דרוש מפיק: יזם, אסטרטג, חזק במינגלינג ומשווק עם קשרים בינלאומיים

אם בעבר מפיקי הסרטים בישראל התמחו בניהול הסט בפועל, עליית קרנם של הסרטים הישראליים בעולם שינתה את השוק ■ יריב מוזר, מפיק מהדור החדש: "מפיק כיום הוא איש פיתוח, יזם וצייד כישרונות שצריך לדעת לנבא - לקרוא את המפה של עולם המדיה שנתיים-שלוש קדימה"

שבי רוזנפלד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שבי רוזנפלד

מי שלמד לפני כמה שנים במסלול המעשי של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, יתקשה להיזכר בשיעורים שקשורים לתחום ההפקה. הלימודים התרכזו בכל מה שקשור לבימוי, צילום ותאורה, ובמקרה הטוב - ניהול הפקה בפועל ובניית תקציב. אלה היו בדרך כלל הפרקטיקות המרכזיות של המפיק.

יריב מוזר, בן 30, הוא מפיק עצמאי צעיר שעומד בראש המסלול להפקה יוזמת בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. "מקצוע ההפקה כיום שונה לחלוטין ממה שהורגלנו לחשוב עליו. ההפקה עצמה של הסרט היא רק חלק קטן ואפילו לא מרכזי של הפעילות. מבחינתי מפיק, כיום, הוא איש פיתוח, יזם וצייד כישרונות שצריך לדעת לנבא - לקרוא את המפה של עולם המדיה שנתיים-שלוש קדימה. הוא צריך לדעת מה עושים כיום בעולם, מהם הטרנדים, מיהם הכישרונות החדשים שכולם ירצו לעבוד אתם. הוא לא רק מוציא לפועל את חזונו של הבמאי - הוא מביא את החזון", אומר מוזר.

לשנות את התפישה המיושנת

המסלול הייחודי להפקה יוזמת נפתח לפני ארבע שנים, ביוזמתו של רנן שור. מטרתו היא לשנות את התפישה המיושנת לגבי מהות המפיק ולהכשיר כישרונות צעירים להיות הדור הבא של המפיקים. כיום רוב משרדי ההפקה הפעילים בתחום הקולנוע הם המשרדים הוותיקים, והמפיקים הצעירים מתפקדים כמפיקים ראשיים בחברות האלה או תופסים עמדות בקרנות ובתחנות הטלוויזיה. הם חוששים להסתכן כלכלית בתחום שנחשב מסוכן והפכפך, ולכן נמנעים מלהקים חברות חדשות.

למתג את עצמך כמפיק

"אני חושב שיכולת הכרחית של המפיק היא לדעת לעשות פיצ'ינג, כלומר לדעת למכור את הפרויקט בכמה משפטים - אלה מיומנויות של איש מכירות, וגם את זה אנחנו מלמדים. אבל אולי הדבר הכי חשוב הוא למתג את עצמך כמפיק. לדעת איזה סוג של הפקות מעניינות אותך ולעבוד בנישה ספציפית. אני עובד רק עם יוצרים צעירים, בוחר אותם אחד אחד ועובד רק עם כאלה שאני מאמין שיצליחו בשוק הנוכחי או בשנים הקרובות. אני לא אכנס לכל הפקה, אני בוחר".

הנישה של מוזר היא סרטי איכות דוקומנטריים שמיועדים לפסטיבלים ולתחנות טלוויזיה איכותיות, ובאחרונה החל בהפקת סרט ראשון באורך מלא. אך למרות האופי האמנותי של הפרויקטים שלו, ההתייחסות שלו לסרטים שלו נעדרת כל פן רומנטי-אמנותי. כמפיק הוא מתייחס אליהם בראייה עסקית לחלוטין, כמוצרים מטופלים היטב שהמפיק צריך להשקיע בעיקר בשיווק שלהם. "בעבר המסלול של סרט היה קצר: קיבל קרן, הופק, הוקרן פעמיים בטלוויזיה והלך לווידיאו.

"כיום תפקידו של המפיק הוא בעיקר לגרום לסרט לחיות זמן רב ולנצל בצורה יצירתית את הפלטפורמות החדשות. לחשוב מחדש על האמצעים להפצת הסרט, ועל הדרך שלו להגיע לכמה שיותר אנשים ולעשות כמה שיותר כסף".

המפיק כאיש תוכן

"כמפיק, מעניינים אותי בעיקר שני שלבי הקצה בתהליך. השלב הראשון הוא בחירת הרעיון והפיתוח, והשלב האחרון הוא הפוסט. אני נמצא הרבה בחדר העריכה, מוודא שהסרט מתגבש בדרך הנכונה, אבל נותן חשיבות רבה גם לשלב הסופי, לצבעים, כותרות, כרזת הסרט והאלמנטים שמאפיינים את המוצר הסופי שאותו אני הולך למכור. וכמובן שחשוב גם שלב המכירה והיכולת לתעל אותו לכמה שיותר אמצעי הקרנה. הגישה הזאת שונה מהתפישה המיושנת, שבה המפיק היה כל הזמן על הסט. אני מבקר בסט אבל לא נמצא בו כל הזמן".

למרות התפישה העסקית של מוזר, הוא רואה את המפיק בעיקר כאיש תוכן. הוא נוסע לכנסים שונים בעולם לפיתוח פרויקטים, מלמד וגם מביים בעצמו. סרטו "המלחמה הראשונה שלי" זכה לציון לשבח בדוק אביב האחרון. "אני גם מביים פרויקטים מאוד מסוימים שחשובים לי באופן אישי, אבל בעיקר רואה את עצמי כמפיק, מוציא לאור של פרויקטים". הוא פתח את החברה שלו בסוף 2006, לאחר שיצא מחברת הפקות של המפיק הוותיק אריק ברנשטיין, והפיק עד כה כשבעה סרטים.

להיות ממוקד במטרה

טליה קליהנדלר, בת 30, מממשת לחלוטין את קונצפט המפיק כאיש עסקים. היא למדה לתואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב והמשיכה לתואר שני במינהל במרכז הבינתחומי בהרצליה. היא התחילה את דרכה במחלקת הפיתוח של JCS ובזכות האנגלית, שהיא שפת האם שלה, עסקה בעיקר בקופרודוקציות (שותפות להשגת מימון עם גופים בחו"ל).

לאחר שנה החליטה לפתוח את החברה שלה, ובארבע השנים האחרונות היא מפיקה סרטים בשיתוף מפיקים ותיקים ובכירים בתעשייה, כשהיא בדרך כלל אמונה על המימון מחו"ל של ההפקות.

"אני חושבת שאחת הסיבות להצלחה שלי היא שאני ממוקדת מטרה. כבר מההתחלה ידעתי שאני לא רוצה לביים ולכתוב, דבר שרוב הקולנוענים כן רוצים לעשות, ועד מהרה מצאתי שקל לי לייצר את הקשרים בחו"ל. אט אט צברתי ניסיון מולם ויצרתי קשרים חדשים. אני אוהבת לעבוד בשותפויות ולא לבד. בחרתי לעבוד עם מפיקים מנוסים כדי ללמוד מהם ולצבור עוד ניסיון. אבל התפקיד שלי לא קשור רק למימון. כמפיקה אני מעורבת מאוד בתוכן וגם בניהול, בעיקר בניהול מערכות היחסים בין השותפים המקומיים ואלה מחו"ל. אני בוחרת את הפרויקטים בקפידה, וכיום אני כבר נמצאת במצב שכשאני מבקשת ממשקיע שיקרא תסריט שאני מעורבת בו, הוא נענה לי, ואני אפילו לא צריכה לעשות פיץ'. בסופו של דבר זה קשרים עם אנשים שמעמיקים, והם נהפכים לחברים.

"לפני ארבע שנים נסעתי לפסטיבל ברלין בפעם הראשונה עם שני פרויקטים שניסיתי לקדם, והשנה כששלושה סרטים שלי מוקרנים שם - 'חסר מנוחה' של עמוס קולק, שהופק עם מיכאל תפוח, והסרטים הדוקומנטריים 'שהידה' ו'שרון' - זה היה סיפוק גדול. העבודה שלי במימון הסרט קשורה מאוד למינהל עסקים - יש הרבה חוזים והעסקות שם מורכבות.

"התחלתי ללמוד מינהל עסקים לאחר שהקמתי את החברה, כדי לקבל זווית ראייה חדשה. אני חושבת שגם מבחינת ניהול העסק שלי למדתי שחשוב לא לקחת יותר מדי סרטים ולא לעבוד מעבר ליכולת שלך.

"הבחירה שלי לעבוד בשותפות נוחה לי כי כך המשימות שלי מצומצמות יותר ואני יכולה לעבוד על כמה פרויקטים במקביל. עכשיו אני מתכוונת להיכנס חזק יותר לתחום הדוקומנטרי, ואף הכנסתי לחברה מישהי שתהיה אחראית לתחום הזה, אבל בעיקרון זו חברה קטנה שעוד לא מגלגלת הרבה כסף".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker