מה כל כך גרוע בעיתונאי שמרוויח הרבה כסף?

שלוש הערות על המאבק של ערוץ 10

דרוקר רביב
דרוקר רביב

המאבק בין ערוץ 10 למשרד התקשורת נסוב כעת, למיטב הבנתי, על פריסה של חוב בגודל של 16 מיליון שקל. משרד האוצר טוען כי הוא מוכן לפצל 22 מיליון שקל מתוך חוב של 38 מיליון שקל עבור דמי זיכיון ותמלוגים. "תשלמו אותם עם קבלת הרישיון ולא עכשיו", אומרים פקידי המשרד.

בעלי ערוץ 10 מצדם, אומרים כי הם מוכנים לשלם את כל החוב, עד השקל האחרון, אבל רק בתנאי שבסוף הדרך ממתין להם הרישיון המיוחל. "כשיגיע הרישיון", נאמר, "נהיה מוכנים לשלם גם את דמי הזיכיון והתמלוגים".

האם על דחייה של שנתיים בתשלום של 16 מיליון שקל ההסדר יפוצץ? השכל הישר אומר שלא, שעל זה לא סוגרים שום מפעל, קל וחומר, ערוץ טלוויזיה וחברת חדשות. מצד שני, ראיתי לא מעט מקרים שבהם השכל הישר הפסיד לכיפופי ידיים ומאבקי אגו, בטח כשיש מטען כזה כבד של חשדנות ולוח זמנים לוחץ.

משכורות הטאלנטים

אני לא מתיימר לשכנע מישהו בעניין הזה ולא מגן על כל משכורת ומשכורת (הנתונים האמיתיים הרי לא ידועים גם לי), אבל ראיתי לא מזמן את רשימת מאות המשתכרים הבכירים במשק, כפי שנלקחה מהדו"חות השנתיים של החברות הבורסאיות. לדעתי, אף טאלנט של התקשורת הישראלית, לא מערוץ 10 ולא מערוץ 2 וגם לא מ"ידיעות אחרונות", לא נכלל ב-500 המשתכרים הגבוהים במשק.

נכון, לא באים לעיתונות כדי להתעשר, אבל בכל זאת, מה כל כך גרוע בעיתונאי שמרוויח הרבה כסף? בוא נניח שהיתה לנו יכולת לדבר עכשיו בפני אלף הצעירים המוכשרים ביותר בישראל, ממש לפני שהם בוחרים אפיק תעסוקתי. האם האפשרות שצעירים אלה - או לפחות כמה מהם - יפנו לעיתונות היא לא בבחינת אינטרס חברתי? האם עיתונות הוא לא מקצוע חשוב מספיק כדי שנפנה אליו כמה מוכשרים?

האם המסר שלנו לאותם מוכשרים צריך להיות שגם אם הם יעשו קריירה מפוארת כמו של מוטי קירשנבאום וירון לונדון, גם אם הם יגיעו לטופ של הטופ של התחום, לעולם לא יוכלו להרוויח כמו סמנכ"ל כספים בחברה בינונית במשק? הרי 90% מהעיתונאים בערוץ 10 ובשאר כלי התקשורת מרוויחים משכורות ממוצעות למדי. חלקם אפילו משכורות מינימום. האמנם לא היינו רוצים שירוויחו יותר?

התגייסות הטאלנטים למאבק

היו אצלנו בערוץ לא מעט דיונים בשאלה האם נכון שהעיתונאים יתגייסו למאבק מול משרד התקשורת. זה לא מובן מאליו. המנטליות העיתונאית הבסיסית היא לשבת בצד ולהסתכל. הממשק מול הפוליטיקאים מצד אחד ומול בעלי המניות מצד שני הוא לא נוח. ההכרעה שלנו היתה לצאת למאבק הזה. היו לכך מספר סיבות:

האחת, כי גם לעיתונאים מותר להילחם על מקום העבודה שלהם. בתקשורת שנלחמת על קיומה כמו שלנו, הם אולי אפילו חייבים לעשות את זה. הרי לא פשוט יהיה למצוא מקום עבודה אחר.

השנייה, כי אפשר לצמצם את הממשק ככל האפשר. החלטנו לא להשתמש במסך שלנו ולא ליזום שיחות לובינג עם הפוליטיקאים של אלו שמסקרים אותם באופן אינטנסיווי.

והשלישית, כי מגיע ליוסי מימן שייאבקו בשבילו. אין לי היכרות קרובה עם האיש, אבל מעשיו מדברים בעד עצמם. הוא מזמן הפסיק לשקול שיקולים כלכליים והכריע בעד קיום הערוץ, על כל התועלות החברתיות שיש בכך. מגיע לו שהעיתונאים של ערוץ 10 יילחמו כדי שייעשה כלפיו גם קצת צדק. הוא איפשר לכולנו חופש ביטוי ומקום תעסוקה. אנחנו יכולים לשרוף בשבילו ובשבילנו כמה שעות מול הכנסת או מול משרד האוצר.

הכותב הוא עיתונאי ומגיש בערוץ 10.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker