דיל מוזס-נתניהו: המספרים האמיתיים של תיק 2000 נחשפים - מדיה ושיווק - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
התיק המושתק

דיל מוזס-נתניהו: המספרים האמיתיים של תיק 2000 נחשפים

תיק 2000 לא פלילי? עסקת השוחד שנרקמה לפי החשד בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס היתה שווה לעיתון מאות מיליוני שקלים

98תגובות
בנימין נתניהו נוני ארנון מוזס הון שלטון עיתון
ניר קידר ואוליבייה פיטוסי

כבר כמעט שנתיים, מאז מארס 2016, מחזיקות בידן רשויות החקירה את ההקלטות שבהן תועדו מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, מנסים לפי החשד לטוות עסקת שוחד בפרשה שזכתה לכינוי תיק 2000. ההקלטות, שנעשו ב–2014 וחלקן חשף העיתונאי גיא פלג בחדשות ערוץ 2 בינואר 2017, מציגות לכאורה משא ומתן ישיר לעסקה: נתניהו יקדם חוק שיפגע בחינמון "ישראל היום", ותמורת זאת מוזס "יסובב את הספינה" וידאג ש"ידיעות אחרונות" יעניק סיקור חיובי לנתניהו.

בתיק 2000 נחקר לפיכך חשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים נגד נתניהו. בימים הקרובים, אחרי השתהות ארוכה מאוד, אמורה המשטרה להגיש את מסקנותיה לגבי השאלה אם התבססה תשתית ראייתית להעמדה לדין בפרשה הזאת — כמו גם בתיק 1000 (תיק ה"מתנות", שגם בו חשוד נתניהו בקבלת שוחד ומרמה).

ואולם בחודשים האחרונים נשמעות הערכות רבות שמנסות לגמד או להשתיק את תיק 2000. מכל עבר נשמעים בעלי אינטרס שסבורים כי התיק ייעלם מהעולם, שאין בו היבט פלילי, ושהוא דומה לכל אינטראקציה בין מושא סיקור למסקר. הדוברים האלה מעוניינים להשתיק את תיק 2000 — לא רק מפני שהוא חושף באופן העמוק ביותר את מנגנון הפעולה הוותיק של "ידיעות אחרונות" והמו"ל מוזס — אלא גם כדי לחפות על כך שמדובר במהלך עסקי לכל דבר.

במסגרת החשדות עלה חשש כי נתניהו ומוזס ניהלו ביניהם משא ומתן לעסקת שוחד סביב חוק "ישראל היום" — החוק שאמור היה למגר את כוחו של "ישראל היום", העיתון של שלדון אדלסון, שפגע קשות ב"ידיעות". ומהי לפיכך המשמעות הכלכלית של המשא ומתן הזה בין הצדדים? הנה כל המספרים.

סך שטחי הפרסום, במאות אלפי אינצ'ים

1. הדיל: מוסף סופ"ש של "ישראל היום". השווי: 3.4 מיליון שקל בחודש

הקלטת הצווחות של שרה נתניהו, שנחשפה באתר וואלה לפני כשבועיים, זכתה לחשיפה נרחבת. האופן שבו נתניהו מבטאת את המלה "פסיכולוגית" זכה לעניין רב יותר מאשר משפט אחר באותה הקלטה, שבה קיימה שיחה עם יועצה המנוח שעיה סגל — ובו דרשה נתניהו מסגל להתקשר לעורך מדור הרכילות ב"ידיעות אחרונות" ולנזוף בו.

כפי שחשף יוסי ורטר ב"הארץ", ייתכן כי הנזיפה הזאת נשאה פרי. כמה ימים לאחר אותה שיחה שהוקלטה פורסמה ידיעה נוספת באותו נושא ב"ידיעות", ובה שולבו התואר המלא של נתניהו ותמונה מחמיאה שלה. מקורות שמכירים את מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו ל"ידיעות" לא הופתעו מהיחס החיובי שהעניק באותה תקופה לזוג נתניהו. כפי שנחשף ב–TheMarker, עוד לפני השיחות שקיימו מוזס ונתניהו ב–2014, הצדדים כבר קיימו מגעים לדילים שונים ומשונים. ב–2009 — שנת בחירות — התקיימו ביניהם מגעים, בין השאר, סביב הוצאת מוסף סוף השבוע של "ישראל היום". באותן שיחות, לפי מקורבים לצדדים, התחייב נתניהו בפני מוזס כי "ישראל היום" לא יוציא מוסף סוף שבוע שעלול לפגוע ב"ידיעות".

הדיל של 2009 כנראה לא החזיק מעמד, ובסוף אותה שנה השיק "ישראל היום" את מוספי סוף השבוע שלו. בתגובה, "ידיעות" החריף משמעותית את הקו המערכתי נגד נתניהו. חודש לאחר מכן יזמו ח"כים שני חוקים שנועדו למנוע את מודל הפעילות של "ישראל היום". הצעה אחת היתה של ח"כ מרינה סולודקין (קדימה), שלפיה תיאסר חלוקת עיתונים בחינם. ח"כים אחרים חתמו על הצעת חוק האוסרת על תושב זר להיות בעל שליטה בעיתון בישראל, במטרה למנוע את הפצת העיתון.

בהקלטת השיחות בין נתניהו למוזס התייחסו השניים גם למגעים ביניהם ב–2009, כפי שנחשף בחדשות 2. "ניהלנו את זה ב–2009. אתה שכחת אולי", אמר מוזס לנתניהו. "זה נוהל אינטליגנטי. טוב. והיינו לכאורה באותו מצב. כבר היינו בסרט הזה. עשינו את זה".

נוני מוזס
ניר קידר

האם אכן דחה "ישראל היום" את הפצת מוסף סוף השבוע כל עוד נתניהו ומוזס היו בהבנות כלשהן? אם כך, "ידיעות אחרונות" כנראה הרוויח היטב מכל חודש שבו נדחתה העלייה לאוויר של מוסף "ישראל היום".

בדיקה שערך TheMarker על בסיס נתוני יפעת בקרת פרסום, מגלה כי ההכנסה החודשית הממוצעת של "ישראל היום" מפרסום מתחילת 2009 היתה 6.3 מיליון שקל (לאחר פקטור של 80% הנחה על מחיר המחירון של יפעת). לאחר הוצאת מוסף סוף השבוע, מדצמבר 2009 ועד סוף 2010, זינקו ההכנסות של "ישראל היום" לממוצע חודשי של 9.7 מיליון שקל. במלים אחרות, מאז שהחל להוציא לאור את מוסף סוף השבוע, "ישראל היום" נטל לכאורה משוק הפרסום בעיתונות המודפסת עוד 3.4 מיליון שקל בכל חודש. זאת, גם אם עוגת הפרסום כולה גדלה — ולא כל הסכום בא על חשבון התקציבים לאחרים.

אם ה"דיל" לכאורה לא היה יוצא לדרך, ייתכן כי "ישראל היום" היה מוציא לאור את המוסף שנה קודם לכן. במקרה כזה, את 3.4 מיליון השקלים בחודש היה נוטל העיתון משוק הפרסום כבר ב–2009. חלק מסוים מסכום זה היה נלקח, כמובן, ישירות מכיסיהם של מוזס ושותפיו ב"ידיעות".

נתוני יפעת בקרת פרסום רחוקים מלשקף במדויק את ההיקף הכספי וההכנסות של כל גוף, והם מבוססים על ניטור הפרסום בפועל ומחירי המחירון של העיתונים. למרות זאת, הם מספקים אינדיקציה כללית על המגמות וסכומי הכסף שבהם דובר בין הצדדים.

2. הדיל: חוק "ישראל היום". השווי: מאות מיליוני שקלים

המטרה המרכזית של מוזס בשיחות עם נתניהו היתה להעביר את חוק "ישראל היום" שהוביל אז ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), שגם הוא נחקר באזהרה בפרשה. "אפשר לחוקק את זה. אני רוצה לדבר עם הג'ינג'י (אדלסון; נ"ט), הוא עוד שבועיים בארץ", אמר נתניהו למוזס בקלטת.

הכניסה של "ישראל היום" לשוק פגעה במתחרים בשוק בשלושה היבטים. הרובד הראשון והגלוי הוא הנתח בעוגת הפרסום שהעיתון נטל על חשבון המתחרים. ברובד עמוק יותר, הכניסה של "ישראל היום" הציפה את השוק בהיצע אדיר של עמודי פרסום, שהוביל לירידת מחירים. מעבר לכך, אסטרטגיית המחיר הדורסנית של "ישראל היום" הביאה להעצמת המגמה של קריסת המחירים בשוק הפרסום — שהחלה עוד הרבה קודם להופעת העיתון, בגלל הירידה בחשיפה לעיתונאים ונדידת התקציבים לאינטרנט.

הכנסות העיתונים מפרסום של משרדי ממשלה, במיליוני שקלים בשנה

היבט נוסף שראוי להביא בחשבון הוא הירידה במספר המנויים המשלמים ל"ידיעות אחרונות", בעקבות החלופה החינמית שהציע "ישראל היום". גם במקרה זה מדובר בהעצמה של מגמה שהתחילה עוד קודם לכן.

במקרה הקיצון, אם אכן חוק "ישראל היום", או בשמו הרשמי "החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", היה מאושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, התמורה ל"ידיעות אחרונות" היתה עשויה להיות גבוהה במיוחד. ב–2015–2017 הגדיל "ישראל היום" את הכנסותיו והן הגיעו ליותר מ–750 מיליון שקל בשלוש השנים יחד (על בסיס נתוני יפעת, לאחר הנחה של 80% ממחיר המחירון). כפועל יוצא, יציאה של שחקן מרכזי כזה מהשוק היתה מאפשרת ל"ידיעות", באופן תיאורטי, למשוך חלק מהתקציבים לטובתו בהיקף מצרפי של מאות מיליוני שקלים באותה תקופה.

3. הדיל: חוק "ישראל היום" מרוכך. השווי: 25 מיליון שקל בשנה

בשיחות בין מוזס לנתניהו עלו אפשרויות נוספת, פרגמטיות יותר. במקום חוק שיגביל לחלוטין את היציאה לאור החינמית של "ישראל היום", מוזס העלה על הפרק נוסחה מורכבת: חינמון עם מספר מסוים של עותקים יהיה מוגבל במספר עמודי המודעות שהוא יוכל לשלב בכל גיליון.

"אני אגיד כמות עותקים ו–X אחוזי תפוסה", הציע מוזס בשיחות עם נתניהו. "בחינמון מעל כמות עותקים מסוימת, אחוז המודעות לא יכול להיות גבוה — ואז הנזק שהוא גורם בהורדה של המחיר הוא מוגבל. אנחנו מנסים למצוא משהו יחד...", אמר מוזס.

הרקע להצעה הזאת הוא הניסיון של מוזס ב–2014 לא רק למנוע את הפגיעה בו כתוצאה מכך ש"ישראל היום" לקח נתח גדל והולך מעוגת הפרסום — אלא גם להביא לכך שמחירי הפרסום אצלו בעיתון לא ימשיכו לרדת. במלים אחרות, מוזס ניסה לכאורה להקטין את היצע הפרסום בשוק העיתונות המודפסת.

בנימין נתניהו (מימין) ושלדון אדלסון
אילן אסייג

בכמה ירדו המחירים ב"ידיעות" מאז כניסת "ישראל היום" ועד 2014? לפי הערכות של מומחים בתחום הפרסום, מחירי הפרסום בעיתונו של מוזס נחתכו בכ–50% לפחות בעשור האחרון. חלק גדול מהירידה אמנם נובע מתהליכים שאינם קשורים ל"ישראל היום", כמו עליית השימוש באינטרנט ונדידת תקציבי פרסום לגוגל ופייסבוק — אבל גם "ישראל היום" ועודף ההיצע הביאו לירידה במחירים.

סך ההכנסות של "ידיעות" מפרסום ב–2008 מוערך ב–400–500 מיליון שקל. כלומר, ירידה של 1% במחירי הפרסום משקפת אובדן הכנסה של 4–5 מיליון שקל בשנה. אם אכן ההצעה החלופית של מוזס היתה מתקבלת והוא ונתניהו היו מעבירים חוק שהיה מאפשר למוזס לעצור את מגמת הירידה השנתית במחירי הפרסום של כ–5% בשנה, הרי שמוזס עשוי היה חוסך לעצמו אובדן הכנסות של עד 25 מיליון שקל בכל שנה.

4. הדיל: מודעות ממשלתיות. השווי: 10 מיליון שקל בשנה

סוגיה נוספת שהעלה מוזס בשיחותיו עם נתניהו נגעה להיקף הפרסום הממשלתי שמופנה ל"ישראל היום". מוזס לא אהב את נדידת התקציבים ל"ישראל היום" על חשבונו, והעלה זאת כהערת אגב בפני נתניהו — ככל הנראה כדי שיפעל להסטת התקציבים הממשלתיים מ"ישראל היום" ל"ידיעות".

"יש בעיה. מה הבעיה? שיש מודעות ממשלתיות. 30%, 50%, 70% מהמודעות. זה המדינה נותנת להם כסף. זה לא תקין", אמר מוזס בשיחה. נתניהו השיב לו: "בסדר. גם זה רשמתי. לא נטפל בזה עכשיו".

נתוני יפעת מלמדים כי הנתח של "ישראל היום" במודעות הממשלתיות אכן גדל עם השנים. ב–2008 הכניס העיתון כחצי מיליון שקל בלבד ממודעות ממשלתיות, אך הסכום זינק לשיא של יותר מ–12 מיליון שקל ב–2015. באותה שנה, אגב, הכניס "ידיעות" רק 7.5 מיליון שקל מפרסום של משרדי הממשלה (אחרי הנחה של 80%).

בסך הכל בממוצע שנתי הכניס "ישראל היום" 10 מיליון שקל מפרסום של משרדי ממשלה ב–2015–2017, בעוד "ידיעות אחרונות" השתרך מאחור עם ממוצע שנתי של 7 מיליון שקל באותן שנים. במלים אחרות, כאשר נתניהו הודיע כי "גם זה רשמתי" ובכך הביע נכונות לטפל בסוגיה, השיחה עסקה לכאורה בהסטה של תקציבים גדולים, של עד כ–10 מיליון שקל בשנה, מ"ישראל היום" אל "ידיעות אחרונות".

אדם מחלק עיתון ישראל היום באשקלון
© Amir Cohen / Reuters

5. ומה הפוליטיקאים הרוויחו? "יותר ממיליון דולר"

בשיחות המוקלטות בין מוזס לנתניהו ניתן היה להתרשם עד כמה מוזס סחר לכאורה בקלות במערכת העיתונאית שלו, לכל המרבה במחיר. "תהיה פה רעידת אדמה. זה משהו שצריך להיות חכמים איך עושים את זה", אמר מוזס לנתניהו. "צריך לדאוג שתהיה ראש ממשלה".

למשל, מוזס הציע לשלב עיתונאים מטעם נתניהו ככותבים בעיתונו: "תביא כבר מחר בבוקר, בלי קשר לכלום, לפני החוק, לפני הכל. מנסה להראות לך רצון טוב. תביא". בהמשך גם נקב בשמות של אנשי קשר מטעם "ידיעות" שאמורים לעמוד בקשר עם לשכת ראש הממשלה כדי ליישם את העסקה, ובראשם עורך העיתון רון ירון. "אני אומר לרון ביום ראשון שתדברו אתו", הודיע מוזס לנתניהו.

סיקור חיובי בעיתון לפוליטיקאי אחד, ומנגד סיקור שלילי לפוליטיקאי מתחרה — מרכיב שגם נכלל לכאורה בהצעת מוזס לנתניהו — הוא כמובן בעל ערך כלכלי. רק לפני כשנה הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד ראש עיריית אשקלון המושעה איתמר שמעוני. לפי אחד מסעיפי האישום, איש עסקים המקורב לשמעוני רכש מקומון ו"דאג לסיקור תומך ואוהד לשמעוני", וכן רכש אתר אינטרנט שביקר את העירייה ולאחר מכן סגר אותו.

מקורות משפטיים בכירים שעמם שוחח TheMarker משוכנעים כי התחייבות של מוזס למתן סיקור חיובי לנתניהו היא שוחד לכל דבר. לדברי מקור משפטי בכיר, "אם מוזס היה מציע לנתניהו מיליון דולר — לכולם היה ברור שזה שוחד מוחלט. הפרשה פה חמורה יותר. מיליון דולר זה כלום לעומת הפיכת הקו המערכתי ויצירת מעמד יוקרתי לפוליטיקאי שיחזק אותו. התמורה הזאת חמורה הרבה יותר ממיליון דולר, מכיוון שעל הדרך הם פוגעים משמעותי באמון הציבור בכלי התקשורת".

עסקות מושחתות בין פוליטיקאים לבין בעלי עיתונים או גופי שידור היו בישראל במשך שנים. שיטת הרשימות השחורות והלבנות של "ידיעות" איימה על פוליטיקאים, רגולטורים ואנשי עסקים בישראל כבר עשרות שנים. "ישראל היום" הפך עצמו לתמונת מראה והעניק מתנה של כמיליארד שקל מטייקון ההימורים אדלסון לפוליטיקאי ישראלי. המנגנונים המושחתים האלה גרמו לעיוות בשיח הציבורי והעניקו שליטה לבעלי אינטרס, שהטו את הסיקור כראות עיניהם.

פוליטיקאים רבים, מכל צדדי הקשת הפוליטית, ליכלכו את ידיהם בעסקות מעין אלה. האופן שבו קודם חוק "ישראל היום" בכנסת על ידי ח"כ כבל ופוליטיקאים נוספים מעלה חשש חריף לעסקות מושחתות מעין אלה. ואולם תיק 2000 שונה — זו כנראה הפעם הראשונה שבה יש בידי רשויות החוק ראיית זהב: הקלטה שבה מתועדת לכאורה עסקת שוחד, או ניסיון לעסקת שוחד, בין פוליטיקאי למו"ל.

כמעט כל בעלי האינטרס ששולטים בשיח הציבורי היו רוצים להשתיק את תיק 2000. "ידיעות" לא רוצה להיות על הכוונת, וגם ב"ישראל היום" מבינים שהליך משפטי סביב תיק 2000 יחשוף גם את ערוותם. פוליטיקאים מימין ומשמאל, שהיו מעורבים מקרוב בעסקות כאלה, מעדיפים להותיר את המנגנון המשחית על כנו — רחוק מאור השמש. נותרו שומרי סף מעטים מאוד שיכולים לקחת אחריות ולמגר את המנגנון המשחית ששלט בישראל במשך עשרות שנים. האם הם יפעלו או יפחדו?

מטעמו של נתניהו נמסר: "משעשע שאתם מפנים את שאלותיכם דווקא לראש הממשלה, שנלחם כמעט לבדו בחוק 'ישראל היום' וקבר אותו סופית כשפיזר את הכנסת, ולא לעשרות הח"כים שתמכו בחוק וזכו לסיקור אוהד ב'ידיעות אחרונות'. מעניין גם לדעת אם הפנתם את שאלותיכם לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני, שהביאה חוות דעת משפטית מטעמו של מוזס, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של הכנסת. עולם הפוך".

מטעמם של מוזס ומערכת "ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם