכה במכרז ייקבע בין השאר על בסיס התחייבותו להרחבת ההשקעות — הצבת אנטנות חדשות שיאפשרו קליטה איכותית יותר ובאזורים נוספים. הזוכה גם ייקבע על בסיס היקף ההשקעה החזוי שלו בהפקות מקור ישראליות — כחלק מפשרה עם ארגוני היצירה.

באוצר ניסו לייצר מודל שיאפשר למפעיל הפרטי גם להמשיך להשקיע בתשתית — וגם להרוויח. במשרד החלו בהליכים להפחתה של אגרת התדרים שמשלם המפעיל של עידן פלוס מ–8 מיליון שקל בשנה ל–4 מיליון שקל בשנה. בנוסף, אם המפעיל יעמוד ביעד שיפוי הכיסוי הוא יזכה למענק מיוחד של כ–5 מיליון שקל.

באוצר גם סבורים כי העלויות הנוכחיות של המערך גבוהות מדי וניתן להתייעל ולצמצם הוצאות. לשיטתם, מפעיל פרטי יוכל לצמצם משמעותית בעיקר בכוח האדם — שכיום מופעל על ידי הרשות לפיקוח ותיאום השידורים, ואילו בגוף טלוויזיה קיים יוכל להיטמע במסגרת כוח האדם הקיים.

4. ערוצים חדשים: שוק רווי

הרעיון המקורי להפרטת עידן פלוס נשען על התקווה שמפעיל המערך יהפוך אותו למתחרה ל–HOT ו–yes. החוק מאפשר למפעיל להעלות ערוצים נוספים על גבי עידן פלוס, גם תמורת דמי מנוי. בניגוד ל–HOT ו–yes, שנאסר עליהן להעלות ערוצים בתשלום, המדינה הציעה למפעיל עידן פלוס להעלות גם ערוצים שישלבו פרסומות.

אלא שבמצב השוק הנוכחי, כאשר שוק הפרסום מתכווץ, ומנגד שוק הטלוויזיה רווי כל כך, אין כנראה כל היתכנות להקים ערוץ שימומן מפרסומות. למעשה, החוק איפשר כבר לפני ארבע שנים להעלות ערוצים חדשים על גבי עידן פלוס במודל של פרסומות. הערוצים האלה נקראו "ערוצים נושאיים". אלא שמועצת הכבלים החליטה לא לצאת למכרזים עבור ערוצים אלה, לאחר שבדיקות כלכליות הראו שאין כל היתכנות כלכלית לערוץ מעין זה.

גם האפשרות להקים ערוצים נוספים בדמי מנוי נראית קלושה. בסלקום בחנו את הנושא וגילו כי העלאת ערוצים כאלה דורשת הקמת מערך שידורים משודרג ויקר עם יכולות הצפנה שאין בנמצא כיום במערך. גם הצופים בבית ייאלצו לקנות ממירים חדשים עם יכולות מורכבות הרבה יותר כדי לפתוח להם ערוצים מוצפנים.

5. הערך המוסף: תשתית פתוחה

בעיה מהותית יותר היא חוסר היכולת של המפעיל לנצל את השליטה במערך ולקבל ממנו ערך מוסף. הסיבה לכך פשוטה: המפעיל לא יוכל לשלוט בפלטפורמה שבה הוא מחזיק. החוק מחייב את המפעיל להשאיר את הערוצים הקיימים כיום על גבי המערך פתוחים לכולם. כלומר, כל צופה יוכל להמשיך לצפות באותם ערוצים באמצעות ממיר פשוט, או בטלוויזיה שבה יש רכיב DTT מובנה, ללא צורך לבצע התקשרות ישירה עם מפעיל המערך. העובדה שהמפעיל לא יוכל לשלוט במערך וליצור תקשורת ישירה עם לקוחותיו מפחיתה משמעותית את היכולת להרחיב או למקסם את השירותים ללקוח.

למרות זאת, בסלקום עדיין רוצים את המערך. בחברה לוחצים על האוצר להעניק הקלות נוספות למפעיל החדש — ובעיקר לממן את התפעול של המערך תקופה נוספת. מנגד באוצר סבורים כי יש היתכנות כלכלית למערך ואין סיבה כרגע להעניק הקלות נוספות. המכרז ייסגר ב–14 ביולי.

אם המכרז ייכשל, הרשות השנייה תמשיך להפעיל את המערך בשנים הקרובות. ואולם ככל שתשתית האינטרנט תתפתח ותעניק איכות שידור גבוהה למספר גבוה של צופים, בעלויות לא גבוהות, כנראה שיתייר הצורך בעידן פלוס. בסופו של דבר, השידורים יעברו באינטרנט. תשאלו את נטפליקס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#