הח"כים מתכננים: חברות עסקיות יממנו תחקירים בטלוויזיה - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הח"כים מתכננים: חברות עסקיות יממנו תחקירים בטלוויזיה

ועדה מיוחדת בכנסת, בראשות ח"כ יואב קיש מהליכוד, אישרה לשדר תוכן שיווקי בתוכניות תעודה והעניקה לשר התקשורת איוב קרא סמכויות נוספות — בהליך חקיקה חפוז ובניגוד לעמדות המקצועיות

87תגובות
שרת המשפטים, איילת שקד
אלכס קולומויסקי

בעוד כמה חודשים ייתכן שתדליקו את מכשיר הטלוויזיה בסלון ביתכם, תזפזפו לאחד הערוצים המסחריים — ועל המסך תופיע דמותה של מנחת תוכנית תחקירים רצינית ומוערכת. הפעם, תספר המנחה, התוכנית תעסוק בתופעת ההשמנה בקרב ילדים. אלא שבאופן מפתיע, תגלו במהלך התוכנית כי כל שורת המומחים שיתראיינו בכתבה יהיו תמימי דעים: הדרך היחידה להתמודד עם בעיית ההשמנה בקרב ילדים היא לגרום להם לאכול כמה שיותר מזון מהיר בסניפי מקדונלד'ס — ואף להגדיל את המנה בשקל תשעים.

זו לא בדיחה. הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה והכנסת בראשות ח"כ יואב קיש (הליכוד), החליטה ביום רביעי בלילה, כי אין בעיה חוקית לאשר שידור תוכן שיווקי בתוכניות תעודה. כלומר, למרבה האבסורד, מבחינת הח"כים אין שום מניעה שתוכניות מוערכות המוכרות לצופים כתוכניות תחקיר ותעודה — למשל "עובדה" או "סוגרות חשבון" — יקבלו מימון ישיר לצורך יצירה ושידור של תוכן פרסומי. העיתונאים בגופים אלה כמובן יילחמו, אבל הם עשויים לעמוד במכבש לחצים חדש. מקדונלד'ס יכולה לממן תוכנית תעודה על בעיית השמנה, ובתי הזיקוק בחיפה יממנו תחקיר על הדרך שבה הם שומרים על איכות הסביבה.

הדיון בסוגיה הזאת התקיים במשך דקות ספורות בשעת לילה מאוחרת. ההחלטה התקבלה בניגוד גמור לכל עמדה מקצועית שהושמעה בוועדה ומחוצה לה. אפילו במסקנות הוועדה לאסדרת השידורים מ–2015, בראשות מנכ"ל משרד התקשורת (בנבצרות) שלמה פילבר — שעל בסיסה נטען כי מתגבשת החקיקה הנוכחית — הומלץ לא לאשר שידור תוכן שיווקי בתוכניות המוכרות כתעודה, ולשמור מפני התערבות של גורמים מסחריים בסוגה הזאת.

בדיון המהיר שהתקיים בוועדה בשבוע שעבר הביעו נציגי הערוצים המסחריים, באמצעות עו"ד נוגה רובינשטיין, את עמדתם שלפיה אין כל מניעה לשלב תוכן שיווקי בתוכנית תעודה. "מה רע בכך שנמצא אפיקי מימון חדשים כדי לייצר יותר תוכניות דוקו?" שאלה רובינשטיין.

ח"כ יואב קיש, ראש הוועדה המשותפת
עופר וקנין

הנציגים שמייצגים את האינטרס הציבורי ניסו להשמיע עמדה נחרצת הפוכה. נציגת משרד האוצר, רעיה עדני, הסבירה כי תוכניות דוקו אינן אמורות להיות ממומנות על ידי גורמים מסחריים, אלא "לשקף את המציאות כפי שהיא", וגם היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד אתי בנדלר, הביעה עמדה נחרצת דומה. נציג ארגוני היוצרים, איתמר אביטן, מנכ"ל אקט, איגוד עובדי הטלוויזיה והבמה - שהביע מחאה כמה פעמים על ההחלטות המתקבלו בדיוני הוועדה - חשש שקיש יוציא אותו שוב מהדיון, ולכן נותר לו רק לעשות תנועות יד שהביעו את המסר "מה לעזאזל קורה פה?"

ואולם קיש, שמוביל לבדו את דיוני הוועדה ומקבל החלטות דרמטיות הנוגעות לשוק הטלוויזיה בלי למצמץ, חשב אחרת. הוא החליט להעלות להצבעה החלטה שמשנה את נוסח החוק, ואוסרת לשלב תוכן שיווקי בחדשות או בתכנים לילדים — אך מאפשרת לעשות זאת בתוכניות דוקו. חבר הכנסת הנוסף היחיד שהיה אתו בוועדה באותה עת היה איתן כבל (המחנה הציוני), שמסיבה לא ברורה החליט לתמוך בהצעה.

"איזה סלט נהיה פה"

ההתנהלות התמוהה בדיונים בוועדת קיש אינה מסתיימת בתחום התוכן השיווקי. ועדת קיש הוקמה כדי להציל את ערוץ 20, ומבוססות על הצעת חוק פרטית מצומצמת של ח"כ שרן השכל (הליכוד). ואולם דיוני הוועדה הפכו אותה לוועדה שמשנה סדרי עולם בשוק הטלוויזיה. נושאים חדשים עולים כל העת, הצעות עולות ויורדות במהירות הבזק, ובסופו של דבר קיש מקריא את סעיפי החוק, מצביע — ומאשר פה אחד. "יו, איזה סלט נהיה פה", פלט קיש באחד הדיונים כאשר התברר כי שני סעיפים שהציע בתחום ההפקות המקומיות לערוצים הייעודיים למעשה נוגדים זה את זה.

תוכנית הפטריוטים בערוץ 20
נדב כהן יונתן

המטרה המוצהרת של הרחבת החקיקה היתה הפחתת הרגולציה וחיזוק התחרות. אלא שהחקיקה הנוכחית לא באמת מאפשרת שחרור מהרגולטור ומגרש משחקים שוויוני, אלא יוצרת שוק טלוויזיה מורכב עוד יותר. הרשות השנייה, גוף שכבר כמעט לא מתפקד וסובל שנים ממעורבות פוליטית, ימשיך לשלוט בפועל בכל ערוץ חדש שינסה לקום בישראל.

לפי כללי הרגולציה החדשים שנידונים בוועדה, הערוצים הייעודיים (בהם 20, 24, 9 ברוסית והלא טיוי) יוכלו להפוך למסחריים לכל דבר, ולשדר כל העולה על רוחם. לא רק זאת, אלא כל אחד שיבקש להקים ערוץ מסחרי, הכולל פרסומות, יוכל לעשות זאת מבלי שיחולו עליו כל מגבלות — עד שיגיע להכנסות של 80 מיליון שקל.

אלא שחלק מהערוצים הייעודיים רוצים להישאר כאלה כדי ליהנות מהטבות אחרות, כמו שמירת האפיק בכבלים ובלוויין וחיוב הפלטפורמות לשדר אותו בחינם. הפתרון: יצירת סוג חדש של ערוץ, זעיר־ייעודי, שייהנה מכל העולמות — מצד אחד שמירה על הזכויות הקיימות, ומצד שני הקלה בחובותיו.

בתחילה החליט קיש כי היקף התוכן הייעודי (במקרה של ערוץ 20 — שידורי מורשת, או שידורים בערבית במקרה של הלא טיוי) יהיה 30% מכלל השידורים. בהמשך, קפץ שיעור זה ל–51%, בעוד שכיום החובה לשדר תוכן ייעודי היא בשיעור של 75%. המשמעות היא שפעילות הרגולטור ומעורבותו בתכנים תישאר בדיוק כפי שהיא כיום — הרשות השנייה תיאלץ לבחון את כל התכנים שהערוץ שידר, לצפות בהם ואז לסווג אותם — כדי להחליט אם הערוץ עמד בייעודו. ההבדל היחיד הוא שבעבר נדרשו מכל ערוץ ייעודי 75% תכנים ייעודיים, וכיום יירד השיעור ל–51%.

שר התקשורת, איוב קרא
אוהד צויגנברג

כאשר הבינו הנוכחים בוועדה כי כל אחד עשוי להקים ערוץ, לשדר אופרות סבון בזול ולשלב פרסומות, הוחלט לפתע להטיל חובה אחרת: 20% מההכנסות, גם של ערוץ חדש, חייבים להיות מושקעים בהפקות מקומיות, למשל דרמות או תוכניות אקטואליה. כלומר, כל ערוץ שיתחיל לשדר בישראל יחויב לדווח לרשות השנייה על הכנסותיו, והרשות תבחן את ההכנסות ואת התוכן, ותחליט אם עמד ביעדיו.

יש עוד דוגמאות רבות לחקיקה קפריזית בדיוני הוועדה. כך למשל, הכריז שר התקשורת, איוב קרא, כי יפחית ב–50% את מחויבות ההשקעה של הערוצים בקולנוע ל–2 מיליון שקל — לאחר סיכום למימון חלופי עם שרת התרבות, מירי רגב. אלא שלפתע התברר כי אין כל סיכום כזה. הפתרון היה עוד פשרה: 75% מההשקעה בקולנוע תוכר כאילו הערוצים השקיעו בתוכן סוגה עילית (שבכלל אמור להיות משודר בטלוויזיה) — במקום 50% כיום.

אחד העיוותים המשמעותיים היה הסמכויות הרבות שניתנו לשר התקשורת להשפיע על מצבם של גופי השידור. כבר כיום חוק הרשות השנייה מעניק סמכויות נרחבות לשר התקשורת — כמו מינוי חברי המועצה והמנכ"ל וקביעת תקנות שישפיעו ישירות על גופי השידור.

בתיקוני החקיקה הנוכחיים מוצע כי לשר התקשורת יתווספו סמכויות נוספות: הוא זה שיקבע איזה סוג של תוכן שיווקי ייאסר לפרסום; הוא יקבע אם HOT ו–yes יכולות לשדר ערוצים נוספים ברישיון ואם יחויבו לשדר אותם; והוא גם יקבע אם וכמה כסף יחויבו אותם ערוצים לשלם ל–HOT ו–yes.

היועמ"ש נגד שרת המשפטים

היועמ"ש אביחי מנדלבליט
גיל כהן מגן

הליכי החקיקה הבעייתיים הובילו את משרד המשפטים למסקנה כי הם אינם תקינים — מה שגרר בהמשך עימות פנימי חריף בין שרת המשפטים, איילת שקד, לבין היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. נציגת משרד המשפטים, עו"ד אלידור בליטנר, הבהירה בדיון את עמדת היועמ"ש: "הליך החקיקה בכנסת בסוגיית הערוצים הייעודים אינו תקין, וסד הזמנים בלתי־אפשרי. יש לנו קושי להבין על מה מתקיים הדיון. עולות פה סוגיות מהותיות, שאנו מתוודעים אליהן תוך כדי הדיון, מבלי שפרטי ההצעות ידועות לנו ומבלי שנדע כיצד כל הצעה משתלבת במערך הכולל. אין בפנינו נוסח חקיקה, וההצבעה היא על עקרונות בלבד. משנים כאן סדרי בראשית בלי לקיים דיון ציבורי מספק".

קיש הגיב בכעס לדבריה של בליטנר: "בשלוש השנים האחרונות הייתי פה בלא מעט אירועי חקיקה, ולא נתקלתי במשהו שונה בדיוני הוועדה, חוץ מהעובדה שאנחנו עובדים ולא מחכים. אולי במשרד המשפטים חוששים מעבודה קשה. אולי אתם לא מבינים מהם לוחות הזמנים. אתם תצטרכו לעבוד לפחות כמו שעובדים פה חברי הכנסת — אתם תיתנו תשובות בכמה ימים. לשמוע הערה כזאת זה לא מכובד".

ואולם לא כל בעלי התפקידים במשרד המשפטים היו שותפים לעמדה שהשמיעה בליטנר בדיון. לחדר הוועדה הגיע בהמשך נציג מטעם משרד המשפטים, גיל ברינגר, שהקריא את עמדתה של שקד — המנוגדת לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה: "עמדת שרת המשפטים היא שהליך החקיקה הנוכחי תקין ונעשה ביסודיות. היא מבקשת שתמשיכו לעבוד. שרת המשפטים לא חושבת שנציגת משרדה אמורה לתת ציונים לכנסת ביחס לטיב הליך החקיקה. שרת המשפטים סבורה שראוי היה אם הדברים כלל לא היו נאמרים".

לדיון בוועדה הגיע גם שר התקשורת, איוב קרא, שניסה להגן על הליכי הדיון בוועדה: "גם אם לא היתה ועדה פה, יש דו"חות בכנסת ויש הצעת חוק בחוק ההסדרים. איך אפשר לקרוא תיגר על חוק שהוא משאלת לב של כל מי שדוגל בדמוקרטיה? יש פה הכרעות. מי שרוצה — שייבחר לכנסת ויבוא ויגיד כאן".

היועצת המשפטית של הוועדה הבהירה בדיון כי המחלקה המשפטית בכנסת תנסח את החוק רק לאחר סיום הדיונים, וזה יובא בפני חברי הכנסת ב-8-7 בפברואר - אז יתקיים דיון מסכם על נוסחי החוק. בנדלר: "אנחנו שואפים להליך חקיקה אופטימלי, אך בין הליך אופטימלי לבין אי תקינות שיורדת לשורש ההליך יש רצף רחב. דיון בצורה כזו זה לא הליך תקין, אבל הוא עדיין לא מגיע לאי תקינות היורדת לשורש ההליך, העלולה להביא לפסילתו".

"נשארים בשוק ממניעים לא כלכליים"

העמדה שלפיה הליך החקיקה מתנהל בצורה חפוזה וללא דיון ציבורי הושמעה גם על ידי ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר, יו"ר המכון לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ששיגרה לח"כים חוות דעת מפורטת. לדבריה, הוועדה מתנהלת "בחיפזון, בשעות לא שעות, ובצורה שאינה מאפשרת דיון ציבורי ומהותי בנושאים חיוניים לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית... ללא בדיקה של ממש בנוגע להיתכנות כלכלית של התהליכים שהיא מציעה, תוך ניסיון להציע הסדרים לא ריאליים... וללא הסברים משכנעים של ההסדרים שאותם היא בוחרת, ללא הכנת עמדה מסודרת של הממשלה וללא נוסח חקיקה".

לפי שוורץ־אלטשולר, "התוצאה המיידית של תהליך זה, כפי שאנו רואים בשבועיים האחרונים, היא חטיפה מן הגורן ומן היקב. כל שחקן מבקש את ליטרת הבשר שלו ומקבל אותה ללא ראייה רחבה של ההשלכות של תהליך בעייתי זה על השוק, ועל עתיד המערך הרגולטורי".

בחוות הדעת עירערה שוורץ־אלטשולר על ההנחה כי תחרות בין ערוצים ופלטפורמות שידור תוביל בהכרח לפלורליזם תוכני. לדבריה, "זו הנחה בעייתית הטעונה הוכחה, שלא נעשתה לגביה שום עבודה בדיוני הוועדה, שחבריה מיהרו לחבר טבלאות ולבדוק תתי־סעיפים בחוק הרשות השנייה, אך לא עסקו בכך באופן שניתן לכנותו רציני".

לדבריה, "בשוק טלוויזיה קטן, בעידן של הגירת תקציבי פרסום לדיגיטל וסטגנציה בתקציבי פרסום הנוגעת לשווקים משיקים ולהרכב הבעלות בשוק התקשורת, היצע במובן הצר לא בהכרח יוביל למגוון, ואפילו לא לשיפור באיכות ובמחיר. בנוסף, צריך לזכור כי שחקנים רבים בשוק התקשורת ובעלי המניות שלהם מודעים לתנאים הקשים השוררים בשוק ולהפסדים המצטברים הנגרמים להם — ובכל זאת בוחרים להישאר ולפעול בו. זו אינה התנהגות רציונלית במובנה הכלכלי, ולכן נקודות המבחן שלה אינן צריכות להישען על טיעונים כלכליים רציונליים של תחרות, היצע וביקוש בלבד".

שוורץ־אלטשולר מתחה ביקורת על כך שבוטלה החובה להשקיע סכום מינימלי בהפקת חדשות. "האם הוועדה בכלל נתנה דעתה לחששות אלה? כדאי לומר במפורש: מי ששמים את המלחמה בפייק ניוז בראש מעייניהם, חייבים לזכור שבאופן פרדוקסלי גופי תקשורת חלשים מדי או חזקים מדי — כלומר לא מפוקחים בצורה חכמה — הם המקור המרכזי לפייק ניוז", כתבה.

הוועדה המשותפת מנסה גם להוביל מהלך שלפיו יתאפשר לבעלים זר להחזיק 74% מערוץ טלוויזיה, בעוד כיום מתאפשרת בעלות של 49% בלבד. "הסכנות החמורות הנשקפות לציבור מריכוז בעלויות יחמירו ויחריפו אם השליטה בערוצים תהיה של אזרחים או חברות זרות, או אם ידובר בבעלים שיש לו 75% מהאחזקות או מהשליטה", כתבה שוורץ־אלטשולר. "אלה, בתורם, עשויים להוביל למצב שבו רגולטורים או מחוקקים לא יוכלו לעמוד בפני הכוח המדובר. אין מדובר רק בכוח כלכלי, אלא בכוח שיש לו תרגום פוליטי משמעותי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#