אחרי התהפוכות - בטלוויזיה נכנסים לשנה של קרבות - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחרי התהפוכות - בטלוויזיה נכנסים לשנה של קרבות

רפורמות שיוכנסו לחוק ההסדרים או יפוצלו להצעות חוק פרטיות עשויות להוביל שינוי היסטורי בענף התקשורת בישראל ■ 30 שנה אחרי חקיקת הרגולציה הפולשנית, צפוי לקום מודל חדש שיאפשר תחרות וחופש, ופחות חסמי כניסה ■ מנגד, יש המתריעים מפני קריסה של תחום הפקות המקור

5תגובות
השחקנית רונה לי שמעון בסדרה "פאודה"
רונן אקרמן / yes

גידול במספר הפרסומות המשודרות בערוצים המסחריים, הקלות רגולטוריות לערוץ 20, הוספת ערוצים עצמאיים לחבילות הקיימות או אישור לשילוב תוכן שיווקי ומותגים בתוכניות ריאליטי — אלה כמה מהשאלות שצפויות לקבל תשובה בחוק ההסדרים הקרוב.

משרדי הממשלה, בהובלת אגף התקציבים במשרד האוצר, גיבשו יחד שורת רפורמות משמעותיות לשוק התקשורת, וחלק מהן צפויות להשתלב בחוק ההסדרים — או להתפצל ממנו ולעלות כהצעות חוק נפרדות בהמשך השנה. שר התקשורת, איוב קרא, כבר הודיע כי הוא תומך ברפורמות אלה ויפעל לקידומן.

כמה מההצעות שלפניכם כבר פוצלו מחוק ההסדרים ונמצאות בימים אלה בדיונים בכנסת, כמו במקרה של המאבק סביב המשך פעילותו של ערוץ 20 ודרישתו לקבלת רישיון קבע לשידור חדשות. היום אמורה הוועדה המיוחדת שהוקמה לנושא זה, בראשות ח"כ יואב קיש (הליכוד), להמשיך לדון בחוק לביטול הערוצים הייעודיים — שעשוי להציל את ערוץ 20.

רוב הרפורמות המוצעות מבוססות על מסקנות הוועדה לאסדרת השידורים שהוגשו לפני שנה וחצי (בראש הוועדה עמד שלמה פילבר, אז מנכ"ל משרד התקשורת, שכיום נמצא בהשעייה מתפקידו ונחקר בפרשת בזק־אלוביץ').

מה צופנת 2018 לענף השידורים והתקשורת הישראלי? אלה כמה מההצעות שעל הפרק:

1. צמצום משמעותי ברגולציה

מי יתנגד: גופי הרגולציה ועמותות ציבוריות

תקנות הרגולציה לענף הטלוויזיה בישראל נוסחו לפני כ–30 שנה, ומאז לא השתנו כמעט. מכוח סעיפים מיושנים אלה, יכולים כיום גופי הרגולציה להתערב באופן פעיל בשידורים. כך למשל, הרשות השנייה מאשרת מראש את לוחות השידורים של הערוצים; ואילו מועצת הכבלים והלוויין צריכה לתת אישור לעלייתו של ערוץ כזה או אחר לאוויר — ויכולה גם להורות על סגירתו.

שני הגופים הללו גם קבעו כללים נוקשים ופולשניים, המחייבים את בעלי הרישיון לשדר תוכניות חג ומועד או לשדר מהפריפריה. במהלך השנים טענו גופי השידור כי הרגולציה האגרסיבית גורמת להם להוצאות כבדות שלבסוף מובילות לפגיעה בצופים.

הדס פרוש

כיום, רווחת יותר תפישה שלפיה הממשלה לא אמורה לנהל את שוק השידורים, בעיקר לאור הגידול בפלטפורמות וערוצי ההפצה השונים — בעיקר האינטרנט. לכן מוצע לנסח מחדש את סעיפי ההסכמה — כלומר, אותם סעיפים בחוק שמכוחם קבעו הרשות השנייה ומועצת הכבלים כללים שמאפשרים להן להתערב בצורה דקדקנית כל כך בתכנים ובשידורים. שינוי תקנות אלה יבטל, בין היתר, את סמכותה של הרשות השנייה לעודד שידורים שעוסקים ב"טיפוח אזרחות טובה וחיזוק ערכי הדמוקרטיה וההומניזם" — כפי שנקבע בהגדרת התפקיד שלה כיום — אלא רק לדאוג למניעת פגיעה בצופים.

הבשורה הדרמטית ביותר שטמונה בחוק ההסדרים הקרוב היא מחיקה מקיפה של רוב סעיפי ההסכמה הללו, דבר שיותיר לגופי הרגולציה עיסוק בנושאים ממוקדים כמו הפקות מקור, הגנה על ילדים מפני תכנים שאינם ראויים, הסרת חסמי כניסה לשוק הטלוויזיה או טיפול בנושאי צרכנות. החוק החדש יסמיך גם את גופי הרגולציה לעסוק באתיקה, אך בשלב זה לא ברור אילו סמכויות ייכללו בהגדרה זו. כמו כן, ייקבע כי הפיקוח יתבצע בדיעבד. כך, גוף שידור לא יידרש להגיש לאישור מראש את לוחות השידורים שלו, אך אם ישדר תוכן פוגעני — ייענש.

הצעה זו צפויה להיתקל בהתנגדות מצד גופי הרגולציה עצמם, משום שאלה מעוניינים על פי רוב לשמור על כוחם. הפחתת היקף הפעילות שלהם עלולה לגרור באופן טבעי גם קיצוץ בכוח האדם בהם. כמו כן, רבים סבורים כי יש הצדקה דווקא למעורבות גבוהה של הממשלה בשוק התקשורת, לרבות פיקוח הדוק על הערוצים והתכנים.

2. ביטול הערוצים הייעודיים

מי יתנגד: הערוצים המסחריים וארגוני היוצרים

סעיף זה נמצא כיום במרכז תשומת הלב, משום שהוא רלוונטי בעיקר לערוץ 20, שבעליו מאיימים בסגירה אם לא יקבלו הקלות רגולטוריות ורישיון קבע לשידורי אקטואליה וחדשות. בשבוע שעבר אף הפגינו עובדי הערוץ, המזוהה עם מפלגות הימין ותומך באופן עקבי בראש הממשלה, בנימין נתניהו, מול קרית הממשלה בתל אביב, וקראו לממשלה לפעול למענם.

הסעיף, שאמור לבטל את מושג הערוצים הייעודיים, כבר פוצל מחוק ההסדרים ונכלל בהצעת חוק פרטית, שנדונה בימים אלה בוועדה המיוחדת שהוקמה לשם כך בכנסת.

הערוצים הייעודיים הם ערוצים שהותר להם לשדר פרסומות, אך רישיון השידורים שלהם הוגבל לנישות ותכנים מסוימים — ערוץ המורשת (20), הערוץ ברוסית (9), ערוץ המוזיקה (24) והערוץ בערבית (האלאTV). בעקבות הפרות מתמשכות של תנאי הרישיון מצד ערוץ 20 — שמתחילת פעילותו משדר בעיקר תכנים חדשותיים ולא 75% תכני מורשת שאליהם התחייב ברישיון — שקלו במועצת הכבלים והלוויין לחלט את ערבויותיו, דבר שיוביל לסגירתו.

הפגנת עובדי ערוץ 20 בקריית הממשלה בתל אביב
דוברות ערוץ 20

אם תאושר הצעת החוק, הערוצים הייעודיים לא יוגבלו עוד, וייהפכו לערוצים בעלי רישיון מסחרי רגיל — כמו קשת ורשת — ויועברו לפיקוחה של הרשות השנייה. יוענקו להם גם הגנות ינוקא, כלומר פטור ממחויבויות לשידור תכנים מסוימים או הוצאה על הפקות, עד שיגיעו לרף ההכנסות שנקבע בחוק. הגנות אלה יוענקו למעשה לכל מי שירצה לקבל רישיון שידורים מסחרי.

לפי הנוסח הנוכחי של הצעת החוק, חובות התוכן יושתו על הערוצים המסחריים בהתאם לנתח השוק שלהם בשוק הפרסום בטלוויזיה (כל אחד מהגופים יחויב לדווח על הכנסותיו לרשות השנייה). עד לנתח שוק של 10% לא יושתו על גופי השידור כל חובות תוכן. החל בנתח שוק זה יחויב הערוץ יחויב לשדר חדשות, אך יוכל לעשות זאת בעלות מינימלית. לשם השוואה, קשת ורשת (יחד) וערוץ 10 חייבים להשקיע כל אחד 68 מיליון שקל לפחות בשנה בשידור מהדורות חדשות.

הדרגה השנייה תהיה החל בנתח של 15% — אז יחויבו הערוצים לעמוד בהיקף הוצאה גבוה יותר שייקבע לשידורי חדשות. כאשר יגיעו לנתח של 20% יחויבו הערוצים הללו גם במימון הפקות מקור בהיקף של כ–50 מיליון שקל בשנה, כמו הערוצים הוותיקים. אם אכן ייכנס ערוץ חדש שיגיע לנתח שוק של 15%, חובת ההשקעה בחדשות תופחת בהדרגה לכל הערוצים.

כך למשל, ערוץ 20 יוכל להיהפך מיד לערוץ מסחרי לכל דבר ולשדר חדשות ללא כל פיקוח, בדיוק כמו קשת ורשת. אך בניגוד אליהן, לא יהיו לו בשלב זה כל מחויבויות — שכן הוא מחזיק בנתח שוק המוערך ב–1%–2% בלבד.

בערוצים המסחריים ובארגוני היוצרים סבורים כי ההצעה הזו עלולה לחסל את התעשייה. החשש הוא מפני כניסת גופי תקשורת וערוצים רבים לשוק, שכל אחד מהם יהיה בעל נתח שוק נמוך מ–20% וכולם יהיו פטורים מחובות התוכן המהותיות. ערוצים כאלה ינגסו בנתח של ערוץ עשר, רשת וקשת, המחויבים להשקיע בחדשות ובהפקות מקור, ולא יידרשו להשקיע בתחומים אלה בעצמם — מה שיפגע אנושות בתחום הפקות המקור בישראל.

3. דחיית האסדרה של סלקום ופרטנר

מי יתנגד: HOT ,yes וארגוני היוצרים

כיום HOT ו–yes מחויבות ברגולציה קפדנית מאוד, כמו חובת השקעה בתוכן בהיקף 8% מההכנסות. ואולם פרטנר וסלקום — שמשדרות על גבי האינטרנט —פטורות מכל חובה. הכוונה שהיתה בעבר, להחיל חובות תוכן כלשהן או רגולציה מסוימת על פלטפורמות שידור על גבי האינטרנט, נראית שוב רחוקה. לפי מסקנות ועדת פילבר, יש להחיל באופן מדורג את הרגולציה על כל הפלטפורמות המשדרות לקהל הישראלי. הוועדה אף גיבשה לפני שנה וחצי נוסחה שתקבע מי תיחשב פלטפורמה ישראלית ומי לא. ההגדרות האלה נתקלו בקשיים, ולפי הצעת המחליטים יוקם צוות בין־משרדי נוסף שיבחן כיצד ליישם את המסקנות של הוועדה הקודמת (שגם היא התבססה על מסקנות ועדה ציבורית שקדמה לה). הצוות יגיש טיוטת תזכיר חוק לאישור שר התקשורת בתוך 120 יום.

אייל טואג

משמעות הדבר היא שבשלב זה סלקום ופרטנר ימשיכו להיות משוחררות מכל חובה רגולטורית. השחקניות הוותיקות,HOT ו–yes, כועסות — וכך גם ארגוני היוצרים, שיצאו באחרונה למאבק לחייב את סלקום ופרטנר להשקיע בהפקות מקור. גם סלקום ופרטנר מתכוננות לקרב, וצפויות לסבול מחוסר וודאות רגולטורי. עם זאת, פרטנר עצמה הודיעה כי היא משקיעה בהפקות מקור בשיעור גבוה מ–8% (בעיקר בערוץ ילדים ובערוץ סטנד־אפ) וגם סלקום הודיעה באחרונה כי תוציא קול קורא להפקות מקור.

4. אישור תוכן שיווקי בשידורים

מי יתנגד: עמותות ציבוריות וארגוני היוצרים

שורה של ועדות המליצו בעבר על אפשרות לשילוב תוכן שיווקי בשידורים. כיום, אף שחוק הרשות השנייה אוסר זאת, בפועל הערוצים משלבים תוכן שיווקי בוטה ללא הגבלה. ההצעה הנוכחית היא לאשר תוכן שיווקי בשידורים בהתאם לכללים שייקבעו על ידי מועצת הרשות השנייה למתן גילוי נאות ומניעת הטעיה. מועצת הכבלים והלוויין בראשות ד"ר יפעת בן חי־שגב כבר ניסחה כללים שיאפשרו שידור כזה.

עם זאת, ההצעה הנוכחית צפויה להיתקל בהתנגדות של חלק מהעמותות הציבוריות וארגוני היוצרים. ההצעה מאפשרת תוכן שיווקי בכל סוג של תוכן למעט שידורי חדשות ותוכן לילדים. המלצות אחרות שגובשו בעבר קבעו כי לא ניתן יהיה לשלב תוכן שיווקי בתוכן שמוגדר סוגה עילית — למשל תוכניות דרמה או דוקו.

5. אוהבים פרסומות? כן, והרבה

מי יתנגד: חלק מגופי השידור

כיום יש מגבלות ברורות וקפדניות בכל הנוגע לדקות הפרסום המותרות לשידור. כך למשל יכולות קשת ורשת לשלב 40 דקות פרסום בלבד בשעות הפריים־טיים (20:00–23:00), כלומר כ–10 דקות בשעה — וכך גם בערוץ עשר.

במצב השוק כיום, ובעיקר לאור מגמות הצפייה באיחור ב–VOD או על גבי האינטרנט, בממשלה סבורים כי יש לאפשר לכוחות השוק לקבוע את היקף דקות הפרסום, משום שלערוצים יהיה אינטרס לשמור על שיעור הצפייה ולמנוע מהצופים לעבור לערוץ אחר בגלל ריבוי פרסומות.

באופן פרדוקסלי, ההצעה עלולה להיתקל בהתנגדות של חלק מגופי השידור עצמם, כמו קשת. זאת, משום שהצפה של השוק בפרסום ללא הגבלה עלולה להוביל להורדת מחירים בענף ולפגיעה בחלק מהשחקנים שנוקטים אסטרטגיית מחיר כדי למשוך מפרסמים.

המירוץ למליון
עדי אורני

6. ביטול חבילת הבסיס והותרת חבילת היסוד

מי יתנגד: HOT ו–yes

עם הקמת שוק הטלוויזיה הרב־ערוצית נקבע כי HOT ו–yes יחויבו לשווק חבילת בסיס קבועה שהיקף הערוצים בה ייקבע על ידי הרגולטור. חבילת הבסיס עולה בממוצע כ–220 שקל, ובמשך השנים טענו בשתי החברות כי החיוב לשדר חבילת בסיס אינו מאפשר גמישות ובפועל פוגע בצרכנים.

בממשלה מאמצים כעת, בהתאם למסקנות ועדת פילבר, את עמדתן החברות ומבטלים את חבילת הבסיס. לפי הצעת המחליטים, חבילת הבסיס גרמה לתיאום מחירים בין החברות ולסבסוד צולב — כלומר, לקוח שרכש חבילות תוכן יקרות סיבסד בפועל את צרכני חבילות הבסיס. במקום חבילת הבסיס, ההצעה הנוכחית בוחרת להרחיב את "חבילת היסוד" — חבילה צרה יותר של כ–20 ערוצים במחיר מפוקח. בחברות הכבלים והלוויין לא יתנגדו לביטול חבילת הבסיס, אבל ייתכן שידרשו גם ביטול של חבילת היסוד כדי לאפשר להן חופש פעולה מלא.

7. לחייב את HOT ו-yes לשדר ערוצים עצמאיים

מי יתנגד: HOT ו–yes

אף שברוב סעיפי החוק יש מגמה מובהקת של הפחתת המעורבות הרגולטורית, יש סעיפים המעמיקים את המעורבות הממשלתית. מטרתם היא להסדיר את מערכת היחסים בין בעלי הערוצים (למשל, מפעילים של ערוצי ספורט או סרטים) לבין הפלטפורמות (HOT ו–yes). כיום יש שני סוגים ערוצים המשודרים על גבי הפלטפורמות —הערוצים ש–HOT ו–yes מחויבים לשדר (חובת נשיאה), כמו קשת ורשת, בשל חיוניותם לציבור; וערוצים ששתי הפלטפורמות בוחרות לרכוש מרצונן.

מנגנון נוסף נוגע לערוצים עצמאיים, שמועצת הכבלים יכולה לכפות על HOT ו–yes לשדרם ושר התקשורת יקבע את דמי המעבר — כלומר, כמה ישלם הערוץ לפלטפורמות עבור הפצתו. כיום יש ערוץ אחד בלבד שעושה שימוש במנגנון הזה — ערוץ הקניות — בעיקר משום שדמי המעבר, שנקבעו ב–2007, היו גבוהים לרוב הערוצים והגיעו ל–2.5 מיליון שקל בשנה.

הסעיף הנוכחי נועד להגביר את יכולתם של בעלי ערוצים לכפות על HOT ו–yes לשדר אותם. כך למשל, אם HOT מחליטה להוריד מהאוויר את ערוץ הספורט של RGE — הערוץ יוכל לכפות על עליה לשדר אותו. כמו כן, בחוק ההסדרים יוצע להנחות את שר התקשורת להפחית את דמי המעבר. במקביל, ערוצים בעלי רישיון חדש — הערוצים הייעודיים לשעבר או ערוצים חדשים שיקומו — יוכלו לקבל פטור מדמי המעבר אם ישקיעו בהפקות מקור. להצעה הזו צפויה התנגדות מצד HOT ו–yes שרוצות לשלוט באופן עצמאי בערוצים שהן משדרות.

עם זאת, למרות דרישה חוזרת ונשנית של הערוצים המסחריים הוותיקים (קשת, רשת וערוץ עשר) לאפשר להם הם לגבות כסף מ–HOT ו–yes עבור התוכן שהם מספקים להן, לא יחול בשלב זה שינוי במערכת היחסים בינם לבין הפלטפורמות. כך, HOT ו–yes יחויבו להמשיך לשדר את הערוצים האלה, אך לא יחויבו לשלם להם עבור התוכן המשודר. העובדה שסעיף זה לא נכלל בחוק צפויה לגרור מחאה נמרצת של ערוצי הברודקאסט.

משרדי חברת הוט HOT
עופר וקנין

8. סוף לנציגי הציבור בחברת החדשות

מי יתנגד: עמותות ציבוריות

חברות החדשות של קשת, רשת וערוץ עשר הן חברות פרטיות, אך החוק מחייב כי ארבעה מתוך עשרת נציגי הדירקטוריון יהיו נציגי ציבור שייבחרו על ידי מועצת הרשות השנייה. גם יושבי הראש של חברות החדשות הם נציגי הציבור. מנגנון זה הוא שהביא, למשל, לסערה סביב מינויו של רמי סדן ליו"ר חדשות עשר — מינוי שבוטל.

כעת מוצע לבטל את המנגנון שמעניק לרשות השנייה את זכות הבחירה של נציגי הציבור, ובמקום זאת ימונו דירקטורים חיצוניים על ידי בעלי המניות, בהתאם לממשל התאגידי בחוק החברות. להצעה צפויים להתנגד ארגונים ציבוריים שונים כמו תנועת הצלחה, שסבורים כי יש חשיבות לנוכחותם של נציגי ציבור מטעם הרגולציה, לשם הפיקוח על חברות החדשות.

9. ביטול מרכז השידורים של הרשות השנייה

מי יתנגד: הרשות השנייה וההסתדרות

עם היווסדה של הטלוויזיה המסחרית בישראל, נקבע כי מערך השידורים יעבור בפועל מגופי התוכן לרשות השנייה, והרשות עצמה היא שתפיץ אותם. בדיקה שנערכה בעניין גילתה כי עלות הפעלת המערך דרך הרשות היא כ–10 מיליון שקל בשנה. בערוצים טוענים זה זמן רב כי הם יכולים להוזיל משמעותית את הפעלת המערך, אם יעשו זאת באופן עצמאי — כפי שהם עושים לפלטפורמות של סלקום ופרטנר למשל.כעת מוצע כי יבוטל מערך השידורים של הרשות והערוצים יפעלו בעניין בעצמם.

לצד זאת, מוצע להפחית בחוק את דמי הרישיון שמשלים הערוצים המסחריים עבור מימון פעילות הרשות השנייה. כיום משלמים הערוצים כ–10 מיליון שקל בשנה כל אחד. את דמי הרישיון קובע בתקנות שר התקשורת, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים.

ביטול המערך עשוי להיתקל בהתנגדות של הרשות השנייה. הביטול גם עשוי להביא לפיטורים של עובדים שעסקו בתחום זה, ולכן ההסתדרות עשויה להתערב.

10. בחוץ: חיזוק המפיקים, ברית המועצות ובעלות זרה

הצעת המחליטים אינה כוללת, למשל, את היוזמה לאחד בין הרשות השנייה, המפקחת על הערוצים המסחריים, לבין מועצת הכבלים, המפקחת על HOT ו–yes. הצעה זו, שהומלצה כבר ב–2001, נדחתה מסיבה פוליטית. בנוסח הקודם של החוק שולבו סעיפים שהעניקו לדרג הפוליטי סמכות ישירה למנות את המנהלים בגוף הפיקוח הממוזג. בכנסת ובחלק ממשרדי הממשלה מתחו על כך ביקורת והחוק לא קודם.

רפורמה נוספת שהומלצה ב–2014 היתה הסדרת מערכת היחסים בין המפיקים לבין גופי השידור, לאור פגיעה מצד גופי השידור הריכוזיים בזכויותיהן של חברות ההפקה. גם יוזמה זו נותרה בחוץ.

יוזמה אחרת עסקה בבעלות זרה על גופי התקשורת. כיום גוף שידור חייב להיות בשליטה (51%) של אזרח ותושב ישראל, והוצע להפחית שיעור זה ל–24%. החשש היה שהדבר יאפשר לבעל הון זר להקים או לרכוש ערוץ טלוויזיה למטרה פוליטית. כמו כן, לא הוסרה מגבלת הבעלויות הצולבות, שמונעת מבעלים של עיתון להחזיק גם ביותר מ–5% בערוץ טלוויזיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#