יוצרי חסמבה מסמנים את הרעים: "הרשעיות ביותר הן חברות הסלולר" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יוצרי חסמבה מסמנים את הרעים: "הרשעיות ביותר הן חברות הסלולר"

50 שנה לאחר שהכניעה את האויב הבריטי ואת כנופיות הפשע, התאחדה "חסמבה דור 3" כדי להביס את האויב העכשווי של ישראל: תאגידי הענק ■ דרור נובלמן ודני סירקין, האנשים מאחורי אחת הסדרות המפתיעות של התקופה האחרונה, מסמנים את האויב הבא ■ סירקין: "בחברה האזרחית האויב הוא הקונגלומרטים, הטייקונים; גם העילה לרצוח את רה"מ בסדרה היא כלכלית"

6תגובות

סאני, בתו של אלימלך זורקין - אויבה המושבע של חבורת חסמבה, מסדרת ספריו המיתולוגיים של יגאל מוסינזון, היא גרסה משופרת של רשע טהור וצרוף. בעוד שאביה עסק בפשעים ועבירות קלות, מקסימום איזו חטיפה ודרישת כופר של 3,000 לירות, סאני מראה לאביה, שגידל אותה לתפארת מדינת ישראל, מאיפה משתין הדג: באמצעות השתלת שבב קטן למוחותיהם של משתמשי הסלולרי בישראל, היא מתכוונת להשתלט על המדינה, וזו רק ההתחלה. סאני זורקין שואפת להשתלט על העולם.

אם סדרה כמו חסמבה דור 3 היא שיקוף אותנטי למה שמעניין את בני הנוער של ימינו, ברור לגמרי שמבחינתם האתוס הציוני והמאבק הלאומי על זכותה של מדינת ישראל להתקיים הם לא נושאים שמביאים יותר מדי רייטינג ושווים התייחסות בסדרת טלוויזיה. גיבורי הסדרה לא נלחמים בבריטים, בערבים או במנהיגים בסדר הגודל של מחמוד אחמדינג'ד, ואפילו לא בדגי רקק כמו אלימלך זורקין - האויב האמיתי בימינו הם התאגידים וחברות הסלולר.

"כשהמצאתי את הרשעים לסדרה היה לי ברור שצאצאיו של אלימלך זורקין, סאני ופרדי, יהיו חלאות תאגידיות, ומי שנתפשים כרשעים ביותר בעיניי הן חברות הסלולר", מספר דרור נובלמן, התסריטאי והיוצר של סדרת הדרמה חסמבה דור 3, יחד עם רותי זייד (ובעזרתו של גל זייד ששימש כעורך התסריט), שפרק הסיום שלה שודר בסוף השבוע ב-HOT3.

במאי הסדרה, דני סירקין, מסכים עם האבחנה, ומוסיף שבעוד שבחסמבה המקורית הסכסוך הלאומי ומלחמת ההישרדות של עם ישראל הניעו את העלילה, הרי שב-2011 פוליטיקה היא כבר לא דבר שמושך קהל. "כיום אתה לא יכול להתעסק עם נושאים לאומיים, ועדיין לבדר", מסביר סירקין, "מה גם שבחברה האזרחית האויב הוא הקונגלומרטים, הטייקונים. גם העילה לרצח ראש הממשלה כפי שהיא מוצגת בסדרה היא כלכלית-תאגידית גרידא".

חסמבה דור 3 היא פרויקט שאפתני למדי שלקחה על עצמה חברת הכבלים לפני כארבע שנים, ולאחר תהליך פיתוח מורכב התגבשה לכדי סדרת מתח קומית הפונה לשני קהלים - ילדים ובני נוער מצד אחד, ומבוגרים שגדלו על חסמבה מצד שני. נובלמן, שהצטרף לתהליך בראשיתו, התלהב מהאתגר ומהיכולת ליצור סדרה מהפכנית מאפס, אך גם נבהל מגודל האחריות. כמי שהחזיק בידיו את הכוח ליצור סדרה עכשווית ממיתוס כלל-ישראלי כבד משקל, הוא הבין שבאותה מידה שבה הוא יכול להעצים אותו, הוא גם עלול להיחרב.

"יש לי יראת כבוד גדולה לספרים, והיא שיתקה אותי. התקשיתי לפצח את הסדרה. היה לי חשוב שהיא תתייחס למקור ותכבד אותו, ולכן נעזרתי בשלב הפיתוח בחבר היסטוריון וחובב חסמבה, אלעד אליגון, ששימש בהמשך גם כיועץ וכתחקירן. במהרה הבנתי שאתעסק בחבורת חסמבה המקורית, שהתבגרה וחיה בישראל של היום".

בשלב הזה כבר היה ברור מי קהל היעד של הסדרה?

"ידעתי שיש פה הימור: או שהסדרה תהיה ילדותית מדי למבוגרים, או שתהיה מבוגרת מדי לצעירים - ואז מאבדים את שני הקהלים; או שמצליחים להביא את המבוגרים בזכות חסמבה ולהשאיר אותם בזכות חוש ההומור, ואת הילדים בזכות העובדה שיש חבורת צעירים והרבה הרפתקאות. אני לא מכיר עוד סדרה שניסתה לפנות באופן כזה לשני פלחי אוכלוסיה שונים. מאוד חששתי מכך. הרגשתי שאני מנסה לפנות לאלף כיוונים שונים.

"הרבה אנשים אמרו לי שהצופים יילחצו לראות אנשים מבוגרים על המרקע, שזה לא יעבוד. גם אחרי שכבר גיבשנו את הקונצפט, עשינו פרזנטציה וכולם האמינו בזה, לא ידענו כיצד נביא את בני ה-20 לצפות בסדרה, כי יש נושאים שאי אפשר לגעת בהם, כמו סקס. תוך כדי עבודה על הסדרה פחדנו מאוד שהיא תהיה פלופ. פחדנו, וגם קיווינו שיהיה בסדר".

אלא שדי מהר הבין נובלמן שהוא יכול לנשום לרווחה. חסמבה דור 3 שודרה לראשונה לפני ארבעה חודשים והוכתרה כהצלחה מסחררת, עם יותר מ-3 מיליון הזמנות ב-HOT VOD, 64,960 חברים בדף הפייסבוק של הסדרה וכוונות להפיק עונה שנייה. ב-HOT בוודאי מביטים בסיפוק בנתוני הצפייה וההורדות העדכניים של חסמבה, במיוחד בהתחשב בכך שהזכויות על המותג כמעט ניתנו למתחרים, חברת הטלוויזיה בלוויין yes. תחילתו של קרב הירושה הטלוויזיוני בהתחברות שבין משפחת מוסינזון למפיקה טמירה ירדני ול-yes, במטרה ליצור דרמה יומית המבוססת על חסמבה. בהמשך, כפי שנכתב בראיון עם בתו של יגאל מוסינזון, רנן, במוסף גלריה של "הארץ", התנערה המשפחה מההסכם והזכויות הועברו ל-HOT, שהציעו לה, כך לדברי גורמים בתעשייה, תנאים טובים יותר. מ-HOT נמסר בתגובה: "אנו שמחים כי חנה ורנן מוסינזון בחרו לבצע את שיתוף הפעולה עמנו וליצור סדרה מצליחה שמעניקה חיים חדשים למותג חסמבה".

"HOT רכשו את הזכויות למותג", מסביר נובלמן, "אך הם לא ידעו אם לעשות ממנו סרט, סדרה בת חמישה פרקים או טלנובלה. כנראה שהם קנו את הזכויות פשוט כי לא רצו שהסדרה הזו תהיה אצל המתחרה, אבל כשהגיע הזמן לחשוב על הקונצפט הם נתקעו. היה ברור שהילדים של היום לא קראו את ספרי חסמבה, אולי אפילו לא מכירים אותם".

בשלב זה פנתה רנן מוסינזון לנובלמן, שהחליט להצטרף לצוות מוחות שייסדו ב-HOT במטרה לפצח את חסמבה. "בני המשפחה בחרו את אנשי המקצוע שהם סומכים עליהם. היינו בערך שמונה אנשים, ומפגישה לפגישה נותרתי המוח היחיד שם. כולם נטשו את הדבר הזה. כשנשארתי לבד במערכה, הבנתי שחסמבה תהיה סדרה ושאני אכתוב אותה. התגלגלו אצלי שורות בראש עוד לפני שהגעתי לכתיבה, בדיחות כמו 'תהיה לי לעזר, מי זה עזר?', 'יובל המבולבל מינית', משחקי מלים שקשורים לחסמבה כמו 'מי חסם בה' ועוד הרבה בדיחות".

התלאות סביב ההפקה והפיתוח של חסמבה נמשכו גם לאחר שדני סירקין הצטרף לפרויקט כבמאי הסדרה: חברת לוליפופ היתה אמורה להפיק, אך בהמשך הוחלפה בידי יולי אוגוסט הפקות. כשכבר החלו הצילומים, נדרש הצוות לצלם במהירות, וליתר דיוק: 17 פרקים ב-70 יום, לוח זמנים צפוף לכל הדעות. "סדרות ישראליות מצולמות מהר מאוד בגלל אילוצי תקציב", מסביר סירקין, "בסדרה כזו, שנחשבת מסובכת מאוד מכיוון שיש בה אפקטים מיוחדים ושחקנים רבים, לוח הזמנים היה צפוף במיוחד".

היו רעיונות יצירתיים שנאלצתם לוותר עליהם בגלל אילוצי תקציב?

"ברור. לדוגמה, בפרק הפותח היתה אמורה להיות סצינת מרדף גדולה ומושקעת אך ויתרנו עליה כי היא היתה יקרה מדי. רצינו להראות את הסלע, שמשמש כדלת המעבר למערה החשמלית, נפתח, אבל עלות הייצור שלו היא 10,000 שקל. יכולנו ללחוץ על ההפקה ולהביא אותו, אבל אז היינו צריכים לוותר על משהו אחר. העדפנו להשקיע בשחקן יקר יותר ובעוד כמה ימי צילום במקום בסלע".

בעוד ששלב הפיתוח של חסמבה היה רב מהמורות, דווקא שלב הליהוק עבר באופן חלק: כמעט כל השחקנים מהדור המבוגר שקיבלו הצעה להשתתף, נתנו את הסכמתם. הראשון שאותו ליהקו היה השחקן עודד קוטלר, שמגלם את ירון זהבי. "המלהקת יעל אביב הציעה אותו, הוא מיד הסכים וזה היה שיחוק. רוב השחקנים שמחו כשהצענו להם להשתתף בפרויקט הזה כי הוא כיפי והם הבינו את הפוטנציאל", אומר סירקין. "היה לי ברור שגבי עמרני חייב לשחק את מנשה התימני ושמשה ירחמיאל יגולם על ידי הוגו ירדן, שאותו אני מכיר ואוהב מימי האלופה", מוסיף נובלמן.

חסמבה דור 3 משופעת בקריצות ובמחוות: ילדיו של מוסינזון, רנן וגילי, הבליחו על המסך לכמה שניות בתפקידים קטנטנים בסדרה, נכדתם של ירון ותמר זהבי בסדרה נקראה רנן, חברה לכיתה איגי נקרא על שם יגאל וירון לונדון גויס לתפקיד ראש הממשלה - מוסינזון קרא לגיבור ספריו ירון בשל היכרותו עם ירון לונדון, שאביו בצלאל היה ידידו הקרוב. אקי אבני, שמגלם את בנם החטוף של תמר וירון זהבי, אורי, לוהק לאחר שגילם את ירון זהבי במחזמר חסמבה לצד סנדי בר. גם את שלמה ארצי, שגילם את ירון זהבי בסרט "חסמבה ונערי ההפקר" מ-1971, ניסה סירקין לגייס לסדרה, ללא הצלחה. "אחרי כמה שיחות מקסימות, הבנו שזה לא יקרה".

איך הצלחתם לשכנע את ירון לונדון לגלם את ראש הממשלה?

סירקין: "ירון הוא חבר שלי. התקשרתי אליו והוא אמר לי: 'תמיד חברים פונים אלי בכל מיני בקשות ואני מסכים. אחר כך אני מצטער על זה'".

"חסמבה היא הפנסיה של אמ"י"

בחסמבה דור 3 מתאחדת החבורה מחדש לאחר שתמר זהבי, שמאיימת על פרויקט השתלת השבבים של תאגיד זורקום, נחטפת על ידי סאני ופרדי זורקין. ירון זהבי מזעיק את מנשה התימני, משה ירחמיאל, שולמית החובשת ואהוד השמן. ביחד עם רנן וחבריה, חבורה של אאוטסיידרים שלא משתלבים בכיתתם, הם יוצאים לחלץ את תמר.

הזקנים אינם חסרי ישע כפי שאפשר היה לצפות. הם מתגלים כחדים ומתוחכמים כמו שהיו בעבר ואינם נופלים ביכולותיהם מצעירי החבורה. איגי, בן כיתתה של רנן, משמש כמתווך בין הזקנים לבין חידושי הטכנולוגיה והסלנג שמובנים מאליהם לבני הנוער. קשישי חסמבה לומדים די מהר מה התועלת בהאקרית מתוחכמת ובחבורת נערים חצופה.

סוגיות של אייג'יזם עולות כיום בתחומים רבים - אנשים שמופלים לרעה במקומות עבודה בגלל גילם, או כלל לא מוצאים עבודה. אתם דווקא הפניתם את הזרקור לבני הגיל השלישי. יש פה אג'נדה מכוונת?

נובלמן: "זה מתחיל מכך שתמיד היה לי קשר טוב עם סבא וסבתא שלי, שהם אנשים מאוד צעירים ברוחם. הבאתי את גיל הזהב גם ל'אלופה' (נובלמן היה יוצר הסדרה והתסריטאי הראשי בעונה הראשונה, ה"ו וע"ה) עם מוסקו אלקלעי המנוח, שגילם את סבו של תום (עפר שכטר) ונהפך לסופרסטאר בסדרה. כולם מאוד אהבו אותו".

סירקין: "התחברתי עם ירון לונדון כשעבדתי אתו על הסדרה 'לונדון פינת בן יהודה' שעסקה בשפה העברית, וכמעט כל האנשים שהשתתפו בסדרה הזו הם בני 60 פלוס. הם הרבה יותר מעניינים - הם עשו וראו יותר, הם רגועים יותר. אם ניקח לדוגמה את ציפי שביט, שמגלמת את שולמית החובשת, לא עובר שבוע מאז שהסתיימו הצילומים שבו אנחנו לא מתכתבים בהודעות SMS. כל אחד מהשחקנים המבוגרים בחסמבה הוא אייקון, ממוטי גלעדי ועד זאב רווח, והם נושאים אתם יוקרה גדולה. מדובר באנשי מקצוע מדהימים, שעובדים כמו חיות, שעות על גבי שעות".

לא רואים יותר מדי אנשים מעל גיל 60 בטלוויזיה.

סירקין: "נכון, וזה חבל. עם הפרויקטים הנכונים אין שום סיבה שזה לא יקרה. הדמויות של המבוגרים תפסו חזק. ילדים מספרים שירון הוא הדמות האהובה עליהם".

נובלמן: "חסמבה היא הפנסיה של אמ"י (צוחק). חוץ מזה, כמה אפשר לראות כל היום כוכבני נוער שכל אחד מהם נראה כמו השני? גיוון זה דבר חשוב".

גם אתם כיוצרים בתעשיית הטלוויזיה ההפכפכה פוחדים מהזקנה, שאולי תביא אתה פחות הצעות עבודה?

סירקין: "מצבנו איתן יחסית אבל אני תמיד מצוי בתחושת אימה, פוחד ממה שיהיה בעתיד. אין ממש ביטחון תעסוקתי בביזנס הזה, אתה נע מפרויקט לפרויקט. זה בהחלט מפחיד להיות במאי זקן שלא מוצא עבודה".

נובלמן: "אנחנו עובדים במקצוע שבו, לפחות כמו שאני תופש אותו, אתה טוב בדיוק כמו הדבר האחרון שעשית. אז כן, מפחיד אותי שאתחיל לעשות דברים בינוניים, שהמעיין יתייבש ושהכל ייגמר".

עד כמה המציאות הזו מחייבת אתכם להתפשר מבחינת העניין האמיתי שלכם בפרויקטים שאתם מעורבים בהם? עד כמה אתם מחויבים לייצר תכנים שיביאו רייטינג ולנסות לקלוע לטעם המבקרים?

נובלמן: "אם הייתי עובד רק בשביל הכסף, היינו היום בעונה ה-72 של האלופה. כשאני כותב, אני לגמרי כותב לעצמי ועל עצמי. אני חושב על המשפחה שלי ועל העולם שלי - ולא על מה אנשים יאהבו ומה יגידו, כי תמיד יהיו הערות ותגובות. למזלי ב-HOT כבר מבינים איך הראש שלי עובד, ואמנם הם דעתניים מאוד, אך הם כיבדו את הדברים שעשיתי. קשה לדעת מראש מה עובד ומה לא".

סירקין: "זה נכון. רמזור, למשל, זו סדרה שהמבקרים רצחו ממש בהתחלה, ואני לא הכרתי אותה בכלל. צפיתי בה במקרה בטיסה מלוס אנג'לס לישראל ולא הבנתי מה רצו ממנה, זה נראה לי גאוני".

נובלמן: "אם תיקחו סדרה כמו טלנובלה בע"מ, בהתחלה קטלו אותה, ואחר כך הביקורות התהפכו לגמרי. בעיניי, עשינו מהפכה באגף הטלנובלות בישראל ועכשיו עשינו מהפכה באגף סדרות הנוער".

יש שיגידו שבכל מקרה מדובר בז'אנר נחות, בטראש.

נובלמן: "אני לא חושב שאני ממותג כטראש, ואני לא מרגיש שזה מה שאני עושה. אני מאוד גאה בכל הדברים שעשיתי עד היום, הדרמה היומית מיכאלה, רד בנד, סיימון (תוכנית מציאות קומית ששודרה בערוץ ביפ, ה"ו וע"ה). בכל אחד מהפרויקטים האלה נתתי את כולי. אולי זה לא מושלם, זה בטח לא סקורסזה, אבל זו לא היתה פשרה מבחינתי. מההתחלה ידעתי שאני מכוון למיינסטרים".

נראה שבניגוד לנובלמן, 34, שמרשה לעצמו להתפרע בכתיבה ודובק כבר שנים בז'אנר קומי-סרקסטי לא מחייב מדי, פשוט מכיוון שזה מה שהוא אוהב לעשות, סירקין נע בין קצוות: תמצאו אצלו ברזומה סרטים דוקומנטריים עטורי שבחים כמו "חלום של אידיוט" שכתב על אביו האמן לב סירקין, "רוחות רפאים" ו"לונדון פינת בן יהודה" על תולדות השפה העברית שהנחה ירון לונדון, וסרטים עלילתיים דוגמת "למראית עין" - בצד עבודות בימוי שעשה לתוכנית הבידור של גיא פינס, ערוץ הילדים, "Y בעשר", "אקזיט" וערוץ הספורט.

עבור סירקין, 40, אב לשלושה המתגורר בהרצליה, שאף חתום על העונה השנייה של "הכל דבש", היכולת לעבוד היא ערך מנחה: "כשאתה מתחיל לעבוד בטלוויזיה יש לך חלומות גדולים, אבל בהמשך אתה מבין שאם אתה נהנה ממה שאתה עושה, מתפרנס בכבוד, מצליח לגעת בצופה ולא מוכר את נשמתך עבור זה - אתה בר מזל. חשוב להשאיר לעצמך חלום, אבל לא להתמכר אליו.

"יש במאים שמחליטים לא להתפשר - לעשות רק את הפיצ'ר שלהם, את החלום שלהם - ולא סוטים ימינה ושמאלה, ומוצאים את עצמם כעבור 20 שנה עם אותו תסריט כשכלום לא קרה. מצד שני יש כאלה שזה בסוף מצליח להם. האג'נדה שלי, מתחילת הדרך, היתה לעבוד בבמאות - אני בכוונה לא אומר בימוי, אלא במאות על משקל צבעות - ולא לעבוד בשום דבר אחר".

הזכרתם קודם את רמזור. הייתם רוצים ללכת בדרכם של יוצרים כמו אדיר מילר, סיגל אבין ואחרים, שמכרו את הסדרות שלהם לחו"ל?

סירקין: "הסדרות האלה הן הוכחה לכך שהדברים האלה הם אפשריים. תמיד אומרים שרק יצירות ישראליות שמדברות על הסכסוך עובדות בחו"ל, וזה לא בהכרח נכון. 'כנפיים שבורות' של ניר ברגמן הוא דוגמה מצוינת לסרט שזכה להצלחה היסטרית בעולם בלי שום נגיעה לסכסוך. גם ל'למראית עין' שביימתי עשו רימייק בחו"ל. מפיקים גדולים היו אתי במגעים".

אתם מקנאים בחברים שכירים, שמקבלים משכורת חודשית קבועה?

נובלמן: "אני מקנא בח"כים ובשרים שקובעים לעצמם את המשכורת".

סירקין: "היתה שנה אחת שבה עבדתי על ריטיינר חודשי. נפלתי לפח הזה של לקבל שכר חודשי בגלל החשש מאי הוודאות, וזו היתה השנה הגרועה בחיי מבחינה יצירתית. אמן צריך שיהיה לו חופש. הייתי שמח לקחת הפסקה של כמה חודשים בסיומו של פרויקט כדי לתכנן את הצעדים הבאים, ולא להסתכל על חשבון הבנק ולהתחיל לדאוג. אבל זה המקצוע. תוך כדי עבודה על פרויקט אחד אני כבר נערך לדבר הבא.

"אבא שלי הוא אמן שעשה אמנות ציבורית ורצה לעבוד בשביל הציבור, אמא שלי עבדה קשה במשרד האוצר - ואני הייתי ילד מפתח. קשה להיות אמן בישראל, אבל טלוויזיה היא ההיי-טק של האמנים. הבמאים הישראלים של פעם, למשל, ששומעים שאתה עושה טלוויזיה ניגשים אליך ואומרים 'נו, חיים מזה?'. זו שאלה מצחיקה. התשובה היא שכן. רק לא נהיים מזה עשירים".

היית מביים פרסומות תמורת תשלום נאה?

סירקין: "עובדה שלא הגעתי לזה אף פעם. ומה אם יציעו לי? התשובה היא שאני לא יודע".

נובלמן: "גם לי הציעו להצטרף לכל מיני משרדי פרסום כקופירייטר, ולא רציתי. לא מתאים לי".

"אמנות דורשת כסף"

נובלמן וסירקין חולקים לא מעט פרטים ביוגרפיים משותפים: שניהם התחילו את הקריירה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שניהם החלו לעבוד בתעשייה עוד בזמן הלימודים ושניהם נתפשים כמי שנכנסו בשעריה מבלי שנדרשו להזיע יותר מדי.

נובלמן מספר שהגיע ללימודי קולנוע כי חיפש מפלט מלימודי כלכלה. "הלכתי ללמוד באוניברסיטה כי אמא שלי רשמה אותי. התחלתי בחוג לכלכלה, כולם היו רוסים, לא הבנתי כלום ואז ראיתי מלא אנשים שמסתלבטים על הדשא. ביררתי מה הם לומדים והחלטתי ללמוד שם. בחרתי בתסריטאות כי לא צריך לסחוב פנסי תאורה בחמש בבוקר. זה נראה לי הכי קל - ובאמת הגשתי תסריט אחד לכל השיעורים, פעם כקומדיה, פעם כדרמה". במקביל ללימודי הקולנוע למד נובלמן קופירייטינג אצל תרצה גרנות ואפילו לקח קורס לניהול תיקי לקוחות בשוק ההון במכללת מיטב.

סירקין החל לעבוד כבמאי אייטמים בתוכנית הבידור של גיא פינס, במקביל ללימודיו בחוג לקולנוע. "ראיתי כמה כתבות בתוכנית של גיא, ואמרתי לעצמי 'היכן שיש כתבות, צריך גם במאים'. חברה קרובה שלי היא בת הדודה של גיא פינס, אז ביקשתי שתארגן פגישה. נפגשתי אתו, הראיתי לו סרטי סטודנטים שעשיתי והוא נתן לי צ'אנס. הוא ועורכת התוכנית, מיכל מונצ'ז, לימדו אותי הרבה. זה בית ספר לעשייה בידורית-דוקומנטרית. אתה מבין שאתה צריך לבדר, לייצר מוצר ולספר סיפור. זה היה השלב שבו הבנתי שאני הולך לעבוד בתחום, ועשיתי מעשים כדי לעבוד בזה".

נובלמן התחיל את דרכו בעיתונות כשכתב לנענע תרבות, וכן מדור סאטירה במקומון "כלבו", ובנוסף היה שותף ל"קיק", מיזם טלוויזיה באינטרנט כתסריטאי ראשי. כשיצא ערב אחד עם חבר לפאב, החל לשוחח במקרה עם השחקן והתסריטאי גל זייד ועם התסריטאית סיגל אבין, שבילו יחד עם השחקנית יעל הדר. "חבר שלי רצה להתחיל עם יעל, וככה הכרתי אותם. הצחקנו אותם, סיפרנו בדיחות והם ביקשו שאשלח להם חומרים שכתבתי. בזכות זה התגלגלתי לתפקיד דיאלוגיסט בדרמה היומית מיכאלה. כתבתי 43 פרקים ופרק ספיישל פארודי שפיתחתי לבד".

הוא המשיך לטלנובלה בע"מ כיוצר ותסריטאי, ומשם הוא כבר נהפך לשם מוכר והדרך נסללה עבורו לאלופה, לעבודה ערבית כעורך התסריט בעונה הראשונה, לרד בנד ולחסמבה דור 3.

אתם מרגישים שהלך לכם בקלות יחסית?

נובלמן: "אני מרגיש שעבדתי קשה מאוד כדי להגיע למקום שבו אני נמצא כיום. גם כשכתבתי את מיכאלה וגם את טלנובלה בע"מ כמעט לא יצאתי מהבית, ירקתי דם והעליתי אי אלו קילוגרמים. כתבתי יותר מ-300 פרקים בטלוויזיה הישראלית. אלה הרבה שעות טיסה. פשוט ידעתי מה לעשות עם ההזדמנויות שהגיעו אלי. לא מזמן ראיתי סרט על אוליגרכים רוסים שבו אחת הדמויות אומרת לשנייה 'אחרי המהפכה, לכולנו היתה ההזדמנות. אנחנו פשוט היינו מספיק פיקחים וזריזים לנצל אותה'".

שניכם מדברים על פעלתנות ועל יוזמה כתכונות שהזניקו אתכם.

נובלמן: "כן, יש אנשים מוכשרים שלא עושים עם זה יותר מדי. מחכים שיגלו אותם".

סירקין: "ולי יש גם ילדים ואשה לפרנס, אז ברור שזה גם מהווה מקור למוטיווציה".

מאבק היוצרים הופנה בעיקר כלפי HOT. איך אתם מסתדרים עם העובדה שהגוף שמספק לכם עבודה, לא משלם תמלוגים?

סירקין: "עד כמה ש-HOT היא בית חם, העובדה שהם לא משלמים תמלוגים היא שערורייה".

נובלמן: "אם היו משלמים תמלוגים, המאזנים היו יורדים כלפי מטה ובעלי המניות היו פחות שמחים. פה זה מתחיל ונגמר. ביום שבו HOT יתחילו לשלם תמלוגים, אני קונה לי וילה במלדיבים. אני אשאר בחיים רק בשביל היום הזה, גם אם זה יקרה ב-2099 ואני כבר אהיה מומיה בחתולי הרעם. אני מחכה ליום שיחלקו לי את התמלוגים אחרי אינסוף שידורים חוזרים של האלופה ושל טלנובלה בע"מ. אומרים לאנשים שהם יכולים להוריד את זה ב-VOD בחינם. בפועל, HOT עושה מזה הרבה כסף".

סירקין: "אפילו אם נקבל אגורה או חצי אגורה על כל הורדה - נרוויח לא רע".

מ-HOT נמסר כי "בהתאם להסכם שנחתם עם יוצרי וכותבי הסדרה, הם מקבלים סכומים מכובדים נוספים עבור שידורים חוזרים, מעבר לתשלום הנפרד שניתן עבור עבודתם הנוגעת ליצירת הסדרה עצמה ועבור זכויות השימוש במותג חסמבה".

איך מתמודדים עם אילוצים של תוכן שיווקי?

נובלמן: "צריך לדעת להציב גבולות. במהלך העבודה על טלנובלה בע"מ הביאו אותי לפגישה עם איזו חברת תרופות - חבורה של עכברי מעבדה לבנים. הם רצו שלדמות שמגלם שרון אלכסנדר יקראו מר אופטלגין. כמובן שאמרנו לא".

סירקין: "אמנות דורשת כסף, ואם אפשר לעשות תוכן שיווקי באופן סביר, ולחיות אתו בשביל האמנות - זה בסדר. אם הוא נהפך לבוטה ואתה מרגיש שאתה מוכר את עצמך, אז זה לא שווה את זה".

תמיד ידעתם שתהיו אנשי טלוויזיה?

סירקין: "כשהייתי ילד גיליתי נטיות אמנותיות בציור ובפיסול, ואבא שלי לא היה מרוצה מזה. הוא אמר לי שכדאי לי לשקול ברצינות להיות שרברב, כי זה מקצוע נהדר שבו אפשר לעבוד מעט ולהרוויח הרבה. בשעות הפנאי, הוא אמר, תהיה אמן. זה לא עזר לו".

נובלמן: "הייתי מבריז מבית הספר כל הזמן ורואה טלוויזיה שעות על גבי שעות. אמא שלי היתה נורא מתוסכלת מכך והיתה אומרת לי - 'מה ייצא ממך?'. אז הנה, יצא ממני איש טלוויזיה. זה מסר לכל הילדים שיושבים בבית מול הטלוויזיה - בפעם הבאה שההורים שואלים אתכם מה אתם עושים, תגידו: 'תחקיר'".

כל הסודות של חבורת סוד מוחלט בהחלט

? יגאל מוסינזון החל לכתוב את סדרת הספרים בשנות ה-50 והמשיך עד סוף ימיו

? את הרעיון לסדרה קיבל מבנו הבכור עדו, שנהרג במלחמת יום הכיפורים

? ירון לונדון שימש כהשראה לדמותו של ירון זהבי

? את ההשראה לדמותה של תמר היפה קיבל מוסינזון מתמר רז מקיבוץ נען, שבו הוא חי. גם דמויות הילדים האחרות עוצבו בהשראת ילדי הקיבוץ

? 44 ספרים נכתבו בסדרת חסמבה

? המערה החשמלית שכנה במקום שבו שוכן כיום מלון הילטון בתל אביב

? ב-1996 השתמשו בחסמבה לצורך פרסומת לשירות "עקוב אחרי" של בזק

? ב-1990 עשתה הסדרה המיתולוגית "זהו זה" פארודיה המבוססת על סיפורי חסמבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#