"את הבלוג הראשון כתבתי בשביל תשומת לב, היום אני מתפרנסת מזה" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"את הבלוג הראשון כתבתי בשביל תשומת לב, היום אני מתפרנסת מזה"

חגית בליה רצתה לצעוק מרוב תסכול בחופשת הלידה שלה - והחלה לכתוב על זה בלוג. רביטל ויטלזון יעקבס כתבה סטטוסים בפייסבוק, אחרי שלא הצליחה לצאת במופע סטנד־אפ. היום, עם קהילות של עשרות אלפי עוקבים, שתיהן הפכו את הכתיבה האישית למקור הכנסה. כתבה שנייה בסדרה

25תגובות
חגית בליה, שמפעילה את
הבלוג "לייזה פאנלים":
"ההצלחה לא קרתה בן־לילה.
בארבע השנים הראשונות
כתבתי בלי להרוויח מזה כסף,
אבל נהניתי מאוד.
תומר אפלבאום

"שלום צוותא, שמי רביטל ואני רוצה לסגור הופעה אצלכם".

צוותא: "אוקיי...מי את בדיוק?"

"די נו, אני ממש, ממש מפורסמת ומוכרת!!! אני רוצה לשכור את האולם שלכם".

צוותא: "אה...את האולם הגדול או הקטן?"

"די נו! את הגדול, ברור שאת הגדול.

יש לי חלום, ובחלומי אני ממלאה את צוותא. את צוותא הגדול".

את הפוסט הזה פירסמה לפני כמה ימים רביטל ויטלזון יעקבס ל–47 אלף העוקבים בעמוד הפייסבוק שלה, כשהיא מזמינה אותם לעזור לה להגשים חלום. אלא שאת החלום הזה היא כבר הגשימה. בשנים האחרונות ממלאת ויטלזון יעקבס אולמות ברחבי הארץ במופע סטנד־אפ מקורי המבוסס על חומרים שמתפרסמים בעמוד שלה.

רק בחודש הקרוב מתוכננת ויטלזון יעקבס להופיע באריאל, פתח תקוה, תל אביב, קרית טבעון, קיבוץ מזרע, רחובות ומודיעין. היא מנהלת את העסק בעצמה, מתפרנסת מהסטנד־אפ, ומצליחה, כמעט ללא פרסום, להרחיב את מעגל האנשים, בעיקר נשים, שעוקבים אחרי הפרסומים שלה ומגיעים להופעות.

ויטלזון יעקבס מצליחה למעשה כמעט ללא השקעה כספית למנף את יכולות הכתיבה והשיווק שלה ליצירת קהילת עוקבים, שנהנית לקרוא את הפוסטים שלה ומוכנה לשלם כדי לשמוע אותה מספרת על החיים כאמא לחמישה ילדים.

לילה טוב רויטל ויטלזון יעקבס - דלג

הרשת מלאה בכותבי פוסטים שונים ומגוונים כדוגמתה. יש כאלה שמתחזקים בלוג עצמאי ואחרים משתמשים ברשתות החברתיות או בפלטפורמות בלוגים שונות. חלקם הגדול מתקשה לפרוץ את מעגל החברים והסביבה הקרובה, מיעוטם, בזכות ייחודיות, כישרון, התמדה ואולי גם קצת מזל, מצליחים לתרגם את הפופולריות שלהם לעשיית כסף, במה שנראה כהכנסה צדדית נטולת סיכון כמעט. אחרי הכל, כל מה שצריך כדי לכתוב סטטוסים בפייסבוק או בטוויטר, או לפתוח בלוג עצמאי, זה מחשב וזמן פנוי. לא יותר.

"בארץ יש לא מעט בלוגרים למיניהם, אך אי־אפשר לאמוד את מספרם", אומרת הבלוגרית יונית צוק, יועצת לשיווק דיגיטלי באמצעות פלטפורמת הבלוגים. "זה כמו לספור כוכבים. קודם כל, כי אין הגדרה ברורה לבלוג. הפרמטרים שעל פיהם נמדד בלוג משתנים מאוד - אחד יכול לקרוא לעצמו בלוגר על בסיס כמה סטטוסים שפירסם, ואחר, יותר פורה, לא יקרא לעצמו כך".

לדבריה, קשה מאוד להתפרסם מבלוגים בישראל. "בחו"ל, למשל, הסיכוי לזה הוא הרבה יותר גבוה. הקהל הוא עצום - ואתו מספר הצפיות".

כך או כך, צוק מעריכה שיש אלפי כותבים שמתחזקים קהילה בישראל וכי חלקם הקטן מתפרנס מזה. "חלקם לא עושים את זה בשביל להתפרנס. יש מי שכותב בשביל ההתפתחות האישית שלו ועובד כשכיר במקום אחר. יש כאלה שמצליחים להרוויח כמה אלפי שקלים בחודש". אבל צוק אופטימית: "כיום המודעות לבלוגים גדולה מאוד, והיכולת להשתכר מזה תלך ותגדל. הפוטנציאל הוא אדיר".

רביטל ויטלזון יעקבס: "אני
כותבת רק בפייסבוק, זה תחליף
טוב לפסיכולוג, אבל אני לא
מרוויחה מהפוסטים
אפרת אשל

הקהל שותף להתרחשות המשפחתית

ויטלזון יעקבס אומרת כי אינה קוראת לעצמה בלוגרית ואינה מתפרנסת מהסטטוסים שהיא מפרסמת. "אני כותבת רק בפייסבוק", היא אומרת, "זה תחליף טוב לפסיכולוג, אבל אני לא מרוויחה מהפוסטים. בזכות ההופעות הצלחתי לתרגם את העוקבים לכרטיסים. מעבר לזה אני כותבת טור אישי בעיתון 'מקור ראשון', ולפני כשנה הוצאתי ספר בשם 'תגידי מה את רוצה - מחשבות של אמא עייפה'. הספר נמכר והיה לרב מכר".

גם התסריטאית חגית בליה, המתפעלת בלוג עצמאי מצליח בשם "לייזה פאנלים", עם עשרות אלפי עוקבים, לא מרוויחה מהסטטוסים שהיא כותבת, אלא ממה שמסביב. "אני מתפרנסת מכל מה שבא עם הבלוג, אבל לא מהבלוג עצמו, כי לא קיבלתי הצעה מגורם מסחרי שהיתה שווה שאמכור עבורו את הבכורה. אני לא מפרסמת גבינות ולא שום דבר אחר. אני מעדיפה להרוויח מהדברים שמסביב לבלוג ולהיות כנה עם הקהילה שלי. אני לא המפרנסת העיקרית בבית, אבל העבודה הזאת מאפשרת לי להתפרנס ולהיות עם ילדי".

בליה מספרת שפתחה את הבלוג ב-2011 במטרה לקבל קצת תשומת לב - "חממת קיטורים", כפי שהיא מכנה אותו. "בדיוק ילדתי את בתי הרביעית וסיימתי לעבוד בחברת נגה תקשורת אחרי 17 שנים", היא נזכרת. "פתאום הייתי בבית, מטפלת בארבעה ילדים קטנים, ורציתי לצעוק. הרגשתי שאני זקוקה לפידבק של הקהל".

סרטון של רויטל ויטלזון - דלג

את הפוסט הראשון שלה פירסמה לפני שבע שנים בסלונה, פלטפורמת הבלוגים לנשים שאז רק עלתה לאוויר, כשהיא כותבת על הקושי לחזור מהשוק בתל אביב עם תינוקת. "היום, בשמש הקופחת, עם שקיות מהשוק, מהקצב, מהסופר־פארם. שקיות בתוך העגלה של הקטנה, שקיות מהצדדים ומלפנים ובידיים. ואם הקטנה בוכה - אז גם אותה אני מחזיקה", כתבה באותו בלוג, "וככה אני במסע הקטן שלי מהשוק הביתה, בונה אסטרטגיה, מחשבת צעדים, מדלגת לכביש ושומרת שהשמש לא תדפוק חזק־חזק בפנים של הילדה האורגנית שלי. הרחובות המזוינים של תל אביב. בין הקקי של הכלבים להוא שהאוטו שלו תופס רק לדקה את המדרכה. בין אלה שהתחילו לשפץ את הבניין למכונות השואגות והפועלים ועגלות משא. הכל עובד ופועם ומרעיש וחוסם".

"פירסמתי את הפוסט - ומהר מאוד קיבלתי חיבוק חם ברשת", אומרת בליה, "מלא אהבה ואמפתיה. נהניתי מזה מאוד והחלטתי להמשיך". בלי תוכנית מסודרת או מחשבה ארוכת טווח, היא החלה לכתוב בלוג אישי, שמשלב סיפורים מחיי האמהות ומתכונים מתאימים. כיום, שבע שנים אחרי, בליה מתפעלת בלוג עצמאי, בעלת טור ב"ידיעות אחרונות", מרצה וכבר הוציאה לאור שני ספרי בישול - "ספר המטבח מלייזה פאנלים"; ו"יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה".

"זה לא קרה בן־לילה", היא אומרת. "בארבע השנים הראשונות כתבתי בלי להרוויח מזה כסף, אבל נהניתי מאוד. לאט־לאט הבלוג צבר תאוצה והקהילה שעקבה אחריו הלכה וגדלה - והתחלתי לקבל הצעות להרצות, לכתוב טור ולהוציא לאור ספרי הבישול".

הניסיון של בליה כמנהלת קריאייטיב ופיתוח בנגה תקשורת, עזר לה מאוד: "לא הבנתי את זה אז, אבל למעשה השתמשתי בידע שהיה לי במיתוג ובניהול כדי לבנות מותג. השם, הלוגו - הכל כיוון לשם. למשל, רציתי שם מיוחד, והחלטתי על 'לייזה פאנלים', שם שעומד על הדיסוננס בין לייזה מינלי הזוהרת לעקרת בית שעושה פאנלים. חשבתי שיש בשם הזה משהו מסקרן ומצחיק".

לדבריה, היא החליטה להתחיל לפרסם בסלונה ולא לפתוח מיד בלוג משלה כדי לבדוק את השטח. "רציתי לראות איך זה עובד, ורק כשהיתה לי קהילה מספיק גדולה - פתחתי אחד משלי".

אצל ויטלזון יעקבס, ההתחלה היתה דווקא בסטנד־אפ, לשם כיוונה את תוכניותיה. "זה היה אי־שם ב-2004", היא מספרת, "ניסיתי לצאת במופע סטנד־אפ במיוחד למגזר הדתי, שאליו אני משתייכת. אלה היו ימים אחרים, שכדי להתפרסם היית צריך להשקיע הרבה מאוד כסף בשטח פרסום קטן בעיתון. לא הצלחתי לפרוץ ועזבתי את זה. במקביל, כשפייסבוק החל לצבור תאוצה, התחלתי לכתוב שם דברים קטנים, מצחיקים, מדויקים, על זוגיות ומשפחה. כדי להגדיל את החשיפה יזמתי בהתחלה חברויות בפייסבוק עם נשים שהצטלמו עם ילדים, מתוך הנחה שהן אמהות והסטטוסים שלי יעניינו אותן".

לדבריה, לאט־לאט קהל העוקבים הלך וגדל, ובשלב מסוים פרץ את גבולות המגזר הדתי. לאורך התקופה הרחיבה ויטלזון יעקבס, שעבדה במקביל כשכירה, את משפחתה ושיתפה את הקהל בהתפתחויות המשפחתיות. "רק לפני שלוש שנים וחצי, כשכבר היו לי אלפי עוקבים, הרגשתי מספיק בטוחה כדי לעשות את מה שמראש רציתי והתחלתי להופיע".

ההופעות הראשונות היו בחוגי בית קטנים. "לכל מקום שהגעתי, צילמתי את המיקום בווייז והצטלמתי עם המשתתפות. מאחר שאז זה עוד היה בתוך המגזר, היתה לזה תהודה מיידית, ולמחרת כבר הוזמנתי לבתים נוספים. לאיפה שקראו לי - באתי. רציתי להצליח". בשלב מסוים, כפי היא מעידה, הבתים נהפכו קטנים והיא החלה להרצות בבתי עם בקיבוצים ובמושבים, ולאחריהם עברה להיכלי תרבות עירוניים. וכל הזמן הזה - הקהל הורכב מהעוקבים בפייסבוק.

"אני זוכרת שהתקשרתי למרכז התרבות במודיעין ואמרתי: 'שלום אני רוצה להופיע אצלכם'. אני שומעת את השקט ואומרת: 'תקשיבו, אני מופיעה המון ויש לי קהל'. ביקשתי את היום הכי פחות מוצלח מבחינתם, אחרי הכל להורים אין יום לא טוב, הכל גרוע וכולם נורא עייפים - וזה הצליח". בשלב מסוים ויטלזון יעקבס הגיעה להופיע בזאפה תל אביב, מה שפתח לה הרבה מאוד דלתות נוספות.

מתפרנסות מה"מסביב"

"ככל שהעסק צמח, הוא נהפך למקור הפרנסה העיקרי שלי", אומרת ויטלזון יעקבס. "עזבתי את מקום עבודתי כשכירה בסטימצקי, המשכתי שם כיועצת במשרה חלקית והתמקדתי בהופעות. היום אני מתפרנסת מזה. אני מנהלת את העסק שלי, ביחד עם בן זוגי".

רוב כותבי הפוסטים מתפעלים בלוג עצמאי או נעזרים בפלטפורמה ייעודית לכך, כמו סלונה. "בלוג הוא אתר אינטרנט שהתוכן שלו מעודכן באופן תדיר", אומרת צוק, "הוא עוסק בנושא מסוים והבלוגר צריך להגדיר אם הבלוג הוא עסקי, כזה שנועד לשווק את העסק, או אישי - שבו הכותב מתמקד בהגיגים. למשל, כשמעצבת לא מלמדת איך לעצב בית, אלא כותבת על החיים בתור מעצבת, ועל הראייה העיצובית שלה. ועדיין הבלוג מחזק אותה, משמש אותה כפרסונה, הקהל שקורא אותה מתחבר לערכים שלה, לזווית הראייה שלה".

 הבלוגרית יונית צוק: "בארץ קשה מאוד להתפרסם מבלוגים"
אילן בשור

"בלוג טוב", אומרת צוק, "הוא כזה שמייצר מעורבות, כלומר הנעה לפעולה. זה יכול להיות באמצעות השארת תגובות או השארת פרטים ב'צור קשר'. בין הזוג שלי הוא רופא ובניתי לו את האתר. התוכן הוא מקצועי, אבל כתוב בשפה 'בלוגית', בגובה העיניים - וזה עובד. המנוע של גוגל קורא בלוגים והוא מקדם אותם בצורה אורגנית, וכשאנשים מחפשים משהו שהוא בתחום של בעל העסק - גוגל יפנה אותם לשם".

לדברי צוק, כדי שבלוג יצליח כדאי לבנות אותו בפלטפורמה שמותאמת לסלולר, להתמיד בכתיבה - "פעם בשבועיים זה קצב מעולה" - וכמובן לא לשכוח להפיץ. "תשקיעו בכל בלוג, שלא יהיה משעמם ושיהיה כתוב טוב", היא אומרת. "קחו את הזמן, בניית בלוג היא השקעה לטווח ארוך. התוכן הוא ירוק עד, בניגוד לאינטסגרם ולפייסבוק - ששם הפוסטים נעלמים כעבור זמן. זה עובד, אבל לוקח זמן עד שרואים תוצאות".

"הדבר החשוב ביותר, בוודאי בהתחלה, הוא להבין את הייחודיות שלך", אומרת בליה. "מה הצבע והקול שלך ברשת. יש המון בלוגים וצריך למצוא דרך לבלוט ולהתבדל". אבל זה לא מספיק. לדבריה, "מי שרוצה לפתוח בלוג ולהצליח חייב שיהיה לו את הזמן הנדרש לזה. תפעול בלוג מחייב התמדה ולהט. אי־אפשר לפתוח בלוג אם ההתעסקות הזאת מכבידה, זה חייב לבוא באהבה לקהל".

"לא כל בלוג נועד להעשיר את עולמנו בתובנות", אומרת צוק. "יש בלוג שהוא סוג של תוכנית שיתופים, הבלוגר כותב על מוצר מסוים ונותן לינק לרכישה באתרים למסחר אלקטרוני. על כל רכישה הוא גוזר עמלה מהמוכר. במקרים כאלה חשוב לזהות את הקהל שלכם - ולכתוב על מוצרים שעשויים לעניין אותם. יש גם בלוגים שעוסקים בתוכן שיווקי. הבלוגר כותב על ועבור המוצר כדי להגביר את החשיפה שלו, ומקבל תשלום על התוכן. אפשרות נוספת היא להרוויח מקורסים והנחיות אונליין שמתאפשרים בזכות הבלוג. "הרבה בלוגריות, בעיקר בחו"ל, נעשות אוטוריטה לנושא הבלוג", אומרת צוק. "הן פותחות ליינים ושירותים על הלייבל שלהן".

לא משנה באיזו דרך תבחרו למנף את יכולות הכתיבה שלכם - כדי לקבל עוקבים ולזכות בפרנסה, כדאי לבוא עם הרבה ניסיון. "כדאי לא להיות צעירים כשמתחילים", אומרת ויטלזון יעקבס, "נורא כיף להגיע לעולם הזה מבושלים. בנוסף, אני מאמינה גדולה בהתמדה. יש הופעה לא טובה - ממשיכים הלאה. תיפרדו מחומרים שכתבתם, גם אם אתם קשורים אליהם מאוד, ואל תפחדו לטעות, תקראו לזה לימוד. היה לי מקרה שבו סגרתי עם מישהו שהזמין הופעה סגורה, על ערב אינטימי עם מעט נשים. כשהגעתי התברר שהעבירו את ההרצאה למקום גדול יותר, כי הגיעו 300 נשים. הייתי בהלם, כל הזמן ספרתי ראשים ולא הצלחתי להתרכז מרוב תסכול. אבל למדתי. במקרה הזה למדתי לרדת לפרטים בחוזה".

"תמיד יש מחשבות על העתיד", אומרת ויטלזון יעקבס, "למשל, מה יהיה אם מחר פייסבוק ייסגר? אבל כרגע זה טוב וזה עובד. כל הזמן יש רעיונות ודברים שבאים מהשטח. האם אמסחר את הפוסטים שלי? כרגע אני לא שם. לא אכפת לי להיות פרזנטורית ואני עושה אודישנים, אבל בפוסטים שלי אני שומרת על עצמי מאוד".

חגית בליה
תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#