מניפולציה וניצול ציני של נשים? "איך להראות טוב בעירום" - בקרוב על המסך שלכם ועל קירות הבתים

נשים מתוסכלות שסובלות מביטחון עצמי ירוד ומראה שפוף הן הכוכבות של תוכנית המציאות הבריטית "איך להיראות טוב בעירום" ■ הן מפקירות את גופן ונפשן בידיו של המנחה גוק ואן, שמסייע להן לאהוב את גופן - עם בגדים ובלעדיהם

ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט

לונדון. גבר צעיר וגבוה בחליפה שחורה, תספורת אופנתית גזורה היטב ותווי פנים משורטטים - שמשדרים משהו בין סקס אפיל כובש לכיעור משונה - עומד ליד אשה. הוא בן 34, הומו מוצהר ומוחצן. היא בשנות ה-40 לחייה, לבושה בטרנינג גדול ומהוה שמכסה על גוף נשי שהשתנה לבלי הכר בעשור החולף. הוא רזה, אופנתי וזוהר. היא כבויה, לא מטופחת, נבוכה בעליל. שיערה נופל על הפנים.

הוא עדיין בחליפה, היא בתחתונים וחזייה שאתם הגיעה מהבית. זהו "רגע המראה" שמתחיל את הדרמה של כל אחד מפרקי סדרת המציאות הבריטית "איך להיראות טוב בעירום" (ובגרסה הישראלית: "בעירום מלא", בהנחיית אביעד קיסוס בערוץ 2, החל ב-24 באוגוסט). הרגע הזה, שלרוב מלווה בדמעות של התרגשות ומבוכה, מסמן את תחילת המסע שאותה אשה אמורה לעבור במשך ארבעה שבועות, עם מי שנהפך בשלוש השנים האחרונות לגורו הסטיילינג של בריטניה - גוק ואן (Gok Wan). את הרעיון מאחורי התוכנית הוא מסכם במשפט אחד: "אני אלמד אתכן איך לאהוב את הגוף שלכן ואיך להיראות טוב - עם בגדים וגם בלי".

נשיקות על האף, ליטופים על המצח

הפורמט של "איך להיראות טוב בעירום" נשמע על פניו כעוד מיזם נצלני של גופי השידור המסחריים כלפי קורבנות תוכניות המציאות, הרעבים למעט חשיפה והכרה ציבורית. נשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהן, עם דימוי גוף ירוד במקרה הטוב או תחושת תיעוב עצמי עמוק במקרה הפחות טוב, מתבקשות להפקיד את עצמן בידי הסטייליסט גוק למשך ארבעה עד שישה שבועות, לטובת תהליך מהיר של שינוי סגנון ושיפור התפישה העצמית שהן אמורות לעבור בזמן הכנת התוכנית.

כחלק מכך, הן מתבקשות להתפשט בפני המצלמות פעמיים: בפעם הראשונה הן נעמדות בתחתונים וחזייה מול המראה ומתבוננות בגופן. בפעם השנייה, בסיום התהליך, הן מדגמנות בעירום מלא לטובת תצלומי אופנה שמנציחים את גופן העירום במלוא יופיו הנשי (אך מבלי לחשוף איברים אינטימיים ממש). התצלום הזה מוקרן על בניין ענק בלב לונדון לצורך חוות דעתם של העוברים ושבים, שלרוב מפגינים התלהבות - לפחות אלה שנותרים לאחר תהליך העריכה הקפדני.

בעונה האחרונה של התוכנית בבריטניה הוכנס חידוש: המשתתפות בכל אחד מהפרקים נעמדו בסוף התוכנית בעירום מלא בחלון ראווה של חנות כלבו גדולה במרכז לונדון. בדרך הן עוברות מסע מפרך, רגלי ונפשי, שבו הן לומדות להכיר את היתרונות של גופן, לטפח אותו - ללא כל התערבות של ניתוחים פלסטיים, מדגיש גוק - להתאים חזייה ותחתונים ולפעמים גם מחוך שיחמיאו לגזרתן ולבחור בגדים שידגישו את מה שיש להן להציע.

וכך, למרות הרעיון הציני על פניו - להפשיט לפני מיליוני צופים אשה שלא היתה מוכנה להתפשט במשך שנים רבות לפני בעלה והתגנבה בחושך למיטה בכל ערב - נהפכה "איך להיראות טוב בעירום" לתוכנית טלוויזיה אהובה ופופולרית במיוחד בבריטניה, והמנחה שלה צמח לאליל אופנה שנערץ על-ידי נשים.

על אף שמה, בגרסתה הבריטית אין בה שמץ של דבר הקרוב לפורנוגרפיה - תמונות העירום לא חושפות איברים אינטימיים - או הצצה משפילה לחייהן של הנשים האלה, לא מעט בזכות דמותו החיננית של המנחה שלה. הוא שופע אהדה כנה לנשים שהסכימו להשתתף בתוכנית ואינו זונח לרגע את הלך הרוח החיובי שלו, שמציף את כל המסך. הוא נע ללא הרף, מחבק ומלטף ומפזר לחלל האוויר קריאות "Gorgeous" ו-"!Hooray" ללא הפסקה בכל פעם שמושא העיצוב שלו עושה עוד צעד בדרך להתבוננות חיובית על עצמה או כאשר היא מצליחה לבחור סוף-סוף חצאית נכונה לגזרתה. משפטים כמו "למי יש את הציצים הכי יפים בעולם?" או "האם את לא מהממת עכשיו?" וגם "הו, עכשיו רואים את המותניים הנהדרים שלך", לצד נשיקות קטנות על האף וליטופים על המצח, נהפכו לחלק בלתי נפרד מהתוכנית.

מחוות ההתפעלות שלו, יחד עם שמו המשונה, כבר יצרו ז'רגון שלם שבו משתמשים הטבלואידים הבריטיים וגוק עצמו. בתוכנית החדשה שלו בערוץ 4 הבריטי, "מופע האופנה של גוק" (Gok's Fashin" Fix") הוא פולט קריאות "Oh my Gok" וגם "She was goked", כאילו הפועל על שמו היה מאז ומעולם ערך במילון אוקספורד. הכותרת "In Gok We Trust" מופיעה בעיתונים בלונדון פעם אחר פעם בגרסאות שונות.

אהדה אמיתית במקום לעג

את שורשי האמפתיה והאהבה האינסופית שהוא מפגין כלפי נשים שאינן אוהבות את גופן אפשר למצוא בקלות בביוגרפיה של ואן. הוא נולד בלסטר, עיר תעשייתית גדולה ואפורה במרכז בריטניה, לאמא בריטית ואב מהונג קונג. הוא מתאר את עצמו כילד שמן מאוד, בולט כבר מגיל צעיר בשל נטייתו המינית ובן תערובת בעלי תווי פנים משונים בסביבה שבה נישואי תערובת לא התקבלו בעין יפה בשנות ה-80.

קשה לחשוב על צירוף מפתה יותר לחצי לעג מצד הילדים בבית הספר, ואלו אכן הגיעו. "הייתי די שמן והייתי חצי סיני, די חריג", סיפר לג'ונתן רוס ב-BBC. "נפלתי לכל הקטגוריות שצוחקים עליהן. אבל אני אישיות די נוכחת וכבר אז הצלחתי להתמודד עם זה, גם דרך הומור והומור עצמי וגם כי אני די גאה במי שאני".

הוא הגיע למשקל של 130 ק"ג ובגיל 21 הוא השיל במשך שנה כמחצית ממשקל גופו, עד שהגיע לגזרה הדקה שעליה הוא שומר גם כעת, ככל הנראה בסיוע סיגריות ועבודה מסביב לשעון. הוא עבד כסטייליסט, ניסה את מזלו בבית ספר למשחק אך נשר ממנו, הגיש כמה תוכניות טלוויזיה נידחות, בעיקר לבני נוער, ואז הגיע הפורמט של "איך להיראות טוב בעירום" שפותח בעבורו יחד עם ערוץ 4 וחברת ההפקות "מאבריק", והפך אותו לאייקון אופנה ומושא הערצה.

האג'נדה של "איך להיראות טוב בעירום" בגרסתה הבריטית לא צמחה בחלל ריק. הפורמט של גוק ומאבריק מציע משהו אחר אל מול תוכניות מציאות ששודרו בעבר בבריטניה והציעו יחס ביקורתי, לעתים מעליב ממש, למשתתפים בהן - כדוגמת "מה לא ללבוש" בהנחיית טריני וסוזאנה, שהטיחו בקורבנותיהם הערות בוטות על טעם וצורה ונהפכו אף הן לאלילות סטיילינג מצליחות בעקבות התוכנית, או תוכניות פולשניות שמקדמות את הסגידה לניתוחים פלסטיים, כדוגמת "איך להיראות צעיר בעשר שנים" שמופקת אף היא על ידי "מאבריק" ופורמטים אחרים כמו Extreme Make Over האמריקאית.

במונחי הטלוויזיה המסחרית וז'אנר הריאליטי, המסר של התכנית נראה חתרני - הוא אינו עוסק בצורך בשינוי אלא דווקא בקבלה עצמית, ובכך יוצא נגד דיקטטורת הגוף שמוכתבת על-ידי עולם האופנה בפרט ותרבות הצריכה בכלל. הוא אינו הופך בהכרח את המשתתפת בו לדמות נלעגת, אלא מעניק לה לכל אורך הדרך יחס שאינו משדר רק כבוד, אלא גם אהדה אמיתית. הרעיון הזה עובר בעיקר בזכות דמותו הכובשת של גוק, אבל הוא חלק מהפורמט ומתורגם כמעט אחד לאחד לגרסה הישראלית, כולל החיבוקים והנגיעות התכופות.

עם זאת, הגרסה הישראלית, בדומה לזו האמריקאית, אינה מתמקדת דווקא ב"עשה" ו"אל תעשה" בתחום האופנה והסגנון, אלא יותר בסיפור האישי של המשתתפת, אולי בגלל שקשה למצוא תחליף לשילוב שמציע גוק כמקצוען בתחום האופנה ומורה רוחני לעת מצוא.

שרלוט רייד, המפיקה הראשית של התוכנית הבריטית, מסכימה שהתוכנית היא מעין תגובת נגד. "היו די הרבה פורמטים של תוכניות שהציגו גישה נוקשה ומחנכת, בעלת טון נוזף", היא אומרת. "תוכניות כאלה, כמו 'סופר נני' או 'מה לא ללבוש', מסבירות איך לחיות את החיים 'נכון'. בטון של מורה בבית ספר, תוך נפנוף אצבע, הן טוענות שזו הדרך הנכונה 'לעשות את זה'.

"התוכנית שלנו היא בדיוק ההפך. היא תומכת ונותנת חיזוקים ואני חושבת שבגלל זה היא אהובה. התוכניות האלה היו חזקות כאן לפני שבע-שמונה שנים, ואילו התוכנית שלנו משקפת הלך רוח שבו אנשים לא ממש רוצים שיגידו להם מה לעשות ומה נכון. הם רוצים להרגיש שהם יכולים להיות גאים פשוט במי שהם. אפשר לקבל טיפים לאורך הדרך, אבל אנחנו רוצים לשמוח במה שאנחנו".

לדברי המנהלת המסחרית של מאבריק, ג'ו רוזנפלדר, דווקא ההיכרות עם הפורמט לאחר שידור העונה הראשונה הביאה לעלייה משמעותית במספר הנשים שרצו להשתתף בתוכנית. היא מספרת כי בכל עונה מגיעות לתוכנית פניות מכ-10,000 נשים מרחבי בריטניה המעוניינות לעבור את התהליך על המסך.

תחתונים וחזייה על בניין בלונדון

רייד ורוזנפלדר מאמינות שהסיבה הראשונה לכך שנשים שאינן חיות בשלום עם גופן מתנדבות להיחשף נפשית ופיסית בפני מיליונים קשורה לגוק ולאישיותו. "נשים פשוט רואות שזה עובד", אומרת רייד. "הן רואות את השינוי האדיר שחל במשתתפות ובביטחון האישי שלהן. ברור שזה לא רק הענייין של הסטיילינג. גוק מביא אתו את האינטליגנציה הרגשית שלו. הוא מאוד תומך ומאוד נבון. הוא מבין נשים ויש בו תמיכה כנה, לא משנה מה הגיל שלהן או מה המידה שלהן.

"הן מגיעות מאיזה פרבר וגרות עם בעל ושלושה ילדים, ואין להן בדרך כלל סוג כזה של תשומת לב. זה דבר מאוד משמעותי - תשומת לב טוטלית לאורך תקופה של חודש".

אבל בדברים האלה מתעלמים יוצרי התוכנית מהכוכבת האחרת של התוכנית, שחשובה לא פחות מאישיותו המגנטית של המנחה - המצלמה. כחלק מהפורמט שלה התוכנית מלאה לכל אורך הדרך במצלמות - החל מרגע המראה הראשון שבו האשה מצולמת ותמונת הגוף שלה בתחתונים וחזייה מוקרנת על בניין בלונדון, עבור במצלמות הטלוויזיה העוקבות אחר מסע השינוי והקניות שעורכת המשתתפת עם גוק, דרך תצלומים של מדידות תחתונים, חזיות, שמלות ומכנסיים וכלה בתצלומי העירום שנעשים כהפקת אופנה יוקרתית לכל דבר, כולל התצלום שמוקרן שוב על בניין בלב לונדון, הפעם עם פנים חשופים וגוף בעירום מלא. לאורך הדרך ניתן לראות את המשתתפות נשבות בקסם המצלמה, נמסות בחומה ומתמכרות לתהילה שהיא מציעה להן.

"איך להיראות טוב בעירום" אולי מציעה יחס ידידותי יותר למשתתפים בה, אבל בסופו של דבר, ממש כמו תוכניות הריאליטי האחרות, הדיל הבסיסי עומד בעינו - אנשים שלעולם לא היו זוכים לרגע של תהילה נשאבים מחיי השגרה הבלתי זוהרים שלהם, מקבלים פרסום במנה גדושה ומשלמים במטבע מסוג חדש: הפקדת חייהם הפרטיים וסודותיהם האינטימיים ביותר ("בעלי לא ראה אותי עירומה כבר חמש שנים") כעניין של שעשוע בידי מיליוני צופים.

בעסקה הזאת גוק הוא לעולם הכוכב הלבוש והזוהר והמשתתפת היא לעולם האובייקט, מתועדת כשהיא עומדת דומעת מול הגוף שהשמין והזדקן עם השנים. השאלה אם מדובר באקט של ניצול או בעסקה המשתלמת לכל הצדדים נותרת בעינה. אנשי חברת ההפקה כמובן אינם מסכימים לתפישה הביקורתית על התוכנית. "זה רגע של העצמה", טוענת רוזנפלדר. "אותה אשה שהתחבאה בפינה, שלא היתה מסוגלת להסתכל על עצמה בראי וכמובן לא נתנה לאיש להתבונן בה, לא רק שכעת עומדת ומסתכלת על עצמה, אלא גם נותנת לאחרים להתבונן בה באופן הכי ציבורי וגלוי שאפשר. זה מצב שרוב האנשים נמנעים ממנו, והנה אותה אשה שמגיעה מהמקום הכי נחבא עושה את המסע הזה. זאת דרך ארוכה ומאוד מחזקת".

כך או כך, "איך להיראות טוב בעירום" היא סיפור הצלחה טלוויזיוני. הפורמט נמכר ל-11 מדינות בעולם, ובהן ארה"ב, גרמניה, אוסטריה, שוודיה, ספרד ודנמרק. התוכנית בגרסתה הבריטית משודרת בעוד עשרות מדינות ברחבי העולם.

מעבר לתוכנית עצמה, ההצלחה מסמנת את עלייתה של בריטניה בשנים האחרונות כשחקנית משמעותית בתחום הפורמטים לתוכניות טלוויזיה בכלל ותוכניות מציאות במיוחד. תוכניות המציאות, כפי שהן מוכרות כיום, צמחו אמנם דווקא בצפון אירופה בסוף שנות ה-90 - עם "הישרדות" ששודרה לראשונה בשוודיה ו"האח הגדול" שהתחיל בהולנד - ונהפכו למגיפה עולמית בהשפעת השוק האמריקאי בתחילת שנות ה-2000, אבל במקביל הפכו גם את בריטניה לשחקנית משפיעה בשוק הטלוויזיה בתחום זה.

תוכניות כמו "אמא מחליפה", "סופר נני" ו"מה לא ללבוש" פותחו בטלוויזיה הבריטית וזכו להצלחה עולמית כשנמכרו כפורמט למדינות אחרות. אמילי קריספ מחברת ההפצה הבריטית RDF Rights, המייצגת חברות הפקה רבות ועוסקת גם בהפצת "איך להיראות טוב בעירום", מסבירה שאחת הסיבות לפריחה של השוק הבריטי קשורה לשינוי חקיקה שהתרחש בבריטניה לפני כארבע שנים. לפי החוק החדש, הזכויות על כל התוכניות שייכות לחברות ההפקה ולמפיקים העצמאיים שיוצרים אותן ולא לגופי השידור, כפי שהיה עד אז.

שינוי זה העביר את הכוח מגופי שידור גדולים כמו ITV ו-BBC, שהחזיקו מחלקות הפצה גדולות, לידי המפיקים עצמם והביא להקמת חברות הפצה ופריחה בתחום הזה. אבל מעבר לכך, נדמה שהבריטים מצליחים להביא לז'אנר הציני של תוכניות המציאות קול אחר, המשקף מסורת טלוויזיונית ארוכת שנים שהתפתחה ב-BBC וגם בערוץ 4 הציבורי-מסחרי.

השוק הבריטי מתגלה כחזק במיוחד בכל מה שקשור לתוכניות סגנון חיים - כלומר אופנה, אוכל ובריאות - ומציע לרוב פורמטים משעשעים ואנושיים יותר מכללי המשחק האכזריים והמניפולטיוויים שנראים לא פעם בתוכניות האמריקאיות. הנטייה של הבריטים לעדן כל דבר מתבטאת גם בדרך שבה מכונה הז'אנר בשוק המקומי. לרוב לא יעשה שימוש במונח Reality TV כדי לתאר תוכניות כמו "איך להיראות טוב בעירום" או "אמא מחליפה". הביטוי המקובל בתעשייה הבריטית הוא Factual Entertainment שנשמע חיובי הרבה יותר. הביטוי הקרוב ביותר לכך בעברית הוא "דוקו-דחקה", אבל הוא נאמר לרוב בישראל בטון אירוני ואילו בבריטניה הז'אנר מכונה כך ברצינות גמורה.

רייד ורוזנפלדר מייחסות את הבדלי הסגנון בין בריטניה לארה"ב למסורת הטלוויזיה הדוקומנטרית רבת השנים שטופחה בבריטניה. רוזנפלדר מסבירה כי התוכניות הבריטיות נעשות באופן הקרוב הרבה יותר לסרט דוקומנטרי העוקב אחרי תגובות טבעיות של אנשים, בעוד שבארה"ב תוכניות המציאות כמעט מתוסרטות ומתבססות על מעורבות עמוקה של ההפקה.

כך, על פי רוב יגדירו בתעשייה הבריטית את ההבדל בין Factual Entertainment ל-Reality TV - אם אכן אפשר להגדיר הבדל כזה - על פי מידת המעורבות של ההפקה בקביעת הכללים והבניית הסיטואציה המתועדת. "צפיתי בתוכנית ריאליטי בארה"ב ונדהמתי לראות כמה הכל מובנה ועשוי בידי ההפקה", אומרת רייד. "אי אפשר לראות סתם תגובות ספונטניות של אנשים כפי שנעשה בדוקומנטרי. אנחנו עדיין עושים דברים כאלה. נכון שאנחנו שמים אנשים בסיטואציות שאנחנו יוצרים, אבל אנחנו לא מכתיבים להם מה לעשות משם והלאה. זה באמת קשור למסורת הדוקומנטרית, שבה האלמנט הבידורי לא עומד במקום הראשון".

אבל "איך להיראות טוב בעירום" היא קודם כל בידור ורק אחר כך תוכנית שיש לה גם מאפיינים תיעודיים, לא?

"אני חושבת שאנשים צופים בה קודם כל בגלל המסע שהאשה עוברת במהלך התוכנית, ממצב של חוסר ביטחון לביטחון עצמי בה ובמראה שלה, ורק אחר כך הם רואים בכך בידור. אבל אולי אני טועה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker