השעיית מוזס מ"ידיעות" לא תועיל - רק שינוי בשליטה - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השעיית מוזס מ"ידיעות" לא תועיל - רק שינוי בשליטה

נחום ברנע ובן דרור ימיני קוראים למוזס להשעות את עצמו מתפקיד העורך האחראי עד להחלטת הפרקליטות אם להעמידו לדין בתיק 2000 ■ זאת בקשה אצילית אך חסרת משמעות, משום שהכוח ויכולת ההשחתה של מו"ל "ידיעות אחרונות" לא נעצרים בכניסה למערכת

30תגובות
ארנון מוזס
ניר קידר

למחרת פרסום המלצות המשטרה בסיום חקירת נתניהו בתיקי 1000 (המתנות) ו–2000 (נוני מוזס) כתב נחום ברנע, בכיר הפרשנים של "ידיעות אחרונות", כי על בעל השליטה בקבוצה והעורך האחראי להשעות את עצמו.

"לאחר שהמשטרה אמרה את שלה בתיק 1000 ובתיק 2000, אין מנוס מהסקת מסקנות. על ראש הממשלה להשעות את עצמו עד שהיועץ המשפטי לממשלה יקבל את החלטותיו בנוגע לכתבי האישום. על מו"ל 'ידיעות אחרונות' מוזס לוותר באותו פרק זמן על סמכויותיו כעורך אחראי. זוהי דעתי האישית, כמובן. אין ב'ידיעות אחרונות' דעה קולקטיבית מוכתבת מלמעלה", כתב ברנע.

"כבודו של מוזס יקר בעיני. גם הישגיו, כישוריו ותרומתו לעוצמתה של התקשורת החופשית בישראל. לבי לו ברמה האישית. אני מאחל לו שהעננה תסור מעליו במהירות. אבל עיתון, כל עיתון, חשוב מעיתונאיו וחשוב מבעליו". ההסבר אמנם מתחיל בשבחים למוזס - אבל הסיומת ברורה.

למחרת, עוד עיתונאי בכיר ב"ידיעות", בן דרור ימיני, הצטרף לקריאה דומה כלפי המעסיק שלו. בראיון לתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית אמר ימיני כי "במצב שנוצר מוזס לא יכול להישאר בתפקיד העורך האחראי, גם אם מדובר בתפקיד סמלי. נוצר מצב לא נעים, לא טוב. להגיד לך שהכל נפלא? לא. להגיד שיש לזה השפעה עלינו? ראה את הסיקור ב'ידיעות' בימים האלה".

כשהתבקש להבהיר את הבעיה המוסרית שנוצרה בעקבות פרסום המלצות המשטרה, ענה ימיני: "כל מה שאני דורש מאחרים, כולל נתניהו, אני דורש גם מהמו"ל שלי - הגינות עיתונאית. אנחנו חייבים לשים את הדברים על השולחן".

בעשר השנים האחרונות נחשף חלק משיטת הניהול של מוזס ו"ידיעות" - לרבות קיומן של רשימות "שחורות" ו"לבנות", כתבות "חיסול" (כך לפי הגדרתו של העיתונאי רביב דרוקר), מערכות יחסים של תן וקח עם פוליטיקאים ואנשי עסקים, היעדר שקיפות והתנהלות בעייתית. האם כעת החליטו בכירי הכותבים בעיתון שהגיע הזמן לחשבון נפש? ואם חשבון נפש כזה נפתח, איך הוא צריך להיראות?

שניים מבכירי הכותבים בעיתון קוראים למוזס להשעות את עצמו, לפחות עד להחלטת הפרקליטות אם להגיש נגדו כתב אישום בעבירות שוחד. אך מהי המשמעות הציבורית והמעשית של קריאה כזאת?

נחום ברנע
טס שפלן

תעלול יחסי ציבור

למוזס יש שתי אפשרויות כעת: להשעות את עצמו - או להתעלם. אם יבחר להתעלם מהקריאה, המסר לעיתונאים ולעובדים יהיה ברור וחד־משמעי: אני מצפצף עליכם. תוציאו קצת קיטור אם אתם חייבים, זה אפילו מתבקש - אבל שום דבר לא ישתנה כאן. מעניין איך יגיבו ברנע, ימיני ואחרים אם מוזס יחליט לפעול כך.

האפשרות השנייה שעומדת בפני מוזס היא לעשות מה שעיתונו דורש מראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומה שימיני וברנע דורשים ממנו - ולהשעות את עצמו. הודעה כזו תמשוך תשומת לב רבה ותמלא את עובדי העיתון בגאווה: הנה, הבוס שלנו עושה את הדבר הנכון. הוא מגלה אחריות ציבורית, הוא לא כמו נתניהו.

רק רגע: מה בדיוק תהיה השפעה של השעיה כזו על העיתון והכותבים בו? מה יקרה הלכה למעשה ב"ידיעות אחרונות" ביום שאחרי ההודעה של העורך האחראי כי הוא משעה את עצמו? התשובה ההגיונית ביותר היא: שום דבר. המשמעות של השעייה היא שיש סיכוי שמוזס ישוב לתפקידו, במוקדם או במאוחר. בין אם משום שלא יוגש נגדו כתב אישום, או יושג הסדר עם הפרקליטות, ובין אם יימצא זכאי בהליך משפטי או אפילו אם יורשע ויסיים לרצות את עונשו - ואולי מסיבות אחרות.

כך או כך, מוזס יחזור בסופו של דבר מההשעיה - וכל הכותבים, העורכים והמנהלים יודעים כבר עכשיו שהבוס יוכל לסגור עמם חשבון בעתיד. לכן הם יחששו להפוך את "ידיעות אחרונות" לעיתון אחר, שונה מזה שבעל הבית בנה, ניהל, ערך וביקש.

גם אם מוזס ישעה את עצמו, רוחו תמשיך להכתיב את אופי המוצר ש"ידיעות", ynet ו"כלכליסט" יגישו מדי יום לקוראיהם, בין אם באמצעות שליחים של מוזס - שגם כך פועל לעתים קרובות דרך שליחים כאלה - ובין אם בדרך של אווירה והגיון פנימי. כל כתב וכל עורך יידע שמוזס יבדוק בשבע עיניים מה קורה בעיתונו בתקופת ההשעיה. כך או כך, בין אם מוזס ישעה את עצמו ובין אם לאו, שום דבר מהותי לא צפוי להשתנות בתרבות המושחתת ובהנהלת המערכת של "ידיעות אחרונות".

תרחיש כזה אינו יוצא דופן: ב-1998 הורשע הבעלים של "מעריב" ועורכו הראשי דאז, עופר נמרודי, בהאזנות סתר אסורות - פרשיה שגם נוני מוזס נחשד בה אך נגדו לא הוגש כתב אישום. נמרודי נכנס לכלא, יצא ממנו, הסתבך בפרשיה נוספת - ולבסוף חזר לנהל את "מעריב" ולקבוע את זהות העורכים והכותבים.

השעיה זמנית של מוזס מתפקיד העורך האחראי - אם בכלל תהיה כזו - היא בעיקר מהלך של יחסי ציבור.

רון ירון
מוטי מילרוד

הדרך אל היושר

אם כך, אז מה יכולים כותבים בכירים כמו נחום ברנע ובן דרור ימיני לעשות? נניח שהם באמת חושבים ומאמינים שמוזס חטא, שהעיתון "חשוב מעיתונאיו וחשוב מבעליו", כפי שכותב ברנע, ושעל "ידיעות" לגלות מעתה "הגינות עיתונאית", כפי שכותב ימיני. נניח גם שהם מבינים שהשעיה זמנית של מוזס לא תוביל לשינוי. מה עליהם לעשות?

יש רק דרך אחת שבה הם יכולים להתמודד עם ההיסטוריה של "ידיעות" בשני העשורים האחרונים, עם תוכן ההקלטות שפורסמו עד כה, ועם סיפור המעשה שנחשף בהמלצות המשטרה בשבוע שעבר. כל עוד מוזס הוא בעל השליטה בעיתון - עליהם להתפטר. זה המהלך המתבקש, משום שלא נראית באופק התפתחות שתאפשר לכותבים הבכירים לשאוף לעבוד בארגון בעל "הגינות עיתונאית" שהמוצר שלו "גדול מבעליו" - בעודם ממשיכים לעבוד ב"ידיעות".

זו כמובן מסקנה קשה, ולרוב אנשי "ידיעות" - ולעיתונאים בכלל - היא קשה מדי. קבוצת "ידיעות אחרונות" היא אחד המעסיקים הגדולים בשוק העיתונות, שגם כך הצטמצם בשנים האחרונות ונמצא במצוקה כלכלית. אדם שיתפטר מהקבוצה מעמיד את פרנסתו בסכנה מיידית. אפשר גם להניח שעצם ההתפטרות של עובד במחאה נגד האתיקה והתנהלות של המו"ל והעורך עלולה להרתיע בעלי עיתונים וכלי תקשורת אחרים מלגייס אותו לשורותיהם. בחישוב קר, התפטרות כזו עלולה להיות מכת מוות לקריירה עיתונאית עבור רבים.

לכן, יהיה זה לא הוגן לקרוא להתפטרות המונית של עיתונאי ועורכי "ידיעות אחרונות". אנשים צריכים להתפרנס, משפחות תלויות במשכורות שמוזס משלם. הרוב הגדול של עיתונאי קבוצת "ידיעות" עשו ועושים את עבודתם ביושר ובהגינות. הם מעולם לא לקחו חלק ב"חיסולים" או בתחזוק הרשימות השחורות והלבנות, ומעולם לא קיבלו הנחיה בעייתית ממוזס או משליח שלו. הצורך שלהם בפרנסה ורצונם להמשיך בעבודה עיתונאית מובן.

מצד שני, הם לא יכולים להיות צבועים או לטעון לתמימות ואי־ידיעה. ההקלטות וחקירת המשטרה מעוררות חשד כי "ידיעות" הוא ארגון מושחת, שבעל השליטה והעורך האחראי שלו עסק בגניבת הדעת של הציבור ושל הנרטיבים הלאומיים לצורכיו האישיים. שום השעיה של מאן דהוא, מחאה שקטה, חיבור מניפסט או קוד אתי, טור בעיתון או התבטאות ב"תיק תקשורת" לא ישנו את המציאות הזו.

סבר פלוצקר
עופר וקנין

בין ברנע לנתניהו

בצמרת "ידיעות אחרונות" יש קבוצה של עיתונאים ופובליציסטים כמו נחום ברנע, סבר פלוצקר ומאיר שלו: כולם אנשים אמידים, שצברו פנסיות ונכסים משמעותיים. רובם עברו את גיל הפנסיה והם לא זקוקים עוד לפרנסה. מדוע ברנע ודומיו לא מתפטרים - למרות ש"ידיעות אחרונות" הוא לכאורה עיתון שרימה ומתכוון להמשיך לרמות את קוראיו?

אולי משום שבסופו של דבר, בהיבט מסוים, ברנע לא שונה מנתניהו: אין המלצה, חשיפה, תמליל או עדות שישכנעו אותו לוותר על כסאו - ועל הכוח והפרסום שמתלווה לו. לכן, אין פלא שמחצית מהציבור, בעיקר אנשי ימין, מתייחסים בלעג לעיתונאים שתוקפים את נתניהו. לאחר פרסום תמלילי ההקלטות, כל מי שעיניו בראשו הבין שאין הבדל מהותי בין שתי הכנופיות שנאבקות על השליטה בישראל: מצד אחד ביבי ומקורביו, ומצד שני מוזס ושורת הפוליטיקאים המקורבים לו, לרבות יאיר לפיד - שהפך השבוע לאויב מספר אחד של נתניהו.

האדישות בצמרת "ידיעות" והעובדה שחלק מהעיתונאים בו ממשיכים לטעון שאין בעיה בכך שמוזס ממשיך לשלוט בעיתון, מלמדת שהתרבות השלטונית שאימץ נתניהו בעשור האחרון לא שונה מהתרבות והנורמות הנהוגים ב"ידיעות". מי שמביט על המציאות לא רק מבעד למשקפיים של ימין ושמאל ודאי יזכור ש"ידיעות" הגן במשך שנים על אהוד אולמרט בכל דרך אפשרית; צריך לזכור גם את אופי הסיקור שהעניק פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות", לנוחי ודני דנקנר לבנקים הגדולים, ולכמעט כל בעל כוח משמעותי במגזר העסקי.

אין זה מקרי שהיריב העיקרי של נתניהו הוא יאיר לפיד, פוליטיקאי שצמח באותן ערוגות. בימיו כפובליציסט בכיר ב"ידיעות", לפיד נמנע בדרך כלל מלבקר מוקדי כוח. אחד מטוריו המפורסמים, למשל, נקרא ״חקירוקרטיה״ ובו יצא להגנתו של אולמרט, שהיה אז חשוד בפלילים. היה זה מהטורים הבודדים של לפיד שעסק בנושאים של טוהר מידות ושלטון החוק - וגם בו הוא לקח את הצד של אנשי השררה. לפיד, בניגוד לברנע ופלוצקר, לא רק סיפק עיתונות נוחה לטייקונים אלא גם קיבל מהם כסף רב, כאשר במקביל לעבודתו ב"ידיעות" שימש פרזנטור של בנק הפועלים.

בסופו של דבר, נתניהו כנראה יילך - אך כלי התקשורת שימשיכו לתווך את המציאות לציבור הישראלי יישארו אינטרסנטיים, מוטים או אדישים. מצד אחד, "ידיעות אחרונות" שנחשף שוב ושוב כארגון שנועד לשמר את כוחו של מוזס; מצד שני, "ישראל היום" שאינו עיתון אלא פמפלט פרסומי, שכיום פועל בשירות נתניהו ומחר אולי יפעל למען פוליטיקאי אחד שיסכים לרקוד לחלילו של שלדון אדלסון.

בתווך נמצאים עיתונים וערוצים שלא מזוהים עם מפלגה או פוליטיקאים מסוימים, אבל שתיקתם לנוכח החשדות לשחיתות שעולים מפרשת נתניהו־מוזס לא מותירה ספק באשר למידת רצונם להיאבק במוקדי הכוח. לדידם, פוליטיקה ועיתונות הם כמו סיקור של מרוץ סוסים: הם כאן כדי לדווח מי מוביל, מי מאבד גובה, בין מי למי נחתמה ברית ומה הספין האחרון. אין להם שותפות של ערכים, נורמות ורעיונות. הם רק עיתונאים - והם כאן רק כדי לדווח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#