סיפורי הצלחה של אתרי נישה שהצליחו לתרגם אהבה להכנסות - מדיה ופרסום - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיפורי הצלחה של אתרי נישה שהצליחו לתרגם אהבה להכנסות

מפוטר הייטק שרכב על הטרנד הדו גלגלי ■ ממגזין אופנה מודפס לקטלוג אינטרנטי רווחי ■ הבלוג של החנון הפך למקצוע ■ עורך מוסף הנדל"ן שהקים רשת אתרים מקצועיים ■ החיבה לגבינות הפכה לאתר פופולרי

14תגובות



בין אם זה גבינות, נדל"ן, אופניים או אופנה, המשותף לאנשים שהתראיינו לפרויקט זה הוא האהבה לתחום שבו הם פועלים. הם בקיאים בחומר, מכירים את כל שיטות העבודה ואת נבכי המקצוע, והחליטו לשתף את העולם בידע שברשותם.

רוב האנשים שמחליטים להקים אתר בתחום מסוים, עושים זאת לצד העבודה היומית, שמספקת להם פרנסה. במקרה של האתרים האלה, החליטו המקימים לזנוח את עבודתם ולהפוך את התחביב למקצוע אינטרנטי.

לא היה פשוט למצוא אנשים שמצליחים להרוויח כסף מאתר נישה שמתופעל על ידי אדם או שניים. לרוב, אתרים כאלה - שעולים לאוויר עם השקעה רבה של זמן ותשומת לב - נותרים כתחביב, או כעיסוק צדדי של בעליהם, בעוד שאת פרנסתם הם מוצאים במקומות שגרתיים יותר.

הנה חמישה אנשים שהצליחו לייצר הכנסות מהתחביב האינטרנטי, וחלקם הפכו אותו לעסק של ממש. כך למשל, דרור סופר, שאיבד את עבודתו, החל לרכוב על אופניים כדי להעביר את הזמן ולאחר כמה שנים מצא עצמו מתפרנס היטב. הוא ואשתו הם יבואנים של כמה מהמותגים הקשורים בתחום ומעסיקים באתר עוד שישה אנשים במשרה מלאה.

גם יניב פלדמן, מורן בר וזהר ארד, בעלי אתר התוכן הטכנולוגי newsgeek, כבר הפכו את האתר לעסק שמייצר הכנסות מפרסום ומנותני חסויות וכן מפעיל מערך השמה. לדברי פלדמן, האתר מייצר מחזור חודשי של כמה עשרות אלפי שקלים.

מנגד, יש כאלה שלמרות השקעה ניכרת בזמן ובתשומת לב וכן הניסיון לייצר הכנסות מהאתר שהקימו, חזרו להתפרנס מהמקצוע המקורי שלהם. הם עדיין תולים תקוות באפשרות שיום אחד האתר ייצר הכנסות. דן חיימוביץ', למשל, בעל ידע רב בתחום הגבינות, חזר להיות צלם מזון.

אפשר למנות לפחות שלושה אתרים שהתחילו כתחביב צר ונהפכו לאימפריות דיגיטל: יאהו, קרייגס-ליסט ויוטיוב. האחרון נוצר כלינק המקשר לסרטון של אחד המייסדים עם פיל בגן חיות. קרייגס-ליסט, אתר הלוחות הגדול בעולם, התחיל כרשימת אירועים בסן פרנסיסקו שהופצה בין כתובות מייל של חבריו של קרייג ניומן, בעלי האתר. יאהו נקרא בתחילה "המדריך של ג'רי לרשת הגלובלית" (Jerry's Guide to the World Wide Web), משום שמייסדו ג'רי יאנג רצה לסדר את כתובות האתרים שברשותו באופן שיקל על מכריו לגלוש לאותם אתרים.

ייתכן שאף אחד מהאתרים הנסקרים בפרויקט זה לא יהפוך לקרייגס-ליסט הבא. ואולם לפחות עבור בעליהם, הם לא רק מקום לבלות בו ולשתף את המידע בתחום האהוב עליהם - האתרים משמשים גם מקום שבו יוכלו להתפתח מבחינה עסקית.

רוכב על הטרנד הדו-גלגלי

לפני תשע שנים נולד האתר הרים מתוך שעמום של דרור סופר, 41, אז מפוטר היי-טק. "עבדתי בסטארט-אפ, ועם התפוצצות הבועה נמניתי גם אני עם מחפשי העבודה. בזמני הפנוי קניתי אופניים והתחלתי לרכוב כתחביב. התחלתי לחפש מידע ברשת אודות רכיבת אופניים. ראיתי שאין מידע רב בעברית ומצאתי את עצמי מבלה זמן רב בחיפוש אחריו. החלטתי להקים אתר, כדי שגם החברים שרוכבים אתי יוכלו להיעזר במידע שאספתי".

לדברי סופר, באתר מבקרים 90-100 אלף גולשים ייחודיים בחודש. הוא כולל פורומים טכניים ופורומים לטיולי אופניים. האתר משמש בית לבלוגרים בתחום ויש בו חנות לאביזרי רכיבה, לוחות קנייה ומכירה, כתבות וחומרים מקצועיים.

"נאלצתי להתחיל להשתמש בתוכן גולשים", אומר סופר, "כי לכתוב לבד התגלה כעבודה בהיקף עצום. לכן, בניתי כלי ניהול של האתר שמיועדים לגולשים בו, הם התחילו להעלות תמונות וכתבות".

באיזה שלב זה הפך מתחביב למקצוע? "שנתיים לאחר שהקמתי את האתר אמרה לי אשתי 'אתה גם לא עובד וגם מוציא כסף על האתר. תתחיל לייצר ממנו הכנסות'. העסק משך את עצמו לכיוון מוצרים נלווים ואביזרים לאופניים. כיום אנחנו מתפרנסים מיבוא ומכירה של כעשרה מותגים בתחומי רכיבה מקצועית, ביגוד לרכיבה והגנה על הרוכב, שלדות של אופניים, פנסים וספידומטרים".

בני הזוג גם מייבאים אופני ברומפטון - אופניים מתקפלים. "אנחנו מוכרים 400-500 יחידות בחודש", אומר סופר. האתר מפרנס אותם כ"עסק גדול ורציני", כהגדרתו. הוא מפרנס לא רק את משפחת סופר, אלא שישה עובדים נוספים בשכר חודשי קבוע.

הכנסות: סופר מסרב לספק נתונים אודות הכנסות האתר, אך גורמים המצויים בתחום מעריכים אותן בעשרות אלפי שקלים בחודש. "אנחנו כבר לא עסק קטן, אנחנו הכי גדולים באינטרנט בכל הקשור למכירות מוצרים לאופניים", אומר סופר. "בתחילה ניסינו להסתמך על מערכת שיתוף הפרסומות של גוגל (AdSense), אבל גילינו שהיא מכניסה לנו רק כ-1,000 שקל בחודש, ולכן הקמנו מערך מכירת פרסום עצמאי שמוכר פרסום באתר. משרדי הפרסום לרוב פונים אלינו, כי תחום האופניים הוא נישה, וכשיש להם לקוח שקשור לתחום הם מגיעים אלינו".

באחרונה פירסמו באתר בין היתר חברת הביטוח הראל, יבואנית הרכב UMI וכן מפרסמים נישתיים.

הוצאות: "כמו של עסק בינוני/קטן, שכולל משכורות, ציוד וכדומה".

מגזין האופנה נגנז - אבל נהפך לאתר מצליח

הבעלים של אתר האופנה Where2Wear ("איפה ללבוש") לא הגיעו מעולם האופנה. אורי סלע, 36, עסקה עד לפני כשנתיים בתחום קידום המכירות. גם במקרה זה, כמו במקרה של mydira, האתר נולד מתוך מגזין מודפס. "יש לי חיבה אישית לאופנה, ובשלב מסוים חשבנו על הפקת מגזיני אופנה בתל אביב לפי רחובות: מגזין אופנה לדיזינגוף, לבוגרשוב וכדומה, שימומן מפרסום של החנויות ברחוב, במטרה לחזיר את האנשים מהקניונים לרחובות שבהן יש חנויות המעצבים. בשלב מסוים הבנו שאין היתכנות כלכלית למגזינים כאלה, אבל נולד מהם הרעיון להקים אתר בתחום האופנה", מספרת סלע.

שנה וחצי הריצו סלע ושותפה זיו מאור את האתר כתחביב, כשסלע אחראית על הפקות האופנה וניהול התוכן. באתר אפשר למצוא את שמותיהם של מעצבים צעירים ועבודותיהם, לצד חנויות גדולות. לכל תמונה של פריט לבוש מצורפים מידע אודות המעצב, המקום שבו הוא נמכר, ולרוב גם המחיר. בנוסף, מצוין באתר כמה אנשים צפו בתמונה ומה הדירוג שנתנו לאותו פריט.

"לפני ארבעה חודשים, לאחר שכבר היו לנו יותר מ-2,000 בתי אופנה, בתי עסק, חנויות מעצבים וכדומה באינקדס האתר, החלטנו להפוך אותו לעסק כדי שגם נוכל להרוויח ממנו", מספרת סלע. כעת החנויות שמעוניינות להישאר באינדקס האתר מתבקשות לשלם 1,000 שקל בשנה עבור הטיפול בסריקת התמונות מהקולקציות והעלאתן לאוויר. בנוסף גובה סלע כסף עבור הפקות אופנה שהיא בונה.

"שנה וחצי הרצנו את האתר מתוך אמונה שצריך לבנות אותו לפני שמנסים לגבות כסף. כמה עשרות חנויות כבר הסכימו לשלם, ואנחנו רק בתחילת הדרך", אומרת סלע. "1,000 שקל לשנה עבור שתי קולקציות זה סכום מגוחך, זה לא כסף גדול, שמטרתו לספק דמי רצינות, כך שכל אחד, גם המעצב הכי צעיר שגמר אתמול לימודים בשנקר, יוכל להכניס לאתר את הקולקציה שלו. במקביל, התחלנו לייצר שיתופי פעולה - קמפיינים נקודתיים עם מפרסמות גדולות בתחום האופנה כמו קסטרו ומתאים לי, שרכשו שטחי פרסום באתר".

האתר מצומצם מבחינת כוח האדם שלו, ומבוסס בעיקר על עבודתם של סלע ומאור. "אנחנו נעזרים בצוותים חיצוניים להפקות אופנה או לכתיבה חיצונית, כשצריך. זה העסק שלי, הפרנסה היחידה שלי, לא עסק צדדי", היא אומרת.

הכנסות: "בחודשים האחרונים הגענו להכנסות של כמה עשרות אלפי שקלים בחודש. זאת פרנסה לא רעה בכלל. זה אמנם אף פעם לא קל למכור פרסום, או לגייס חברות שישלמו עבור השירותים שלנו, אבל אחרי שנה וחצי שאנחנו מקדמים את האתר, מכירים אותנו ויודעים שעשינו עבודה רצינית - וזה עוזר ביצירת הכנסות. כשלקוח רואה שעל השמלה לחצו 1,500 אנשים שונים, הוא מבין שהאתר מייצר לו ערך".

הוצאות: "עיקר ההוצאות של האתר הן עבור שרתים בעלי נפח גדול יותר, הוצאה על פרסום - כ-1,000 שקל בחודש אנחנו משלמים על פרסום בגוגל. בנוסף, אנחנו מפרסמים במקומות אחרים כמו גלויות", אומרת סלע. "אנחנו נלחמים לקנות אצל גוגל את הביטויים הטרנדיים בעולם האופנה. לקראת החורף אנחנו קונים מלים כמו 'מגפיים', ובקיץ 'סנדלים'. במקביל אנחנו עושים קידום להחלפת לינקים עם אתרים, כדי לייצר תנועה שתעלה אותנו גבוה במעלה תוצאות החיפוש של גוגל", אומר מאור. לדברי סלע, "ההוצאה על פרסום נגזרת מההכנסות, וטפו טפו, האתר מתפתח יפה. האמת, בתחילת הדרך לא האמנתי שזה יתפתח ככה. פתאום מצפים לראות אותנו במגזינים ובאתרים אחרים, והאתר נהפך להרבה יותר גדול ממה שהוא היה בתחילת הדרך. אנחנו צוות מצומצם, אבל אומרים לנו שאנחנו נראים כמו חברה הרבה יותר גדולה".

מנתונים שמספק מאור עולה כי גלריית האופנה של האתר מונה כ-8,000 תמונות מתוך הקולקציות החדשות בישראל. "אנחנו האתר הכי גדול בתחום. כל היח"צנים של החברות שולחים לנו את הקטלוגים מראש", אומרת סלע.

"אפשר לחיות יפה מאוד מאתר כזה"

אתר התוכן הטכנולוגי newsgeek הוקם לפני שנה על ידי יניב פלדמן, 28, מורן בר, 32 וזהר ארד. "עד אז לא היה אתר שמטפל בנישה הטכנולוגית-טכנית. כל מערכות העיתונים כותבים על הצד הכלכלי-עסקי של ההיי-טק ולא פועלים בצורה מעמיקה בצד הטכני", אומר פלדמן, בעברו יועץ תשתיות ואבטחת מידע. "באחרונה עשינו סקר קוראים שמצא כי כ-80% מהם עובדי היי-טק וכמעט כולם מפתחים ואנשי תשתיות".

מתי הבנת שהאתר נהפך ליותר מתחביב? "כשראיתי את היקף האנשים שמתחילים להיכנס לאתר. בהתחלה חשבתי שהנישה הטכנולוגית קטנה יותר".

פרט לכתבות, האתר כולל לוחות דרושים, לוח שמרכז את האירועים של קהילת ההיי-טק בישראל ועוד. עבור פלדמן ושותפתו מורן בר, האתר מהווה מקור פרנסה יחיד.

מי מייצר את החומרים שעולים לאתר? "כמחצית מורן ואני כותבים. יש לנו עוד כתבים שעובדים בהתנדבות - הם רוצים להיחשף וליצור לעצמם מוניטין.

הכנסות: לדברי פלדמן, לאתר יש הכנסות של כמה עשרות אלפי שקלים בחודש, מפרסום, לוחות וארגון כנסים לקהילת הטכנולוגיה. "אנחנו מתעסקים גם בשירותי ערך מוסף ומייצרים הכנסות גם מפרסום משרות. חברות היי-טק שמחפשות לגייס עובדים משלמות כדי לשבץ אצלנו מודעות. מחיר מודעה נע סביב כמה מאות שקלים. בנוסף, אנחנו עובדים במודל של השמה: יש מקרים שחברות משלמות לנו רק אם הן עושות השמה בפועל דרכנו".

פלדמן מספר גם על עסקות פרסום שבוצעו עם מיקרוסופט, יבמ, בזק בינלאומי, חברות שמפחתות אתרים, חנויות מחשבים ועוד. לדבריו, מערכת שיתוף ההכנסות מפרסום של גוגל (AdSense) אינה מייצרת לו הכנסות. "לא רואים ממנה כסף אמיתי. במקרה הטוב 200-300 דולר בחודש".

newsgeek לא מפרסם בגוגל. "כחלק מהאסטרטגיה שלנו החלטנו שההשקעה בשיווק תיעשה במדיה חברתית, שם נמצא כל הקהל שלנו. ראשית, זה שיווק בלי להוציא כסף. שנית, זה השיווק הכי יעיל, במיוחד כשמדובר באתר נישה שפונה לקהילה מסוימת, שכמעט כולה פעילה גם ברשתות חברתיות".

הוצאות: "פרט למשכורות שלי ושל שותפתי, יש עלויות של כמה אלפי שקלים בחודש על רואה חשבון, עורך דין, שרתים ותחזוקה. אפשר לחיות יפה מאוד מאתר כזה".

ממדריך לענייני נדל"ן לאתר שמייצר הכנסות

לפני שש שנים כתב זיו מאור, 41, אז עורך נדל"ן בעיתון "הארץ", ספר הדרכה לרוכשי דירות. "היו הרבה דברים שלא היה אפשר להכניס לספר, למשל, מחשבון לחישוב גובה דמי הרכישה שיצטרכו הקונים לשלם, מחשבון לעלויות הכוללות של העסקה, מחשבון משכנתא וכלים נוספים שקשורים לעסקת רכישת דירה. אז החלטתי להקים אתר שיתמוך בספר ואוכל להפנות אליו מהספר".

כיום, שש שנים לאחר מכן, הספר נהפך לשולי והאתר למרכז עיסוקו של מאור. הוא עוסק בנושאים רבים הקשורים לנדל"ן כמו שיפוצים, הובלות דירה, מידע אודות נוסחי טאבו, מאמרים בענייני ליקויי בנייה, ביטוחי משכנתא וגם נותן ייעוץ משפטי (מסויג כמובן).

באותם ימים היה חסר מידע זמין ברשת שיעסק בהלוואות לקראת שיפוצים, מידע על ועדי בתים, אודות שכירת בית מול רכישת בית ועוד. מאור ניצל את ההזדמנות, התחיל לכתוב והעלה לאתר את כל המידע שהיה ברשותו.

"בחודשים האחרונים נכנסים ל-MyDira 25-30 אלף גולשים ייחודיים מדי חודש", אומר מאור. "בכל חודש מעגל המתעניינים ברכישת דירה מונה כ-60 אלף איש. אני מעריך שחצי מהם מגיעים אלי לאתר לפני שהם עושים את העסקה".

מי מתחזק את האתר? "אני מנהל את האתר לבד, אבל יש לא מעט אנשים שאני קורא להם 'ידידי האתר'. למשל, יש לי חבר, עורך דין, שמשיב לגולשים על השאלות המשפטיות שהם מפנים אליו. אנחנו מקבלים כ-50 שאלות בחודש. פרט לנושאים משפטיים שואלים אותנו גם על שיפוצים, עיצוב וביטוח.

הכנסות: "האתר לא יכול לשמש פרנסה בפני עצמו. הוא מייצר לי כ-5,000 שקל מפרסום בחודש, מהם כ-2,500 שקל ממערכת הפרסום של גוגל (Ad Sense). במובן הזה גוגל הוא מנהל המכירות שלי". מאור מוציא כ-800-900 שקל בחודש, לדבריו, על פרסום בגוגל (Ad Word). הוא רוכש מודעות מלים שמטרתן להפנות את הגולשים המחפשים מידע בתחום הנדל"ן אל אתרו.

"יש הכנסות נוספות באתר, בעיקר ממכירת לידים - חברות שמות אצלי קישורים לאתרים שלהן, ומשלמות לי על כל קליק שמגיע ממני אליהן. אנו משתמשים בכלי של גוגל אנליטיקס כדי לנטר את זה. אני לא מתכנת מקצועי, למדתי קצת HTML ובניתי את האתר בעצמי. זה היתרון של ניהול אתר עצמאי - הפשטות שבזה - אבל זה גם החיסרון. האתר לא נראה מתוחכם, אלא פשוט יחסית".

אתה גם מתנהל ישירות מול מפרסמים? "יש לי מפרסמים ישירות. בנק דיסקונט חתם על הסכם התקשרות לשנה. עד לפני שנתיים אני הייתי זה שפונה ומנסה לגייס מפרסמים. בשנתיים האחרונות התנועה התהפכה והם פונים אלי. חברות שמתמחות בשיווק באינטרנט רוכשות אצלי קישורי טקסט או באנרים ומוכרות ללקוחות שלהן. AIG פירסמה אצלי במשך שנה. כיום היא מפרסמת אצלי בעקיפין, כשהחברה שמנהלת עבורה את הפרסום באינטרנט קונה גם אצלי. יש גם מפרסמים קטנים: אתר שמוכר אבנים, חברה לבקרת מבנים, חברת תיווך גדולה מתל אביב, התאחדות קבלני השיפוצים ועוד".

פרט ל-MyDira, ניסה מאור להקים אתרי לוויין בתחום הנדל"ן. הוא הקים את קליטה, המיועד למי שמחפשים בתים בהרחבות במושבים ובכפרים, אך במקרה זה האתר אינו פעיל במיוחד. מאור ממנף את האתר MyDira למכירת תכנים וייצור הכנסות נוספות: "עד היום מכרתי בכמה מקרים תכנים מהאתר ללוחות גדולים או לאתרי נדל"ן אחרים. אני גם משכיר לאתרי נדל"ן אחרים פוסטים שכתבתי לאתר. פוסטים שעולים לפרק זמן מסוים באתר האחר תמורת תשלום. אני מוכר באתר ספרים של המדריך שכתבתי, ודרכו גם קיבלתי פניות של גופים מסחריים להפקת מגזינים מקצועיים בתחום הנדל"ן - פניות שנבעו ישירות מקשרים שנוצרו בתוך האתר".

הוצאות: עיקר ההוצאות של מאור הן עבור רכישת מילות חיפוש לפרסום בגוגל. כאמור, הוא מוציא עליהן כ-800-900 שקל בחודש. בנוסף, "יש עלויות תחזוקה מינימליות של כ-1,000 שקל בשנה, לא יותר מזה".

הבית של מחלבות הבוטיק

"לתחום הגבינות יש פוטנציאל מפוספס", אומר דן חיימוביץ', 50, שהקים את אתר gvinot.co.il לפני שלוש שנים. "אני חובב גבינות. כשחיפשתי חומרים לייצור גבינות בבית הבנתי שאין מספיק, והחלטתי להרים אתר בנושא. בשלב מסוים הצטבר פה כל כך הרבה חומר, שזה נהפך לפורטל תוכן שמאחד מידע על מחלבות והמוצרים שלהן, וכל שנה מתווספות עוד מחלבות בוטיק חדשות. האתר מתמקד בהן ולא בגבינות התעשייתיות. אינדקס המחלבות שלנו הוא בין הרחבים בתחום".

הכנסות: "בחודשים הטובים ביותר האתר מניב לי כמה אלפי שקלים. יש בו מעט מאוד מפרסמים, וגם ההכנסות מהפרסום של גוגל הן כסף קטן. בשיאו הגיעו לאתר כ-25 אלף גולשים ייחודיים בחודש. כדי לתרגם את זה להכנסות צריך מערך מורכב של שיווק ועבודה עם גופים שאין לי המשאבים לעבוד איתם. ניסיתי להרים את זה - וזה לא עבד. בהתחלה חברת גד פירסמה אצלי ומועצת החלב מפרסמת כיום. חלק גדול מהמחלבות גם משלמות כסף כדי להיכלל באינדקס".

"אני עושה את זה מאהבה, וזאת הסיבה שאני עדין מחזיק את האתר באוויר. הוא בהחלט לא יכול להיות מקור הפרנסה העיקרי שלי. אני עוסק בצילום ויזם בתחומי האינטרנט כיועץ כמנהל פרויקטים".

במקור, חיימוביץ', כמו אחותו מיקי חיימוביץ', הוא איש תקשורת. "הייתי צלם הרבה שנים בעיתונות ובטלוויזיה. כיום אני עוסק בצילום מזון". לדבריו, בקרוב יוציאו הוא ואחותו ספר שיעסוק באוכל צמחוני.

הוצאות: "עיקר העלויות הן נסיעות למחלבות ועלויות הזמן שלי, כשעתיים-שלוש בשבוע".

TheMarker Online on Facebook



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#