הסעיפים החדשים בחוק: שליטה בתקשורת בכסות של תחרות - מדיה ושיווק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

הסעיפים החדשים בחוק: שליטה בתקשורת בכסות של תחרות

ראש הממשלה מדבר רבות על רצון להפחית רגולציה. אלא שהצעת החוק החדשה, למרות הכוונות הטובות, יוצרת פער אדיר בין ההצהרות לבין היישום. במקום שהשוק ייפתח באמת לתחרות, הוא ימשיך להיות כבול לפוליטיקאים ולפקידים

תגובות
נתניהו
אמיל סלמן

שוק הטלוויזיה המסחרי מעולם לא נתפש באמת כפרטי. מאז הליכי החקיקה בשוק לפני כמעט 30 שנה, המחוקק התייחס לגופי שידור פרטיים כגופים שיש להם מטרות ציבוריות — כמו עידוד אזרחות טובה וציונות או שידור תוכן מקורי איכותי. כללי הרגולציה נכתבו כך שהעניקו לדרג הפוליטי והפקידותי יכולת בוטה להתערב בשידורים בהתאם לאינטרס הציבורי, כביכול.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדבר רבות על רצון להפחית רגולציה. אלא שהצעת החוק הנוכחית, למרות הכוונות הטובות, יוצרת פער אדיר בין ההצהרות לבין היישום המגוחך. די להסתכל בנוסח החוק שהונח בפני חברי הכנסת — הוא כולל 16 עמודים נוספים לחוק הרשות השנייה, שרובם המכריע מכיל בתוכו שורה של סעיפים חדשים, מורכבים ורגישים, לאסדרת שוק הטלוויזיה.

במקום שהשוק ייפתח באמת לתחרות, הוא ימשיך להיות כבול לפוליטיקאים ולפקידים. אלה יוכלו לעשות שימוש במאות סעיפים ותתי־סעיפים שמעניקים להם היתר לפקח על שוק הטלוויזיה.

בעבר היו שני טיעונים שנועדו להצדיק את הפיקוח על שוק הטלוויזיה: השימוש במשאב ציבורי (למשל שידור באפיקים על גבי תשתיות הכבלים), ולחלופין, הדומיננטיות הרבה — ולרוב גם המונופוליסטית — של גופי השידור על דעת הקהל.

שני הטיעונים האלה כבר אינם רלוונטיים. כיום כל אחד יכול לפתוח ערוץ טלוויזיה באינטרנט ולשדר תכנים למיליוני אזרחים. התשתית כבר אינה משאב ציבורי. בפועל, כמעט אין חסמי כניסה, והתחרות בין ערוצי התוכן השונים רק גדלה.

מסך טלוויזיה

לא רק שאין עוד סיבה לפקח בצורה הדוקה על שוק הטלוויזיה, אלא שבפועל הפיקוח הוכח כלא ישים. הרגולציה התגלתה שוב ושוב במערומיה כשלא הצליחה לייצר נתק אמיתי בין בעלי ההון לבין התוכן, או כשכשלה בניסיון לייצר טלוויזיה "איכותית". גוף הרגולציה היה עסוק רוב הזמן בהישרדות ובמלחמות פנימיות, ולא פעם ניאות לשרת את הדרג הפוליטי שמינה אותו.

הצעת החוק הנוכחית כוללת מלאכה מורכבת מאוד של תכנון, שתאפשר לערוץ 20 לשדר ככל העולה על רוחו, לצד הקלות נקודתיות. אבל היא רק מחריפה עוד יותר את האסדרה המגוחכת לעתים של שוק הטלוויזיה ואת המעורבות של הגופים הממשלתיים בשידורים. אפילו ערוץ קטן שהוקם בתקציב אפסי ייאלץ להעביר דיווחים שוטפים על הכנסותיו לרשות השנייה, והיא זו שתקבע אם הוא עמד ביעדים של שידור תוכן שהופק בישראל.

הדוגמה הקיצונית ביותר להתערבות היא שורת הסעיפים שלפיהם יוכלו בעלי רישיון ל"ערוץ זעיר" לשדר חדשות. לא פחות משלושה עמודים מוקדשים כולם לקביעת כללים נוקשים במיוחד כיצד יתאפשר לערוץ לשדר חדשות. כך, למשל, נקבע כי בדירקטוריון של הערוץ תוקם ועדת משנה שתעסוק בחדשות; הוחלט מה מספר הישיבות המדויק שהוועדה תקיים בשנה; נקבע כי פעילות מחלקת החדשות תהיה נפרדת מהערוץ מבחינה חשבונאית; העובדים יהיו כפופים לעורך ולא למנהל; הערוץ יחויב לשמור על כללי אתיקה; והשידורים חייבים להיות הוגנים ומאוזנים. כל זאת, בנוסף להוראות שלא קיימות בשום ענף מדיה אחר — רדיו, אינטרנט או עיתונות מודפסת.

אחת ההוראות, למשל, היא איסור על עורך החדשות לשקף בשידורים את עמדותיהם "של בעל הרישיון, מנהליו, בעלי מניותיו או עובדיו". במלים אחרות, כללי האתיקה המחמירים אוסרים על כל עיתונאי בגוף החדשות להביע את עמדתו בכל סוגיה שעל סדר היום.

הסעיפים האלה שנויים במחלוקת. בחלק ממשרדי הממשלה אף סבורים כי יש להחריף את ההוראות האלה ולהטיל על הערוצים הקטנים כללי ממשל תאגידי כמו אלה החלים של הערוצים המסחריים הגדולים — כלומר, יש להקים תאגיד נפרד לחלוטין לשידורי החדשות עם דירקטוריון הכולל נציבי ציבור, תוך הפרדה תפעולית מוחלטת מהערוץ עצמו.

יש רבים שסבורים כי המעורבות הרגולטורית החריפה הזאת נחוצה כדי לשמור על אתיקה בשידורי החדשות בטלוויזיה. אלא ששנים של רגולציה בעייתית הוכיחו כי המעורבות הזו לא אפקטיבית, ולהפך — היא רק מסייעת לבעלי עניין, פוליטיקאים או פקידים לדחוף את ידם לתוך התוכן המערכתי. מקרה רמי סדן, המקורב לנתניהו שמונה ליו"ר חדשות 10, הוכיח רק באחרונה כי המנגנון מעוות.

גופי תקשורת צריכים להיות חופשיים לפעול הרחק מידם של גורמים זרים ובעלי עניין. אין זה תפקידה של הכנסת לקבוע כללי אתיקה לכלי תקשורת. המעורבות הרגולטורית היא בעלת אפקט מצנן שעלול להרתיע גופים עיתונאיים מעימות עם פקידים ואנשי שררה שמחוברים לשלטון. הצגת הטענה כאילו מדובר בעידוד התחרות היא לא יותר מעטיפה נוצצת להמשך האחיזה הפוליטית בתקשורת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#